|
|
| נשלח ב-27/4/2022 13:30 |
 |
| |
תקציר תניא : | כ"ו ניסן - פרק מ"ג. השער לקיום תורה ומצוות הוא יראה 'תתאה' (תחתונה). ביראה זו יש 2 בחינות: 1)9יראה בבחינת 'קטנות', שאינה נוצרת ע"י התבוננות אלא ע"י שיהודי מעורר בקרבו את היראה הטבעית. 2) יראה בבחינת 'גדלות', הנוצרת מהתבוננות בגדולת ה' שיכולים להבין מהעולמות. יראה זו נקראת עדיין יראה תתאה מפני שהנבראים מרגישים עצמם כ'יש', אלא שמבינים שצריכים להתבטל ומתבטלים כלפי הבורא. דרגה גבוהה יותר היא יראה 'עילאה' (עליונה) - יראה זו באה מהבושה שמתביישים מגדולת ה', ההתבוננות מבוססת על כך שהעולם והנבראים אין להם מציאות ללא הבורא ולכן יראה זו מעוררת באדם ביטול במציאות. על יראה זו אמרו חז"ל - "אם אין חכמה אין יראה". כלומר - שבתחילה מן ההכרח שתהיה יראה תחתונה והיא תביא את האדם לקיום תורה ומצוות ורק לאחר מכן יוכל לאדם להגיע ל'חכמה', כלומר ליראה העליונה וביטול במציאות. גם באהבה ישנן 2 מדרגות כלליות: 1)9אהבה רבה - תענוג ודבקות באלוקות, הבאה כמתנה מלמעלה למי שהיראה אצלו בשלימות והוא אינו מרגיש עצמו למציאות. 2)9אהבת עולם, הבאה ע"י התבוננות בגדולת ה', ובחיות האלוקית המחיה את העולם. ומהתבוננות זו אהבתו תהיה רק לקב"ה בלבד שהוא מקור החיים של כל התענוגים. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2022 11:32 |
|
| |
תקציר תניא : | ל' ניסן - פרק מ"ד. גם אם נדמה לאדם שאין בו אהבה להקב"ה כבן האוהב את אביו יותר מאשר את עצמו, אלא הוא רק מדמה כך, בכל זאת אל יחשוש מכך, מכיוון שמבחינת הנשמה האהבה היא אמיתית למרות שאיננה בהתגלות. ואפילו שאהבה זו איננה מורגשת בהתגלות בלב אלא נמצאת רק במוח ("מחשבה טובה"), ע"י שיחשוב על אהבה זו, הקב"ה יחשיב לו זאת, ובכך האהבה שנמצאת במחשבה מעלה את התורה והמצוות כמו שהוא מקיים תורה ומצוות מתוך אהבה גלויה בלב. דבר העושה נחת רוח לקב"ה, שע"י לימוד תורה וקיום מצוות מתבצעת כוונת הקב"ה שתהיה לו כביכול דירה בתחתונים. כך הדבר גם לגבי האהבה בדרגה הראשונה של "נפשי איויתך" (כמו שאדם מתאווה לנפשו). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2022 14:21 |
|
| |
תקציר תניא : | א' אייר - פרק מ"ד. שני סוגי האהבה לה' המדוברות בימים האחרונים: הראשונה - "נפשי איויתיך" (שהקב"ה הוא נפשי וחיי האמיתיים ולכן אני מתאווה לו). והשניה - האהבה בדוגמת בן המוכן למסור את נפשו למען אביו ואמו. רגשות אלו הם טבעיים ובאים ליהודי בירושה מהאבות הקדושים. כל עוד האדם מצליח לגלות אותם רק במוחו אבל לא בליבו (כלומר האדם חושב אודותם וחפץ בהם אבל אינו מרגיש אותם ממש בלב), יש בכוחם להעלות את התורה והמצוות שהאדם מקיים רק עד לעולם היצירה ולא למעלה יותר לעולם הבריאה. אבל כאשר האדם מצליח לעורר רגשות אלה בהרגשת הלב ממש (ע"י התבוננות עמוקה איך שהקב"ה הוא מקור החיים והוא אבינו האמיתי), יש בכוחם להעלות את התורה והמצוות גם לעולם הבריאה (שלמעלה מעולם היצירה, והוא העליון מבין העולמות השייכים לתפיסתם של הנבראים). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2022 11:35 |
