|
|
| נשלח ב-29/12/2022 10:35 |
 |
| |
תקציר תניא : | ה' טבת - פרק ז'. עד כאן הוסבר מה היא 'קליפת נוגה' ומה קורה כאשר מנצלים אותה לטוב. כאשר מנצלים את החיות שמ'קליפת נוגה' לרע, למשל, כשאוכלים אוכל כשר אך לשם תאווה, הוא מוריד את החיות שבאוכל לרע גמור - שלושת הקליפות הטמאות, ואף גופו נעשה, בשעת המעשה - בטל לקליפה. אך מכיון שהאוכל עצמו היה מותר (כשר), ברגע שיעשה תשובה וינצל את הכוח שניתוסף לו מהאכילה זו ללימוד תורה ועבודת ה' - תעלה החיות לקדושה. מה שאין כן בדברים אסורים (כמו מאכלים לא כשרים וכו'), גם אם אדם ילמד בכח אכילתם - הם לא יעלו לקדושה, זאת מפני שהם אסורים (קשורים) בידי שלושת הקליפות הטמאות. רק אם אותו אדם יעשה תשובה הבאה מאהבה רבה לקב"ה, חטאיו יהפכו לזכויות ובכך החיות שבדברים תתנתק מהקליפות ותעלה לקדושה או כשהקליפות תתבטלנה לגמרי - בזמן שיבוא המשיח. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2022 22:12 |
|
| |
תקציר תניא : | ו' טבת - פרק ז'. רבינו הזקן מסביר שהחיות שבאיסור זרע לבטלה יכולה לעלות לקדושה גם כשלא עושים תשובה מאהבה רבה. כשעושים תשובה רגילה מתוך כוונה רבה בקריאת שמע שעל המיטה, יכולה החיות שבטיפות הזרע לבטלה לעלות לקדושה, וזאת מפני שקריאת שמע על המיטה היא כחרב עם שתי פיות: פה אחד הורג את גוף הקליפות, והשני מעלה את החיות מהם לקדושה. בשונה מזה, באיסור ביאות אסורות, האדם מוסיף כוח גדול בקליפה, ולכן אי אפשר להעלות חיות זו רק ע"י קריאת שמע שעל המיטה בכוונה, אלא נדרשת תשובה מאהבה רבה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2022 22:13 |
|
| |
*תקציר תניא* : | ז' טבת - פרק ח'. גם אם האדם אכל מאכל לא כשר ללא כוונה, ומטרת האכילה הייתה לשם שמיים, ואפילו למד והתפלל בכוח אכילה זו - עדיין החיות שבמאכל זה אינה יכולה לעלות לקדושה, מפני שחיות מאכלים אלו היא משלושת הקליפות הטמאות, שלא ניתן להעלותן לקדושה. כמו כן, כאשר האדם אכל מאכל כשר אבל מתוך תאווה ואחר כך עשה תשובה, שאז חיות המאכל עולה לקדושה, עדיין נשאר רושם בגוף מכך, מפני שהמאכל מתעכל מיד ונעשה דם ובשר (לכן צריך לעבור "חיבוט הקבר", שמטרתו לטהר את הגוף). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2023 11:10 |
|
| |
*תקציר תניא* : | ח' טבת - פרק ח'. כאשר אדם מדבר דיבורים בטלים שאין בהם איסור ורוצה לנקות את נפשו יצטרך להתגלגל ב'כף הקלע'. וכשמדבר דיבורים אסורים, כמו לשון הרע וליצנות (שהם משלושת הקליפות הטמאות) יצטרך לרדת לגהינום, שהוא עונש חמור יותר. על עוון ביטול תלמוד תורה, מלבד העונש הכללי שישנו על ביטול כל מצות עשה, יש עונש מיוחד על ביטול תורה. הטומאה בלימוד חוכמות אומות העולם (חכמות כלליות) גדולה יותר מהטומאה של דיבורים בטלים, זאת מפני שכאשר האדם מדבר דיבורים בטלים הוא מטמא את שבע המידות של נפשו האלוקית בטומאת קליפת נוגה, ואילו כשלומד חוכמות של אומות העולם הוא מטמא את השכל של הנפש האלוקית (המהווה מקור למידות), אלא אם כן לומדם לצורך פרנסה או כדי להשתמש בהן לעבודת ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2023 08:02 |
