|
|
| נשלח ב-12/1/2016 12:28 |
 |
| |
תקציר תניא : | ב' שבט - פרק ט"ו בהמשך למה שהוסבר שבינוני נקרא "עובד אלקים", מפני שעליו להתייגע ולהלחם בנפשו הבהמית, מובן מה שאמרו חכמי הגמרא שמי שלומד פרק אחד - מאה ואחת פעמים נקרא "עובד אלוקים" - מכיוון שחכמי הגמרא היו רגילים ללמוד מאה פעמים כל פרק והפעם הנוספת היא יותר ממה שהיו רגילים ולשם כך היו צריכים להתגבר על הנפש הבהמית, ע"י אהבת השם הנוצרת מהתבוננות בגדולת ה' . נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2016 14:11 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' שבט - פרק ט"ז עיקר עבדותו של הבינוני היא להיות "מח שליט על הלב". ע"י התבוננות בגדולת ה' המולידה יראה ואהבה לקב"ה המשמשות כ"כנפיים" לתורה והמצוות. גם כאשר הבינוני אינו מרגיש בגלוי את האהבה והיראה בלבו, אך הוא מבין בשכלו איך הכל נחשב לכלום לגבי הקב"ה ושרק ע"י לימוד תורה וקיום מצוות הוא יכול ל"תפוס" ולהשיג את רצונו וחכמתו של הקב"ה, למרות שהאהבה והיראה אינן מורגשות בלבו, עדיין התבוננות זו (הנקראת תבונה) תשמש לחיות ול"כנפיים" לתורה ולמצוות. כאשר לאהבה ויראה יש ביטוי רק במוח, הן נקראות 'מחשבה טובה' ואין ביכולתן להעלות את המצוות. אלא שהקב"ה מצרף את ה'מחשבה טובה' למעשה, ובכך הן יכולות לשמש ככנפיים ולהעלות את התורה והמצות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2016 07:07 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' שבט - פרק י"ז ממה שלמדנו עד כאן אפשר להבין את הפסוק - "כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". כלומר, קרוב לכל אדם להתבונן ולהוליד במוחו אהבה ורצון ללמוד תורה ולקיים מצוות, וגם אם הוא אינו מרגיש זאת בלבו, הרי זה מספיק כדי להביאו לקיום תורה ומצוות, זאת מכיוון שהמוח שולט על הלב, (תאוות) ועל שאר האברים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2016 14:27 |
|
| |
תקציר תניא : | ה שבט - פרק י"ז בשונה מבינוני, אצל הרשע אין למוח השפעה על הלב וזה כעונש על עונותיו. לכן כדי שיוכל לקיים תורה ומצוות מתוך הרגש פנימי, צריך תחילה לעשות תשובה, להתמרמר על חטאיו ולשבור את ליבו ובכך ישבור את הקליפות המבדילות בינו לבין הקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2016 19:42 |
|
| |
תקציר תניא : | ו' טבת - פרק י"ז שברון הלב והחרטה על העבר נקראת תשובה תחתונה, שמעלה את האות ה' האחרונה בשם י-ה-ו-ה (השכינה) מנפילתה לקליפות ע"י העברות. כאשר אדם נכשל בעבירות, הניצוץ האלוקי שבו, נפש רוח ונשמה נמצא בגלות במצב של שבי, וע"י תשובה הניצוץ האלוקי שבאדם מתחיל להשפיע בנפשו ובגופו ובכך הוא יכול להתחיל בעבודת ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2016 11:57 |
|
| |
תקציר תניא : | ז' שבט - פרק י"ח עד כאן הוסבר שכל יהודי יכול לקיים תורה ומצוות באהבת ה' ויראת ה' ע"י התבוננות בגדולת ה'. אך גם מי שאין לו ידיעה בגדולת ה' ואינו שייך לענין ההתבוננות, בכל זאת יכול לקיים תורה ומצוות עם הלב באהבת ויראת ה'. וזאת ע"י האהבה המסותרת לה' הנמצאת בכל אחד מישראל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2016 10:56 |
|
| |
תקציר תניא : | ח' שבט - פרק י"ח האהבה המסותרת שבלב כל יהודי, היא ירושה מהאבות שהיו בטלים לה' ולכן זכו שכל מי שמזרעם תהיה לו נשמה קדושה, המורכבת מנפש רוח ונשמה, הנובעות מעשר הספירות שבארבעת העולמות, ( אצילות, בריאה, יצירה, עשיה), כל אחד לפי שורש נשמתו וכפי שיעבוד ויזכך את עצמו. אפילו לקל שבקלים או לפושעי ישראל נמשכת נפש מהמדרגה התחתונה ביותר שבקדושה, מנפש של ספירת המלכות של עולם העשיה, הכלולה משאר המדרגות של עולם העשיה. וממילא כלולה בספירת מלכות גם ספירת חכמה של עולם האצילות שבה מאיר אור אין סוף. נמצא שבנשמת כל אחד מישראל מאיר אור אין סוף ברוך הוא. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2016 13:37 |
|
| |
תקציר תניא : | ט' שבט - פרק י"ח שורשה של האהבה המסותרת שבכל יהודי היא בכוח החכמה של הנפש. החכמה היא שורש השכל וההבנה והיא (- החכמה) למעלה מהשכל וההבנה, ולכן מתלבש בה אור אין סוף שלמעלה מהשגה. מכוח זה נובע בכל יהודי (גם מי שאין לו שכל והבנה בגדולת ה') כוח האמונה ומסירות הנפש, שהרי האמונה היא למעלה מהשכל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2016 12:58 |
|
| |
