| נשלח ב-28/12/2015 12:00 |
 |
| |
תקציר תניא : | ט"ז טבת - פרק י' צדיק שאינו גמור, כיון שחסרה בו הדרגה של אהבה בתענוגים, הוא אינו שונא את הרע בתכלית ולכן אינו מואס ברע במדה הגדולה ביותר כמו צדיק גמור. מדרגת צדיק שאינו גמור מתחלקת למדרגות רבות, בהתאם לאיכות מיעוט הרע שנשאר בצדיק ובמידת ביטולו לטוב, והם אותם הצדיקים הרבים הנמצאים בכל הדורות. לעומתם, הצדיקים שבדרגת צדיק גמור הם מועטים (ונקראים "בני עליה", מפני שהם הופכים את הרע לטוב) ועבודתם היא רק לשמו של הקב"ה ללא שום אינטרס גשמי או רוחני. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2015 08:47 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ז טבת - פרק י' טעם נוסף מדוע הצדיקים הנעלים ביותר נקראים - 'בני עליה', הוא מפני שמטרת עבודתם היא לשם הקב"ה בלבד, אפילו לא לטובתם הרוחנית, (כדי "להידבק" בקב"ה ולרוות את צמאונם לאלוקות). אלא כל עבודתם להביא את הייחוד של הקב"ה עם שכינתו, ושאור יחוד זה יאיר גם בעולמות התחתונים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2015 15:53 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ח טבת - פרק י"א בפרק שלפננו מסביר על מדרגת "רשע". רשע הוא מי שנפשו הבהמית התגברה על נפשו האלוקית. ישנן שתי מדרגות כלליות ברשע: - "רשע וטוב לו": שהטוב שבו כפוף ובטל לרע שבנפשו הבהמית. ישנם מדרגות רבות ב"רשע וטוב לו" המתחלקות לפי כמות ואיכות של הרע שנשאר בו. יש "רשע וטוב לו", שהשפעת הרע של נפשו הבהמית היא לעיתים נדירות, על אחד מלבושי הנפש שלו (מחשבה, דיבור ומעשה), ורק בעבירות קלות, כמו לדבר אבק לשון הרע, להרהר בדברים ריקים וכד'. כאשר אדם זה מתחרט על חטאיו, ע"י תשובה כראוי הקב"ה מוחל לו. ויש "רשע וטוב לו" שנכשל בכל שלושת הלבושים לעיתים קרובות, ואין בכוח הטוב שלו להתגבר על הרע, וגם כאשר הוא מתחרט על מעשיו אין ביכולתו לשלוט במעשיו. - המדרגה השניה היא "רשע ורע לו": שבו שולט הרע בלבד, ואין הוא מרגיש בטוב כלל (כמובן שיש לו נפש אלוקית, רק שהטוב שבו הוא בבחינת מקיף ולכן הוא אינו מתחרט על חטאיו). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2015 15:13 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט טבת - פרק י"ב לאחר שהסביר את מדרגת "צדיק" ואת מדרגת "רשע", מתחיל להסביר את מדרגת ה"בינוני". בבינוני הנפש הבהמית אינה מתגברת על הנפש האלוקית ולכן אינו עובר עבירה לא במחשבה, לא בדיבור ולא במעשה, אלא הנפש האלוקית היא זו ששולטת במחשבה דיבור ומעשה ובמצבו הנוכחי אינו שייך לעשיית עבירה כלל, לא בעבר ולא בעתיד. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2016 15:19 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' טבת - פרק י"ב רבינו הזקן ממשיך להגדיר את ה'בינוני'ומבאר, שבשונה מצדיק, אין לנפש האלוקית של ה'בינוני' בלעדיות מוחלטת על הגוף (פרט לזמנים של התעלות, כבשעת התפילה, שע"י התבוננות בגדולת ה' מתעוררת בלבו אהבה לה' המבטלת את הרע של הנפש הבהמית) אלא יש גם לכוחות הנפש הבהמית שליטה מסויימת על הגוף. וזה מתבטא בכך שלאחר הזמן של התעלות, הנפש הבהמית חוזרת ומעוררת בלבו משיכה לתאוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2016 18:30 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א טבת - שבת קודש , פרק י"ב למרות כוחה הרב של נפשו האלוקית של הבינוני, אמנם עדיין, מצד נפשו הבהמית יכול הבינוני להתאוות לעניני העולם, אך נפשו האלוקית בולמת אותן ואינה נותנת לתאוות אלו לפעול, לא במעשה, לא בדיבור ולא במחשבה וזאת ע"י שהמוח שולט בלב. רבינו הזקן מביא לכך משל - כמו שלאור יש יתרון על החושך בשני עניינים, בכך שמעט אור דוחה הרבה חושך ושהדחייה היא בדרך ממילא, כך מעט קדושה דוחה הרבה מהקליפה ודחייה זו אף היא היא בדרך ממילא. