|
|
| נשלח ב-8/9/2020 22:00 |
 |
| |
תקציר תניא : | י"ט אלול - אגרת הקודש, אגרת ט"ו. עשר הספירות (כוחות) שבנשמת האדם מתחלקות ל3 מוחין ו7 מידות. המידות מהוות את שורש כל הרגשות והנטיות של האדם. 7 המידות הן: חסד - השפעה ללא גבול. גבורה - מידת הצמצום והגבלה. תפארת- מידת הרחמים, שהיא המחברת בין חסד לגבורה. בזמן מעשה, צריך להתבונן כיצד להשפיע כדי שהשפעתו תתקבל אצל המקבל. כדי להבין זאת, מביא רבינו הזקן משל מאב שרוצה ללמד את בנו וכדי שבנו יוכל לקבל, חייב האב להפריד את דבר החכמה לחלקים ולהשפיע לו מעט מעט. כך גם המידות שמייעצות לאדם כיצד להשפיע את השכל ומחלקות את השכל לחלקים, "נצח" ו"הוד" - לנצח את המניעות מבית ומחוץ (כמו במשל- לנצח את המניעות המונעות ממנו להשפיע לבנו). מידת ה"יסוד" - היא התקשרות נפשית והתמסרות המשפיע למקבל, וככל שיש יותר חשק ותענוג יכול יותר להשפיע. מעבר לזה, לכל מידה יש פנימיות וחיצונית; למשל, פנימיות מידת ה'חסד' היא האהבה ופנימיות מידת ה'גבורה' היא הפחד והיראה וכו', ומקור ושורש כל המידות (גם הפנימיות) הוא שכל האדם המורכב מ 3 בחינות: חכמה, בינה ודעת. לפי ערך שכל האדם כך הן מידותיו, כמו שלילד קטן יש שכל קטן ולכן מידותיו בדברים קטנים. החלק העיקרי בשכל האדם אשר משפיע על מידותיו זה ה"דעת", שענין הדעת הוא להרגיש ולהזדהות עם המושכל. לכן כפי מידת הדעת (כלומר, עם מה הוא מזדהה), כך הן מדותיו. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2020 13:52 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' אלול - אגרת הקודש, אגרת ט"ו. עד כאן הוסברו 7 המידות (בדרך של משל של אב המשפיע לבנו), כפי שהן בנפש השכלית. להלן יסביר איך 7 המידות כפי שהן בנפש האלוקית, כאשר הן חיצוניות והן פנימיות המידות הן למען ה' וע"י זה יוכל להבין במקצת את המדות העליונות: מדת החסד- מאהבת ה' ישנו הרצון להשפיע חסד כדי להדבק בה'. מדת הגבורה- מהיראה שלא יעבור על חטא, כאשר עושה לעצמו גדרים או מתגבר על יצרו וכד'. מדת התפארת- כאשר מפאר את ה' ומשבח את ה'. מדת הנצח- לנצח את המניעות בעבודת ה' וללחום את מלחמות ה'. מדת ההוד- ההודאה שה' הוא המציאות היחידה והודיה לה' על כל הטוב שעשה לנו. מדת היסוד- התקשרות לאלוקות מתוך תענוג. מדת המלכות- עבודת ה' מתוך קבלת עול מלכות שמים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2020 19:00 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א אלול - אגרת הקודש, אגרת ט"ו. להלן יסביר על מקור המידות, שהן שלש הבחינות חכמה, בינה, דעת: חכמה- מקור השכל המבין אלוקות (נקודת הרעיון). בינה- כוח ההתבוננות בהשגה של השכל (בגדולת ה'), שע"י זה מוליד אהבת ה' ויראת ה'. דעת- התקשרות והזדהות לענין שהשיג והתבונן בו, המביאה להתגלות המידה בפועל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2020 17:16 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב אלול - אגרת הקודש, אגרת ט"ז. האדמור הזקן כותב איגרת זו לאנשי הקהילה אשר מצב פרנסתם קשה, בנוגע למתן צדקה בארץ ישראל. גם כאשר מצב הפרנסה קשה עד כדי שנאלצים ללוות כספים כדי לקנות אוכל, לא טוב להפסיק לתת צדקה לאביונים. אלא יש להתחלק בצורכי החיים המוכרחים, וע"פ הדין כאשר יש יהודי אחר הזקוק לצורכי חיים זה קודם לקניית בגדים מכובדים או מטעמים לעצמו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2020 21:55 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג אלול - אגרת הקודש, אגרת ט"ז. לא רק שצורכי החיים של הזולת קודמים לצרכיו הסתמיים, אלא ראוי שהאדם ינהג לפנים משורת הדין ויתחלק עם הזולת גם במקרה שעל פי דין לא מוטל עליו להתחלק. מובא בגמרא שכל מי שנוהג רק כפי שהדין מחייבו, סופו שיזדקק לצדקה. כאשר האדם לא מרחם על הזולת, הוא גורם בכך שלא ירחמו עליו מהשמים. דבר נוסף הוא כפרת העוונות שפועלת הצדקה, וכמו שאדם יתן כל ממונו לרפואת גופו כך עליו ליתן לשם