|
| |
תקציר תניא : | ב' אייר - פרק מ"ד. גם כשהאדם מצליח לגלות את האהבה לה' הקיימת בטבע נפשו, אל לו להסתפק בכך אלא עליו להשתדל לעורר אהבת ה' הבאה על ידי התבוננות מעמיקה בגדולת ה'. יש לכך שתי סיבות : 1. מפני שבאהבת ה' הנוצרת מהתבוננות נוצרות תשוקה ושלהבת גדולות יותר לאלוקות. 2. מפני שכדי להגיע לאהבה זו נדרשת התבוננות גדולה ועמוקה ובכך האדם מקיים את הנאמר בספר הזוהר שכוונת הקב"ה בבריאת העולם היא בכדי שהנבראים יגיעו לידיעה בה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2022 16:47 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' אייר - פרק מ"ה. ישנו אופן נוסף שעל ידו יכול היהודי לקיים תורה ומצוות באופן של 'לשמה' והוא ע"י התעוררות מידת הרחמים. כלומר, לפני קיומו תורה ומצוות, עליו לעורר במחשבתו רחמים רבים על הנשמה האלוקית שבקרבו. וזאת על ידי שהאדם יתבונן על המקום העליון שממנו באה הנשמה ואיך היא נתונה במאסר בתוך הגוף החומרי שטרם הזדכך. ובפרט יתמלא ברגש של רחמנות כשיזכור את מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו הלא טובים המשפיעים על מקור הנשמה (השכינה), שהיא כביכול בגלות. ככל שהאדם יחוש בגודל הרחמים על נשמתו, הוא יתמלא ברגש עז להשיב את נשמתו לדביקותה בשורשה העליון, אור-אין-סוף ברוך-הוא, והתעוררות זו תביא אותו ללמוד תורה ולקיים מצוות (כיון שבשעת קיום מצוה מעשית - שב הניצוץ האלוקי למקורו באור אין סוף). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2022 22:07 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' אייר - פרק מ"ה. קיימת דרך נוספת, שקרובה מאוד לכל יהודי, לעורר את האהבה המסותרת לה' ולהביא אותה להתגלות במוחו ובליבו תוך אהבת להב-שלהבת לה'. הדרך לגלות אהבה זו היא: כאשר האדם יתעמק בדברי שלמה המלך- "כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם". כלומר בדוגמת מים שמחזירים לאדם המביט בהם את השתקפות הפנים שלו - כך כאשר אדם מגלה כלפי הזולת אהבה חזקה, אהבה זו מעוררת אהבה חוזרת מהזולת אליו. עיקרון זה קיים גם בקשר של הקב"ה והאדם, כפי שנלמד בימים הבאים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2022 14:05 |
|
| |
תקציר תניא : | ה' אייר - פרק מ"ו כאשר מדובר בשני אנשים רגילים, טבעי הדבר שאהבתו של האחד תעורר בשני אהבה חוזרת. על אחת כמה וכמה כשמדובר במלך גדול שמראה את אהבתו לאיש שפל המוטל באשפה, בכך שיורד אליו ממקום כבודו, מרימו ומכניסו לחדרו הפרטי והאישי ומחבקו ומנשקו, והם מתדבקים ומתאחדים רוח ברוח. אפילו אם ליבו של האדם הפשוט הוא לב של אבן והוא איננו מתעורר בקלות ברגשי אהבה לזולת, בכל זאת, האהבה שתתעורר בלבו למלך תהיה באופן שנפשו תשתפך בכלות הנפש אל המלך. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2022 23:01 |
|
| |
תקציר תניא :
| ו' אייר -
פרק מ"ו.
