|
|
| נשלח ב-27/1/2016 12:59 |
 |
| |
תקציר תניא : | י"ז שבט - פרק כ"ב ממה שהוסבר, שאצל האדם הדיבור הוא גילוי לזולת והוא גם ענין של פירוד, (שנפרד מעצם הנפש), עלינו לומר שגם בדיבור שלמעלה קיים פירוד, רק שהפירוד הוא לא לגבי הקב"ה אלא לגבי הנבראים. הדיבור העליון עובר צמצומים שונים ורבים כדי לברוא סוגים שונים של נבראים. ע"י התגברות הצמצומים, עד שהאור מוסתר לגמרי, יכולים להיברא דברים טמאים המקבלים את חיותם מהקדושה בצורה של השפעה הנקראת "בחינת אחורים". בחינת אחוריים, היא חיצוניות רצון ה', שאין בה תענוג והיא מושפעת רק מפני שיש תועלת מכך לדבר אחר. וזה כדי שיהיה ענין הבחירה וכתוצאה מכך ינתן עונש לרשעים ושכר לצדיקים. צורת ההשפעה המבטאת את פנימיות רצון ה' נקראת בחינת "פנים", והיא מקור החיים לכל העולמות. בחינה זו נמצאת רק באופן מקיף בדברים הטמאים ובקליפות המחשיבות את עצמן כדבר ניפרד מהקב"ה ובזה הן מפרידות את עצמן מהקדושה, שהרי קדושה שורה רק על מה שבטל לקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2016 13:45 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ח שבט - פרק כ"ג עד כאן למדנו שלגבי הקב"ה אין דבר הנפרד ממנו והרגשת הפירוד היא רק מצד הנבראים . הקב"ה רוצה בקיום העולמות מפני שהוא רוצה במצוות שהן רצונו הפנימי. וע"י המצוות נמשכת חיות לכל העולמות והן כלי (לבוש) לרצון ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2016 14:33 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט שבט - פרק כ"ג כמו שהאברים בגוף האדם הם 'לבוש' לנפש ובטלים אליה, (למשל כשיש לאדם רצון להזיז את היד באותו רגע היד מבצעת את רצונו). כך בדרך משל, החיות המחיה את מעשה המצווה בטלה לגמרי לגבי הרצון העליון המלובש בה, טטכמו שהאברים בטלים לנפש. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2016 14:15 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א שבט - פרק כ"ג כוחות המחשבה והדיבור הם הלבושים הפנימים של הנפש האלוקית והמעשה הוא הלבוש החיצוני שלה. התורה היא רצון ה', והיא והקב"ה דבר אחד ממש, בשונה מהמצוות הנקראים 'אברים' שמתאחדים עם הרצון העליון כשני דברים נפרדים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2016 14:13 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב שבט - פרק כ"ג כאשר יהודי חושב ומדבר דברי תורה, אפילו שאינו חש בכך, מתגלה הרצון העליון שבתורה ומתאחד עם נפשו. זאת בשונה מהנבראים העליונים, המרגישים כל ענין אלוקי, ולכן אין ביכולתם לקבל איחוד נעלה כזה. כאשר האדם יתבונן איך שכל העולמות מקבלים חיותם מהקב"ה מבחינת 'סובב' - באופן מקיף בלבד, כדי שלא יתבטלו לגמרי (לפי שאינם יכולים לסבול גילוי נעלה כל כך). ואילו בשעה שיהודי לומד תורה מאיר הרצון העליון בנפשו בהתגלות רק שלא חש בו, שלכן הוא יכול 'לקבל' יחוד כזה. לאור כל זאת מובן מדוע לימוד תורה נעלה מכל המצוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2016 13:50 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג שבט - פרק כ"ג כאשר האדם יתבונן כיצד נפשו, מחשבתו ודיבורו מאוחדים עם הרצון העליון בשעה שלומד תורה, בשונה מהעולמות העליונים שאינם יכולים להכיל בתוכם את הרצון העליון אלא רק הארה ממנו בלבד וזאת