|
|
| נשלח ב-11/11/2015 10:01 |
 |
| |
תקציר תניא : | כ"ט מרחשון - קונטרס אחרון כאשר ישנה כוונה בלימוד תורה ותפילה שווה מעלת התפילה למעלת התורה, ונבראים מהם מלאכים בעולם הבריאה. רבנו הזקן שואל, אם כך מדוע כאשר התורה והתפילה לא בכוונה יש הפרש ביניהם , שמלימוד תורה ללא כוונה נבראים מלאכים בעולם היצירה, ובתפילה ללא כוונה התפילה נדחית למטה לגמרי? ההסבר הוא, שלימוד תורה שלא בכוונה הוא לא בכוונה לשמה, ולא שחושב מחשבות זרות בשעת הלימוד, (אבל אם לימודו הוא מפני איזו פניה למשל בשביל כבוד וכו.. התורה לא עולה למעלה) . ואילו בתפילה שלא בכוונה המחשבות הזרות מתלבשות באותיות הדיבור ואינן מניחות לתפילה לעלות למעלה. מכל מקום יש מעלה בתפילה עם מחשבות זרות על תורה עם פניה, שהפניה היא סיבת לימודו, ובתפילה ללא כוונה כוונתו הכללית היא להתפלל . לכן התיקון לתפילה ללא כוונה קל יותר מתיקון לימוד תורה עם פניה (שמספיק שתפלל בכוונה ובכך יעלה את כל התפילות שהיו ללא כוונה) . נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2015 10:48 |
|
| |
תקציר תניא : | ל' מרחשון - קונטרס אחרון ההסבר הוא, שלימוד תורה שלא בכוונה הוא לא בכוונה לשמה, ולא שחושב מחשבות זרות בשעת הלימוד, (אבל אם לימודו הוא מפני איזו פניה למשל בשביל כבוד וכו.. התורה לא עולה למעלה) . ואילו בתפילה שלא בכוונה המחשבות הזרות מתלבשות באותיות הדיבור ואינן מניחות לתפילה לעלות למעלה. מכל מקום יש מעלה בתפילה עם מחשבות זרות על תורה עם פניה, שהפניה היא סיבת לימודו, ובתפילה ללא כוונה כוונתו הכללית היא להתפלל . לכן התיקון לתפילה ללא כוונה קל יותר מתיקון לימוד תורה עם פניה (שמספיק שתפלל בכוונה ובכך יעלה את כל התפילות שהיו ללא כוונה) נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2015 14:18 |
|
| |
תקציר תניא : | א' כסלו - קונטרס אחרון תפילה שלא בכוונה עולה ל"רקיע תתאה" , (עליה זו אינה פועלת את הענין שהתפילה אמורה לפעול, שכן כדי לפעול מילוי הבקשות שבתפילה צריכים להמשך למעלה מהעולם בעולם). וכשהתפילה היא בכוונה היא עולה לבחינת זעיר אנפין שבעולם העשיה ומשם כן יכולה להמשך המשכה בעולם למלא את החסר. מסביר מה שמובא בזהר, שתפילה עם מחשבות זרות עולה לכתחילה עד לבחינת זעיר אנפין שבעולם הבריאה הכוונה ב"עליה" היא לענין הפגם שהיא פועלת ולא שהתפילה מתעלה שם במדרגה עליונה יותר שבקדושה. תפילה עם מחשבות זרות עדיפה מאשר תורה מתוך פניה (של כבוד וכד') שאין היא עולה כלל . אבל כאשר אדם לומד תורה שלא בכוונה (מתוך הרגל) יש בזה אהבה המסותרת שבטבע כל אחד מישראל ואין בזה שום חטא ולכן עולה למעלה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2015 18:58 |
|
| |
