| נשלח ב-28/2/2023 10:06 |
 |
| |
*תקציר תניא* : | ז' אדר - פרק ל"א. עד כאן הוסבר שלאחר שהאדם מגיע ללב נשבר, יתחזק בעבודת השם, ויעורר רחמים על נפשו האלוקית כדי להוציאה מהגלות. ההתחזקות בתורה ומצוות צריכה להיות מתוך שמחה, זאת מפני שבעבודה זו הוא מוציא את הנפש האלוקית מגלותה בגוף ומחזירה לשורשה. זאת למרות שמהות הנפש הבהמית אינה נהפכת לטוב ע"י התורה והמצוות, אך הנפש האלוקית (היוצאת מגלותה) יותר יקרה בעיניו, מגופו הנחות. אופן עבודה זו שהנפש האלוקית מנתקת את עצמה מגלות הגוף והנפש הבהמית, היא כמו היציאה ממצרים שהיתה בבריחה, כך גם בעבודתו של היהודי, שאף שהגוף נשאר בנחיתותו, יוצאת בכל זאת הנפש האלוקית מגלותה ע"י מצוות ומעשים טובים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2023 10:08 |
|
| |
*תקציר תניא*: | ח' אדר- פרק ל"א. ההתחזקות בתורה ומצוות, (המוציאה את הנפש האלוקית מגלותה בגוף והנפש הבהמית), צריכה להיות מעומק הלב ומתוך שמחה. לשם כך יתבונן, שאמנם הוא רחוק מה', אך מצב זה אפשרי רק מפני שהקב"ה ברא את האדם באופן כזה שהנפש האלוקית מלובשת בנפש הבהמית והגוף. אך ירידה זו של הנפש האלוקית היא לצורך עליה, שכן ע"י קיום תורה ומצוות (במחשבה, דיבור ומעשה) מתעלה גם נפשו הבהמית ולבושיה לאלוקות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2023 10:52 |
|
| |
*תקציר תניא* : | ט' אדר - פרק ל"ב. בהמשך למה שהוסבר, שאדם מגיע ללב נשבר כאשר הוא מבין עד כמה גופו ירוד, ממשיך להסביר, שזו גם הדרך להגיע למצו ת "ואהבת לרעך כמוך". שהרי מצד גופו (הירוד) הוא לא אוהב את עצמו יותר מאשר את הזולת ומצד נפשו יתבונן בכך, שכל הנשמות הם במדרגה אחת ומשורש אחד ורק מצד הגוף הנשמות נפרדות. לכן כאשר אדם עושה את גופו עיקר ונפשו טפלה לא יכולה להיות אהבת ישראל אמיתית (אלא רק אהבה מוגבלת התלויה בדבר). זו הסיבה שעל מצוה זו נאמר ש"היא כל התורה כולה", מפני שעניין התורה הוא, להגביה ולהעלות את הנפש האלוקית על הגוף. עניין נוסף הוא, שקיום המצוות ממשיך אחדות בין נשמות ישראל לאור אין סוף ולשם כך צריכה להיות אחדות בין נשמות ישראל, שאין הקב"ה שורה במקום שאין בו אחדות מלאה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2023 13:57 |
|
| |
* תקציר תניא* : | י' אדר - פרק ל"ב. לפי מה שהוסבר, יש לאהוב כל אחד מישראל. עולה שאלה, כיצד אומרת הגמרא שיהודי חוטא, מצווה לשנואתו? הכוונה למי שנמצא באותה דרגה שלו, בקיום תורה ומצוות וחטא וכבר הוכיח אותו, ועדיין לא שב בתשובה. יש לאהוב כל בריה ולקרבה לתורה באהבה, אפילו אם לא הצליח לקרבה לשמירת תורה ומצוות, עדיין הוא מקיים מצוות אהבת רעים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2023 19:50 |
|
| |
*תקציר תניא* : | י"א אדר - פרק ל"ג. עצה נוספת לזיכוך הנפש היא ההתבוננות במשמעות האמיתית של ענין "אחדות ה'", איך שהקב"ה הוא המציאות האמיתית היחידה והכל נחשב לגביו ככלום . כדי להבין זאת, מביא רבינו הזקן משל - שכשם שאצל האדם אותיות הדיבור אינן תופסות מקום ביחס לנפש עצמה, כך הנבראים שנבראו ב'דבר ה' לא 'תופסים מקום' אצל הקב"ה. או כמו שהזיו והאור של השמש, שנמצא בגוף השמש, בטל במקורו ואינו ניכר כלל, כך בדרך משל העולם וכל ברואיו בטלים במציאות לגבי הקב"ה. כאשר יתבונן בכך, ירגיש קרוב לקב"ה ואם קרבה למלך בשר ודם משמחת את האדם, קל וחומר קרבה למלך מלכי המלכים תסב לו שמחה גדולה. וזו תכלית הבריאה שענין אחדות ה' יתגלה בנבראים התחתונים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2023 23:35 |