|
| |
*תקציר תניא* : | ט' טבת - פרק ט'. בפרק זה יסביר רבינו הזקן את מקום משכן וההתגלות של הנפש האלוקית ושל הנפש הבהמית. המקום בו שוכנת ומתגלה הנפש הבהמית באדם הוא בחלל השמאלי שבלב המלא בדם. ולכן, כל המדות כמו כעס תאוה וכו' הן בלב ומשם מתפשטות בכל הגוף. המקום בו שוכנת ומתגלה הנפש האלוקית הוא במוח שבראש ומשם מתפשטת בכל חלקי הגוף. הנפש האלוקית מתגלה גם בחלל הימני שבלב, ע"י שהאדם מתבונן בשכלו בגדולת ה' ומעורר בכך להרגיש אהבת ה'. כך גם בשאר המדות הקדושות שבלב, כמו שמחה בתפארת ה', יראת ה' וכד'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2023 08:55 |
|
| |
*תקציר תניא* : | י' טבת - פרק ט'. להלן יסביר את המלחמה המתחוללת באדם בין שתי הנפשות; שתי הנפשות, האלוקית והבהמית, נלחמות זו בזו מי תמשול בגוף וכל האברים יתנהגו לפי רצונה ויהיו בטלים אליה. רצונה של הנפש האלוקית הוא שהגוף יהיה מלא אך ורק בכוחות ולבושי הנפש האלוקית, כלומר, ששכל האדם יהיה מלא בחכמת ה', יתבונן ויתעמק בגדולת ה', ובכך יוליד יראת ה' ואהבת ה' גדולה כל כך, עד שגם הנפש הבהמית תהפוך את התאווה לתענוגים גשמיים לתאווה לאלוקות. רצונה של הנפש האלוקית שגם לבושי הנפש, מחשבה, דיבור ומעשה יהיו ממנה. למשל - לחשוב ולדבר דברי תורה ושכוח המעשה ינוצל לקיום מצוות בלבד. ואילו רצון הנפש הבהמית היא רוצה את ההפך ממש. אך יש לדעת שכל נסיון פיתוי האדם ע"י הנפש הבהמית שהיא תמשול בו הוא רק לטובתו - שיוכל להתגבר ולנצח אותה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2023 11:31 |
|
| |
*תקציר תניא* : | י"א טבת - פרק י'. בפרק הקודם הוסבר על המלחמה המתנהלת בין הנפש האלוקית לבין הנפש הבהמית, בפרק זה תבואר מהות מדרגת ה"צדיק"; כשאדם נלחם בנפשו הבהמית ומשליט עליה את נפשו האלוקית, הוא נקרא "צדיק". ישנם שני מדרגות ב"צדיק": - "צדיק שאינו גמור": כאשר הרע שבו עדיין לא נהפך כולו לטוב, ונקרא גם "צדיק ורע לו", צדיק שיש בו מעט רע שכפוף לטוב ואינו מורגש. - " צדיק גמור": שיש בו רק טוב, ונקרא גם "צדיק וטוב לו". לצדיק גמור יש שנאה מוחלטת לרע מפני שאהבתו לקב"ה היא בדרגה העליונה ביותר (אהבה בתענוגים). צדיק שאינו גמור, כיון שחסרה בו הדרגה של אהבה בתענוגים, הוא אינו שונא את הרע בתכלית ולכן אינו מואס ברע במידה הגדולה ביותר כמו צדיק גמור. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2023 09:52 |
|
| |
