|
|
| נשלח ב-23/2/2022 14:07 |
 |
| |
תקציר תניא : | כ"ב אדר א' - פרק ל"א. בפרק שלפנינו מסביר, שכאשר אדם מתבונן כדי להגיע ללב נשבר, עלול הוא לבוא לידי עצבות על מעמדו הרוחני, ואין הוא צריך לחשוש מכך. למרות שעצבות היא מקליפת נוגה (המעורבת טוב ורע), כאשר העצבות היא על מצבו הרוחני – הרי היא מהטוב שבקליפת נוגה, וכדי לשבור את הקליפה המסתירה (במצב של טמטום הלב) צריך להשתמש גם כן בקליפה, רק בטוב שבה, וזו המרירות על מצבו הרוחני. שעת הכושר להתבוננות זו היא כשהוא בין כה עצוב מענין אחר, שאז יהפוך את העצב למרירות על מעמדו הרוחני, ובכך יפטר מהעצבות שהיה נתון בה בתחילה. לאחר שהאדם הגיע למרירות ולב נשבר, עליו להתבונן שלמרות שהוא רחוק מה' ומצבו הרוחני קשה, זה רק מצד נפשו הבהמית, והרי יש בו גם נפש אלוקית שנמצאת רק ב'גלות' ולכן עליו לרחם על הנפש האלוקית ולרצות להוציאה מגלותה בגוף ולהחזירה ליחודה עם הקב"ה - ע"י שיתחזק בתורה ומצוות בכלל ותפילה בפרט, לזעוק לה' להוציא את הנפש האלוקית מגלותה. התחזקות זו צריכה להיות מתוך שמחה, מפני שבכך הוא מוציא את הנפש האלוקית מגלותה בגוף ומחזירה לשורשה. לשם כך יתבונן, שאמנם הוא רחוק מה', אך מצב זה אפשרי רק מפני שהקב"ה ברא את האדם באופן כזה שהנפש האלוקית מלובשת בנפש הבהמית והגוף. וירידה זו של הנפש האלוקית היא לצורך עליה, שע"י קיום תורה ומצוות (במחשבה,דיבור ומעשה) מתעלה גם נפשו הבהמית ולבושיה לאלוקות, ולמרות שמהות הנפש הבהמית אינה נהפכת לטוב עדיין, אך הנפש האלוקית יותר יקרה בעיניו מגופו הנחות. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2022 20:19 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג אדר א' - פרק ל"ב. בהמשך למה שהוסבר, שאדם מגיע ללב נשבר כאשר הוא מבין עד כמה גופו ירוד, ממשיך להסביר, שזו גם הדרך להגיע למצות "ואהבת לרעך כמוך". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2022 14:27 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד אדר א' - פרק ל"ב. אחת הדרכים להגיע לקיום מצות 'ואהבת לרעך כמוך' היא ההתבוננות בכך שמצד גופו (הירוד) הוא לא אוהב את עצמו יותר מאשר את הזולת. ומצד נפשו יתבונן בכך, שכל הנשמות הם במדרגה אחת ומשורש אחד ורק מצד הגוף הנשמות נפרדות. לכן כאשר אדם עושה את גופו עיקר ונפשו טפלה לא יכולה להיות אהבת ישראל אמיתית, (אלא רק אהבה מוגבלת התלויה בדבר). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2022 00:02 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה אדר א' - פרק ל"ב. הסיבה שעל מצות אהבת ישראל נאמר ש'היא כל התורה כולה' הוא מפני שעניין התורה הוא, להגביה ולהעלות את הנפש האלוקית על הגוף, וזה הרי גם ההתבוננות המביאה לידי קיום מצות אהבת ישראל. עניין נוסף הוא, שקיום המצוות ממשיך אחדות בין נשמות ישראל ל'אור אין סוף' ולשם כך צריכה להיות אחדות בין נשמות ישראל, מאחר שאין הקב"ה שורה במקום שאין בו אחדות מלאה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2022 15:01 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו אדר א' - פרק ל"ב. בהתאם למוסבר במעלת אהבת כל אחד ואחת מבני