|
|
| נשלח ב-27/10/2015 12:08 |
 |
| |
תקציר תניא : | י"ד מרחשון - (אגרת הקודש, אגרת כז) מובן הדבר שלאחרי הסתלקותו של הצדיק נמצא הוא בעולמות העליונים במדה מרובה יותר מבחייו, אך כיצד הוא נמצא בעולם הזה במידה מרובה יותר? מסביר רבינו, שחיי הצדיק הם חיים רוחניים של אמונה יראה ואהבה. בכל עולם ישנם שלושת עניניים אלו של אמונה יראה ואהבה ולפי ערך מעלת העולם כך הוא ערך מעלת בחינות אמונה יראה ואהבה שבאותו העולם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2015 13:23 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ו מרחשון - (אגרת הקודש, ביאור לאגרת כז) המדות (אמונה, יראה ואהבה) הם בבחינת רוח, ובהיות הצדיק חי בגוף, בחינת הרוח מתלבשת בבחינת נפש שהיא הקשורה בעיקר לגוף, לכן הצדיק משפיע לתלמידיו דווקא ע"י דיבור, כי דרך לבוש זה מאיר רק זיו והארה מבחינת רוח ולא בחינת הרוח ממש, שאינה מתלבשת (מטעם זה אין אדם עומד על דעת רבו עד לאחר ארבעים שנה). אבל לאחר הסתלקות הצדיק החלק הרוחני מסתלק מהגוף ועולה לגן עדן, ואז מי שהיה קרוב לצדיק יכול לקבל מבחינת רוח כמו שהיא ולא כפי שנמשכת ע"י הדיבור. רבינו הזקן מוסיף ומבאר, שישנה בחינת 'אויר גן עדן' סביב כל אחד, ובחינת גן עדן יכולה להתפשט לכל מקום, ולכן יכולים תלמידיו של הצדיק להמשיך מבחינת 'רוחו' שבגן עדן השייכת ל'גן עדן תחתון' בלבד (אבל בחינת 'נשמה' של הצדיק נמצאת ב'גן עדן עליון' ולא ניתן להמשיכה). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2015 12:13 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ז מרחשון - (אגרת הקודש, אגרת כז) הארה הראשונה הנזכרה לעיל, המאירה מרוחו של הצדיק, מתלבשת בפנימיות בתלמידים. ישנה הארה שניה המאירה על תלמידי הצדיק מלמעלה בבחינת מקיף. בפטירת הצדיק, עולה נשמתו עם כל עבודתו שעבד כל ימי חייו לשרשה, לבחינת מלכות של עולם האצילות (הנקראת "חקל תפוחין קדישין"). העלאה זו גורמת ל- "יחוד זעיר אנפין ומלכות" וההמשכה נקראת "זריעה". הארה זו אינה מורגשת, אך היא מכניסה בלב תלמידיו הרהורי תשובה ומעשים טובים וזה נקרא "גידולי גידולין" (מהאורות הזרועים). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2015 12:18 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ז מרחשון - (אגרת הקודש, אגרת כח) אגרת זו כתב רבנו הזקן אל מחותנו הרב הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, לנחמו על פטירת בנו. שואל רבינו: מדוע נסמכה פרשת מרים לפרשת פרה אדומה? ללמד שכמו שפרה אדומה מכפרת כך מיתתן של צדיקים מכפרת. בפרה אדומה יש מעלה על שאר הקרבנות, היא ממשיכה לעולם דרגת קדושה נעלית יותר, המשכה מבחינת "קדש" (שהיא למעלה מבחינת "זעיר אנפין" הנמשכת על ידי שאר הקרבנות) שלמעלה מהספירות והעולמות ולכן בכוחה לתקן גם מה שנפל למטה למטה במדרגות התחתונות, ולטהר את המדרגה התחתונה ביותר בטומאה - טומאת מת. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2015 19:52 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ח מרחשון - שבת קודש ( אגרת הקודש, אגרת כח) להלן יבאר ענין ההארה שמאירה בעת פטירת צדיקים. עת פטירת צדיקים (שהיו עובדים את ה' באהבה ובמסירות נפש בקריאת שמע) הוא עת רצון, שאז מאיר בחינת הרצון שהוא המקור שממנו נמשכת ספירת החכמה. בכח חכמה עליונה לטהר את המדרגה התחתונה ביותר ולכן ע"י גילוי זה מתכפרים הזדונות שבעוונות הדור, מה שאין בכח הקרבת הקורבנות, שמכפרים רק על עברות שנעשו בשוגג. לכן נסמכה מיתת צדיקים (מרים) לפרשת פרה, כי מיתת צדיקים מכפרת באותה המדרגה של פרה אדומה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2015 13:00 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט מרחשון - (אגרת הקודש, אגרת כט) באגרת זו מסביר רבינו את המעלה הנעלית שבלימוד הלכות התורה. ומתחיל