|
|
| נשלח ב-14/11/2022 16:53 |
 |
| |
תקציר תניא : | כ' מרחשון - (אגרת הקודש, אגרת כט) ההארה המועטת היורדת מהאור העליון היא מהדרגה האחרונה שבאור זה, ונקראת 'חיצוניות' האור, ומשם יורדת מדרגה אחר מדרגה עד שנברא ממנה 'לבוש'. כדי לבאר מה היא מדרגת 'חיצוניות' מביא רבינו משל מכוחות הנפש: כמו שבנפש האדם, בחינת הרצון הוא החיצוניות של בחינת התענוג, שכן ישנו תענוג עצמי בדבר מסוים ומכך נמשך באופן ממילא הרצון אליו, כך על דרך משל הרצון העליון הוא החיצוניות של העונג העליון. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2022 11:04 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ט. כל מה שנתבאר בנוגע ללבושים ממעשה המצוות (עמודי אור שיורדים עד לעולם העשייה) - זהו לגבי הלבושים שבגן עדן התחתון, אבל הלבושים של גן עדן העליון נעשים לבוש לנשמה מכוונת הלב שבעסק התורה והתפילה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2022 17:51 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ט. המצוות הן הרצון העליון וכפי שהן כתובות בתורה שבכתב הן אינן גלויות, ורק ע"י התורה שבעל פה מתגלה הרצון העליון, לדוגמא מצוות תפילין שניתן לדעת כיצד לקיימה רק מהפירוש שבתורה שבכתב. משל לדבר,: כמו שכל אברי הולד כלולים בטיפת האב בהעלם והאם מגלה אותם כשיולדת את הולד, כך התורה שבעל פה מגלה את המצוות הנמצאות בהעלם בתורה שבכתב. לכן לגילוי הרצון העליון ע"י התורה שבעל פה יש מעלה על התורה שבכתב ששם הרצון הוא בהעלם. וע"פ כל הנ"ל מובן מדוע נאמר שמי ששונה הלכות מובטח לו שהוא בן עולם הבא שלזה אפשר לבוא דוקא ע"י שהנשמה מתלבשת בלבושים מבחינת רצון העליון (ע"י לימוד ההלכות שהן הגילוי של הרצון העליון). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2022 17:43 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג מרחשון - אגרת הקודש, סימן ל'. באגרת זו מעורר רבנו את המתנדבים לצדקת ארץ ישראל. למרות שנתינת הצדקה בשנים שעברו היתה בלי נדר, אף על פי כן אינו ראוי לגרוע מנתינת הצדקה. רז"ל אמרו שע"י הצדקה נעשה "חשבון גדול". כלומר, כאשר האדם נותן צדקה ברצון טוב ובסבר פנים יפות הוא מעורר התעוררות מלמעלה וממשיך "אור אין סוף" ו"בלי גבול" ב"חשבון" שהיא ספירת המלכות, שורש ומקור הנבראים בעלי חשבון וגבול. לכן ע"י הצדקה נעשה גם "שלום" וחיבור בין קצה השמים שלמעלה (אין סוף) לבין קצה השמים שלמטה (ספירת המלכות, המדרגה התחתונה שבעשר הספירות). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2022 04:50 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד מרחשון - אגרת הקודש, אגרת ל"ב. אגרת זו נכתבה כמענה על כך שבמנייני החסידים הסדירו את הצדקה ע"י גבאי צדקה, ומסביר את המעלה הנוספת כשההתעוררות לצדקה באה מהאדם עצמו. נאמר בפסוק 'צדקתו עומדת לעד', מדוע 'עומדת' בלשון נקבה? מפני שהצדקה היא בחינת 'מקבל' (נקבה) – כלומר 'כלי' לאור אין סוף הסובב כל