|
| |
*תקציר תניא*: | י"ב אדר - פרק ל"ג. עד כאן הסביר שע"י האמונה וההתבטלות ל"יחוד ה' " נעשה האדם קרוב לקב"ה. לכן תיקנו חז"ל לשבח את הקב"ה בכל בוקר, שאדם ידע שאין דבר שקיים בלעדי הקב"ה, ויש לאדם לשמוח על כך כפי ששמחים בירושה גדולה שמקבלים ללא כל מאמץ, כי מעבודתו העצמית לא היה יכול להגיע לענין יחוד ה' האמיתי, רק שקיבל זאת בירושה מאבותיו. וע"י האמונה ביחוד ה', יהיה בכוחו לקיים את כל התרי"ג מצות ויוכל להתגבר על כל ההפרעות הנובעות מנפשו הבהמית ומסביבתו לקיום התורה והמצות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2023 15:53 |
|
| |
*תקציר תניא* : | י"ג אדר - פרק ל"ג. נוסף על השמחה כתוצאה מהרגשת קרבת ה', ע"י אמונתו של היהודי באחדות ה', נכפית הסטרא אחרא וחושך הקליפות נהפך לאור ודבר זה גורם לשמחה גדולה למעלה. בפרט בחוץ לארץ, ששם ישנו חושך גדול יותר ולכן השמחה בהפיכת החושך לאור גדולה יותר כיתרון האור הבא מהחושך. האדם המאמין באחדות ה' שמח בה', ה' שמח ממנו מכך שהוא עושה את תפקידו, וכעת האדם שמח עוד יותר מכך שהשם שמח ממנו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2023 15:56 |
|
| |
*תקציר תניא* : | י"ד אדר - פרק ל"ד. מי שיכול להרגיש את אחדות ה' האמיתית, הם רק אנשים שבדרגת האבות או משה רבנו, שהרגישו תמיד את יחוד ה' והיו בטלים תמיד לקב"ה. ואילו שניסו בני ישראל לעמוד בהתבטלות מול הקב"ה במעמד הר סיני מיד פרחה נשמתם. לכן ציווה ה' שיעשו לו משכן ובו קודש הקודשים ושם הוא ישכון. אך כיום, מאז שחרב בית המקדש, המקום בו בא לידי ביטוי והתגלות יחודו של ה', הוא בהלכות שהחכמה ורצון ה' מלובשים בהן. לכן לאחר שהאדם יתבונן באחדות ה',ימשיך להתבונן על המדרגה בה הוא נמצא, וייווכח לראות, שאין הוא מגיע אפילו לשמץ מהשגת האבות. ואז יגיע למסקנה שאם הוא רוצה להכיל אלוקות עליו לעשות משכן לקב"ה על ידי לימוד התורה, כל אחד לפי השגתו ומצבו, וישמח על כך שזכה להיות "מארח" לקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2023 14:24 |
|
| |
*תקציר תניא*: | ט"ו אדר - פרק ל"ד. כדי להיות משכן לקב"ה במשך כל היום כולו (גם בזמן שהיהודי לא לומד תורה), מביא אדמו"ר הזקן שלוש אפשרויות: א. על ידי שמקבל החלטה, שכאשר יהיה לו פנאי ינצל אותו ללימוד תורה והקב"ה מחשיב זאת כאילו שלמד בפועל. ב. על ידי נתינת צדקה, עולה הכסף והזמן לקדושה, והגם שנותן רק חמישית מהרווחים לצדקה, בכל זאת, זה פועל גם על שאר הכסף שהרוויח שיהיה משכן. ג. כאשר האכילה והתעסקות בענייני העולם היא לשם שמים, בכך מעלה הוא גם את ענייני העולם לקדושה. כל דרגות השמחה שפורטו בפרקים האחרונים, אינן סותרות כלל לכך שיהודי ימשיך להרגיש נבזה בעיניו, כיון שהשמחה היא מצד הנפש האלוקית ואילו ההרגשה שהוא נבזה בעיניו, מגיעה מצד הנפש הבהמית. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2023 16:18 |
|
| |
*תקציר תניא* : | ט"ז אדר - פרק ל"ה. בפרקים הבאים תוסבר המעלה המיוחדת והנעלית שישנה במצוות מעשיות. האדם במדרגת ה"בינוני" יישאר תמיד "בינוני" ולא ייהפך לצדיק, שהרי כל ימיו הוא נלחם בנפשו הבהמית ואין ביכולתו להשפיע על עצם הנפש הבהמית והיא נשארת בתקפה. רבינו הזקן מנחם את הבינוני ומסביר (את סוף הפסוק "כי קרוב אליך ... לעשותו") - שהעיקר הוא המעשה בפועל! שבכל שעה שלומד תורה ועוסק בעבודת ה', שוכן איתו אור אלוקי. ומביא משל מהזוהר, שממשיל את אור השכינה המאיר על ראש האדם, לאור הנר וגוף האדם לפתילה. אור השכינה זקוק ל"שמן", ואילו השמן, הוא המעשים הטובים שאדם עושה. לכן אדם חכם דואג שלא יחסרו לו מעשים טובים (שמן) לצורך המשכת אור השכינה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2023 13:56 |
