|
|
| נשלח ב-13/9/2022 13:28 |
 |
| |
תקציר תניא : | י"ז אלול - אגרת הקודש, אגרת ט"ו. להלן יסביר על מקור המידות, שהן שלש הבחינות חכמה, בינה, דעת: חכמה- מקור השכל המבין אלוקות (נקודת הרעיון). בינה- כוח ההתבוננות בהשגה של השכל (בגדולת ה'), שע"י זה מוליד אהבת ה' ויראת ה'. דעת- התקשרות והזדהות לענין שהשיג והתבונן בו, המביאה להתגלות המידה בפועל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2022 10:37 |
|
| |
תקציר תניא : | ח"י אלול - אגרת הקודש, אגרת ט"ו. עד כאן הוסברו 7 המידות (בדרך של משל של אב המשפיע לבנו), כפי שהן בנפש השכלית. להלן יסביר איך 7 המידות כפי שהן בנפש האלוקית, כאשר הן חיצוניות והן פנימיות המידות הן למען ה' וע"י זה יוכל להבין במקצת את המדות העליונות: מדת החסד- מאהבת ה' ישנו הרצון להשפיע חסד כדי להדבק בה'. מדת הגבורה- מהיראה שלא יעבור על חטא, כאשר עושה לעצמו גדרים או מתגבר על יצרו וכד'. מדת התפארת- כאשר מפאר את ה' ומשבח את ה'. מדת הנצח- לנצח את המניעות בעבודת ה' וללחום את מלחמות ה'. מדת ההוד- ההודאה שה' הוא המציאות היחידה והודיה לה' על כל הטוב שעשה לנו. מדת היסוד- התקשרות לאלוקות מתוך תענוג. מדת המלכות- עבודת ה' מתוך קבלת עול מלכות שמים. להלן יסביר על מקור המידות, שהן שלש הבחינות חכמה, בינה, דעת: חכמה- מקור השכל המבין אלוקות (נקודת הרעיון). בינה- כוח ההתבוננות בהשגה של השכל (בגדולת ה'), שע"י זה מוליד אהבת ה' ויראת ה'. דעת- התקשרות והזדהות לענין שהשיג והתבונן בו, המביאה להתגלות המידה בפועל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2022 13:46 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט אלול - אגרת הקודש, סימן ט"ז. רבנו הזקן כותב איגרת זו לאנשי קהילה אשר מצב פרנסתם קשה, בנוגע למתן צדקה בארץ ישראל, שלמרות שפרנסתם קשה, עד כדי שנאלצים ללוות כספים כדי לקנות אוכל, לא טוב להפסיק לתת צדקה לאביונים. אלא יש להתחלק בצורכי החיים המוכרחים, וע"פ הדין כאשר יש יהודי הזקוק לצורכי חיים זה קודם לקניית בגדים מכובדים או מטעמים לעצמו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2022 13:48 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' אלול - אגרת הקודש, סימן ט"ז. לא רק שצורכי החיים של הזולת קודמים לצרכיו הסתמיים, אלא ראוי שהאדם ינהג לפנים משורת הדין ויתחלק עם הזולת גם במקרה שעל פי דין לא מוטל עליו להתחלק. מובא בגמרא שכל מי שנוהג רק כפי שהדין מחייבו, סופו שיזדקק לצדקה. כאשר האדם לא מרחם על הזולת , הוא גורם בכך שלא ירחמו עליו מהשמים. דבר נוסף הוא כפרת העוונות שפועלת הצדקה, וכמו שאדם יתן כל ממונו לרפואת גופו כך עליו ליתן לשם הצלת נפשו. כאשר האדם נותן צדקה הקב"ה משלם לו כפלים, גם בעולם הבא וגם בעולם הזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2022 14:24 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' אלול - אגרת הקודש, סימן ט"ז. לא רק שצורכי החיים של הזולת קודמים לצרכיו הסתמיים, אלא ראוי שהאדם ינהג לפנים משורת הדין ויתחלק עם הזולת גם במקרה שעל פי דין לא מוטל עליו להתחלק. מובא בגמרא שכל מי שנוהג רק כפי שהדין מחייבו, סופו שיזדקק לצדקה. כאשר האדם לא מרחם על הזולת , הוא גורם בכך שלא ירחמו עליו מהשמים. דבר נוסף הוא כפרת העוונות שפועלת הצדקה, וכמו שאדם יתן כל ממונו לרפואת גופו כך עליו ליתן לשם הצלת נפשו. כאשר האדם נותן צדקה הקב"ה משלם לו כפלים, גם בעולם הבא וגם בעולם הזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2022 05:28 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א אלול - אגרת הקודש, סימן ט"ז. כאשר האדם מעורר בלבו את מידת החסד והרחמנות ונותן צדקה ועושה חסד, שזו התעוררות מלמטה, אזי הוא מעורר התעוררות למעלה וממשיך עליו רחמים ממקור הרחמים ובכך משפיע לו את ה'פירות' בעולם הזה ו'הקרן' לעולם הבא. ה'פירות' היא ההמשכה שמשתלשלת מעולמות עליונים ומצטמצמת ממדרגה