עלמין. אור אין סוף נמשל לאש, וכדי להאיר בעולם הזה הוא צריך כלי שיאחז בו, כאש הנאחזת בפתילה. הכלי להארה זו הוא בחינת החסד ונדיבות הלב שבעשיית המצוה. כשעושים צדקה וחסד זה כמו 'זריעה', וה'קצירה' (ההתגלות) היא בזמן תחית המתים. כתוב: "צדק לפניו יהלך" - בלשון זכר, ומדבר על נתינת צדקה מרצונו הפנימי שבכך הוא 'משפיע' ומעורר את המשכת אור אין סוף. כשההתעוררות לצדקה באה מאדם אחר אז זה בבחינת 'מקבל' (לשון נקבה), כלי המקבל הארה בלבד מאור אין סוף. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2022 21:28 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה מרחשון - אגרת הקודש, אגרת ל"ב. אגרת זו נכתבה כמענה על כך שבמנייני החסידים הסדירו את הצדקה ע"י גבאי צדקה, ומסביר את המעלה הנוספת כשההתעוררות לצדקה באה מהאדם עצמו. נאמר בפסוק 'צדקתו עומדת לעד', מדוע 'עומדת' בלשון נקבה? מפני שהצדקה היא בחינת 'מקבל' (נקבה) – כלומר 'כלי' לאור אין סוף הסובב כל עלמין. אור אין סוף נמשל לאש, וכדי להאיר בעולם הזה הוא צריך כלי שיאחז בו, כאש הנאחזת בפתילה. הכלי להארה זו הוא בחינת החסד ונדיבות הלב שבעשיית המצוה. כשעושים צדקה וחסד זה כמו 'זריעה', וה'קצירה' (ההתגלות) היא בזמן תחית המתים. כתוב: "צדק לפניו יהלך" - בלשון זכר, ומדבר על נתינת צדקה מרצונו הפנימי שבכך הוא 'משפיע' ומעורר את המשכת אור אין סוף. כשההתעוררות לצדקה באה מאדם אחר אז זה בבחינת 'מקבל' (לשון נקבה), כלי המקבל הארה בלבד מאור אין סוף. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2022 10:37 |
|
| |
תקציר תניא: | כ"ו מרחשון - קונטרס אחרון. כיצד ע"י קריאת סיפורי מעשיות שבתורה נהיה האדם מקושר בחכמה עילאה? כאשר האדם עוסק בתורה למטה ה'דיוקן' של האדם למעלה (שורש נשמתו) עוסק גם כן בתורה וע"י זה גם האדם למטה קשור בחכמה עילאה. כל זה כאשר האדם רק מהרהר באותיות הכתובות בתורה. אבל בדיבור, הדיבורים עצמם קשורים בחכמה עילאה. מבואר בזוהר שהדיבור בוקע את ה'רקיעין' (המדרגה החיצונית שבכל עולם) שבין עולם הזה ובין העולמות הרוחניים ועולה למעלה , אך ההמשכה מהדיבור היא רק מעט מהאור שנוסף למעלה. ההרהור אינו פועל המשכת האור למטה, אבל הוא כן פועל ומוסיף אור גדול בעולמות העליונים הרוחניים. מעלת הדיבור והמעשה על המחשבה (הרהור) היא לענין ההמשכה מלמעלה למטה (שזו תכלית האדם), אבל העלאת התורה והמצוות מלמטה למעלה היא דוקא ע"י 'מחשבה טובה' (אהבת ה' ויראת ה') והדיבור עצמו ללא אהבה ויראה אמנם עולה ב'רקיעין' אבל אינו נכלל באלוקות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2022 10:42 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז מרחשון - קונטרס אחרון. בספר עץ חיים מבאר שע"י קיום מצוות מעשיות האדם גורם לזיווג עליון הנקרא "פנים בפנים". ע"י מצוות מעשיות מעלים את הטוב הגנוז בעשיה (הנקרא העלאת מ"ן) ומעלים אותו לקדושה וע"י זה נגרם היחוד העליון. לגבי עניין זה יש בדיבור את