ישראל, עולה השאלה, איך אומרת הגמרא שיהודי שחוטא מצווה לשונאו ? אלא הכוונה למי שנמצא באותה דרגה שלו בקיום תורה ומצוות, וחטא וכבר הוכיח אותו, ולמרות זאת לא שב עדיין בתשובה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2022 02:59 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז אדר א' - פרק ל"ב. יש לאהוב כל בריה ולקרבה לתורה באהבה. ויש לדעת שאפילו אם לא הצליח לקרבה לשמירת תורה ומצוות, עדיין הוא מקיים מצוות אהבת רעים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2022 13:51 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח אדר א' - פרק לב. האפשרות לשנוא ולאהוב יחד היא מאחר שהשנאה והאהבה נובעות משתי סיבות נפרדות. השנאה היא לרע שבזולת, והאהבה היא לטוב המסותר שבו. יש לאדם לעורר רחמים על הנפש האלוקית הנמצאת בגלות בתוך הנפש הבהמית של האדם החוטא, ובכוח הרחמנות לבטל את השנאה הכללית לאדם ולעורר את האהבה אל הטוב שבו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2022 13:14 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט אדר א' - פרק לג. עצה נוספת לזיכוך הנפש היא ההתבוננות במשמעות האמיתית של ענין 'אחדות ה'', איך שהקב"ה הוא המציאות האמיתית היחידה והכל נחשב לגביו ככלום. ומביא לכך משל - כשם שאצל האדם אותיות הדיבור אינן תופסות מקום ביחס לנפש עצמה, כך הנבראים שנבראו ב'דבר ה' לא 'תופסים מקום' אצל הקב"ה. או כמו שהזיו והאור של השמש שנמצא בגוף השמש, בטל ואינו ניכר כלל, כך העולם וכל ברואיו בטלים לגבי הקב"ה. כאשר יתבונן בכך, ירגיש קרוב לקב"ה ואם קרבה למלך בשר ודם משמחת את האדם, קל וחומר קרבה למלך מלכי המלכים - זו תכלית הבריאה, שענין אחדות ה' יתגלה בנבראים התחתונים. לכן תיקנו חז"ל לשבח את הקב"ה בכל בוקר, שאדם ידע שאין דבר שקיים בלעדי הקב"ה, ויש לאדם לשמוח על כך, כפי ששמחים בירושה גדולה שמקבלים ללא כל מאמץ, כי מעבודתו העצמית לא היה יכול להגיע לענין יחוד ה' האמיתי, רק שקיבל זאת בירושה מאבותיו. בכוח זה יוכל האדם לקיים את כל התרי"ג מצוות ולהתגבר על כל ההפרעות הנובעות מנפשו הבהמית ומסביבתו לקיום התורה והמצוות. נוסף על השמחה מקרבת ה', ע"י אמונתו של היהודי באחדות ה', נכפית הסטרא אחרא וחושך הקליפות נהפך לאור ודבר זה גורם לשמחה גדולה למעלה. ובפרט בחוץ לארץ, ששם חושך גדול יותר והשמחה בהפיכתו לאור גדולה יותר. המאמין באחדות ה' שמח בה' וה' שמח ממנו, מכך שהוא עושה את תפקידו, וכעת האדם שמח עוד יותר מכך שהשם שמח ממנו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2022 13:16 |
|
| |
תקציר תניא : | ל' אדר א' - פרק ל"ד. מי שיכול להרגיש את אחדות ה' האמיתית, הם רק אנשים שבדרגת האבות או משה רבנו, שהרגישו תמיד את יחוד ה' והיו בטלים תמיד לקב"ה. ואילו בני ישראל, כשניסו לעמוד בהתבטלות מול הקב"ה במעמד הר סיני מיד פרחה נשמתם. לכן ציווה ה' שיעשו לו משכן ובו קודש הקודשים ושם הוא ישכון. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2022 14:47 |
|
| |