למדרגה עד שמותאמת לדרגת הנברא. אור זה נקרא "ממלא כל עלמין", המאיר גם עדן. והכוונה ב ו"הקרן" - שע"י מעשה הצדקה והחסד כיום, בזמן תחיית המתים, יהיה גלוי של אור שלמעלה מהגילוי שבעולם הזה, אור הנקרא "סובב כל עלמין", אור שהוא בלי גבול . ההוכחה לכך היא, שהצדיקים שעכשיו נמצאים בגן עדן, יקומו לתחיה ויהנו מזיו השכינה שיאיר בעולם הזה שיהיה אור נעלה יותר. גילוי זה הוא בבחינת צדקה וחסד של הקב"ה, שאין בכוח התעוררות האדם להמשיך סוג של גילוי כזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2022 10:42 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב אלול - אגרת הקודש, סימן י"ז. בזמן תחיית המתים יאיר אור 'סובב כל עלמין', אור היורד למטה ללא צמצומים ומקיף על הכל בשווה. אור זה נקרא גם 'כתר', בחינת הכתר של עולם האצילות, היא הממשיכה מאור אין סוף אל הנאצלים של עולם האצילות. אור זה יומשך ויתגלה בנשמות כל בני ישראל באופן שיוכלו להשיג את מהות האור. מצוות הצדקה היא כלי רחב ובלי גבול לקבלת ההתגלות של אור ה'סובב כל עלמין', בזמן תחיית המתים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2022 10:43 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג אלול - אגרת הקודש, סימן י"ח. רבנו הזקן מסביר באיגרת זו 2 סוגים כלליים באהבת ה': הראשונה היא 'אהבה בתענוגים': היא אהבה של הנאה ותענוג מאלוקות. אי אפשר להגיע לאהבה זו ע"י עבודת האדם אלא היא ניתנת כמתנה מלמעלה. וזאת לאחר שהאדם התאמץ להגיע ליראת ה', לפי שורש נשמתו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2022 18:53 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד אלול - אגרת הקודש, סימן י"ח. הסוג השני של האהבה, היא האהבה המסותרת שבלב כל אחד מישראל, שעניינה הוא צימאון לאלוקות ורצון הנפש להדבק בה'. אהבה זו ישנה גם ברשעים וממנה באה להם החרטה, רק שאצלם אהבה זו מוסתרת והקליפה שולטת עליה, וכדי שהאדם יוכל לגלות את האהבה המסותרת שבלבו, עליו להתגבר על הקליפה במחשבה דיבור ומעשה ולפעול שהתאוה לענייני העולם תהיה מסותרת והשימוש בתאוה זו יהיה רק לדברים הכרחים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2022 13:40 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה אלול - אגרת הקודש, סימן י"ט. האר"י ז"ל מסביר, שהשגת נבואתו של משה רבנו הייתה בבחינת חיצוניות החכמה העליונה ולא בפנימיות, כפי שהיא יורדת ב-7 המידות (מידה היא דבר מוגבל). ורק במדות נצח, הוד ויסוד, שהן הענפים של חסד גבורה ותפארת, הייתה השגת משה רבנו באופן של פנימיות. נשאלת השאלה: כיצד האריז"ל כן דיבר באצילות, כתר, ולמעלה מכך (הכוונה בפנימיות החכמה העליונה), ועל משה רבנו נאמר שלא השיג בנבואתו בפנימיות החכמה העליונה? והרי בוודאי הארי ז"ל לא היה למעלה מדרגתו של משה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2022 21:03 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו אלול - אגרת הקודש, סימן י"ט. ישנו הבדל בין השגה של נבואה, שמשיגים את מהות הדבר ע"י "ראיה" (בדרך משל), לבין השגה של תורה - שמבינים את מציאות הדבר ע"י התבוננות שכלית, כמו ע"י שמיעה (בדרך משל), מאחר שהענין הרוחני לא יורד ומתגלה אליהם באופן של ירידה למדרגתם. זאת הסיבה שהמדרגות הגבוהות של החכמה העליונה אינן יכולות לרדת ולהתגלות לנביאים אלא רק המדרגות התחתונות, נצח הוד יסוד מלכות, שהן הכלי להורדת החיות מהעליון לתחתון. בתוך נצח הוד יסוד מלכות מלובש אור ספירת הבינה ובתוכה מלובש חיצוניות החכמה (שלמעלה מהשכל). התורה באה מהחכמה העליונה (שלמעלה מהשכל), זאת מפני שטעמי המצוות הן למעלה משכל והבנה. וגם אם יש איזה טעם כל שהוא, יש בתוכו עומק שלמעלה מהבנה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2022 12:59 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' תשרי - אגרת הקודש, אגרת י"ט. בכדי שההשפעה תיקלט אצל ה'מקבל', המשפיע צריך להשפיע למקבל רק את הדרגות שלגביו הן 'חיצוניות', מאחר שאת הדרגות ה'פנימיות' לא יכול ה'מקבל' להכיל. וכפי שרואים ביחס שבין מחשבה דיבור ומעשה: ישנן 3 סוגי 'אותיות' שבמחשבה, המקבילות לעולמות בריאה, יצירה ועשיה: 1) 'אותיות המעשה'- כשרואה במחשבתו את ציור צורת האותיות (כפי שראה אותן בספר תורה), בחינת 'עשיה שבמחשבה', עולם העשיה. 