שלמה המלך המשיל את יחוד ישראל במצותיו', משמעות המילה 'קדשנו' היא שבשעה שיהודי מקיים תורה ומצוות הוא מתקדש ומתעלה למדרגת 'קודש-העליון' שהיא למעלה מהעולמות ומובדלת מעולמות, מאחר שנפשו של היהודי מתייחדת עם אור אין סוף בשעה שעוסק בתורה ומצוות (בשונה מהאבות שהיו בדרגה זו תמיד).
זו הסיבה שיש לעמוד בפני אדם בשעה שמקיים מצוה, מפני הקדושה ששורה בו.
האדם אינו מרגיש בקדושה זו מפני הגוף החומרי שעדיין אינו מזוכך, בשונה מהאבות שגופם היה מזוכך ולא הסתיר על אלוקות.
נשלח מהאנדרואיד שלי
תוקן על ידי רב_זושא ב- 07/05/2022 23:03:09
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2022 10:25 |
|
| |
תקציר תניא : | ז' אייר - פרק מ"ו. בדוגמת המלך הגדול המוציא את האיש השפל מהאשפה ומקרב אותו אליו ממש, כך מלך מלכי המלכים הקב"ה ירד בעצמו והוציא את בני ישראל ממצרים. היציאה ממצרים לא נעשתה ע"י מלאך או שליח אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו ירד למצרים מקום הטומאה והוציאם משם. בהמשך ליציאת מצרים, הקב"ה נתן לנו את התורה והמצוות: • כשהאדם *מדבר* את התורה בפיו - מתאחד פיו עם הפה והדיבור של למעלה, זהו יחוד בבחינת 'נשיקין'. • *כשמחשבתו* של האדם עסוקה באותיות התורה ובהבנת התורה - הרי זו דביקות 'רוח ברוח' כלומר זו דביקות רוח האדם ברוחו של הבורא. • בשעת קיום מצווה *מעשית* - הרי הבורא מחבק ממש את האדם על ידי המצווה. זו המשמעות הפנימית של נוסח הברכה שאנו אומרים לפני קיום מצווה: 'אשר קדשנו במצוותיו', 'קדשנו' - במובן של קידושין, בדוגמת איש הנושא אישה ומקדש אותה על מנת ש'והיו לבשר אחד', כך ויותר לאין קץ מתאחדת הנפש האלוקית באור אין סוף בזמן שעוסקת בתורה ובמצוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2022 15:16 |
|
| |
תקציר תניא : | ח' אייר - פרק מ"ו. שלמה המלך המשיל את יחוד ישראל עם ה' ע"י קיום תורה ומצוות ליחוד חתן וכלה. המילה 'קדושה' - משמעה הבדלה, כמו שיהודי מקדש אישה המיוחדת רק לו. כאשר מברכים על מצווה 'אשר קדשנו במצותיו', משמעות המילה 'קדשנו' היא שבשעה שיהודי מקיים תורה ומצוות הוא מתקדש ומתעלה למדרגת 'קודש-העליון' שהיא למעלה מהעולמות ומובדלת מעולמות, מאחר שנפשו של היהודי מתייחדת עם אור אין סוף בשעה שעוסק בתורה ומצוות (בשונה מהאבות שהיו בדרגה זו תמיד). זו הסיבה שיש לעמוד בפני אדם בשעה שמקיים מצוה, מפני הקדושה ששורה בו. האדם אינו מרגיש בקדושה זו מפני הגוף החומרי שעדיין אינו מזוכך, בשונה מהאבות שגופם היה מזוכך ולא הסתיר על אלוקות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2022 20:44 |
|
| |