מעלת המעשה, מפני שאותיות הדיבור באות מנפש החיונית ולכן בדיבור יש בירור בחינת 'נגה', מה שאין כן בהרהור בלבד. ביחידי סגולה שעבודתם היא במסירות נפש, מסירות הנפש היא בחינת 'מעשה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2022 18:53 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח מרחשון - קונטרס אחרון. כאשר ישנה כוונה בלימוד תורה ותפילה שווה מעלת התפילה למעלת התורה, ונבראים מהם מלאכים בעולם הבריאה. רבנו הזקן שואל, אם כך מדוע כאשר התורה והתפילה לא בכוונה יש הפרש ביניהם , שמלימוד תורה ללא כוונה נבראים מלאכים בעולם היצירה, ובתפילה ללא כוונה התפילה נדחית למטה לגמרי? ההסבר הוא, שלימוד תורה שלא בכוונה הוא לא בכוונה לשמה, ולא שחושב מחשבות זרות בשעת הלימוד, (אבל אם לימודו הוא מפני איזו פניה למשל בשביל כבוד וכו.. התורה לא עולה למעלה). ואילו בתפילה שלא בכוונה המחשבות הזרות מתלבשות באותיות הדיבור ואינן מניחות לתפילה לעלות למעלה. מכל מקום יש מעלה בתפילה עם מחשבות זרות על תורה עם פניה, שהפניה היא סיבת לימודו, ובתפילה ללא כוונה כוונתו הכללית היא להתפלל. לכן התיקון לתפילה ללא כוונה קל יותר מתיקון לימוד תורה עם פניה (שמספיק שתפלל בכוונה ובכך יעלה את כל התפילות שהיו ללא כוונה). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2022 10:20 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט מרחשון - קונטרס אחרון. תפילה שלא בכוונה עולה ל'רקיע תתאה', אך אינה פועלת את הענין שהתפילה אמורה לפעול, שכן כדי לפעול מילוי הבקשות שבתפילה צריכים להמשך למעלה מהעולם בעולם. לעומת זאת, כשהתפילה היא בכוונה היא עולה לבחינת 'זעיר אנפין' שבעולם העשיה ומשם יכולה להמשך המשכה בעולם למלא את החסר. מובא בזהר, שתפילה עם מחשבות זרות עולה לכתחילה עד לבחינת 'זעיר אנפין' שבעולם הבריאה, הכוונה ב'עליה' היא לענין הפגם שהיא פועלת ולא שהתפילה מתעלה שם במדרגה עליונה יותר שבקדושה. תפילה עם מחשבות זרות עדיפה מאשר לימוד תורה מתוך פניה (של כבוד וכד'), שאינה עולה כלל. אבל כאשר אדם לומד תורה שלא בכוונה מתוך הרגל ולא מתוך פנייה טמונה בלימוד זה אהבה המסותרת שבטבע כל אחד מישראל ואין בזה שום חטא ולכן עולה למעלה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2022 14:16 |
|
| |
תקציר תניא : | ל' מרחשון - קונטרס אחרון. ההסבר הוא, שלימוד תורה שלא בכוונה הוא לא בכוונה לשמה, ולא שחושב מחשבות זרות בשעת הלימוד, (אבל אם לימודו הוא מפני איזו פניה למשל בשביל כבוד וכו.. התורה לא עולה למעלה) . ואילו בתפילה שלא בכוונה המחשבות הזרות מתלבשות באותיות הדיבור ואינן מניחות לתפילה לעלות למעלה. מכל מקום יש מעלה בתפילה עם מחשבות זרות על תורה עם פניה, שהפניה היא סיבת לימודו, ובתפילה ללא כוונה כוונתו הכללית היא להתפלל . לכן התיקון לתפילה ללא כוונה קל יותר מתיקון לימוד תורה עם פניה (שמספיק שתפלל בכוונה ובכך יעלה את כל התפילות שהיו ללא כוונה) נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2022 13:01 |