תקציר תניא : | ב' כסלו - קונטרס אחרון מובא שבזמן הזה, עיקר הבירור (של הניצוצות דתוהו שנפלו בקליפת נוגה) הוא ע"י התפילה. והרי נאמר "ותלמוד תורה כנגד כולן"? כדי לבאר זאת מקדים לבאר מה היא ההמשכה שממשיכים ע"י תורה וע"י תפילה. ע"י תורה ומצוות עיקר ההמשכה והוספת האור היא בעולם האצילות ומשם נמשך בעולמות בדרך של התלבשות. ואילו בתפילה ההמשכה היא בגלוי (לא רק בהתלבשות), שהרי ענין התפילה הוא המשכת אור אלוקי לשנות את טבע הנבראים (שיתרפא החולה וכד'). זאת מפני שהמשכה זו היא מאין-סוף ברוך-הוא, הכל יכול, בשונה מתורה ומצוות שלא נעשה שינוי. דבר נוסף, שבעבודת התפילה יש צורך בהתעוררות מלמטה, שהיא אהבה בלי גבול (הנקראת "בכל מאודך"), ובכוחה להמשיך את אור-אין-סוף, הבלתי-גבולי. ומכל זה מובנת המעלה היתרה שיש בבירור הנעשה ע"י תפילה. מסיבה זו המצוות המעשיות נחשבות לתכלית הבריאה, ולכן רצה משה רבנו להיכנס לארץ ישראל ולקיים שם מצוות מעשיות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2015 12:18 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' כסלו - קונטרס אחרון עד כאן הסביר את המעלה של התפילה וכעת עובר להסביר את המעלה שבמצוות. ע"י המצוות נמשך אור-אין-סוף ב'מוחין', שהם כלולים מה' חסדים וה' גבורות (שמקורן הוא בחינת הכתר, "לבנונית"), וזאת בכדי לברר הרפ"ח ניצוצים שנפלו לעולמות בריאה יצירה ועשיה, ולאחר שהם מתבררים הם נכללים בזעיר אנפין. בחינת הכתר הוא ענין העונג והחפץ להמשיך את האור אלוקי למטה, המתחלק לתרי"ג מצוות. למשל, כאשר אדם למטה עוסק במצוות שעניינם חסד הוא מעורר בכך את המשכת אור-אין-סוף לבחינת החסד שלמעלה (ב'חיצוניות הכלי'), וכשעוסק בענייני דינים הוא מעורר את ההמשכה לבחינת הגבורה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2015 10:38 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' כסלו - קונטרס אחרון ממה שהוסבר שקיום מצוות מעשיות הם בירור הניצוצות וזהו תכלית ההשתלשלות, מובן מדוע מבטלים תלמוד תורה בשביל קיום מצוה (שאי אפשר לקיימה ע"י אחרים). מעלה נוספת בקיום המצוות היא, שע"י קיום המצוות מתאחד האדם עם הקב"ה יותר מלימוד תורה (שזהו אהבה ויראה שכליים), שהרי אין מחשבה שיכולה "לתפוס" במהות מדותיו של הקב"ה וכל שכן באור אין סוף, אלא רק במציאותו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2015 15:40 |
|
| |
תקציר תניא : | ה' כסלו - קונטרס אחרון אמנם כל עוד הנשמה מלובשת בגוף האדם הוא אינו יכול "לתפוס" במהות האלוקית ולכן אי אפשר שע"י יראה ואהבה שכליים ידבק בקב"ה באמת. שהרי כאשר אדם מכוון את הכוונה הרוחנית שבמצוה, השגתו היא רק בבחינת המציאות ואינו משיג את המהות (חוץ מלימוד הלכות המצוות). משאין כן במעשי המצוות, שבהם נמשך ומתלבש מהות אלוקות וכשתופס את הדבר הגשמי ומקיים איתו מצווה ע"פ ההלכה, הוא אוחז במהותו וע"י זה הוא תופס ממש את מהות האלוקות המלובשת בו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2015 13:56 |
|
| |
תקציר תניא : | ו' כסלו - קונטרס אחרון יש מעלה בלימוד גדולת ה' שבסדר ההשתלשלות (העולמות והספירות) שעל ידם בא האדם לאהבה ויראה ומגיע ל"לב שלם". אך זו רק מצווה אחת מתרי"ג מצוות והרי האדם צריך ללמוד את הלכותיהן של כל התרי"ג מצוות ולקיימן בפועל מכיוון שרק ע"י קיום כל התרי"ג מצוות במחשבה דיבור ומעשה מבררים את הבירורים של בריאה יצירה ועשיה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2015 13:00 |
