|
|
| נשלח ב-14/2/2023 05:42 |
|
| |
*תקציר תניא* : | כ"ב שבט - פרק כ"ז. בפרק הקודם התייחס לעצבות הנובעת מבעיות גשמיות או בגלל דאגת עוונות. בפרק שלפננו, מביא עצות לעצבות הנובעת מסיבות אחרות. כאשר סיבת העצבות, היא מפני שעולים במוחו הרהורים רעים ואפילו שהוא דוחה אותם, הוא עדיין עצוב מעצם העובדה שעולים לו הרהורים רעים. במקרה כזה לא רק שדבר זה לא צריך לעורר בו עצבות, אלא עליו להיות שמח שהוא מצליח לשלוט בהרהורים אלה ובכך לקיים מצוות "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". שהרי הכתוב מדבר אל הבינוני שנופלים במחשבתו הרהורים וכשמסיח את דעתו מהם, הוא מקבל שכר על כך. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2023 14:20 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג שבט - פרק כ"ז. בפרק הקודם התייחס רבינו הזקן לעצבות הנובעת מבעיות גשמיות או בגלל דאגת עוונות. בפרק שלפננו, מביא עצות לעצבות הנובעת מסיבות אחרות - כאשר סיבת העצבות, היא מפני שעולים במוחו הרהורים רעים ואפילו שהוא דוחה אותם, הוא עדיין עצוב מעצם העובדה שעולים לו הרהורים רעים. במקרה כזה לא רק שדבר זה לא צריך לעורר בו עצבות, אלא עליו להיות שמח שהוא מצליח לשלוט בהרהורים אלה ובכך לקיים מצוות "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". עצבות זו באה מפני שהאדם לא מכיר את מדרגתו הרוחנית וחושב שלא אמורות להיות כאלו מחשבות. מסביר אדמו"ר הזקן, שרק לצדיקים אין מחשבות כאלו, אך לכל אדם אחר תמיד יהיו מחשבות כאלו ותפקידו הוא לדחותם. וכל פעם שדוחה מחשבות אלו, הוא כופה את ה"סטרא אחרא" למטה – לקדושה, וע"י זה מתעלה כבודו של הקב"ה על הכל, יותר מכל ההתעלויות האחרות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2023 05:58 |
|
| |
*תקציר תניא* : | כ"ד שבט - פרק כ"ז. גם אם במשך כל חייו יעלו לאדם הרהורים רעים ותמיד הוא יצטרך להילחם בהם - הוא לא צריך להיות עצוב מכך, שאולי לשם עבודה זו (האתכפיא) הוא נברא. על כך אמר איוב "בראת רשעים", שהקב"ה ברא אנשים כאלה שבמובן מסוים הם נשארים במצב דומה לרשעים, ולמעשה הם ה"בינונים" שתמיד יפלו במחשבתם הרהורי עבירה ויצטרכו לכפות את סטרא אחרא. ישנם שני מיני נחת-רוח לקב"ה בעבודתם של בני ישראל המקבילים לשני סוגי מאכלים: מאכלים מתוקים – המרמזים לעבודת הצדיקים, "אתהפכא", שמבטלים את הסטרא אחרא לגמרי. ומאכלים חריפים או חמוצים (שללא בישול או תיבול מתאים, לא ניתן לאוכלם מפאת חריפותם / חמיצותם), שזו עבודת הבינונים, "אתכפייא" - לכפות את הסטרא אחרא . נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2023 19:17 |
|
| |