*תקציר תניא* : | י"ב טבת - פרק י'. מדרגת צדיק שאינו גמור מתחלקת למדרגות רבות, בהתאם לאיכות מיעוט הרע שנשאר בצדיק ובמידת ביטולו לטוב, והם אותם הצדיקים הרבים הנמצאים בכל הדורות. לעומתם, הצדיקים שבדרגת צדיק גמור הם מועטים (ונקראים "בני עליה", מפני שהם הופכים את הרע לטוב) ועבודתם היא רק לשמו של הקב"ה ללא שום אינטרס גשמי או רוחני. טעם נוסף מדוע הצדיקים הנעלים ביותר נקראים - 'בני עליה', הוא מפני שמטרת עבודתם היא לשם הקב"ה בלבד, אפילו לא לטובתם הרוחנית, (כדי "להידבק" בקב"ה ולרוות את צמאונם לאלוקות). אלא כל עבודתם להביא את הייחוד של הקב"ה עם שכינתו, ושאור יחוד זה יאיר גם בעולמות התחתונים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2023 15:47 |
|
| |
*תקציר תניא* : | י"ג טבת - ): פרק י"א. בפרק שלפנינו מסביר רבינו הזקן את מדרגת "רשע"; רשע הוא מי שנפשו הבהמית התגברה על נפשו האלוקית. למעשה, ישנם שתי מדרגות כלליות ברשע: - "רשע וטוב לו": שהטוב שבו כפוף ובטל לרע שבנפשו הבהמית. ישנם מדרגות רבות ב"רשע וטוב לו" המתחלקות לפי כמות ואיכות של הרע שנשאר בו. יש "רשע וטוב לו", שהשפעת הרע של נפשו הבהמית היא לעיתים נדירות, רק על אחד מלבושי הנפש שלו (מחשבה, דיבור ומעשה), ורק בעבירות קלות, כמו לדבר אבק לשון הרע, להרהר בדברים ריקים וכד'. כאשר אדם זה מתחרט על חטאיו, ע"י תשובה כראוי הקב"ה מוחל לו. ויש "רשע וטוב לו" שנכשל בכל שלושת הלבושים לעיתים קרובות, ואין בכוח הטוב שלו להתגבר על הרע, וגם כאשר הוא מתחרט על מעשיו אין ביכולתו לשלוט במעשיו. - המדרגה השניה היא "רשע ורע לו": שבו שולט הרע בלבד, ואין הוא מרגיש בטוב כלל (כמובן שיש לו נפש אלוקית, רק שהטוב שבו הוא בבחינת מקיף ולכן הוא אינו מתחרט על חטאיו) נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2023 01:24 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ד טבת - פרק י"ב. לאחר שהסביר רבינו הזקן את מדרגת "צדיק" ואת מדרגת "רשע", מתחיל להסביר את מדרגת ה"בינוני". אצל ה"בינוני", הנפש הבהמית אינה מתגברת על הנפש האלוקית, ולכן אינו עובר עבירה לא במחשבה, לא בדיבור ולא במעשה, אלא הנפש האלוקית היא זו ששולטת במחשבה דיבור ומעשה ובמצבו הנוכחי לפחות אינו שייך לעשיית עבירה כלל, וכאילו לא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם. אך בשונה מצדיק, אין לנפש האלוקית בלעדיות על הגוף באופן מוחלט (חוץ מזמן של התעלות, כבשעת התפילה, אז ע"י התבוננות בגדולת ה' מתעוררת בלבו אהבה לה' המבטלת את הרע של הנפש הבהמית) אלא יש גם לכוחות הנפש הבהמית שליטה מסויימת על הגוף. וזה מתבטא בכך שלאחר הזמן של התעלות, הנפש הבהמית חוזרת ומעוררת בלבו משיכה לתאוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2023 10:26 |
|
| |
*תקציר תניא *: | ט"ו טבת - פרק י"ב. אמנם מצד נפשו הבהמית יכול הבינוני להתאות לעניני העולם, אך נפשו האלוקית בולמת אותן ואינה נותנת לתאות אלו לפעול, לא במעשה לא בדיבור ולא במחשבה. זאת ע"י שהמוח שולט בלב. ונותן משל לדבר, כמו שלאור יש יתרון על החושך בשני עניינים, בכך שמעט אור דוחה הרבה חושך ושהדחיה היא בדרך ממילא, כך מעט קדושה דוחה הרבה מהקליפה והדחיה היא בדרך ממילא. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2023 19:25 |