תקציר תניא : | ט' אייר - פרק מ"ו. למרות שבני האדם בדרך כלל (פרט לצדיקים) אינם מרגישים את היחוד התמידי עם אור אין סוף ואינם מתעוררים בעקבותיו לאהבה ויראה, מפני שחומר הגוף מסתיר - עדיין אין בכוח חומר הגוף למנוע את עצם היחוד. לכן, גם אדם שהוא עם הארץ נענש כשעובר עבירה, מפני שפוגם בקדושה המאירה בנפשו, כמו שהדבר פוגם בקדושת נפש הצדיק. כשהאדם מקיים מצוות בבחינת 'בהמה', כלומר, מבלי לדעת ומבלי להרגיש בקדושה הנמשכת לנפשו בשעת קיום המצוה, הוא משמש באותה שעה כלי לבחינת הנקראת 'בהמה', שלמעלה מה'דעת' של עולם האצילות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2022 11:49 |
|
| |
תקציר תניא : | י' אייר - פרק מ"ז. בהמשך לנאמר בפרק הקודם, שהאהבה שהראה הקב"ה לבני ישראל בשעת יציאת מצרים כשירד להצילם בכבודו ובעצמו, צריכה לעורר בבני ישראל אהבה גדולה לקב"ה "כמים הפנים לפנים" - כך צריכה יציאת מצרים שבכל יום, לעורר אהבה גדולה להקב"ה. זאת מפני שבכל יום יש בעבודתו הרוחנית של היהודי את ענין יציאת מצרים; שכן ע"י שיהודי לומד תורה ומקיים מצוות, יוצאת נפשו האלוקית מגלות הגוף ומתאחדת עם אור אין סוף ב"ה, בפרט בקבלת עול מלכות שמים בשעת קריאת שמע. בשונה מאברהם אבינו שהגיע להיות מאוחד עם הקב"ה, ע"י עבודתו העצמית, אנחנו קיבלנו את היכולת להיות מאוחדים עם הקב"ה, בירושה ומתנה בכך שהקב"ה נתן לנו את תורתו שהלביש בה את רצונו וחכמתו שהם דבר אחד אתו. ולכן זהו ענין ששייך לכל אחד מישראל, והדבר תלוי ברצון היהודי להידבק בקב"ה, ע"י קבלת עול מלכות שמים (בקריאת שמע). מסיבה זו קבעו חכמים לומר את פרשת יציאת מצרים בשעת קריאת שמע, מפני שהם דבר אחד, שע"י קבלת עול מלכות שמים בקריאת שמע, נוצר ענין יציאת מצרים ברוחניות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2022 20:33 |
|
| |
תקציר תניא : | י"א אייר - פרק מ"ח. הקב"ה נקרא 'אין-סוף' וכשמו כן הוא, מפני שאין סוף לאור והחיות המתפשט ממנו ית'. מ'אור-אין-סוף' ללא צמצומים לא ניתן שיתהוו עולמות ונבראים מוגבלים, שהרי כל הנבראים בעולם הזה ובעולמות הרוחניים הם נבראים מוגבלים (גם נשמות ומלאכים הם גבוליים שהרי יש גבול להשגתן ולהבנתן בגדלות אין-סוף וכך גם להנאתם ותענוגם יש גבול)" זאת מפני שאם תענוגם היה בלי גבול היתה מציאותם מתבטלת לגמרי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2022 14:33 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ב אייר - פרק מ"ח. הצמצום פועל שהחיות בנבראים לא תהיה גלויה, מפני שאם החיות הייתה בהתגלות, הנבראים לא היו באופן של גבול. לכן האור והחיות שמתגלים בנבראים הם מועטים מאד, כדי שהנבראים יוכלו להיות בעלי גבול ותכלית. בין ההארה שלפני הצמצום לבין ההארה 'המועטת' שלאחר הצמצום אין ערך ויחס כלל. כדי להבין מה הכוונה בכך שאין ערך ויחס כלל, ממשיל זאת רבנו הזקן ליחס של מספר אחד שהוא עדיין בעל ערך לגבי מליון (כי אם יחסר אחד מהמליון, הוא כבר לא יהיה מליון). אבל לגבי דבר שהוא בלי גבול ומספר כלל, גם אם יהיה המספר הגדול ביותר אין לו ערך ויחס כלל לגבי דבר שהוא בלי גבול, אלא הוא נחשב לכלום. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