כדי שא יתבטלו במציאותם – יגיע ע"י התבוננות זו ליראה גדולה מהקב"ה בשעת עיסוקו בתורה. על יראה גדולה זו, שלא כל אחד יכול להגיע אליה, אמרו חז"ל "אם אין חכמה - אין יראה", שהרי התורה (חכמה) היא זו שמביאה לאותה יראה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2016 16:07 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד שבט - פרק כ"ד כשם שעל ידי תורה ומצוות היהודי מתאחד עם הבורא, הרי שבזמן עבירה ח"ו להלן היהודי נפרד מהבורא. הסיבה לכך: כל איסור (עבירה) שהתורה אוסרת, הוא היפך רצון ה', לכן הוא מפריד את האדם מהבורא. בזמן העבירה הנפש הבהמית ושלושת לבושיה (מחשבה, דיבור ומעשה) מתאחדים עם "הסטרא אחרא" והקליפות. ובשעת העבירה היהודי אף גרוע מהן, שהרי הקליפות רק מבצעות את תפקידן, ואילו האדם עובר על רצון ה'. אמת זו אמורה למנוע מהאדם לחטוא, ולכן אמרו חז"ל - "אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". ה" רוח שטות" גם מטעה את האדם שרק כאשר הוא עובד עבודה זרה הוא נפרד מה' בעוד האמת היא שגם בעבירה קלה הוא נפרד מהבורא, כאמור. אמנם ישנו הבדל בין עבודה זרה לשאר העבירות, שאחרי עבירה אחרת (אם אין עונשה כרת – כריתת הנפש משורשה באלוקים חיים) חוזרת הנפש להתחבר לבורא. אלא שרק נשאר בה פגם מאותו החטא, ואת הפגם יש לתקן בהתאם לחומרתו. יש לדעת, שבשעה שהאדם חוטא הנפש האלוקית יורדת למדרגה הנחותה ביותר ונמצאת ב"גלות" בתוך הנפש הבהמית וזו הגלות הכי גדולה שיש. וכמו על דרך משל, לקחת את ראש המלך ולמשוך אותו לתוך בית הכיסא. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2016 13:14 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה שבט - פרק כ"ה בפרק הקודם הסביר איך מ"רוח שטות" המסתירה על אהבה הטבעית לקב"ה יכול האדם לעבור עבירה ובכך להיות נפרד מהקב"ה. מסיים האדמו"ר הזקן את הסברתו שבכל שעה יכול יהודי להסיר מעצמו את ה"רוח שטות" ולעורר בתוכו את האהבה המסותרת הכוללת בתוכה גם יראה, כך שכאשר תבוא לידו עבירה יחשוב מיד שע"י העבירה הוא מנתק את עצמו מהקב"ה וממילא ימנע מלעשותה, בדיוק כפי שהיה מוכן אפילו למסור את נפשו כאשר מדובר בעבירות החמורות ביותר, ועליו להבין שבעתם בכל עבירה הוא נפרד מהקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2016 15:40 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו שבט - פרק כ"ה אדם החוטא ביודעו שלאחר מכן יחזור בתשובה, נאמר שלא עוזרים לו מלמעלה ולא נותנים לו את ההזדמנות לעשות תשובה. אך למרות זאת, באם האדם ירצה באמת לעשות תשובה לא ימנעו זאת ממנו. אך למרות שהתשובה עוזרת תמיד, היהודי יהיה מוכן למסור את נפשו על קידוש השם ולא להשתחוות לעבודה זרה אפילו לא לשניה וזאת מפני אור ה' המלובש בנשמת כל יהודי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2016 22:40 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז שבט - שבת קודש פרק כ"ה האהבה המסותרת לקב"ה הנמצאת בליבו של כל יהודי, לא זו בלבד שמעניקה לו את הכוחות להתגבר ולא לעבור עבירות, אלא אף ביכולת האדם לנצל את כוחה של האהבה המסותרת גם בצורה החיובית - לצורך קיום המצוות. זאת על ידי שיתגבר על העצלות הבאה מהיצר הרע, ילמד תורה ויתפלל ביגיעה או שיתגבר על הקרירות המונעת ממנו לתת