|
| |
*תקציר תניא *: | ט"ז טבת - פרק י"ב. עד כאן הוסבר אודות דרגת ה"בינוני" שבפועל הוא לא עובר עבירה, לא במחשבה, לא בדיבור ולא במעשה, אך אם כל זאת הוא אינו נקרא "צדיק" מכיוון שהנפש האלוקית גוברת על הנפש הבהמית רק בדרכי הביטוי שלה - בלבושים (מחשבה דיבור ומעשה), אך עצם מציאותה של הנפש הבהמית לא נדחה לגמרי. והראיה לכך, שלאחר התפילה, כשהאהבה כבר לא בהתגלות אצלו, יכול הבינוני להתאוות תאוות, הן מותרות והן אסורות, רק שבנוגע לדבר האסור הוא רק חושב אודותיו ולא חושב לעשות אותו בפועל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2023 14:04 |
|
| |
תקציר תניא י"ז טבת - פרק י"ב. הרושם שנשאר מהתפילה עוזר לבינוני להתגבר על התאוות שעולות לו במחשבה, שלא לעשותן ולא להמשיך להתעמק בהן. כאשר עולים לו הרהורים רעים במחשבה אין זה בשליטתו, אך מיד כשעולה ההרהור במוחו הוא דוחה אותו ומסיח דעתו ממנו. כך גם כאשר עולה בו הרהור של שנאה, כעס וכדו' על הזולת, לא רק שאינו כועס על הזולת אלא מצליח להחזיר לו באהבה, כמו שעשה יוסף לאחיו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2023 10:09 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט טבת - פרק י"ג. עד כאן למדנו אודות בינוני שהוא 'בעל עסק', כלומר, שאינו לומד תורה כל היום, אבל הרושם של התפילה עוזר לו להתגבר על הנפש הבהמית במשך כל היום. להלן יוסבר אודות בינוני שלומד תורה כל היום וכך מתגבר על הנפש הבהמית. אך גם בבינוני העוסק בתורה כל היום אין לנפש האלוקית שליטה בלעדית מלבד בזמנים נעלים, כבזמן התפילה (ע"י התבוננות בגדולת ה'), שאז הנפש הבהמית מתכופפת ונשלטת ע"י הנפש האלוקית, כמשל אדם הישן שעלול להתעורר כל רגע משנתו, כך הרע בבינוני הוא כישן בזמן התפילה ואחר כך הוא יכול להתעורר. קיימת מדרגה נוספת בבינוני: כאשר לא עולה בלבו אף פעם תאווה לרע, מכיון שהוא נתון כל היום באהבה לקב"ה כבשעת התפילה, ולכן הרע שבו נתון תמיד ב"שינה" - כביכול. מזה מובן כיצד רבה יכל לומר על עצמו שהוא בינוני (בינוני המתפלל כל היום) ולא צדיק, למרות שלא הפסיק לרגע מלימוד התורה, זאת מפני שהייתה אצלו תנועה בנפש של אהבת ה' כל הזמן כמו בזמן התפילה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2023 12:56 |
|
| |
*תקציר תניא* : | כ' טבת - פרק י"ג. עד כאן הוסבר, שבינוני מרגיש אהבת ה' בשעת התפילה, ולאחר התפילה יכולה להתעורר שוב הנפש הבהמית. ומכיון שכך אפשר לחשוב שאין זו עבודה אמיתית כמו מדרגת הצדיקים, שהרי האמת היא מדרגה נצחית שלא משתנה. אך לאמיתו של דבר, לגבי מדרגת הבינוני זו היא אהבה אמיתית, שהרי נמצאת בו תמיד ויכול לעוררה בתוכו תמיד (לאחר הכנה מתאימה) בשעת התפילה. וזאת מכיוון שמידת האמת היא ביחס לדרגה בה האדם נמצא. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
