|
|
| נשלח ב-9/7/2021 17:54 |
 |
| |
תקציר תניא : | כ"ט תמוז - (אגרת התשובה, פרק יא) בשונה ממידתו של האדם, שאם חברו פגע בו כמה פעמים קשה לו לסלוח, במידתו של הקב"ה אין הבדל בין פעם אחת לאלף פעמים, זאת מפני שהסליחה על עבירה מגיעה ממידת הרחמים האין סופית של הקב"ה. לכן הקב"ה סולח לנו בכל יום, שלוש פעמים ביום (בתפילות שמונה-עשרה) על מצוות-עשה, ובכל שנה (ביום הכיפורים) על עבירות חמורות. ואין בכך משום "אחטא ואשוב" ש"אין מספיקין בידו לעשות תשובה", מפני שבזמן העבירה האדם איננו סומך על התשובה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2021 08:30 |
|
| |
תקציר תניא : | ב' מנחם אב - אגרת התשובה, פרק י"ב. על האדם לשמוח בייסורים הבאים עליו בעולם הזה, מכיון שהם מנקים את נפשו ומצילים אותו מייסורים קשים שהיה צריך לעבור בעולם הבא. כך היא התקדשות האדם, כאשר האדם מקדש את עצמו בפעולה קטנה בעולם הזה הוא ממשיך על עצמו קדושה רבה לאין ערוך ממדריגה שלמעלה מהעולמות. כך גם בנוגע לשכר המצוה שמקיים בעולם הזה, שהוא לאין ערוך נעלה מהפעולה של המצוה, וגם לגבי העונש על חטא בעולם הזה, שבא במקום עונש גדול ביותר שהיה סובל בעולם הבא. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2021 08:27 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' מנחם אב - אגרת הקודש, פרק א'. רבנו הזקן מבקש להמשיך ולהוסיף לקיים את מנהג החסידים לחלק את הש"ס באופן שיסיימו את כל הש"ס כל שנה. בנוסף מסביר על לימוד תורה שבעל פה, ששורשה בקו הגבורה, וכביאור שלמה המלך לפסוק "חגרה בעוז מתניה" - שהתורה מחזקת את ה'מתניים' של הנשמה, המעמידים את 'ראש' הנשמה (השכל) ו'זרועות' הנשמה (חסד וגבורה). בחינת 'מתניים' של הנשמה, היא האמונה באחדות ה', והתבונות בכך שהוא סובב וממלא את כל העולמות ואין מקום פנוי ממנו, ואיך תשובה ומעשים טובים מקרבים את ישראל אל הקב"ה עצמו. מהתבוננות זו נולדות (ה'זרועות') אהבה ויראה שכליים או טבעיים, האהבה תעורר באדם רצון להדבק בקב"ה (בחינת 'רצוא'), ולאחריה היראה תביא על האדם ביטול ובושה מגדולת הקב"ה (בחינת 'שוב'). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2021 08:38 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת א'. הכח המניע את השכל, שיוכל 'להוליד' בהתבוננותו את האמונה באחדות ה' – ובאמצעותה גם אהבה ויראה - הוא לימוד הלכות התורה, שעל ידן מתגלה ה'רצון העליון', שהוא שורש התורה. הזמן המתאים לחיזוק האהבה והיראה והשכל המולידן, הוא בשעת תפילת השחר, שהיא שעת רחמים ועת רצון, שבה מתגלה ה'רצון העליון', ולכן על התפילה להיות בכוונה, מעומק הלב ובאופן של השתפכות הנפש. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2021 08:15 |
|
| |
תקציר תניא : | ה' מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת א'. רבינו הזקן מבקש, שבימות החול החזן יהיה אדם שלא ממהר, כדי שיוכל להאריך בתפילה בכוונה, שיבחר על פי גורל או בהסכמת הרוב. וכל מי שיכול להאריך בתפילה יעמוד סביב השליח ציבור. ואילו בשבתות, שגם בעלי עסקים (שבד"כ ממהרים בימות החול) יכולים להאריך בתפילתם, ועליהם אף מוטל להקדיש יותר זמן בשבת לתורה ותפילה, לכן גם בעל עסק יכול להיות חזן בשבת ויום טוב שיבחר ע"פ גורל או בהסכמת הרוב. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2021 09:55 |
|
| |
תקציר תניא : | ו' מנחם אב - (אגרת הקודש, אגרת ב) כל חסד שהקב"ה עושה לאדם צריך לגרום לאדם להיות שפל רוח ובביטול (כמו שהיה אצל אברהם ויעקב), מפני שבזמן שה' עושה חסד לאדם, נעשה האדם קרוב יותר לה' וככול שאדם קרוב יותר לה' כך הוא יותר לא נחשב ולא קיים לגבי הקב"ה ועליו להיזהר שהחסד לא יפעל עליו התנשאות וגסות. לכן אומר רבינו הזקן, שבשל החסד הגדול שעשה הקב"ה, בכך שגאל אותו מהמאסר (איגרת זו נכתבה מיד לאחר השחרור), על החסידים להיות בביטול ובשפלות רוח ולא ידברו בתנועת ניצחון על המתנגדים שגרמו למאסרו וע"י התנהגות זו תתבטל התנגדותם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2021 11:46 |