תקציר תניא : | א' אדר ב'- פרק ל"ד. מאז שחרב בית המקדש, אין מקום לה' שבו הוא מתגלה, אלא באמצעות לימוד וקיים התורה, שהיא רצון ה' המלובש בהלכה. על האדם להתבונן, שבגלל השכל המצומצם שלו ושורש נשמתו הוא איננו מסוגל ל"תפוס" ולהשיג את ה', אלא רק ע"י לימוד התורה. יש לקבוע עתים ללימוד התורה,עד כמה שהאדם מסוגל, וזה ישמח את האדם שזכה להיות למארח לה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2022 20:37 |
|
| |
תקציר תניא : | ב' אדר ב' - פרק ל"ד כדי להיות משכן לקב"ה במשך כל היום כולו, גם בזמן שהיהודי לא לומד תורה, מביא רבינו הזקן שלוש אפשרויות: א. על ידי שמקבל החלטה, שכאשר יהיה לו פנאי ינצל אותו ללימוד תורה והקב"ה מחשיב זאת כאילו שלמד בפועל. ב. על ידי נתינת צדקה, עולה הכסף והזמן שעבדו עבורו -לקדושה, והגם שנותן רק חמישית מהרווחים לצדקה, בכל זאת, זה פועל גם על שאר הכסף שהרוויח שיהיה משכן לה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2022 12:53 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' אדר ב' - פרק ל"ד. כל דרגות השמחה שפורטו בפרקים האחרונים, אינן סותרות כלל לכך שיהודי ימשיך להרגיש נבזה בעיניו, כיון שהשמחה היא מצד הנפש האלוקית ואילו ההרגשה שהוא נבזה בעיניו, מגיעה מצד הנפש הבהמית. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2022 11:46 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' אדר ב' - פרק ל"ה. בפרקים הבאים תוסבר המעלה המיוחדת והנעלית שישנה במצוות מעשיות. האדם במדרגת ה'בינוני' ישאר תמיד 'בינוני' ולא ייהפך לצדיק, שהרי כל ימיו הוא נלחם בנפשו הבהמית ואין ביכולתו להשפיע על עצם הנפש הבהמית והיא נשארת בתקפה. אדמו"ר הזקן מנחם את ה'בינוני' ומסביר (את סוף הפסוק "כי קרוב אליך ... לעשותו") - שהעיקר הוא המעשה בפועל! שבכל שעה שלומד תורה ועוסק בעבודת ה', שוכן איתו אור אלוקי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2022 17:21 |
|
| |
תקציר תניא : | ה' אדר ב' - פרק ל"ה. אדמור הזקן מביא משל מהזוהר, שממשיל את אור השכינה המאיר על ראש האדם, לאור הנר וגוף האדם לפתילה . אור השכינה זקוק ל'שמן', ואילו השמן, הוא המעשים הטובים שאדם עושה. לכן אדם חכם דואג שלא יחסרו לו מעשים טובים (שמן) לצורך אור השכינה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2022 23:07 |
|
| |
תקציר תניא : | ו' אדר ב' - פרק ל"ה. המעשים הטובים של האדם נמשלים כ'שמן' המשמש לאור השכינה המאיר על ראשו (הפתילה). נשמת האדם אינה יכולה לשמש כשמן, שתפקיד השמן להישרף לגמרי ולהפוך לאור הנר ואילו הנשמה אינה בטלה לגמרי לקב"ה, שכן בסופו של דבר היא מציאות עצמאית אך כזו שמוכנה להתבטל למרות מציאותה ואינה יכולה להתבטל לחלוטין ולהכלל עם אור ה'. לכן רק המצוות והמעשים הטובים, שהם פנימיות רצון ה', יכולים לשמש כשמן לאור השכינה, וביכולתם להתאחד ממש באור הרצון העליון. הכוונה ב'השראת השכינה', היא גילוי אלוקות, כדי שיהיה גילוי אלוקות על דבר, הוא צריך להיות בטל לאלוקות וכל מה שלא בטל לגמרי לקב"ה אור ה' לא מתגלה בו. גם צדיק שאוהב את ה' עדיין הוא מציאות של 'יש' וגם אצל הצדיק השכינה מתגלה רק ע"י קיום התורה והמצוות, שהן רצונו הפנימי של ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