לבאר לפי מה שכתב האריז"ל, שהנשמה באה לעולם בגלגולים רבים עד שהאדם יקיים את כל התרי"ג מצוות, מפני שבנפש האדם ישנם תרי"ג כוחות וכל כח קשור עם מצוה מסוימת וע"י קיום המצוה נעשה לבוש לאותו כח. הצורך בלבושים הוא מפני שהנשמה היא בבחינת נברא ואף נברא אינו יכול להשיג את החיות האלוקית מבלי להתבטל (למרות שההמשכה לנבראים נעשית לאחר צמצומים רבים). אך ע"י קיום המצוה יורדת הארה מועטת מהחיות האלוקית ונעשית לבוש, ומאחר שלבוש זה הוא בבחינת 'נברא' יכולה הנשמה להתלבש בלבוש זה ודרכו לקבל את האור האלוקי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2015 07:34 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' מרחשון - (אגרת הקודש, אגרת כט) ההארה המועטת היורדת מהאור העליון היא מהדרגה האחרונה שבאור זה, ונקראת 'חיצוניות' האור, ומשם יורדת מדרגה אחר מדרגה עד שנברא ממנה 'לבוש'. כדי לבאר מה היא מדרגת 'חיצוניות' מביא רבינו משל מכוחות הנפש: כמו שבנפש האדם, בחינת הרצון הוא החיצוניות של בחינת התענוג, שכן ישנו תענוג עצמי בדבר מסוים ומכך נמשך באופן ממילא הרצון אליו, כך על דרך משל הרצון העליון הוא החיצוניות של העונג העליון. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2015 14:03 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א מרחשון - (אגרת הקודש, אגרת כט) הרצון העליון נקרא "כתר עליון" ויש בו 620 'עמודים' המחברים בין הכתר לארץ. עמודים אלו הן המצוות, הממשיכים אור מהרצון העליון עד לעולם הגשמי (הרצון העליון מתלבש ב 620 מצות מעשיות, שהן 613 מצוות התורה ו-7 מצוות מדרבנן) ע"י קיום המצוות, שהן בחינת הרצון (חיצוניות התענוג), נעשים הם לבוש, שעל ידו יכולה הנשמה לקבל את בחינת התענוג, שהיא פנימיות הכתר. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2015 10:10 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב מרחשון - (אגרת הקודש, אגרת כט) כל מה שנתבאר בנוגע ללבושים הנוצרים ממעשה המצוות, שהם עמודי אור מרצון העליון שיורדים עד לעולם העשיה - זהו לגבי הלבושים שבגן עדן תחתון, אבל הלבושים של גן עדן העליון נעשים לבוש לנשמה כתוצאה מכוונת הלב שבעסק התורה והתפילה. לימוד התורה אף הוא נקרא מצוה מעשית, שכן עקימת השפתיים שבדיבור נחשבת למעשה, וחובה להוציא בפיו את הדברים שלומד ואינו יוצא ידי חובה בהרהור בלבד, וכך גם בתפילה, לא להסתפק בכוונת הלב אלא להוציא בפה את מילות התפילה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2015 11:58 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג מרחשון - (אגרת הקודש, אגרת כט) המצוות הן הרצון העליון וכפי שהן כתובות בתורה שבכתב הן אינן גלויות, וע"י התורה שבעל פה מתגלה הרצון העליון. כמו למשל מצוות תפילין שלא ניתן לדעת כיצד לקיימה רק מהמפורש שבתורה שבכתב, אלא באמצעות פרשנותם של חכמים בתורה שבעל פה. משל למה הדבר דומה, כמו שכל אברי הולד כלולים בטיפת האב בהעלם והאם מגלה אותם כשיולדת את הולד, כך התורה שבעל פה מגלה את המצוות הנמצאות בהעלם בתורה שבכתב. לכן, לגילוי הרצון העליון הנפעל ע"י התורה שבעל פה יש מעלה על התורה שבכתב, ששם הרצון הוא בהעלם. לפי ביאורים אלו מובן מדוע נאמר שמי ששונה הלכות מובטח לו שהוא בן עולם הבא, שלזה אפשר לבוא דוקא ע"י שהנשמה מתלבשת בלבושים מבחינת רצון העליון - ע"י לימוד ההלכות, שהן הגילוי של הרצון העליון. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2015 14:57 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד מרחשון - (אגרת הקודש, אגרת ל)'. באגרת זו מעורר רבנו את המתנדבים לצדקת ארץ ישראל. למרות שנתינת הצדקה בשנים שעברו היתה בלי נדר, אף על פי כן אינו ראוי לגרוע מנתינת הצדקה. רז"ל אמרו שע"י הצדקה נעשה "חשבון גדול". כלומר, כאשר האדם נותן צדקה ברצון טוב ובסבר פנים יפות הוא מעורר התעוררות מלמעלה וממשיך "אור אין סוף" ו"בלי גבול" ב"חשבון" שהיא ספירת המלכות, שורש ומקור הנבראים בעלי חשבון וגבול. לכן ע"י הצדקה נעשה גם "שלום" וחיבור בין קצה השמים שלמעלה ( אין סוף) לבין קצה השמים שלמטה (ספירת המלכות, המדרגה התחתונה שבעשר הספירות). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2015 02:45 |
