|
|
| נשלח ב-30/3/2023 10:53 |
 |
| |
תקציר תניא : | ח' ניסן - פרק ל"ט. הצדיקים שייכים לעולם הבריאה שהוא 'גן עדן עליון' ומה שנשמות אלו משיגות שם, מזה בא התענוג שלהן. בשבת וראש חודש עולות גם שאר הנשמות ל"גן עדן עליון", למרות שהן עבדו את השם רק באופן טבעי ולא מתוך התבוננות, זאת מפני שהן יכולות היו לבחור שלא לעבוד את השם והם בחרו שכן לעבדו. עד כאן לגבי השכר לנשמה בעולם הבא, לפי הכוונה של הנשמה במצוות. בשונה מהנשמות, התורה והמצוות עצמן מתאחדות עם עשר הספירות שבאותו עולם וע"י כך מתאחדות עם אלוקות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2023 13:31 |
|
| |
*תקציר תניא* : | ט' ניסן - פרק ל"ט. בשונה מעולם הבריאה, עולם האצילות הוא עולם בו מאיר אור ה' בדרגה שלמעלה מהשגת הנבראים. לכן, כאשר האור של חכמה, בינה , דעת של עולם האצילות יורד לעולם הבריאה הוא עובר צמצומים, כדי שתהיה יכולת לנשמות לקבל ממנו. נשמות הצדיקים הגדולים שהם בבחינת "מרכבה" (בטלים) לה', כמו האבות מגיעים לעולם האצילות. ומי שעבד את ה' עם כוונה שכלית ולעיתים היה בביטול במציאות (כמו האבות), כמו בזמן תפילת שמונה עשרה (בפרט כשכורעים), נמצאת עיקר קביעות נשמתו בעולם הבריאה ובעת רצון תעלה נשמתו לעולם האצילות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2023 23:05 |
|
| |
* תקציר תניא* : | י' ניסן - פרק ל"ט. כאשר אדם מקיים מצווה בכוונה הנובעת מהתבוננות שכלית (אהבה ויראה גלויות), עולה המצווה ונכללת בעשר הספירות בעולם הבריאה. כאשר אדם מקיים מצווה בכוונה הנובעת מאהבה ויראה הטבעיות, (שאינן מורגשות בליבו), עולה המצווה ונכללת בעשר ספירות של עולם היצירה. וכאשר אדם מקיים מצווה ללא כוונה כלל, אלא רק מפני שכך הוא הורגל, המצווה לא עולה לעולמות העליונים ונשארת בעולם הפרוד. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2023 12:54 |
|
| |
*תקציר תניא* : | י"א ניסן - פרק ל"ט. כאשר האדם מקיים מצווה מתוך הרגל, אין זה קיום מצוה לשמה ממש, מפני שכדי לקיים מצווה לשמה, עליו לעורר לכל הפחות את האהבה והיראה הטבעיות שבליבו שיורגשו במוחו וזה יעוררו לעשות מצוות. כמו שאדם ממלא את רצון חברו מפני שהוא ירא או אוהב אותו, כך אי אפשר למלא את רצון השם מבלי לפחות לזכור את האהבה והיראה אליו. אם האדם מעורר בתוכו רק אהבה להשם בלי רגש יראה, אמנם זה "לשמה" אך זו לא "עבודה", שעבודה השם באה בעיקר מתוך יראת ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2023 14:41 |
|
| |
* תקציר תניא* : | י"ב ניסן - כאשר אדם מקיים מצווה ממש שלא לשמה, מתוך אינטרס, למשל שלומד רק בכדי להיות תלמיד חכם וכדי לזכות בכבוד, אזי התורה שלמד נמצאת בגלות בתוך אותו אינטרס שמגיע מקליפת נוגה, עד שיעשה תשובה שאז גם התורה שלמד שלא לשמה תחזור לקדושה. אך אם למד לא מתוך פניה עצמית, אלא שרק הייתה חסרה הכוונה, אזי ברגע שילמד את אותו לימוד בכוונה, יצטרף הלימוד הקודם ללימוד בכוונה הנוכחי וגם הוא יעלה לקדושה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2023 10:53 |
|
| |