תקציר תניא : | י' שבט - פרק י"ט ממשיך לבאר, במה מתבטאת שאיפתה של האהבה המסותרת: משל לדבר - כמו שהאש שבנר נמשכת בטבעה למעלה (לשורשה, יסוד האש אשר מתחת לירח) כך נשמת האדם בטבעה רוצה להתנתק מהגוף ולהדבק בקב"ה, למרות שתתבטל ולא תשאר כפי שהייתה נשמה בגוף. דבר המראה שעניין האהבה המסותרת, הוא רצון פנימי של הנשמה והוא למעלה משכל והבנה. אצל יהודי שלא שומר תורה ומצוות כוח החכמה (הביטול) הוא בגלות והאהבה אינה מורגשת בלבו. לכן היא נקראת 'אהבה המסותרת', שהקליפה מכסה עליה ונותנת ל'רוח שטות' להטעות את האדם ולגרום לו לחטוא (בכך שנדמה לו שהוא לא נפרד מהקב"ה בזמן החטא). הקליפה יכולה להסתיר רק על ההתפשטות של בחינת חכמה שבנפש, אך לא על שורש החכמה עצמה . בשורש בחינת החכמה שבנפש מלובש אור אין סוף המבטל את כל הקליפות ונותן ליהודי כוח לעמוד בפני נסיון האמונה, המתבטא בכך שמוסר את נפשו על קידוש השם . אור אין סוף המלובש בנפש היהודי נותן גם את הכוח למסור את נפשו שלא לעשות, לדבר או לחשוב דבר האסור. וזו היא היראה הכלולה באהבה המסותרת - שהוא ירא מלהפרד מהקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2016 12:03 |
|
| |
תקציר תניא : | י"א שבט - פרק כ' מתחיל להסביר כיצד אפשר לשמור את כל מצוות עשה ולא תעשה, בכוח האהבה המסתורת שבלב כל יהודי. שני הדברות הראשונות כוללות את כל התורה כולה. "אנוכי ה אלוקיך" - כולל את כל המצוות עשה. ו"לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני" - כולל את מצוות לא תעשה. כדי להבין איך כל העבירות קשורות ל"עבודה זרה", צריך להבין את ענין אחדות ה'. הקב"ה יחיד גם לאחר שברא את כל העולמות והנבראים, ללא שום שינוי באחדותו, שהרי לגביו כל הבריאה כאילו איננה קיימת כלל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2016 15:24 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ב שבט - פרק כ' להלן מתחיל להסביר איך לגבי הקב"ה כל הבריאה כאילו אינה קיימת כלל. הבריאה נוצרת וקיימת מדיבורו של הקב"ה, וכמו שבדיבורו של האדם אנו רואים שאין שום ערך לדיבור אחד לגבי כוח הדיבור של הנפש, שיכול לדבר מילים ללא סוף, כל שכן שאין לאותו דיבור בודד שום ערך לכוח המחשבה, ועל אחת כמה וכמה לגבי עצם הנפש של האדם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2016 19:30 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ג שבט - פרק כ' עשר כוחות הנפש (השכל והמדות) הן מקור המחשבה והם למעלה מה'אותיות'. רק לאחר שהאדם חושב בכח המחשבה אודות דבר מסוים מופיעות האותיות במחשבתו. למשל - כשאדם תאב לדבר מסוים בשכלו או בליבו, אין עדיין אותיות במחשבתו, רק לאחר שהתאווה חזרה ועלתה מהלב למוח שוב כדי לחשוב איך לממש את התאוותו בפועל - אז הוגה במחשבתו באותיות, בשפה שרגיל בה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2016 14:26 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ד שבט - פרק כ"א בהמשך למשל אודות ערך דיבור של אדם לעומת עצם הנפשו. כך לגבי הקב"ה, (על דרך משל שהרי הדיבור העליון שונה לגמרי מהדיבור שלנו), כמו שדיבורו של האדם מגלה את מחשבתו, כך דיבורו של הקב"ה הוא התגלות אור וחיות, שהם (דיבורותיו של הקב"ה) עשרה מאמרות שע"י נברא העולם וכל חלקי התורה שהם התגלות האור האלוקי. אך ענין הפרוד שישנו בדיבור האדם (שכשהדיבור יוצא אל הזולת נראה כמציאות לעצמו) אינו נמצא בדיבור שלמעלה המאוחד תמיד עם הקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2016 11:46 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ו שבט - פרק כ"א הדיבור והמחשבה של הקדוש ברוך הוא, מאוחדים איתו. משל לדבר, כמו שלפני שהאדם חושב את אותיות הדיבור הן מאוחדת בשורשן, כך הדיבור שלמעלה מאוחד עם הקב"ה אף אחרי ההתגלות. הדיבור העליון מאוחד עם הקב"ה באותה מידה בין אם לפני הבריאה או לאחריה ואילו השינוי הוא רק לגבי הברואים המקבלים חיותם דרך 'דיבור' העליון, העובר צמצומים רבים המסתירים את האור והחיות, כדי שהברואים לא יאבדו את מציאותם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2016 13:19 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ז שבט - פרק כ"א החיות של הדיבור העליון מגיעה לנבראים אחרי צמצומים רבים, המסתירים על החיות האלוקית לגבי הנבראים. מכאן יכול להידמות לנבראים שהדיבור העליון דומה לדיבורו של האדם. אך לגבי הקב"ה הצמצומים אינם מסתירים כלל, מכיוון שהצמצומים עצמם הם אלוקות, ממילא כל המציאות של עולמות ונבראים אינם נחשבים כלל לגבי הקב"ה ואינם פועלים שום שינוי באחדותו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