|
| |
תקציר תניא : | ז' מנחם אב: - אגרת הקודש, אגרת ג'. רבנו הזקן מביא משל, שכמו ששריון מורכב מצירוף של קשקשים המכסים על חורים, כך גם מצות הצדקה, שכן מצות צדקה היא גדולה מכל המצוות ובקיום המצוות נעשים לבושים לנשמה הנמשכים מאור 'סובב כל עלמין' המתלבש באור 'ממלא כל עלמין' ובעשר הספירות, וזה כדי שהנשמה תוכל להשיג הארה מהגילוי של גן עדן מבלי שתתבטל מחמתו. יחוד זה נקרא' יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה', ומאחר שהשכר על המצוות נמשך מאור אין סוף, הוא אינו יכול להתלבש בעולם הזה ישירות אלא באמצעות עשרת הספירות. לכן, כאשר נאמר שאדם מקבל שכר בעולם הזה על מצות צדקה, הכוונה היא, שיורד אור מ'החורים' (הנוצרים ממצות הצדקה) שבכלים של עשרת הספירות ודרכם יורד משהו מהשכר לאדם בעולם הזה כמו: אורך ימים (הבא מספירת החסד), עושר (הבא מספירת הגבורה) וכו'. וכדי שהקליפות לא יינקו מאור זה, אותו 'חור' הנוצר ע"י מצוות הצדקה נסתם (ע"י שחוזר ומאיר האור המקיף), כמו שהקשקש מגן על החור בשיריון. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2021 20:41 |
|
| |
תקציר תניא : | ח' מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ג'. היחוד הנפעל ע"י המצוות גורם לאור הנעלה, אור 'סובב כל עלמין', להימשך לעולם הזה דרך עשר הספירות. הסיבה שאור 'סובב כל עלמין' יכול להמשך לעולם הגשמי, היא מאחר שהוא למעלה מעולם האצילות ולגביו עולם האצילות ועולם העשייה הם שווים. אור זה נמשך קודם לספירת החכמה של עולם האצילות (שהיא הספירה הראשונה מעשר הספירות) ומשם משתלשל אל העולם הזה. ענין הישועה זו המשכה כללית בלתי מוגבלת מהקב"ה, המתגלה כאן בעולם הזה ע"י מצות הצדקה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2021 20:43 |
|
| |
תקציר תניא : | ט' מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ד'. מובא שעם ישראל נגאל בזכות מצוות הצדקה. על היהודי לחפש ולגלות את האהבה הפנימית לאלוקות ולגלותה. ישנן שתי סוגי אהבה לאלוקות: אהבה חיצונית - הנוצרת ע"י התבוננות והבנה בגדולת ה'. אהבה הפנימית - הבאה מהניצוץ האלוקי והיא למעלה מהשכל והשגה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2021 07:00 |
|
| |
תקציר תניא : | י' מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ד'. לא כל אדם זוכה לגלות את האהבה לה' שבפנימיות ליבו, שכן ישנם כאלה שהניצוץ האלוקי שלהם נמצא בגלות, מפני שהוא מכוסה אצלם בענייני ותאוות העולם. ענין זה בנפש נקרא 'בחינת ערלה', המכסה על הניצוץ האלוקי, ועל היהודי להסירה. הסרת ה'ערלה' כוללת בתוכה שתי בחינות: מילה - היא הסרת התאוות הגסות. פריעה - היא הסרת התאוות הדקות. הסרת התאוות הדקות באופן מוחלט תיעשה רק בביאת המשיח, אך גם בזמן הגלות יש לאדם אפשרות לעבוד את ה' מהאהבה פנימית (המתבטאת בזה שאלוקות היא כל חייו), וזה קורה בזמן התפילה, כאשר בחינה זו ניתנת לאדם כמתנה מלמעלה. וכדי שתינתן לאדם התעוררות זו שמלמעלה, צריכה להיות קודם התעוררות מלמטה, המתבטאת בעבודה מצידו להסרת התאוות הגסות והדקות. אופן הסרתן הוא ע"י נתינת הצדקה, זאת מפני שצדקה היא חיותו של האדם, וממילא כשהאדם נותן צדקה הוא נותן את "חיי נפשו" לקב"ה (וביחוד מי שפרנסתו מצומצמת והוא עדיין נותן צדקה), שבכך הוא פודה את הניצוץ האלוקי מהגלות ומגלה את האהבה הפנימית לקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2021 13:54 |
|
| |