*תקציר תניא* : | י"ג ניסן - פרק מ'. בפרק הקודם הסביר רבינו הזקן, שעלייתם למעלה של לימוד התורה וקיום המצוות של האדם תלויה בכוונה וברצון שקדמו להם; שכן, אם חסרה הכוונה "לשמה" בלימוד תורה ובקיום המצוות, אזי כל עוד שלא חזר ולמד בכוונה את מה שלמד קודם ללא כוונה - אין לימודו עולה ונכלל בספירות, ובאם הלימוד היה "שלא לשמה סתם", היינו מתו הרגל בלבד - הוא עולה רק בחיצוניות העולמות, שזו דרגת המלאכים, ואם היה "שלא לשמה ממש", היינו בשל אינטרס כזה או אחר, התורה והמצוות אינם עולים כלל ונשארים למטה בעולם הזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2023 13:40 |
|
| |
* תקציר תניא* : | י"ד ניסן - פרק מ' כאשר הכוונה הרוחנית מעלה את אותיות התורה והתפילה (שמצד עצמן הן אותיות גשמיות), ב-10 הספירות מתגלה אז אור אין סוף המלובש באותיות. הארת הרצון העליון המאירה בתורה ובמצוות כפי שהן למטה בעולם הזה, אינה דומה כלל ואינה בערך להארת והתגלות הרצון העליון כאשר אותיות התורה התפילה והמצוות עולות למעלה. לעתיד לבוא, כשיתעלה העולם מגשמיותו, יאיר הרצון העליון בהתגלות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2023 23:11 |
|
| |
*תקציר תניא* : | ט"ו ניסן - פרק מ'. כאשר האדם מתפלל ולומד תורה בכוונה רוחנית של אהבה ויראה, שהיא השורש לדיבורו - בכוחה להעלות את אותיות הדיבור לספירות של עולם היצירה או עולם הבריאה תלוי בכוונה ושם מאיר ומתגלה הרצון העליון. לעתיד לבוא, העולם יתעלה מגשמיותו ואז יאיר הרצון העליון בהתגלות בתורה ומצוות כפי שהן גם בעולם הזה. ץ נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2023 13:17 |
|
| |
*תקציר תניא *: | ט"ז ניסן - פרק מ' אהבת ה' ויראת ה' הן אמנם חלק מתרי"ג המצוות ואם כן גם הן לכאורה חלק מהגוף, אך בכל זאת הן נקראות "כנפיים" לגוף. מפני שהתכלית באהבת ה' היא לא האהבה עצמה, אלא שהאהבה תביא לעבודת ה' מאהבה. הדרגה של אהבה לשם אהבה היא 'אהבה בתענוגים' ועיקרה בעולם הבא. אך כל מי שלא בדרגה זו ויש בו אהבה וצימאון לה', צריך להרוות את צמאונו בלימוד התורה ובכך יגיע ל"תכלית" האהבה. ואם הוא טוען שהוא צמא לאלוקות אך אינו לומד תורה, הוא בדוגמת מי שעומד על שפת נהר ומבקש מים, אך לא ניגש לשתות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2023 21:39 |
|
| |
*תקציר תניא* : | י"ז ניסן - פרק מ"א. למרות שיראה מונעת מהאדם לעבור עבירות והאהבה היא המניעה את האדם לעשות טוב, עדיין אי אפשר להסתפק רק באהבה כדי שהאדם יעשה מעשים טובים. לכך צריך לעורר תחילה את היראה הטבעית, ע"י התבוננות בגדולת ה', בכך שהקב"ה אין סוף, נמצא בכל מקום ועם כל זה הוא חושב על כל ישראל ועל כל יהודי בפרט ובוחן כליות ולב. כל אחד יאריך בהתבוננות זו כפי יכולתו, לפני שלומד תורה או מקיים מצוה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2023 13:40 |
|
| |
