|
|
| נשלח ב-23/3/2021 12:25 |
 |
| |
תקציר תניא : | י' ניסן - פרק ל"ט. כאשר אדם מקיים מצווה בכוונה הנובעת מהתבוננות שכלית (אהבה ויראה גלויות), עולה המצווה ונכללת בעשר הספירות בעולם הבריאה. כאשר אדם מקיים מצווה בכוונה הנובעת מאהבה ויראה הטבעיות, (שאינן מורגשות בליבו), עולה המצווה ונכללת בעשר ספירות של עולם היצירה. וכאשר אדם מקיים מצווה ללא כוונה כלל, אלא רק מפני שכך הוא הורגל, המצווה לא עולה לעולמות העליונים ונשארת בעולם הפרוד. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2021 13:24 |
|
| |
תקציר תניא : | י"א ניסן - פרק ל"ט. כאשר האדם מקיים מצווה מתוך הרגל, אין זה קיום מצוה לשמה ממש, מפני שכדי לקיים מצווה לשמה, עליו לעורר לכל הפחות את האהבה והיראה הטבעיות שבליבו שיורגשו במוחו וזה יעוררו לעשות מצוות. כמו שאדם ממלא את רצון חברו מפני שהוא ירא או אוהב אותו, כך אי אפשר למלא את רצון השם מבלי לפחות לזכור את האהבה והיראה אליו. אם האדם מעורר בתוכו רק אהבה לה' בלי רגש יראה, אמנם זה "לשמה" אך זו לא "עבודה", שעבודת ה' באה בעיקר מתוך יראת ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2021 13:52 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ב ניסן - כאשר אדם מקיים מצווה ממש שלא לשמה, מתוך אינטרס, למשל שלומד רק בכדי להיות תלמיד חכם וכדי לזכות בכבוד, אזי התורה שלמד נמצאת בגלות בתוך אותו אינטרס שמגיע מקליפת נוגה, עד שיעשה תשובה שאז גם התורה שלמד שלא לשמה תחזור לקדושה. אך אם למד לא מתוך פניה עצמית, אלא שרק הייתה חסרה הכוונה, אזי ברגע שילמד את אותו לימוד בכוונה, יצטרף הלימוד הקודם ללימוד בכוונה הנוכחי וגם הוא יעלה לקדושה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2021 22:28 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ו ניסן - פרק מ'. כאשר האדם מתפלל ולומד תורה בכוונה רוחנית של אהבה ויראה, שהיא השורש לדיבורו - בכוחה להעלות את אותיות הדיבור לספירות של עולם היצירה או עולם הבריאה תלוי בכוונה ושם מאיר ומתגלה הרצון העליון. לעתיד לבוא, העולם יתעלה מגשמיותו ואז יאיר הרצון העליון בהתגלות בתורה ומצוות כפי שהן גם בעולם הזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2021 13:48 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ז ניסן - פרק מ'. אהבת ה' ויראת ה' הן אמנם חלק מתרי"ג המצוות ואם כן גם הן לכאורה חלק מהגוף, אך בכל זאת הן נקראות "כנפיים" לגוף. מפני שהתכלית באהבת ה' היא לא האהבה עצמה, אלא שהאהבה תביא לעבודת ה' מאהבה. הדרגה של אהבה לשם אהבה היא 'אהבה בתענוגים' ועיקרה בעולם הבא. אך כל מי שלא בדרגה זו ויש בו אהבה וצימאון לה', צריך להרוות את צמאונו בלימוד התורה ובכך יגיע ל"תכלית" האהבה. ואם הוא טוען שהוא צמא לאלוקות אך אינו לומד תורה, הוא בדוגמת מי שעומד על שפת נהר ומבקש מים, אך לא ניגש לשתות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2021 17:47 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ח ניסן - פרק מ"א. ענין נוסף של התבוננות הוא התבוננות במשמעות המצווה, איך שאור אין סוף הנמצא בכל מקום, מלובש בתורה ובמצוות וכאשר הוא לומד תורה או מקיים מצוות הוא ממשיך את אורו יתברך עליו ונכלל בתוכו. בפרטיות, יש לכל מצווה את המשמעות שלה. למשל, בתפילין ישנן ארבעה פרשיות כנגד חכמה, בינה ודעת, כשהדעת כוללת חסד