הצלת נפשו. וכאשר האדם נותן צדקה הקב"ה משלם לו כפלים, גם בעולם הבא וגם בעולם הזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2020 19:40 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד אלול - אגרת הקודש, אגרת י"ז. כאשר האדם מעורר בלבו את מידת החסד והרחמנות ונותן צדקה ועושה חסד (התעוררות מלמטה), הוא מעורר התעוררות למעלה וממשיך עליו רחמים ממקור הרחמים ובכך משפיע לו את ה'פירות' בעולם הזה ואת 'הקרן' לעולם הבא. הכוונה ב'פירות' להמשכה שמשתלשלת מעולמות עליונים ומצטמצמת ממדריגה למדריגה עד שמותאמת לדרגת הנברא, אור זה נקרא "ממלא כל עלמין" המאיר גם בגן עדן. הכוונה ב ו"הקרן" - שע"י מעשה הצדקה והחסד כיום, בזמן תחית המתים יהיה גלוי של אור שלמעלה מהגילוי שבעולם הזה, אור הנקרא "סובב כל עלמין", אור שהוא בלי גבול. ההוכחה לכך היא, שהצדיקים שעכשיו נמצאים בגן עדן, יקומו לתחייה ויהנו מזיו השכינה שיאיר בעולם הזה שיהיה אור נעלה יותר. גילוי זה הוא בבחינת צדקה וחסד של הקב"ה, שאין בכוח התעוררות האדם להמשיך סוג של גילוי כזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2020 13:43 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה אלול - אגרת הקודש, אגרת י"ז. בזמן תחיית המתים יאיר אור 'סובב כל עלמין', אור היורד למטה ללא צמצומים ומקיף על הכל בשווה. אור זה נקרא 'כתר', בחינת הכתר של עולם האצילות היא הממשיכה מאור אין סוף אל הנאצלים של עולם האצילות. לעתיד לבוא, בתחיית המתים, יומשך ויתגלה אור זה ('סובב כל עלמין') בנשמות כל בני ישראל באופן שגם יוכלו להשיג את מהות האור. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2020 20:07 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו אלול - אגרת הקודש, אגרת י"ז. ממשיך לפרש את הפסוק: "רחבה מצותך מאוד" - שכוונת המילה 'רחבה' היא, שמצוות הצדקה היא כלי רחב ללא גבול שיוכל להכיל בעתיד את קבלת ההתגלות של אור-אין-סוף הבלתי-גבולי בזמן תחיית המתים. אור זה יאיר בזכות עבודת האדם בענין הצדקה וחסד בעולם הזה, אך בכל זאת זה נחשב לחסד חינם מצד הקב"ה, שהרי ההתגלות האלוקית היא אין סופית והיא אינה בערך להתעוררות האדם, שהיא מוגבלת. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2020 18:47 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז אלול - אגרת הקודש, אגרת י"ח. רבנו הזקן מסביר באיגרת זו שני סוגים כלליים באהבת ה': "אהבה בתענוגים": היא אהבה של הנאה ותענוג מאלוקות. לא ניתן להגיע לאהבה זו ע"י עבודה, אלא היא ניתנת כמתנה מלמעלה, לאחר שהאדם התאמץ להגיע למדריגה העליונה ביותר שבכוחו להגיע ביראת ה', לפי שורש נשמתו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2020 15:07 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח אלול - אגרת הקודש, אגרת י"ח. הסוג השני של האהבה, היא האהבה המסותרת שבלב כל אחד מישראל, שעיניינה הוא צימאון לאלוקות ורצון הנפש להדבק בה'. אהבה זו ישנה גם ברשעים וממנה באה להם החרטה, רק שאצלהם אהבה זו מוסתרת והקליפה שולטת עליה . כדי שהאדם יוכל לגלות את האהבה המסותרת שבלבו, עליו להתגבר על הקליפה במחשבה דיבור ומעשה ולפעול שהתאוה לענייני העולם תהיה מסותרת והשימוש בתאוה זו יהיה רק לדברים הכרחים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2020 14:40 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט אלול - אגרת הקודש, אגרת י"ט. הארי ז"ל מסביר שהשגת נבואתו של משה רבנו הייתה בבחינת חיצוניות החכמה העליונה ולא בפנימיות, כפי שהיא יורדת ב 7 המידות. רק במדות נצח ,הוד ויסוד, שהן הענפים של חסד גבורה ותפארת הייתה השגת משה רבנו באופן של פנימיות. עולה שאלה, כיצד יש דרושים מהאריז"ל בפנימיות החכמה העליונה, ועל משה רבנו נאמר שלא השיג בנבואתו בפנימיות החכמה העליונה? והרי בוודאי האריז"ל לא היה למעלה מדרגתו של משה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2020 21:09 |