|
| |
תקציר תניא : | א' כסלו - קונטרס אחרון. מובא שבזמן הזה, עיקר הבירור (של הניצוצות דתוהו שנפלו בקליפת נוגה) הוא ע"י התפילה. למרות שנאמר כי דוקא תלמוד תורה הוא 'כנגד כולן', מקדים לבאר מה היא ההמשכה שממשיכים ע"י תורה ומה ממשיכים ע"י תפילה. ע"י תורה ומצוות עיקר ההמשכה והוספת האור, הוא בעולם האצילות ומשם נמשך בעולמות בדרך של התלבשות, בהתאם למקבלים. ואילו בתפילה ההמשכה היא בגלוי (לא רק בהתלבשות), שהרי ענין התפילה הוא המשכת אור אלוקי לשנות טבע הנבראים (שיתרפא החולה וכד'). זאת מפני שההמשכה היא מאין סוף ברוך הוא, כל יכול, בשונה מתורה ומצוות שלא נעשה שינוי. דבר נוסף, שבעבודת התפילה יש צורך בהתעוררות מלמטה, שהיא אהבה בלי גבול (הנקראת "שבכל מאודך"), ובכוחה להמשיך אור אין סוף, בלי גבול. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2022 20:29 |
|
| |
תקציר תניא : | ב' כסלו - קונטרס אחרון. ע"י המצוות נמשך 'אור-אין-סוף' של הקב"ה ב'מוחין', שהם כלולים מה' חסדים וה' גבורות (שמקורן הוא בחינת הכתר, הנקראת 'לבנונית') וזאת בכדי לברר את רפ"ח (288) הניצוצים שנפלו לעולמות בריאה-יצירה-עשיה, וכשמתבררים נכללים הם בבחינת 'זעיר אנפין'. בחינת הכתר הוא ענין העונג וחפץ להמשיך אור אלוקי למטה, המתחלק לתרי"ג מצוות. למשל, כאשר אדם למטה עוסק במצות חסד הוא מעורר ע"י זה המשכת 'אור אין סוף' לבחינת החסד שלמעלה (ב'חיצוניות הכלי'), וכשעוסק בענייני דינים מעורר המשכה לבחינת הגבורה. המצוות המעשיות הן תכלית הבריאה, לכן רצה משה רבנו להכנס לארץ ישראל ולקיים שם מצוות מעשיות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2022 13:52 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' כסלו - קונטרס אחרון. ממה שהוסבר, שקיום מצוות מעשיות הם בירור הניצוצות וזו תכלית ההשתלשלות, לכן מבטלים תלמוד תורה בשביל קיום מצוה (אם אי אפשר לקיימה ע"י אחרים). מעלה נוספת בקיום המצוות היא, שע"י קיום המצוות מתאחד האדם עם הקב"ה יותר מלימוד תורה (שבאמצעותו משיג רק 'אהבה ויראה שכליים') שהרי אין מחשבה שיכולה 'לתפוס' במהות מדותיו של הקב"ה וכל שכן ב'אור אין סוף', אלא רק בידיעת מציאותו בלבד. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2022 09:45 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' כסלו - קונטרס אחרון. כל עוד הנשמה מלובשת בגוף האדם, אין האדם יכול 'לתפוס' במהות האלוקית ולכן אי אפשר שע"י יראה ואהבה שכליים ידבק בקב"ה באמת, שהרי כאשר אדם מכוון את הכוונה הרוחנית שבמצוה, השגתו היא רק בבחינת המציאות ואינו משיג את המהות (חוץ מלימוד הלכות המצוות). מה שאין כן במעשה המצוות, שבהם נמשך ומתלבש מהות אלוקות, אזי כשתופס את הדבר הגשמי ומקיים אתו מצוה ע"פ ההלכה, הוא אוחז במהותו וע"י זה הוא תופס ממש את מהות האלוקות המלובשת בו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