* תקציר תניא* : | כ"ה שבט - רבינו הזקן מסביר שעבודת ה"אתכפיא" אינה רק ביחס למחשבות רעות, אלא גם ביחס לדיבורים ומעשים של היתר. כאשר אדם דוחה את יצרו גם בדברים שמותרים לו (למשל, כאשר הוא רוצה לאכול ומאחר את סעודתו, או שמתאפק מלומר דיבורים מותרים, או להרהר בעניניים גשמיים), יש בכך משום כפיית ה"סטרא אחרא", דבר הגורם נחת רוח גדולה למעלה ומשם נמשכת עליו קדושה שמסייעת לו בעבודת השם. וזה מה שאמרו חז"ל - "אדם מקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2023 15:59 |
|
| |
*תקציר תניא*: כ"ו שבט- פרק כ"ח. כאשר עולות לאדם מחשבות זרות בזמן שהוא עוסק בעבודת ה', יש לו להסיח את דעתו מהם מיד. ולא יטעה ויחשוב לנסות לברר את שורש המחשבה ולהעלות אותה לקדושה, מכיוון שזו עבודה רק של צדיקים. אין לאדם להיות בעצבות מכך שעולות לו מחשבות זרות בזמן עבודת השם, למשל כאשר עולות לו מחשבות זרות בזמן התפילה - ידע שהמחשבה הזרה מוכיחה שהוא אכן מתפלל בכוונה וזו הסיבה שהנפש הבהמית מנסה להפריע, ודבר זהה עצמו יוסיף בו אומץ להתפלל יותר בכוונה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2023 19:25 |
|
| |
*תקציר תניא* : | כ"ז שבט- טעות לחשוב שאם עולות מחשבות זרות בזמן התפילה, אין התפילה שווה כלום. שהרי פועלות באדם שתי נפשות שונות הנלחמות ביניהן על השליטה במוח. כוונת התפילה היא מהנפש האלוקית והמחשבות הזרות הן מהנפש הבהמית. ומפני שהנפש האלוקית מלובשת בנפש הבהמית, המחשבות הזרות מפריעות בכוונת התפילה. והעצה לזה: כשנופלות לאדם מחשבות זרות לא להיכנס לשום ויכוח כיצד לנצח את המחשבה הזרה, אלא להתעלם ממנה לגמרי ולהוסיף בכוונת התפילה. ואם המחשבות מטרידות אותו כל כך עד שאינו מסוגל להסיח דעתו מהן, יתפלל לה' (אם אינו יכול לדבר אז יתפלל במחשבתו) שירחם עליו למען הנפש האלוקית ויציל אותו מהמחשבות הזרות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2023 08:04 |
|
| |
* תקציר תניא* : | כ"ח שבט - פרק כ"ט. עד כאן הסביר כיצד להשתחרר מעצבות, בפרק שלפנינו מסביר כיצד להשתחרר מ"טמטום הלב". טמטום הלב הוא כאשר הלב אטום ואינו מסוגל לקלוט את מה שהמוח מבין ולכן הוא מהווה הפרעה בעבודת התפילה, שמונע מלהרגיש בלבו אהבת ה' ויראת ה' שבמוחו. דבר נוסף שטמטום הלב מקשה על האדם הוא, לקדש את עצמו בדברים המותרים לו, בגלל שהלב נמצא בכבדות ואטימות. מכיון שהבעיה היא הישות שלו (מה שמרגיש) ולא החוסר באור (מה שמבין במוחו), לכן העצה לטמטום הלב היא, כמו שכאשר אש לא מצליחה להאחז בבול עץ, יש לבטש (לחתוך) את בול העץ לחתיכות קטנות כדי שהאש תוכל להידלק. כך בנמשל, יש לבטש (לשבור) את הנפש הבהמית, שהיא האדם עצמו (בשונה מהצדיקים שכל חיותם היא מהנפש האלוקית), ע"י שיערוך חשבונות בזמנים קבועים וישפיל את עצמו עד שיגיע ל'לב נשבר' שבכך הוא שובר את ה"סטרא אחרא". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2023 08:34 |
|
| |