צדקה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2016 17:05 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח שבט - פרק כ"ה על היהודי לעמוד מול היצר הרע שמקרר את האדם ומפתה אותו שלא יבזבז את כספו לצדקה או כאשר נדרשת התאמצות הגוף לעבודת ה'. ויקבל באהבה כל התאמצות הנדרשת ממנו, בכך שיחשוב שכל התאמצות קלה יותר מלמסור את נפשו, והרי הוא היה מוסר את נפשו באהבה רק כדי לא להיות נפרד מהקב"ה. וע"י עבודה זו מתאחד האדם עם הקב"ה בתכלית היחוד באופן נצחי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2016 14:32 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט שבט - פרק כ"ה יחוד הנשמה עם הקב"ה בעולם הזה על כל מעלותיו הוא רק בשעת העסק בתורה ובמצוות, אך כאשר עוסק בדברים בטלים נפרד מהיחוד בעולם הזה. לכן תיקנו חכמים לומר שלוש פעמים ביום ברכת "סלח לנו", על עוון ביטול תורה (שקשה מאוד להמנע ממנו). וכשחוזר לעסוק בתורה ומצוות ומבקש מחילה על אותו הזמן שהתעסק בדברים בטלים, מוחלים לו מיד וחוזר להתאחד עם הקב"ה גם בעולם הזה. דבר זה לא נחשב כ"אחטא ואשוב" מפני שהוא לא סומך על התשובה בזמן שחוטא. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2016 17:29 |
|
| |
תקציר תניא : | ל' שבט - פרק כ"ה הנכונות למסור את הנפש לשם היחוד עם אלוקות, צריכה להיות קבועה תמיד בתודעתו של היהודי. לכן כדי לזכור זאת קוראים פעמיים ביום קריאת שמע, שעניינה למסור את הנפש על קידוש השם. ובכך יוכל לעמוד נגד יצרו תמיד. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2016 12:06 |
|
| |
תקציר תניא : | א' אדר א'- פרק כ"ו בפרקים הבאים יסביר אדמו"ר הזקן כיצד להרחיק את כל הדברים המפריעים לעבודת ה'. כדי לנצח את היצר הרע, על האדם להיות בזריזות שהיא תוצאה של שמחה ולא להיות בכבדות ועצלות שהן תוצאה של עצבות. משל לדבר, כמו שני מתאבקים שאם אחד מהם יהיה בכבדות ועצלות הוא ינוצח בקלות אפילו אם השני חלש ממנו. לעצבות אין מעלה מצד עצמה, אלא אם כן זו עצבות אמיתית, שהיא שברון ליבו בזמנים קבועים בגלל חטאיו, שע"י זה הוא שובר את מחיצת הברזל שבינו לבין הקב"ה ולאחר מכן יכול להגיע לשמחה אמיתית. לשמחה זו יש יתרון על שמחה שאין לפניה עצב, כמו היתרון האור הבא מהחושך. העצה להימנע מכל עצב ודאגה מענינים גשמיים ואפילו בדברים של ילדים בריאות ופרנסה, היא לקבל את הרע באותה מדה שמקבלים את הטוב. על האדם להסתכל על היסורים בצורה פנימית, ולדעת שכל היסורים באים מעולם עליון הנקרא "עלמא דאתכסיא" (העולם המכוסה) שהוא למעלה מהעולם הרוחני הגלוי ("עלמא דאתגליא") ושכל היסורים הם טוב עמוק יותר, רק שהוא אינו מורגש בעולם הזה. וידע שמי שבאים עליו יסורים הוא קרוב יותר לקב"ה ויש לאדם לשמח ולצאת מדאגותיו ומעצבותו. ישנה עצבות הבאה בגלל מצבו הרוחני אך אם עצבות זו באה בזמן שמתעסק בעניניו הגשמיים, זו איננה עצבות אמיתית אלא עצבות הבאה מתחבולות היצר הרע כדי שיוכל אחר כך למשוך אותו לתאוות. לכן יאמר לעצמו שאין זה זמן מתאים לעצבות אמיתית שלשם כך נדרשת שעה קבועה ומתאימה (ולא באמצע עבודה). ולאחר שהגיע ללב נשבר על מצבו הרוחני, על האדם להשתדל לצאת מיד מעצבות ולהיות בשמחה אמיתית, בזה שיאמין באמונה שלמה שהקב"ה מחל לו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
|