|
| |
תקציר תניא כ"ה מרשון: (אגרת הקודש, אגרת לא). נאמר בתיקוני זהר שבזמן הגלות השכינה מכונה כ'חולה'. ההסבר לכך בדרך משל - כשם שסיבת החולי בגוף האדם היא כאשר ישנה הפרעה בהילוך הדם (למשל כשיש מכה באבר מסוים) וע"י זה נפסק או מתמעט הקשר שבין האברים אל הלב. כך בנמשל, השכינה (שהיא האור האלוקי המחייה את הנבראים) נקראת 'לב' ונשמות ישראל הם ה'אברים'. כאשר נשמות ישראל מאוחדות ומקושרות זו בזו, נמשך בהם החיות שמקשרת אותם עם הקב"ה. סיבת הגלות היא שנאת חינם, וע"י פירוד הלבבות של ישראל זה מזה נגרם סילוק המשכת החיות מה'אברים', סילוק השכינה ונגרם גלות ר"ל ואפילו השכינה עצמה נעשת כביכול 'חולה' (כמו שהלב נעשה חולה במצב של קלקול בזרימת הדם). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2015 11:10 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו מרחשון - (אגרת הקודש, אגרת ל"ב) אגרת זו נכתבה כמענה על כך שבמנייני החסידים הסדירו את הצדקה ע"י גבאי צדקה, ומסביר את המעלה הנוספת כשההתעוררות לצדקה באה מהאדם עצמו. נאמר בפסוק 'צדקתו עומדת לעד', מדוע 'עומדת' בלשון נקבה? מפני שהצדקה היא בחינת 'מקבל' (נקבה) – כלומר 'כלי' לאור אין סוף הסובב כל עלמין. אור אין סוף נמשל לאש, וכדי להאיר בעולם הזה הוא צריך כלי שיאחז בו, כאש הנאחזת בפתילה. הכלי להארה זו הוא בחינת החסד ונדיבות הלב שבעשיית המצוה. כשעושים צדקה וחסד זה כמו 'זריעה', וה'קצירה' (ההתגלות) היא בזמן תחית המתים. כתוב: "צדק לפניו יהלך" - בלשון זכר, ומדבר על נתינת צדקה מרצונו הפנימי שבכך הוא 'משפיע' ומעורר את המשכת אור אין סוף. כשההתעוררות לצדקה באה מאדם אחר אז זה בבחינת 'מקבל' (לשון נקבה), כלי המקבל הארה בלבד מאור אין סוף. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2015 12:40 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז מרחשון - קונטרס אחרון. כיצד ע"י קריאת סיפורי מעשיות שבתורה נהיה האדם מקושר בחכמה עילאה? כאשר האדם עוסק בתורה למטה ה'דיוקן' של האדם למעלה (שורש נשמתו) עוסק גם כן בתורה וע"י זה גם האדם למטה קשור בחכמה עילאה , זה כאשר האדם רק מהרהר באותיות הכתובות בתורה. אבל בדיבור, הדיבורים עצמם קשורים בחכמה עילאה. מבואר בזוהר שהדיבור בוקע את ה"רקיעין" (המדרגה החיצונית שבכל עולם) שבין עולם הזה ובין העולמות הרוחניים ועולה למעלה, אך ההמשכה מהדיבור היא רק מעט מהאור שנוסף למעלה . הרהור אינו פועל המשכת האור למטה , אבל הוא כן פועל ומוסיף אור גדול בעולמות העליונים הרוחניים . מעלת הדיבור והמעשה על המחשבה (הרהור) היא לענין ההמשכה מלמעלה למטה (שזה תכלית האדם), אבל העלאת התורה והמצוות מלמטה למעלה היא דוקא ע"י "מחשבה טובה" ( אהבת ה ויראת ה) והדיבור עצמו ללא אהבה ויראה אמנם עולה ב"רקיעין" אבל אינו נכלל באלוקות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2015 12:20 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח מרחשון - קונטרס אחרון בספר עץ חיים מבאר שע"י קיום מצוות מעשיות האדם גורם לזיווג עליון הנקרא "פנים בפנים". ע"י מצוות מעשיות מעלים את הטוב הגנוז בעשיה (הנקרא העלאת מ"ן) ומעלים אותו לקדושה וע"י זה נגרם היחוד העליון. לגבי עניין זה יש בדיבור את מעלת המעשה, מפני שאותיות הדיבור באות מנפש החיונית ולכן בדיבור יש בירור בחינת 'נגה', מה שאין כן בהרהור בלבד. ביחידי סגולה שעבודתם היא במסירות נפש, מסירות הנפש היא בחינת 'מעשה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