*תקציר תניא* : | כ"ט שבט - פרק כ"ט. עד כאן הסביר רבינו הזקן, שהעצה ל"טמטום הלב" היא לבטש את עצמו כדי להגיע ל"לב נשבר". להלן יסביר כיצד הבינוני 'ישבור' את עצמו. העצה היא שיערוך חשבון נפש כמה הוא רחוק מהקב"ה (בשונה מהצדיקים), שהרי אצלו הרע אינו מאוס בתכלית ויכול להתאוות (במחשבה) לדברים גשמיים (המותרים והאסורים). שבזה הוא גרוע יותר מבעלי החיים הטמאים שלהם אין בחירה לפעול נגד הקב"ה. בפרט שיזכור את החטאים שעשה לפני שנעשה בינוני, ויתכן שהתשובה שעשה עליהם בעבר כבר לא מספיקה למדרגה שנמצא בה, וכיום נדרשת ממנו תשובה גדולה יותר. לכן כשרואה שלבו אטום, יבין שרוצים לעלות אותו לתשובה עליונה יותר, ומביאים עליו קושי זה של טמטום הלב כדי לעורר בו כוחות עמוקים יותר כדי להביאו לתשובה עליונה יותר. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2023 10:09 |
|
| |
*תקציר תניא* : | ל' שבט - פרק כ"ט. גם אם הבינוני אינו מוצא חטאים חמורים בעברו כדי להתבונן בהם, יוכל להגיע ללב נשבר ע"י שיערוך חשבון נפש על כל מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו, שכן באם לא היו כולם לשם שמיים, הרי הם באו מצד הטומאה, ובאותו הזמן הוא היה מרכבה לטומאה ולסטרא אחרא. דבר נוסף שיעשה חשבון נפש הוא על כל חלומותיו, שהרי מחלומותיו הוא יכול ללמוד על מצבו האמיתי, וכאשר החלומות הם הבל ורעות רוח, זהו מפני שנפשו אינה עולה למעלה בזמן השינה. וע"י חשבון נפש זה יבוא ללב נשבר, כדי לשבור את רוח הסיטרא אחרא שבו, שאינה נותנת לאור הנשמה להאיר בגופו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2023 14:18 |
|
| |
*תקציר תניא*: א' אדר- פרק כ"ט. עד כאן הוסבר, שככול שהאדם יתבונן בענינים הגורמים ללב נשבר (כפי שהוסבר), הוא ישפיל בכך את הסטרא אחרא. ישנו אופן עבודה נוסף להשפיל את הסטרא אחרא (חוץ מחשבונות), ע"י שיתרגז על הנפש הבהמית (היצר הרע) וישפילה. בכך שיאמר במחשבתו על היצר הרע : "אתה משוקץ ומתועב וכו', עד מתי תסתיר בפני את אור אין סוף הנמצא בכל העולמות?! שהרי הכל נחשב ככלום לגבי הקב"ה ואתה מכחיש זאת"! גם באופן זה יוכל להגיע ללב נשבר ובכך לעזור לנפש האלוקית לראות איך הקב"ה הוא יחיד ומיוחד לפני ואחרי הבריאה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2023 12:47 |
|
| |
* תקציר תניא* : | ב' אדר - פרק כ"ט. הסיבה ששברון הלב עוזר להסיר את טמטום הלב ומביא את האדם לראיה חושית באלוקות, הוא מפני שלסטרא אחרא אין באמת ממשות, שכן היא מקבלת את חיותה מהקדושה (שהקדושה מחיה את הכול) והיא בטלה לגמרי מפני הקדושה, כמו שהחושך בטל מפני האור. לכן, כאשר הסטרא אחרא מתגברת מול הנפש האלוקית ומסתירה עליה, זה כדי שהאדם יתגבר על הסטרא אחרא ע"י שישבור את לבו שישפילה וימאס בה. ובכך הוא גורם שלמעלה יטלו את כוחה להסתיר ולהפריע לנפש האלוקית בעבודת ה'. מסיבה זו, כאשר יש לאדם ספקות באמונה, עליו לדעת שזה רק מצד הסטרא אחרא, כי כל ישראל הם מאמינים בני מאמינים ואפילו לסטרא אחרא עצמה אין ספקות באמונה, רק שניתן לה רשות לבלבל את האדם כדי שיתגבר עליה ויוכל לקבל יותר שכר. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2023 13:34 |
|
| |
