אשכול - תקציר לימוד התניא היומי

9; תקציר תניא : | כ״ט מרחשון - קונטרס אחרון. כאשר ישנה כוונה בלימוד תורה ותפילה, שווה מעלת התפילה למעלת התורה, ונבראים מהם מלאכים בעולם הבריאה. רבנו הזקן שואל, אם כך מדוע כאשר התורה והתפילה לא בכוונה יש הפרש ביניהם, שמלימוד תורה ללא כוונה נבראים מלאכים בעולם היצירה, ובתפילה ללא כוונה התפילה נדחית למטה לגמרי? ההסבר הוא, שלימוד תורה שלא בכוונה הוא לא בכוונה לשמה, ולא שחושב מחשבות זרות בשעת הלימוד (אבל אם לימודו הוא מפני איזו פניה למשל בשביל כבוד וכו' התורה לא עולה למעלה). ואילו בתפילה שלא בכוונה המחשבות הזרות מתלבשות באותיות הדיבור ואינן מניחות לתפילה לעלות למעלה. מכל מקום יש מעלה בתפילה עם מחשבות זרות על תורה עם פניה, שהפניה היא סיבת לימודו, ובתפילה ללא כוונה כוונתו הכללית היא להתפלל. לכן התיקון לתפילה ללא כוונה קל יותר מתיקון לימוד תורה עם פנייה (שמספיק שיתפלל בכוונה ובכך יעלה את כל התפילות שהיו ללא כוונה).

9; תקציר תניא : | א׳ כסלו - קונטרס אחרון. תפילה שלא בכוונה עולה ל'רקיע תתאה', אך אינה פועלת את הענין שהתפילה אמורה לפעול, שכן כדי לפעול מילוי הבקשות שבתפילה צריכים להמשך למעלה מהעולם בעולם. לעומת זאת, כשהתפילה היא בכוונה היא עולה לבחינת 'זעיר אנפין' שבעולם העשיה ומשם יכולה להמשך המשכה בעולם למלא את החסר. מובא בזהר, שתפילה עם מחשבות זרות עולה לכתחילה עד לבחינת 'זעיר אנפין' שבעולם הבריאה, הכוונה ב'עליה' היא לענין הפגם שהיא פועלת ולא שהתפילה מתעלה שם במדרגה עליונה יותר שבקדושה. תפילה עם מחשבות זרות עדיפה מאשר לימוד תורה מתוך פניה (של כבוד וכד׳), שאינה עולה כלל. אבל כאשר אדם לומד תורה שלא בכוונה מתוך הרגל ולא מתוך פנייה טמונה בלימוד זה אהבה המסותרת שבטבע כל אחד מישראל ואין בזה שום חטא ולכן עולה למעלה.