תקציר תניא : |י"ח ניסן - פרק מ"א. ענין נוסף של התבוננות הוא התבוננות במשמעות המצווה, איך שאור אין סוף הנמצא בכל מקום, מלובש בתורה ובמצוות וכאשר הוא לומד תורה או מקיים מצוות הוא ממשיך את אורו יתברך עליו ונכלל בתוכו. בפרטיות, יש לכל מצווה את המשמעות שלה. למשל, בתפילין ישנן ארבעה פרשיות כנגד חכמה, בינה ודעת, כשהדעת כוללת חסד וגבורה, וע"י הנחת התפילין נכללים המוחין של היהודי באור אין סוף. גם אם התבוננות הזו לא מפילה עליו אימה ופחד בגלוי - בכל זאת, עצם העובדה שהוא חושב על כך ומקבל על עצמו עול מלכות שמיים, הרי זה נחשב לו כיראה, כיוון שבפנימיות, קיים בטבעו של כל יהודי הרגש הזה. אך אם יהודי לומד ומקיים מצוות רק מתוך אהבת ה' בלי יראה כלל, חסר בו עניין ה'עבודה'. לכן כל יהודי צריך לוודא שיהיו בו שתי מדרגות: דרגת הבן- שהיא אהבת ה'. ודרגת עבד- שהיא יראת ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2023 22:16 |
|
| |
* תקציר תניא* : | י"ט ניסן - פרק מ"א. מי שמקור נפשו הוא מעולם העשיה (מהמדרגות התחתונות ביותר), אין ביכולתו לגלות רגש של יראת ה', אף לא במוחו. אך אם הוא מקיים מצוות או לומד תורה כדי לשרת את הקב"ה, זה נחשב לו מצוות "עבודה", ומכיוון שהוא מתעמק בענינים המעוררים יראה, הוא מקיים בכך גם מצוות יראה. ישנן שתי מדרגות ביראה המביאה לקיום תורה ומצוות: "יראה תחתונה" - המשמשת כהקדמה לקיום תורה ומצוות. "יראה עליונה" - הבאה לאחר קיום תורה ומצוות, ומבוססת על הבושה מפני גדולת ה'. אם העבודה היא רק מאהבה או רק מיראה, אין עבודתו עולה למעלה, כמו שהעוף אינו יכול לעוף עם כנף אחד. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2023 15:55 |
|
| |
* תקציר תניא* : | כ' ניסן - פרק מ"א. לא די שהאדם יתכוון לדבק את נפשו בלבד עם הקב"ה ע"י לימוד התורה וקיום המצוות, אלא עליו גם לכוון לדבק ולייחד על ידי כך את כוח הדיבור או כוח המעשה, שהוא גם מקור נפשו האלוקית ומקור נפשות כל ישראל באור אין סוף. וזהו הפרוש למה שאומרים לפני קיומן של מצוות: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בשם כל ישראל". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2023 20:59 |
|
| |
* תקציר תניא* : | כ"א ניסן - פרק מ"א. כדי לכוון שע"י התורה והמצוות שהאדם מקיים יהיה יחוד מקור כל נפשות ישראל באור אין סוף, נזקקים לאהבה גדולה ומיוחדת לקב"ה (לרצות לגרום לקב"ה נחת רוח). אך למרות שהאדם אינו נמצא במדרגה עליונה זו של אהבת ה', היוצרת בנפשו שאיפה ליחוד כזה, בכל זאת, מכיוון שיש בה קצת מן האמת (שהרי כל יהודי רוצה לקיים את רצון ה'), יש לאדם להרגיל את עצמו לכוון כוונה זו, ואין בכך הל רמייה עצמית, שהרי מצד הנשמה גם כוונה זו היא אמיתית כולה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2023 06:02 |
|
| |
*תקציר תניא* : | כ"ב ניסן - פרק מ"א. קיום תורה ומצוות כרוך לרוב במסירות נפש, כאשר האדם מוותר על ענייניו הפרטיים ומתמסר ללימוד תורה. זו הסיבה שברכות השחר מתחילות בברכה: "אלוקי נשמה שנתת בי.. ואתה עתיד לטלה ממני.. ". אנו אומרים לבורא, שכיון שהוא נתן לנו את הנשמה והוא עתיד לקחת אותה,לכן כבר עכשיו אנו מוסרים לו אותה, ומתמסרים לקיום רצונו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