וגבורה, וע"י הנחת התפילין נכללים המוחין של היהודי באור אין סוף. גם אם התבוננות הזו לא מפילה עליו אימה ופחד בגלוי - בכל זאת, עצם העובדה שהוא חושב על כך ומקבל על עצמו עול מלכות שמיים, הרי זה נחשב לו כיראה, כיוון שבפנימיות, קיים בטבעו של כל יהודי הרגש הזה. אך אם יהודי לומד ומקיים מצוות רק מתוך אהבת ה' בלי יראה כלל, חסר בו עניין ה'עבודה'. לכן כל יהודי צריך לוודא שיהיו בו שתי מדרגות: דרגת הבן- שהיא אהבת ה'. ודרגת עבד- שהיא יראת ה' נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2021 17:59 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט ניסן - פרק מ"א. מי שמקור נפשו הוא מעולם העשיה (מהמדרגות התחתונות ביותר), אין ביכולתו לגלות רגש של יראת ה', אף לא במוחו. אך אם הוא מקיים מצוות או לומד תורה כדי לשרת את הקב"ה, זה נחשב לו מצוות "עבודה", ומכיוון שהוא מתעמק בענינים המעוררים יראה, הוא מקיים בכך גם מצוות יראה. ישנן שתי מדרגות ביראה המביאה לקיום תורה ומצוות: "יראה תחתונה" - המשמשת כהקדמה לקיום תורה ומצוות. "יראה עליונה" - הבאה לאחר קיום תורה ומצוות, ומבוססת על הבושה מפני גדולת ה'. אם העבודה היא רק מאהבה או רק מיראה, אין עבודתו עולה למעלה, כמו שהעוף אינו יכול לעוף עם כנף אחד. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2021 14:17 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' ניסן - פרק מ"א. לא די שהאדם יתכוון לדבק את נפשו בלבד עם הקב"ה ע"י לימוד התורה וקיום המצוות, אלא עליו גם לכוון לדבק ולייחד על ידי כך את כוח הדיבור או כוח המעשה, שהוא גם מקור נפשו האלוקית ומקור נפשות כל ישראל באור אין סוף. וזהו הפרוש למה שאומרים לפני קיומן של מצוות: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בשם כל ישראל". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2021 21:02 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א ניסן - פרק מ"א. כדי לכוון שע"י התורה והמצוות שהאדם מקיים יהיה יחוד מקור כל נפשות ישראל באור אין סוף, נזקקים לאהבה גדולה ומיוחדת לקב"ה (לרצות לגרום לקב"ה נחת רוח). אך למרות שהאדם אינו נמצא במדרגה עליונה זו של אהבת ה', היוצרת בנפשו שאיפה ליחוד כזה, בכל זאת, מכיוון שיש בה קצת מן האמת (שהרי כל יהודי רוצה לקיים את רצון ה'), יש לאדם להרגיל את עצמו לכוון כוונה זו, ואין בכך הל רמייה עצמית, שהרי מצד הנשמה גם כוונה זו היא אמיתית כולה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2021 13:25 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב ניסן - פרק מ"א. קיום תורה ומצוות כרוך לרוב במסירות נפש, כאשר האדם מוותר על ענייניו הפרטיים ומתמסר ללימוד תורה. זו הסיבה שברכות השחר מתחילות בברכה: "אלוקי נשמה שנתת בי..ואתה עתיד לטלה ממני.. ". אנו אומרים לבורא, שכיון שהוא נתן לנו את הנשמה והוא עתיד לקחת אותה,לכן כבר עכשיו אנו מוסרים לו אותה, ומתמסרים לקיום רצונו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2021 17:22 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג ניסן - פרק מ"א. עם הכוונה שתורתו ותפילתו תהיינה באופן של מסירת נפשו לקב"ה, כמו שיהודי נפרד מגופו, כך יתחיל להתפלל ברכות השחר (ראשית התפילה), וכך יתחיל את לימוד התורה שלו בשיעור קבוע מיד לאחר התפילה ובשאר זמני לימודו. כמו שלפני כתיבת ספר תורה יש לומר: "הריני