2) 'אותיות הדיבור'- 22 הברות שונות שמתחלקות מהקול וההבל. וכששומע את האותיות במחשבתו, היא בחינת 'דיבור שבמחשבה', עולם היצירה. 3) 'אותיות שבמחשבה' בלי הרהור במחשבתו (ע"י אותיות הדיבור) היא 'מחשבה שבמחשבה', מקביל לעולם הבריאה, והן החיות של אותיות הדיבור ,כאשר אדם מהרהר במה שמדבר. קורה לפעמים שאדם לא מהרהר במה שמדבר, במקרה כזה פנימיות אותיות המחשבה אינה מלובשת באותיות הדיבור, אלא רק חיצוניות אותיות המחשבה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2022 19:58 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח אלול - אגרת הקודש, סימן י"ט. כמו שהדבר במשל של הנפש, שגילוי הנפש ע"י המעשה הוא במדרגה הכי נמוכה משאר הבחינות (דיבור ומחשבה), כך בחינת החכמה שמתלבשת בנבראים (לאחר צמצומים) היא כאין ואפס לגבי בחינת פנימיות החכמה שאינה מתלבשת בהם, שהרי הקב"ה, הוא וחכמתו אחד והכל נחשב כאין ואפס לגבי הקב"ה. לכן משה רבינו, שהשיג את חיצוניות החכמה, זכה שהתורה תינתן על ידו, כי התורה המתלבשת בעולם היא בחינת חיצוניות החכמה ותכלית התורה היא הירידה למעשה בפועל לקיום המצוות, עד שמובא שכל אדם מוכרח לבוא שוב בגלגול לעולם הזה עד שיקיים את כל התרי"ג מצוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2022 17:21 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט אלול - אגרת הקודש, סימן י"ט. רבינו הזקן מביא ביאור נוסף לכך שכאשר ה'משפיע' רוצה להשפיע ל'מקבל', כדי שהשפעה הפנימית תיקלט בתוכו, הוא צריך להשפיע לו רק את הדרגות שלגביו הן חיצוניות, כיוון שאת הדרגות הפנימיות ה'מקבל' לא יכול להכיל. ומביא דוגמא מהיחס של מחשבה דיבור ומעשה. ישנן 3 סוגי אותיות: של מעשה, של דיבור ושל מחשבה, המקבילות לבריאה, יצירה ועשייה: 1- 'אותיות המעשה'- כשרואה במחשבתו את ציור האותיות (כפי איך שראה אותן בספר תורה), והיא בחינת 'עשיה שבמחשבה' ('עשיה'). 2- 'אותיות הדיבור'- 22 הברות שונות שמתחלקות מהקול וההבל. וכששומע את האותיות במחשבתו, היא בחינת 'דיבור שבמחשבה' ('יצירה'). 3- אותיות שבמחשבה בלי הרהור במחשבתו (ע"י אותיות הדיבור) היא 'מחשבה שבמחשבה' ('בריאה') והן החיות של אותיות הדיבור, כאשר אדם מהרהר במה שמדבר. קורה לפעמים שאדם לא מהרהר במה שמדבר, במקרה כזה פנימיות אותיות המחשבה אינה מלובשת באותיות הדיבור אלא רק חיצוניות אותיות המחשבה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2022 00:43 |
|
| |
תקציר תניא : | ב תשרי - אגרת הקודש, אגרת י"ט. החכמה האלוקית כפי שהיא מלובשת במצוות היא גם כן בחינת חיצוניות החוכמה (כמו ענין הנבואה והתורה). בחינת פנימיות הספירה היא הספירה כפי שהיא מאוחדת עם הקב"ה, ששם הספירה היא בבחינת בלי גבול. וחיצוניות הספירות הוא מה שמאיר ומתלבש בנבראים. בדרך משל, האופן בה נפש האדם מתגלה ע"י לבוש המעשה (שהוא לבוש הנפרד מהנפש), הוא במדריגה תחתונה בהרבה יותר מלבוש המחשבה (שהוא לבוש המאוחד עם הנפש) וכדו'. כמו שהדבר במשל של הנפש, שגילוי הנפש ע"י המעשה הוא במדרגה הכי נמוכה משאר הבחינות (דיבור ומחשבה) ,כך בחינת החכמה המתלבשת בנבראים (לאחר צמצומים) היא כאין ואפס לגבי בחינת פנימיות החכמה. שהרי הקב"ה וחכמתו אחד והכל נחשב כאין ואפס לגבי הקב"ה. לכן משה רבינו שהשיג את חיצוניות החכמה זכה שהתורה תינתן על ידו, כי התורה המתלבשת בעולם היא בחינת חיצוניות החכמה. תכלית התורה היא הירידה למעשה בפועל לקיום המצוות, עד שמובא שכל אדם מוכרח לבוא שוב בגלגול לעולם הזה עד שיקיים את כל התרי"ג מצוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
