|
|
| נשלח ב-28/2/2016 18:23 |
 |
| |
תקציר תניא : | י"ט אדר א' - פרק ל' על האדם להתבונן אם הוא אכן לוחם ביצרו הרע בהתאם למעמדו ומצבו הרוחני. למשל, יתבונן האם מברך את כל ברכות הנהנין וכן את ברכת המזון בכוונה המתאימה, בלימוד תורה - יבדוק אם הוא נלחם עם היצר ללמוד בהתמדה יותר מרגילותו וכך בשאר המצוות, ובפרט במצות צדקה - לתת יותר מרצונו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/2/2016 13:02 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' אדר א' - פרק ל' כאשר האדם יתבונן במצבו הרוחני, יכול הוא למצוא בעצמו שאינו נלחם מספיק עם היצר כפי שנדרש ממנו, גם לא באופן של 'סור מרע', ולמשל - להפסיק באמצע שיחה בטלה או שיחה בגנות חברו, גם אם מה שאומר זה אמת וכדי לנקות את עצמו שלא יאשימו אותו וכד'. בפרט בדברים שאדם מחוייב לקדש את עצמו ולהימנע מלעשות גם דברים מותרים, שאלו דברים שהאדם לא שם לב שיש בהם משום עבירה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2016 12:54 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א אדר א' - פרק ל' אם האדם שעורך את החשבון נפש יודע ללמוד תורה, העוון שלו גדול יותר כאשר אינו נלחם ומתגבר על יצרו, והוא נמצא במצב גרוע יותר מקל שבקלים המסתובב בשווקים והולך אחר תאותיו, זאת מפני שלקל שבקלים ישנה מלחמה עצומה לכבוש את יצרו והוא אינו כל כך אשם, מפני שהוא אינו יודע את חומרת החטא כמוהו, שלומד תורה. התבוננות זו תסייע לו לקיים את מאמר חז"ל 'והוי שפל רוח בפני כל אדם' וע"י כך יגיע ללב נשבר. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2016 13:13 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב אדר א' - פרק ל"א בפרק שלפנינו מסביר, שכאשר אדם מתבונן כדי להגיע ללב נשבר, עלול הוא לבוא לידי עצבות על מעמדו הרוחני, ואין הוא צריך לחשוש מכך. למרות שעצבות היא מקליפת נוגה (המעורבת טוב ורע), כאשר העצבות היא על מצבו הרוחני – הרי היא מהטוב שבקליפת נוגה. וכדי לשבור את הקליפה המסתירה (במצב של טמטום הלב) צריך להשתמש גם כן בקליפה, רק בטוב שבה, וזו המרירות על מצבו הרוחני. שעת הכושר להתבוננות זו היא כשהוא בין כה עצוב מענין אחר, שאז יהפוך את העצב למרירות על מעמדו הרוחני, ובכך יפטר מהעצבות שהיה נתון בה בתחילה. לאחר שהאדם הגיע למרירות ולב נשבר, עליו להתבונן שלמרות שהוא רחוק מה' ומצבו הרוחני קשה, זה רק מצד לנפשו הבהמית, והרי יש בו גם נפש אלוקית שנמצאת רק ב'גלות' ולכן עליו לרחם על הנפש האלוקית ולרצות להוציאה מגלותה בגוף ולהחזירה ליחודה עם הקב"ה - ע"י שיתחזק בתורה ומצוות בכלל ותפילה בפרט, לזעוק לה' להוציא את הנפש האלוקית מגלותה. התחזקות זו צריכה להיות מתוך שמחה, מפני שבכך הוא מוציא את הנפש האלוקית מגלותה בגוף ומחזירה לשורשה. לשם כך יתבונן, שאמנם הוא רחוק מה', אך מצב זה אפשרי רק מפני שהקב"ה ברא את האדם באופן כזה שהנפש האלוקית מלובשת בנפש הבהמית והגוף. וירידה זו של הנפש האלוקית היא לצורך עליה, שע"י קיום תורה ומצוות (במחשבה,דיבור ומעשה) מתעלה גם נפשו הבהמית ולבושיה לאלוקות. ולמרות שמהות הנפש הבהמית אינה נהפכת לטוב עדיין, אך הנפש האלוקית יותר יקרה בעיניו מגופו הנחות. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2016 13:49 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג אדר א' - פרק ל"ב בהמשך למה שהוסבר, שאדם מגיע ללב נשבר כאשר הוא מבין עד כמה גופו ירוד, ממשיך להסביר, שזו גם הדרך להגיע למצות "ואהבת לרעך כמוך". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2016 23:07 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה אדר א', מוצ"ש - פרק ל"ב הסיבה שעל מצות אהבת ישראל נאמר ש'היא כל התורה כולה' הוא מפני שעניין התורה הוא, להגביה ולהעלות את הנפש האלוקית על הגוף, וזה הרי גם ההתבוננות המביאה לידי קיום מצות אהבת ישראל. עניין נוסף הוא, שקיום המצוות ממשיך אחדות בין נשמות ישראל ל'אור אין סוף' ולשם כך צריכה להיות אחדות בין נשמות ישראל, מאחר שאין הקב"ה שורה במקום שאין בו אחדות מלאה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2016 17:49 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו אדר א' - פרק ל"ב בהתאם למוסבר במעלת אהבת כל אחד ואחד מבני ישראל, עולה השאלה, איך אומרת הגמרא שיהודי שחוטא מצווה לשונאו? אלא הכוונה למי שנמצא באותה דרגה שלו בקיום תורה ומצוות, וחטא וכבר הוכיח אותו, ולמרות זאת לא שב עדיין בתשובה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2016 20:08 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז אדר א' - פרק ל"ב יש לאהוב כל בריה ולקרבה לתורה באהבה. ואפילו אם לא הצליח לקרבה לשמירת תורה ומצוות, עדיין הוא מקיים מצוות אהבת רעים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2016 20:05 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח אדר א' - פרק ל"ב האפשרות לשנוא ולאהוב יחד היא מאחר שהשנאה והאהבה נובעות משתי סיבות נפרדות. השנאה היא לרע שבזולת, והאהבה היא לטוב המסותר שבו. יש לאדם לעורר רחמים על הנפש האלוקית הנמצאת בגלות בתוך הנפש הבהמית של האדם החוטא, ובכוח הרחמנות לבטל את השנאה הכללית לאדם ולעורר את האהבה אל הטוב שבו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2016 15:15 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט אדר א' - פרק ל"ג עצה נוספת לזיכוך הנפש היא ההתבוננות במשמעות האמיתית של ענין 'אחדות ה'', איך שהקב"ה הוא המציאות האמיתית היחידה והכל נחשב לגביו ככלום. ומביא לכך משל - כשם שאצל האדם אותיות הדיבור אינן תופסות מקום ביחס לנפש עצמה, כך הנבראים שנבראו ב'דבר ה' לא 'תופסים מקום' אצל הקב"ה. או כמו שהזיו והאור של השמש שנמצא בגוף השמש, בטל ואינו ניכר כלל, כך העולם וכל ברואיו בטלים לגבי הקב"ה. כאשר יתבונן בכך, ירגיש קרוב לקב"ה ואם קרבה למלך בשר ודם משמחת את האדם, קל וחומר קרבה למלך מלכי המלכים. זו תכלית הבריאה שענין אחדות ה' יתגלה בנבראים התחתונים. לכן תיקנו חז"ל לשבח את הקב"ה בכל בוקר, שאדם ידע שאין דבר שקיים בלעדי הקב"ה, ויש לאדם לשמוח על כך, כפי ששמחים בירושה גדולה שמקבלים ללא כל מאמץ, כי מעבודתו העצמית לא היה יכול להגיע לענין יחוד ה' האמיתי, רק שקיבל זאת בירושה מאבותיו. בכוח זה יוכל האדם לקיים את כל התרי"ג מצוות ולהתגבר על כל ההפרעות הנובעות מנפשו הבהמית ומסביבתו לקיום התורה והמצוות. נוסף על השמחה מקרבת ה', ע"י אמונתו של היהודי באחדות ה', נכפית הסטרא אחרא וחושך הקליפות נהפך לאור ודבר זה גורם לשמחה גדולה למעלה. ובפרט בחוץ לארץ, ששם חושך גדול יותר והשמחה בהפיכתו לאור גדולה יותר. המאמין באחדות ה' שמח בה' וה' שמח ממנו, מכך שהוא עושה את תפקידו, וכעת האדם שמח עוד יותר מכך שהשם שמח ממנו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2016 13:19 |