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2016 10:26 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב טבת - פרק י"ב עד כאן הוסבר אודות דרגת ה"בינוני" שבפועל הוא לא עובר עבירה, לא במחשבה, לא בדיבור ולא במעשה, אך אם כל זאת הוא אינו נקרא "צדיק" מכיוון שהנפש האלוקית גוברת על הנפש הבהמית רק בלבושים (מחשבה דיבור ומעשה), אך עצם מציאותה של הנפש הבהמית לא נדחה לגמרי. לכן לאחר התפילה כשהאהבה כבר לא בהתגלות אצלו, יכול הבינוני להתאוות תאוות הן מותרים והן אסורים, רק שבנוגע לדבר האסור הוא רק חושב עליו ולא חושב לעשות אותו בפועל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2016 08:30 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג טבת - פרק י"ב הרושם שנשאר מהתפילה עוזר לבינוני להתגבר על התאוות שעולות לו במחשבה, שלא לעשותן ולא להמשיך להתעמק בהן. כאשר עולים לו הרהורים רעים במחשבה אין זה בשליטתו, אך מיד כשעולה ההרהור במוחו הוא דוחה אותו ומסיח דעתו ממנו. כך גם כאשר עולה בו הרהור של שנאה, כעס וכד' על הזולת, לא רק שאינו כועס על הזולת אלא מצליח להחזיר לו באהבה, כמו שעשה יוסף לאחיו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2016 16:58 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד טבת - פרק י"ג לאחר שהוסבר שהנפש האלוקית של הבינוני אמנם שולטת על שלושת הלבושים; מחשבה, דיבור ומעשה, אך עדיין קיימת בו מציאות של רע, ניתן להבין את דברי חז"ל שלבינוני יש שני 'שופטים' - גם היצר הטוב וגם היצר הרע. זאת מאחר שהיצר הרע משמיע את דעתו, בכך שמעורר תאוה בלב (ומשם היא עולה אל המוח), וכמובן גם הנפש האלוקית משמיעה את דעתה, בכך שנאבקת עם היצר הרע ודוחה את התאווה. ובמקרה כזה המכריע בין השופטים הוא הקב"ה, שבא לעזרתו של היצר הטוב, מאיר את דרכו ונותן לו את היכולת להתגבר על היצר הרע. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2016 16:33 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה טבת - פרק י"ג מכיון שהרע עדיין קיים בבינוני אמרו רז"ל "היה בעניך כרשע", שיתכן שלאור מעשיו (שאיננו חוטא) יאמרו לו שהוא צדיק, אך עליו להחזיק את עצמו לבינוני, מפני שעדיין קיימת בו מציאות של רע שמתחזקת עם הזמן ע"י שמשתמש בעניני עולם הזה בהתר כמו אכילה ושתיה. גם בבינוני העוסק בתורה כל היום אין לנפש האלוקית שליטה בלעדית ורק בזמנים נעלים כבזמן התפילה, הנפש הבהמית מתכופפת ונשלטת ע"י הנפש האלוקית (כמשל אדם הישן ועלול להתעורר כל רגע משנתו, כך הרע בבינוני הוא כישן בזמן התפילה ואחר כך הוא יכול להתעורר). מזה מובן כיצד רבה יכל לומר על עצמו שהוא בינוני (בינוני המתפלל כל היום) ולא צדיק, למרות שלא הפסיק לרגע מלימוד התורה זאת מפני שהייתה אצלו תנועה בנפש של אהבת ה' כל הזמן כמו בזמן התפילה. מכיון שאצל הבינוני לאחר התפילה יכולה להתעורר שוב הנפש הבהמית, אפשר לחשוב שאין זו עבודה אמיתית כמו מדרגת הצדיקים, שהרי האמת היא מדרגה נצחית שלא משתנה. אך לגבי מדרגת הבינוני זו היא אהבה אמיתית, שהרי נמצאת בו תמיד ויכול לעוררה בתוכו תמיד (לאחר הכנה מתאימה) בשעת התפילה. וזאת מכיוון שמידת האמת היא ביחס לדרגה בה האדם נמצא. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2016 07:40 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו טבת - פרק י"ד כל אדם יכול להיות בינוני, שהרי מבינוני נדרשת רק שליטה בלבושים (מחשבה, דיבור, מעשה), ולא לשינוי מהותי בלב. לכן כל אחד צריך להשתדל להגיע להיות "בינוני". ע"י שיעשה חשבון נפש עם עצמו, שהוא אינו רוצה להיות נפרד ח"ו מהקב"ה (שכן בשעת עבירה הוא נפרד מהקב"ה) ורוצה להיות דבוק בו ובכך יעורר את האהבה המסותרת שיש בכל אחד מישראל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2016 13:31 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז טבת - פרק י"ד על אף שהוסבר שכל אחד יכול להגיע לדרגת הבינוני, שונה הדבר במדרגת 'צדיק', השונא את התאוות והתענוגות הגשמיים בתכלית השנאה. לא כל אדם זוכה למדרגה זו, אלא היא ניתנת לאדם כמתנה מלמעלה. לכן אמר איוב 'בראת צדיקים', כלומר, שהקב"ה ברא מלכתחילה נשמות שיהיה בידן לזכות למדרגת 'צדיק', אבל אין כל אדם שייך לזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2016 18:15 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח טבת - פרק י"ד, שבת קודש ממה שלמדנו עד כה מובן מדוע משביעים את נשמת היהודי לפני רדתה לעולם "תהי צדיק ואל תהי רשע" - שגם אם לא קיבל נשמה מיוחדת של צדיק, לפחות לא יהיה רשע, שלכל אחד ניתנים הכוחות להתגבר ולא להיות רשע. כן עליו להשתדל לקיים את השבועה "תהי צדיק", בכך שיעורר בתוכו אהבה בתענוגים לקב"ה וימאס בתאוות (למשל כדי למאוס בתאוות האכילה, יתבונן איך כל התענוגים הגשמיים סופם להירקב וכד'). ומה גם שאולי ע"י התעוררות זו מלמטה תומשך עליו גילוי מלמעלה ותתעבר בו נשמת צדיק ואז יוכל לעבוד את ה' לפי מדרגתו של הצדיק ובכך יקיים את השבועה "תהי צדיק" במילואה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2016 08:02 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט טבת - פרק ט"ו בהמשך למה שהוסבר בפרק הקודם, על ההבדל שבין 'צדיק' ל'בינוני', אפשר להבין גם את ההבדל בין הלשונות 'צדיק' ל'עובד אלוקים': 'עובד' זה לשון הווה, שעכשיו עובד את ה', שעכשיו נלחם ביצר הרע שלא יתלבש באברי הגוף. וזהו ה'בינוני', הנלחם תמיד ביצר הרע ולכן נקרא 'עובד אלוקים'. אולם הצדיק, לעומתו, נקרא 'עבד ה'', כשההדגשה היא בלשון 'עבד' ולא 'עובד' - מפני שסיים כבר את המלחמה ברע וסילק את היצר הרע מקרבו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2016 15:08 |
|
| |
תקציר תניא : | א' שבט - פרק ט"ו ישנם שתי מדרגות בבינוני: "עובד אלקים" ו"אשר לא עבדו". בינוני "עובד אלקים" הוא זה שנלחם ומתגבר על הנפש הבהמית והיצר הרע ע"י הנפש האלוקית והיצר הטוב. בינוני "אשר לא עבדו" הוא מי שבטבעו מתמיד בלימוד (או שהרגיל את עצמו לכך) ואינו זקוק להילחם עם יצרו הרע, וזאת מפני שהאהבה המסותרת שבלבו מספיקה לו כדי ללמוד תורה ולקיים מצוות. ולכן הוא אינו נקרא "עובד אלקים", מפני שלא עבודתו העצמית יצרה את האהבה שעל ידה הוא מקיים תורה ומצוות. אלא אם כן ירצה ללמוד יותר ממה שרגיל שאז יהיה עליו לעורר את האהבה שבלבו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