כותב לשם קדושת ספר תורה", כך יכוון לפני הלימוד שיהיה לשמה. ואם לומד שעות רבות, אזי מידי שעה עליו להתבונן בכל האמור, מכיון שבכל שעה חוזרת החיות האלוקית המחיה את העולם למקורה, עם כל התורה והמצוות של הנבראים. כוונתו במסירות נפש זו תהיה כדי לגרום נחת רוח לקב"ה, כמשל בן המלך המשתחרר מבית האסורים ושב אל אביו המלך, דבר הגורם שמחה עצומה למלך. עד עכשיו דובר על כוונה טבעית, אך צריך לנסות להגיע לאהבה שכלית על ידי שיקבע עיתים להתבוננות זו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2021 13:52 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד ניסן - פרק מ"ב. נאמר בגמרא שהקב"ה דורש מכל אחד מישראל להגיע ל'יראה', כאילו זה דבר קטן וקל. הגמרא מקשה על כך ומתרצת שזה אכן קל, עבור משה רבינו. אדמו"ר הזקן מקשה על כך, שהרי הכוונה היא שזהו דבר קל כלפי כלל ישראל, ומתרץ, שלגבי בחינת משה שבכל אחד מישראל, יראה מהקב"ה היא אכן דבר קטן. כאשר אדם מתחבר לבחינת משה רבנו שבתוכו הוא מחזק את כוח הדעת ובכך מעורר בקרבו יראה מהקב"ה, כל אחד לפי השגתו ושורש נשמתו. בנוסף לכך, בכל דור ודור, מתלבשים ניצוצות מנשמתו של משה רבנו, בחכמי הדור כדי ללמד דעת את העם וכאשר מתקשרים אליהם מקבלים דעת שהיא ידיעה בגדולת ה' והעיקר בדעת היא, התקשרות באלוקות ע"י התעמקות הדעת בעניני גדולת ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2021 17:43 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה ניסן - פרק מ"ב. בכל יהודי יש את הכח להתבונן בגדולת ה' ולהתקשר לאלוקות, באמצעות יניקה מהניצוץ של משה רבנו המלובש בחכמי הדור. אך מכיוון שהנפש מלובשת בגוף גשמי, הוא נזקק ליגיעה עצומה: יגיעת בשר - המסירה את ההפרעות שמצד הגוף, ע"י הרהורי תשובה מעומק הלב המחלישים את חומריות וגסות הגוף ("ביטוש"). יגיעת הנפש - שיתרכז במשך שעה ארוכה להתבונן באלוקות. ישנן נפשות 'זכות', שמולידות יראה בקלות, ולעומתן ישנן נפשות 'שפלות' (בפרט אם חטאו, שעונות מבדילים בין היהודי לבין הקב"ה), שזקוקות ליגיעה גדולה יותר. מכל מקום אם הם יתייגעו יוכלו להגיע ליראה, לכל הפחות ליראה תחתונה, כיון שבלב כל יהודי חבויה יראה טבעית ויכול הוא לגלותה ע"י התבוננות שהקב"ה "צופה ומביט ומאזין ומקשיב ומבין אל כל מעשיו". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2021 14:37 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו ניסן - פרק מ"ב. אמנם אין לקב"ה דמות הגוף ולכן אי אפשר לומר עליו שהוא רואה או שומע, אבל דווקא משום כך לא קיימים אצלו ההגבלות והחסרונות הנובעים מגוף. על דרך משל, כשם שאדם יודע ומרגיש את כל הנעשה באברי גופו, כך הקב"ה יודע כל אחד מהנבראים, עליונים והתחתונים. אך אין המשל דומה לגמרי לנמשל, היות ונפש האדם מושפעת ממה שעובר על הגוף, בעוד שהקב"ה אינו מושפע כלל ממה שקורה בעולם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2021 17:37 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז ניסן - פרק מ"ב. כל יהודי שיתבונן כראוי שעה ביום בכך שהקב"ה מחיה את כל העולמות, מביט בו ובוחן כליותיו, ליבו, מעשיו ודיבוריו, יוכל לגלות את היראה החבויה בליבו. בשאר היום מספיק שייזכר בהתבוננות זו, וברגע אחד יוכל לעורר יראה תחתונה זו שוב, ועל ידי כך ימנע מלעבור עברות ויקיים מצוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