תקציר תניא : | י"א מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ד'. כדי שתינתן לאדם התעוררות מלמעלה להסרת תאוותיו, צריכה להיות קודם התעוררות מלמטה, המתבטאת בעבודה מצידו להסרת התאוות הגסות והדקות, המסתירות ומכסות על פנימיות נקודת הלב שהאלוקות היא כל חייו. אופן הסרתן הוא ע"י נתינת הצדקה, זאת מפני שצדקה היא חיותו של האדם, וממילא כשהאדם נותן צדקה הוא נותן את "חיי נפשו" לקב"ה (וביחוד מי שפרנסתו מצומצמת והוא עדיין נותן צדקה), שבכך הוא פודה את הניצוץ האלוקי מהגלות ומגלה את האהבה הפנימית לקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2021 11:40 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ב מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ד'. מהנלמד לעיל מובן שהצדקה מגלה את פנימיות הלב (שלמעלה מהשכל), שע"י עבודת ה' מפנימיות הלב עולים התורה והמצוות באופן נעלה יותר, מאשר בעבודת ה' הבאה מחיצוניות הלב (מהתבוננות שכלית). וכן מובן מדוע נקראת מצוות הצדקה 'שלום', שע"י מצוות הצדקה הניצוץ האלוקי - שממנו באה אהבת ה' שבפנימיות הלב - נפדה מהקליפות וחוזר להתאחד עם ה'. בפרט בצדקה שהאדם נותן בארץ ישראל, ששם מאירה המשכה פנימית מה' ובכוח צדקה זו להגן ולשמור על היהודי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2021 14:33 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ג מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ה'. באגרת זו מסביר אדמו"ר הזקן את מעלת הצדקה, עליה נאמר בזוהר שמי שנותן צדקה בכל יום 'עושה' את שמו של הקב"ה. כדי להבין זאת מסביר רבנו הזקן על שמו של הקב"ה שעל ידו נבראו העולמות. שעולם הבא נברא באות י', וציור האות י' הוא כ"נקודה" המרמז לספירת החכמה שהיא מקור עולם הבא. תענוג הנשמות בעולם הבא הוא תענוג רוחני של שכל והשגה באלוקות, כל אחת לפי דרגתה . לכן עולם הבא נקרא 'בינה' ,זאת מפני החלק הקטן מחכמה שיכול כן לרדת מחכמה עליונה להבנת הנשמה (בינה), מה שמסב לה תענוג. כדי להבין שהאותיות האלוקיות, מהן נוצר עולם הבא מקורן בחכמה, רבנו הזקן מביא משל בנפש האדם כיצד נוצרו אותיות הדיבור. אותיות הדיבור נמשכות גם מ'חכמה' ובאות מהנפש (ואילו האברים רק משרתים את הנפש ומוציאים את האותיות). כמו שרואים שכאשר אדם רוצה לומר אותיות , השפתיים מתנוענעות בדרך ממילא. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2021 14:33 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ד מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ה'. הוסבר שמקור האותיות שמהם נברא עולם הבא הוא מהאות י' שבשם הוי' המרמזת על ספירת החכמה ואילו עולם הזה נברא ע"י אותיות הדיבור הנמשכים גם מספירת החכמה, אך אם כן - מדוע חז"ל אומרים שעולם הזה נברא מהאות ה' ולא מהאות י'? ההסבר לכך הוא שישנם שני עניינים באותיות הדיבור: *חומר - גוף האותיות (חיצוניות). *צורה - ציור האותיות (פנימיות). צורת האותיות אכן מקורה בחכמה אולם גוף האותיות היא ההבל היוצא מהלב. העולם הזה נמשך מהחומר (חיצוניות) האותיות ואילו העולם הבא נמשך מהצורה (פנימיות) של האותיות. ולכן אמרו חז"ל שעולם הזה נברא באות ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2021 23:05 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ו מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ה'. כשחכמים אמרו, באות ה' נברא העולם הזה, התכוונו לאות ה' התחתונה של שם הויה, שמקורה באות ה' העליונה של שם הוי'ה. ציור האות ה' העליונה מורה על התפשטות השכל הנעלם וציור האות ה' התחתונה מורה על התפשטות ספירת המלכות, (שהיא מקור כל העולמות), הנמשכת מאותיות דיבורו של הבורא . כפי שמלך מנהיג את המלוכה ע"י דיבורו, כך פועל הדיבור שלמעלה את התפשטות המלוכה של הקב"ה, למעלה, למטה ולארבעת רוחות העולם המקיפים את העולם כולו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