|
| |
תקציר תניא : | ל' אדר א' - פרק ל"ד מי שיכול להרגיש את אחדות ה' האמיתית, הם רק אנשים שבדרגת האבות או משה רבנו, שהרגישו תמיד את יחוד ה' והיו בטלים תמיד לקב"ה. ואילו בני ישראל, כשניסו לעמוד בהתבטלות מול הקב"ה במעמד הר סיני מיד פרחה נשמתם. לכן ציווה ה' שיעשו לו משכן ובו קודש הקודשים ושם הוא ישכון. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2016 15:47 |
|
| |
תקציר תניא : | א' אדר ב' - פרק ל"ד מאז שחרב בית המקדש, המקום בו בא לידי ביטוי והתגלות יחודו של ה', הוא בהלכות, שהחכמה ורצון ה' מלובשים בהן. לכן, לאחר שהאדם יתבונן באחדות ה', ימשיך להתבונן על המדרגה בה הוא נמצא, ויווכח שאין הוא מגיע אפילו לשמץ מהשגת האבות. ואז יגיע למסקנה שאם הוא רוצה להכיל אלוקות עליו לעשות משכן לקב"ה על ידי לימוד התורה, כל אחד לפי השגתו ומצבו, וישמח על כך שזכה להיות "מארח" לקב"ה, ע"י לימוד תורה כפי האפשרות שניתנה לו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2016 20:09 |
|
| |
תקציר תניא : | ב' אדר ב' - פרק ל"ד כדי להיות משכן לקב"ה במשך כל היום כולו, גם בזמן שהיהודי לא לומד תורה, מביא רבינו הזקן שלוש אפשרויות: א. על ידי שמקבל החלטה, שכאשר יהיה לו פנאי ינצל אותו ללימוד תורה והקב"ה מחשיב זאת כאילו שלמד בפועל. ב. על ידי נתינת צדקה, עולה הכסף והזמן שעבדו עבורו -לקדושה, והגם שנותן רק חמישית מהרווחים לצדקה, בכל זאת, זה פועל גם על שאר הכסף שהרוויח שיהיה משכן לה'. אפשרות נוספת תבואר מחר נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2016 15:02 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' אדר ב' - פרק ל"ד כל דרגות השמחה שפורטו בפרקים האחרונים, אינן סותרותכלל לכך שיהודי ימשיך להרגיש נבזה בעיניו, כיון שהשמחה היא מצד הנפש האלוקית ואילו ההרגשה שהוא נבזה בעיניו, מגיעה מצד הנפש הבהמית. מבצע 'הַקְהֵל' : "כשהכניסו את הרבי ה'צמח צדק' לחדר, ולמדו עמו חומש ויקרא שאל את סבו אדמו"ר הזקן למה נאמר ויקרא באל"ף זעירא, ענהו סבו: באדם הראשון כיון שידע מעלתו נאמר אדם באל"ף רבתי, ומכך ניתן האפשריות שיהי' אחר כך ענינים בלתי רצויים, מה שאין כן אצל משה רבינו הגם שידע מעלת עצמו, מכל מקום לא החשיב את עצמו, ואדרבה ידיעה זו הביאה אותו להיות שפל בעיני עצמו עוד יותר, לכן נאמר בו אל"ף זעירא". (לקו"ש חי"ז) נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2016 15:22 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' אדר ב' - פרק ל"ה בפרקים הבאים תוסבר המעלה המיוחדת והנעלית שישנה במצוות מעשיות. האדם במדרגת ה'בינוני' ישאר תמיד 'בינוני' ולא ייהפך לצדיק, שהרי כל ימיו הוא נלחם בנפשו הבהמית ואין ביכולתו להשפיע על עצם הנפש הבהמית והיא נשארת בתקפה. אדמו"ר הזקן מנחם את ה'בינוני' ומסביר (את סוף הפסוק "כי קרוב אליך ... לעשותו") - שהעיקר הוא המעשה בפועל! שבכל שעה שלומד תורה ועוסק בעבודת ה', שוכן איתו אור אלוקי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