|
| |
תקציר תניא : | ז' כסלו - קונטרס אחרון מעלה נוספת שיש בלימוד ובקיום מצוות לגבי אהבה ויראה שכליים - ששורש המצוות גבוה יותר כדלקמן. המעלה של אהבה ויראה שכליים היא מצד מעלת נפש רוח ונשמה שבאדם, נשמת האדם נמשכה משם מ"ה שהוא עולם התיקון (ובכח זה הוא מברר את הניצוצות) ואילו מדרגת הניצוצות המתבררים ע"י המצוות, גבוה יותר מהנפש רוח ונשמה שבאדם, ששורש המצוות המתבררים הוא משם ס"ג שהוא עולם התוהו הגבוה מעולם התיקון. מעלה נוספת היא, שהמדרגה העליונה (עצמות) יכולה להמשך למטה רק כאשר היא מתלבשת ומסתתרת בענין גשמי שזהו ענין התורה ומעשה המצות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2015 18:59 |
|
| |
תקציר תניא : | ט' כסלו - שבת קודש קונטרס אחרון נתבאר לעיל שע"י מצוות מעשיות ממשיכים אור בכלים של עולם האצילות, מפני שהכלים מעולם האצילות הם בבחינת שם מ"ה, שהוא עולם התיקון והמצוות הגשמיות מעוררים וממשיכים בחינת שם ס"ג, שהוא עולם התוהו הגבוה מעולם התיקון. מעלה זו קיימת גם כשלומד את ההלכות של המצוות הגשמיות, שגם בלימוד ההלכות מתעורר השורש של הדברים הגשמיים שהוא בחינת שם ס"ג. מעלה זו היא רק בלימוד מצוות עשה ולא בלימוד הלכות איסורי לא תעשה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2015 09:28 |
|
| |
תקציר תניא : | י' כסלו - קונטרס אחרון מכאן יבאר ענין חדש במעלת ההלכות. המלאכים הם נבראים היכולים להשיג רק בחינת נפש ורוח שבעולמות בריאה, יצירה ועשיה (ולא נשמה שהיא אלוקות). ואילו ההלכות, (שהן חוכמתו ית'), הן אלוקות המתלבשת בעניינים גשמיים. אמנם גם באהבה ויראה שכליים ישנה התלבשות של חכמה עליונה אך היא בהעלם והסתר לגמרי . מכיוון שבחינות נפש ורוח = נברא, ונברא מתהווה דוקא ע"י שהבורא מסתתר ממנו. בשונה מאהבה ויראה שכליים, ההלכות אינן מעלימות על הארת חכמה עליונה שבהן. אמנם חכמה עליונה עוברת דרך לבוש העשיה, אך אין זו התלבשות ממש, אלא ב'דרך מעבר' בלבד. הדברים הגשמיים אודותם דנה התורה אכן מסתירים על בחינת חכמה עליונה, אך בהלכה עצמה מאיר חכמתו ית' ללא הסתר. לכן נמשלה התורה למים, כשם שמים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, כך התורה ירדה ונתגלתה גם במקומות נמוכים. וזהו מעלת לימוד הלכות על אהבה ויראה שכליים, שגם לאחר שההלכה ירדה לעולם הזה, היא למעלה מבחינת חכמה בינה ודעת של עולם העשיה ואפילו מבחינת נשמה שבספירות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2015 11:10 |
|
| |
תקציר תניא : | י"א כסלו - קונטרס אחרון הטעם לכך שגם לאחר שירדה ההלכה לעולם העשיה היא למעלה מבחינת חכמה (חב"ד) של עולם העשיה, הוא שבחינת חכמה של עולם העשיה הוא מקור החיות לנבראים, ואילו החכמה שבהלכות עניינה היא בעולם האצילות, שהוא אלוקות. לכן ההלכות נתלבשו בבחינת נשמה של עולם הבריאה ועולם היצירה שהיא מבחינת עולם האצילות, ולא נתלבשה בבחינת נפש ורוח שהן בבחינת נברא. התפשטות של עצמיות בחינת החכמה (חב"ד) של בחינת נשמה הוא בהלכות (שעניינם הוא תיקון פרצופי האצילות, אלוקות) והוא מתפשט בשש הספירות (מחסד עד מלכות) וזו בחינת ששה סדרי משנה וגמרא. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2015 12:13 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ב כסלו - קונטרס אחרון התורה שהאדם לומד בעולם-הזה עולה למעלה לעולמות עליונים ומזה נוצר שפע (לבוש בבחינת 'רוח דרוח' – בלימוד המשנה, ו'רוח דנשמה' – בלימוד הגמרא) שנמשך על האדם. ומאחר שהאדם הוא נברא - גם התורה שלומד היא בבחינת נברא, אבל התורה מצד עצמה היא אלוקות. התורה נמשכת מבחינת החכמה של הקב"ה כביכול (ונקראת 'יסוד אבא'), בה מתלבש אור אין סוף, ודרכה הוא נמשך עד לבחינת מלכות. גם אם נאמר שהמקרא, המשנה והתלמוד מצד עצמם הם בבחינת נברא - אין זה ניכר בהם, אלא הם נקראים בשם ה', כמו מלאך, שבשעה שהוא מבצע את שליחותו של ה' הוא נקרא בשם ה', מאחר שה' שוכן בקרבו באותה שעה ומאיר בו בלי הסתר כלל. לכן, כאשר אדם לומד תורה הוא ממשיך את האלוקות בעולם ומעלה בכך את העולם לקדושה, וזו תכלית בריאת האדם. מה שאין כן עבודת המלאכים היא באהבה ויראה הבנויים על שכל, וזאת מפני שהן מדרגת נברא וגם אינם פועלים המשכה אלוקות בעולם אלא להיפך – רצונם תמיד להתעלות מעל העולם ולהידבק בשורשם העליון. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2015 12:26 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ג כסלו - קונטרס אחרון בהמשך למה שנתבאר שע"י לימוד ההלכות של מצוות עשה מבררים את הניצוץ מעולם התוהו שנפל בדברים הגשמיים. כעת בא לבאר שאפילו לימוד הלכות שאינן מצויות פועלים גם כן את הבירור. לכל דבר גשמי יש שורש למעלה שממנו הוא מקבל את חיותו. לכן, ע"י לימוד פרטי הלכות לא תעשה, נמשך אור אלוקי שמפריד את הקליפות מהקדושה (שלא יוכלו לקבל משם יניקה). בזמן הזה לימוד הלכות לא תעשה הוא בחינה של 'סור מרע', להפריד את הקליפה מהקדושה. אבל לעתיד כשיושלם בירור הניצוצות יהיה לימוד ההלכות רק בבחינה של 'עשה טוב'. ע"י קיום מצוות לא תעשה תהיה המשכה של בחינת 'גבורות קדושות' (שורש מצוות לא תעשה), ויומתקו בחסדים הנמשכים ע"י מצוות עשה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2015 12:19 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ד כסלו - קונטרס אחרון באגרת זו מבאר רבנו את המעלה האמיתית בלימוד ההלכות ומסביר מדוע דוד המלך נענש (בשכחה) על ששיבח את התורה בכך שהעולם בטל במציאות אליה - כאשר פעולת המצוה היא כפי שהתורה דורשת אז נפעלת עליית העולמות. מה שאין כן כשמקיים את המצוה שלא ע"פ אחד הדקדוקים, (למשל דקדוק אחד שאינו כראוי בתפילין הן פסולות). זהו פרוש הפסוק " מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך", שבתחילה האדם מתבונן בריבוי הנבראים ומזה מבין איך מאוד עמקו מחשבותיך בתורה עד שכל העולמות וכל מה שבהם בטלים במציאות לגבי דקדוק אחד מדברי תורה. לכן בעת צרתו של דוד המלך (כשברח מפני אויביו), היה משתעשע בתורה ושמחתו הייתה מפני שהרגיש שכל העולם והנבראים אין להם ערך ומתבטלים לגבי דקדוק אחד שבתורה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