*תקציר תניא* : | ג' אדר- פרק ל'. בפרק שלפננו ממשיך להסביר כיצד לערוך חשבון נפש המביא ללב נשבר. ע"י שיתבונן במאמר חז"ל, שעל האדם להחזיק את עצמו בדרגה נמוכה מכל אדם אפילו בפני קל שבקלים ושלא ידון את חברו עד שיגיע למקומו. ישנם שני עניניים המשפיעים על הניסיונות שאדם עובר עם יצר הרע שלו: המקום- הסביבה שגורמת לו לחטא. מצבו הרוחני- יש אדם שיצרו מחומם וחזק יותר מאשר אחרים. גם מי שנמצא בשוק ויצרו חזק אין זה מתיר לו לעבור עבירות ואם הוא חוטא הוא נקרא רשע, מפני שהיה צריך לשלוט בתאותיו ולהמנע מעבירות ע"י יראת ה'. המלחמה ביצר הרע היא קשה ולכן כל אדם צריך לבחון האם הוא עובד את ה' לפי מקומו הוא ומעמדו ומצבו הרוחני, במלחמת היצר, שלא לעבור עבירות ולעשות מצוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2023 19:35 |
|
| |
* תקציר תניא* : | ד' אדר - פרק ל'. על האדם להתבונן אם הוא אכן לוחם ביצרו הרע לפי מצבו הרוחני והסביבתי (כפי שהוסבר). ככל שהאדם במדריגה גבוהה יותר בעבודת השם, מצפים ממנו ליותר. לכן אדם בדרגה גבוהה שלא נלחם ביצרו, למשל - אם לברך יותר בכוונה או ללמוד תורה או לתת צדקה יותר מרצונו, או להמנע מדברים המותרים וכד', נמצא שהוא גרוע יותר מקל שבקלים המסתובב בשווקים והולך אחר תאותיו, זאת מפני שלקל שבקלים ישנה מלחמה עצומה לכבוש את יצרו והוא אינו כל כך אשם, מפני שהוא אינו יודע את חומרת החטא (בשונה ממי שלומד תורה). חשבון זה יעזור לו לקיים מאמר חז"ל- "והוי שפל רוח בפני כל אדם" וע"י כך יגיע ללב נשבר. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2023 09:34 |
|
| |
*תקציר תניא*: | ה' אדר - פרק ל"א. בפרק שלפנינו מסביר רבינו הזקן, שכאשר אדם עורך חשבונות כדי להגיע ללב נשבר (כפי שהוסבר בפרקים קודמים), הוא יכול לבוא לידי עצבות על מעמדו הרוחני, אך למרות זאת אין לו לחשוש מכך. למרות שעצבות היא מקליפת נוגה (המעורבת טוב ורע), כאשר העצבות היא על מצבו הרוחני היא מהחלק הטוב שבקליפת נוגה. וכדי לשבור את הקליפה המסתירה (במצב של טמטום הלב) צריך להשתמש גם כן בקליפה, רק בטוב שבה, וזו המרירות על מצבו הרוחני. שעת הכושר להגיע ללב נשבר היא כשהוא בין כה עצוב (למשל מענייניו הגשמיים) ואז יהפוך את העצב למרירות על מעמדו הרוחני, ובכך יפטר מהעצבות שהיה נתון בה בתחילה ויהפוך אותה למרירות על מצבו הרוחני. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2023 10:26 |
|
| |
*תקציר תניא*: | ו' אדר - פרק ל"א. לאחר שהאדם הגיע למרירות ולב נשבר, עליו להתבונן, שלמרות שהגיע למסקנה שהוא רחוק מה' ומצבו הרוחני קשה – זהו רק בנוגע לנפשו הבהמית, אך יש בו גם נפש אלוקית, שנמצאת רק ב'גלות', ולכן עליו לרחם על הנפש האלוקית ולרצות להוציאה מגלותה בגוף ולהחזירה לייחודה עם הקב"ה -ע"י שיתחזק בתורה ומצוות בכלל ותפילה בפרט, לזעוק לה' להוציא את הנפש האלוקית מגלותה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|