|
| |
*תקציר תניא* : י"ז אדר - פרק ל"ה. המעשים הטובים של האדם נמשלים כ'שמן' המשמש לאור השכינה המאיר על ראש האדם (הפתילה). נשמת האדם אינה יכולה לשמש כשמן, שתפקיד השמן להישרף לגמרי ולהפוך לאור הנר ואילו הנשמה אינה בטלה לגמרי לקב"ה, שכן בסופו של דבר היא מציאות עצמאית אך כזו שמוכנה להתבטל למרות מציאותה, אך אינה יכולה להתבטל לחלוטין ולהכלל עם אור ה'. לכן רק המצוות והמעשים הטובים, שהם פנימיות רצון ה', יכולות לשמש כשמן לאור השכינה, וביכולתן להתאחד ממש באור הרצון העליון. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2023 21:48 |
|
| |
*תקציר תניא** : | י"ח אדר - פרק ל"ה. הכוונה ב'השראת השכינה', היא גילוי אלוקות. כדי שיהיה גילוי אלוקות על דבר, הוא צריך להיות בטל לאלוקות וכל מה שלא בטל לגמרי לקב"ה אור ה' לא מתגלה בו. גם צדיק שאוהב את ה' עדיין הוא מציאות של "יש" (הרי הוא מרגיש שהוא אוהב את ה') וגם אצל הצדיק השכינה מתגלה רק ע"י קיום התורה והמצוות, שהן רצונו הפנימי של ה' (כפי שהוסבר). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2023 11:15 |
|
| |
*תקציר תניא* : | י"ט אדר - פרק ל"ה. לאחר שהוסבר, שרק מה שבטל לבורא שורה בו אור השכינה, וזאת ע"י קיום התורה ומצוות. ממשיך להסביר שבמצוות עצמן קיים הבדל באופן השראת השכינה. בלימוד תורה השראת השכינה היא בעיקר על הנפש האלוקית ולבושיה העליונים, כוח הדיבור והמחשבה, ואילו כדי להמשיך את אור השכינה על הגוף והנפש הבהמית, אפשר דווקא ע"י קיום מצוות מעשיות, הנעשות עם הגוף. זאת מכיון שהנפשות מלובשות זו בזו, ולכן בקיום מצווה מעשית גם כוח העשייה של הנפש הבהמית והגוף מתהפך מרע לטוב ומתחבר לבורא, שהרי הנפש הבהמית היא ה'ממוצע' המחבר בין הנפש האלוקית לבין הגוף. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2023 15:15 |
|
| |
*תקציר תניא*: | כ' אדר - פרק ל"ה. כעת יסביר כיצד ע"י קיום מצוה אחת, ישנה השראת השכינה על כל גוף האדם. למרות שהבינונים אינם מזככים את מהות הנפש הבהמית, על כל פנים בזמן שמקיים מצווה מעשית, המדות הרעות נכנעות לנפש האלוקית ונמצאות במצב של "שינה" ולכן אין מניעה להשראת השכינה על גוף האדם, שכוח המעשה (למשל, של היד המניחה את התפילין) מתאחד לגמרי עם אור ה' שבמצוה וממשיך אור אלוקי על נפשו הבהמית והגוף כולו בבחינת מקיף נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2023 17:31 |
|
| |
*תקציר תניא* : | כ"א אדר - פרק ל"ו. בפרק הקודם הוסבר, כי קיום מצוות מעשיות מזכך את הנפש הבהמית. כעת ממשיך להסביר, שבכך פועל האדם את תכלית בריאת העולם. תכלית בריאת העולם היא שבתוך הנבראים התחתונים יתגלה אור אין סוף. כל העולמות לגבי הקב"ה שווים ואינם תופסים מקום כלל. השינוי בין העולמות העליונים לתחתונים הוא רק לגבי העולמות, ככול שישנה השתלשלות וירידה יש יותר העלם והסתר. העולם הזה הוא העולם הכי תחתון וחשוך, בו האלוקות מוסתרת, אך דוקא הוא תכלית כל השתלשלות העולמות, שע"י כפיית היצר הרע מתהפך החושך לאור גדול בהרבה יותר מאשר בעולמות העליונים, אור שיאיר בעולם בימות המשיח, רק שכעת אור זה בהעלם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