|
| |
תקציר תניא ; | ב' תשרי - אגרת הקודש, אגרת י"ט. החכמה האלוקית כפי שהיא מלובשת במצוות היא גם כן בחינת חיצוניות החוכמה (כמו ענין הנבואה והתורה). בחינת פנימיות הספירה היא הספירה כפי שהיא מאוחדת עם הקב"ה, ששם הספירה היא בבחינת בלי גבול. וחיצוניות הספירות הוא מה שמאיר ומתלבש בנבראים. בדרך משל, האופן בה נפש האדם מתגלה ע"י לבוש המעשה (שהוא לבוש הנפרד מהנפש), הוא במדריגה תחתונה בהרבה יותר מלבוש המחשבה (שהוא לבוש המאוחד עם הנפש) וכדו'. כמו שהדבר במשל של הנפש, שגילוי הנפש ע"י המעשה הוא במדרגה הכי נמוכה משאר הבחינות (דיבור ומחשבה), כך בחינת החכמה המתלבשת בנבראים (לאחר צמצומים) היא כאין ואפס לגבי בחינת פנימיות החכמה. שהרי הקב"ה וחכמתו אחד והכל נחשב כאין ואפס לגבי הקב"ה. לכן משה רבינו שהשיג את חיצוניות החכמה זכה שהתורה תינתן על ידו, כי התורה המתלבשת בעולם היא בחינת חיצוניות החכמה, ותכלית התורה היא הירידה למעשה בפועל לקיום המצוות, עד שמובא שכל אדם מוכרח לבוא שוב בגלגול לעולם הזה עד שיקיים את כל התרי"ג מצוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2020 17:30 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' תשרי - אגרת הקודש, אגרת י"ט. בכדי שההשפעה תיקלט אצל ה'מקבל', המשפיע צריך להשפיע למקבל רק את הדרגות שלגביו הן 'חיצוניות', מאחר שאת הדרגות ה'פנימיות' לא יכול ה'מקבל' להכיל. וכפי שרואים ביחס שבין מחשבה דיבור ומעשה: ישנן 3 סוגי 'אותיות' שבמחשבה, המקבילות לעולמות בריאה, יצירה ועשיה: 1) 'אותיות המעשה'- כשרואה במחשבתו את ציור צורת האותיות (כפי שראה אותן בספר תורה), בחינת 'עשיה שבמחשבה', עולם העשיה. 2) 'אותיות הדיבור'- 22 הברות שונות שמתחלקות מהקול וההבל. וכששומע את האותיות במחשבתו, היא בחינת 'דיבור שבמחשבה', עולם היצירה. 3) 'אותיות שבמחשבה' בלי הרהור במחשבתו (ע"י אותיות הדיבור) היא 'מחשבה שבמחשבה', מקביל לעולם הבריאה, והן החיות של אותיות הדיבור, כאשר אדם מהרהר במה שמדבר. קורה לפעמים שאדם לא מהרהר במה שמדבר, במקרה כזה פנימיות אותיות המחשבה אינה מלובשת באותיות הדיבור, אלא רק חיצוניות אותיות המחשבה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2020 17:46 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ'. הקב"ה מאוחד עם האורות שבעשר הספירות וכן עם ה'כלים' של עשר הספירות, שדרכם מאיר אור-אין-סוף בעולם האצילות. אך כיצד הקב"ה, שהוא למעלה מגבול ומדידה ("אין סוף"), יכול להיות מאוחד עם הכלים, שעניינם הוא גבול, לצמצם את האור לעשר ספירות? אלא שהכלים מאוחדים עם הקב"ה רק לצורך הפעולה של בריאת העולם 'יש' מ'אין', שהיא רק בכח הקב"ה, אלא שהתהוות זו נעשית באמצעות הכלים, שגם הם חלק מהאלוקות. החידוש בבריאה באופן של 'יש' מ'אין' הוא: הבריאה לא נבראה באופן של סיבה ומסובב, שהכח האלוקי הוא הסיבה והבריאה היא המסובב, שאז המסובב בטל לסיבה, אלא נבראה באופן של 'יש' מ'אין', שאז המסובב (הנברא) מורגש כמציאות בפני עצמו. אמנם מובא בזוהר ועוד שההמשכה מהכלים של הספירות היא בדרך של סיבה ומסובב, אך שם הכוונה: כאשר ספירה אחת נמשכת מספירה אחרת (למשל, בינה נמשכת מחכמה), שאכן מה שנמשך ומתגלה מהספירה התחתונה, בטל במציאות לספירה העליונה יותר, ולכן הספירות אינן בבחינת 'יש' ומציאות ולא ניתן להשיגן גם לאחר צמצומים רבים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2020 16:56 |
|
| |
תקציר תניא : | ה' תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ'. בשונה מסיבה ומסובב, שהסיבה כבר קיימת קודם רק באופן אחר. התהוות חדשה, 'יש' מ'אין', נקראת בלשון הקודש 'בריאה', שכן, למרות שהנברא בטל באמת לגבי מקורו, הנברא מרגיש את עצמו כדבר נפרד וחדש, זאת מאחר, שלמרות שהנברא יודע שיש לו מקור המהווה אותו, הוא אינו משיג ומרגיש את הכח השופע בו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
