אשכול - תקציר לימוד התניא היומי

. 9;* תקציר תניא* : | כ״ו תמוז - אגרת התשובה, פרק י׳. ההתעלות שע״י לימוד תורה וגמילות חסדים באה מהכוח שמעניקים לאדם מלמעלה למטה. אכן, ב׳תשובה עילאה׳ (עליונה) נדרשת גם עבודה מלמטה למעלה, שהאדם יתעלה ממדרגה למדרגה ע״י עבודתו. עניין זה מתבטא במיוחד בעבודת התפילה, כאשר האדם מתעלה ממדריגה למדריגה באהבת ה׳, ובפרט בקריאת שמע בהתבוננות בגדולת הבורא בשתי הברכות שלפניה. וע״י שהאדם יערוך התבוננות זו, היא תתבטא בכך שגם לימוד התורה וקיום המצוות יהיה באופן של מלמטה למעלה.

9;* תקציר תניא* : | כ״ז תמוז - אגרת התשובה, פרק י׳. כדי להגיע בתפילה לתשובה עליונה, יש להקדים לפניה תשובה תחתונה, שעניינה הוא הכנעת הלב, (׳לב נשבר׳), שהאדם מעורר על עצמו רחמים במה שגרם ע״י חטאיו וזאת כדי שהתפילה תעשה מתוך כובד ראש. זה מצריך מעבר מהיר ממרירות לשמחה, ומכיוון שבדורנו לא כולם יכולים לעבור במהירות כזו ממצב של מרירות למצב של שמחה, העצה היא לעסוק בהכנה לתפילה, שהיא תשובה תחתונה, (הכנעת הלב), כל יום בתיקון חצות (או בקריאת שמע) או לפחות פעם בשבוע בליל שישי. וכך יוכל להתפלל מתוך שמחה בימות החול ובמיוחד ביום שבת שהיא עניין תשובה עליונה.

9;* תקציר תניא* : | כ״ח תמוז - אגרת התשובה, פרק י״א. למרות שמרירות ושמחה הן שתי תנועות הפכיות בנפש, בכל זאת הן יכולות להופיע יחד בזמן התפילה, מכיון שהן באות משתי סיבות שונות. דבר נוסף המאפשר לאדם להגיע לשמחה למרות המרירות מהחטאים, הוא הביטחון שכשהאדם מבקש סליחה מהקב״ה, הקב״ה מוחל לו מיד. והראיה לכך - בתפילת שמונה עשרה, מיד לאחר שמבקשים ״סלח לנו..", מברכים מיד על סליחתו של הקב״ה, כי אנו אכן בטוחים שסלח, אחרת זו היתה ברכה לבטלה. ועוד, שאם מאדם בשר ודם נדרש למחול מיד לחבירו, על אחת כמה וכמה הקב״ה מוחל מיד כשמבקשים ממנו סליחה.

תקציר תניא* : | כ״ט תמוז - אגרת התשובה, פרק י״א. בשונה ממידתו של האדם, שאם חברו פגע בו כמה פעמים קשה לו לסלוח, במידתו של הקב״ה אין הבדל בין פעם אחת לאלף פעמים, זאת מפני שהסליחה על עבירה מגיעה ממידת הרחמים האין סופית של הקב״ה. לכן הקב״ה סולח לנו בכל יום, שלוש פעמים ביום (בתפילות שמונה-עשרה) על מצוות-עשה, ובכל שנה (ביום הכיפורים) על עבירות חמורות. ואין בכך משום ״אחטא ואשוב״ ש"אין מספיקין בידו לעשות תשובה", מפני שבזמן העבירה האדם איננו סומך על התשובה.

9;* תקציר תניא* : | א׳ מנחם אב - אגרת התשובה, פרק י״א. מה שכתוב שצריך לזכור תמיד את חטאיו, ״וחטאתי נגדי תמיד״, אין הכוונה ב׳נגדו׳, שיהיה תמיד לנגד עיניו ממש, שכן אז יבוא לעצבות ולא יוכל לעבוד את השם בשמחה, אלא הכוונה ב"כנגדו" היא כפרוש רש"י: "כנגד" = מרחוק, כלומר, שלא ישכח מזה ויהיה בתודעתו. וזאת כדי שהאדם יהיה שפל רוח בפני כל אדם ובנוסף זיכרון חטאיו מרחוק יעזור לו לקבל בשמחה מקרים מצערים, כאשר ידע שאלה יסורים שעוזרים לכפרתו.

9;* תקציר תניא* : | ב׳ מנחם אב - אגרת התשובה, פרק י״ב. על האדם לשמוח בייסורים הבאים עליו בעולם הזה, מכיון שהם מנקים את נפשו ומצילים אותו מייסורים קשים שהיה צריך לעבור בעולם הבא. כך היא התקדשות האדם, כאשר האדם מקדש את עצמו בפעולה קטנה בעולם הזה הוא ממשיך על עצמו קדושה רבה לאין ערוך ממדריגה שלמעלה מהעולמות. כך גם בנוגע לשכר המצוה שמקיים בעולם הזה ,שהוא לאין ערוך נעלה מהפעולה של המצוה. וגם לגבי העונש על חטא בעולם הזה, שבא במקום עונש גדול ביותר שהיה סובל בעולם הבא.

תקציר תניא* : | ג׳ מנחם אב - אגרת הקודש, פרק א׳. רבנו הזקן מבקש להמשיך ולהוסיף לקיים את מנהג החסידים לחלק את הש״ס באופן שיסיימו את כל הש״ס כל שנה. בנוסף מסביר על לימוד תורה שבעל פה, ששורשה בקו הגבורה, וכביאור שלמה המלך לפסוק ״חגרה בעוז מתניה״ - שהתורה מחזקת את ה'מתניים׳ של הנשמה, המעמידים את ׳ראש׳ הנשמה (השכל) ו׳זרועות׳ הנשמה (חסד וגבורה). בחינת ׳מתניים׳ של הנשמה, היא האמונה באחדות ה׳, והתבונות בכך שהוא סובב וממלא את כל העולמות ואין מקום פנוי ממנו, ואיך תשובה ומעשים טובים מקרבים את ישראל אל הקב״ה עצמו. מהתבוננות זו נולדות (ה'זרועות') אהבה ויראה שכליים או טבעיים, האהבה תעורר באדם רצון להדבק בקב״ה (בחינת ׳רצוא׳), ולאחריה היראה תביא על האדם ביטול ובושה מגדולת הקב״ה (בחינת ׳שוב׳).

תקציר תניא* : | ד׳ מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת א׳. הכח המניע את השכל, שיוכל 'להוליד' בהתבוננותו את האמונה באחדות ה׳ – ובאמצעותה גם אהבה ויראה - הוא לימוד הלכות התורה, שעל ידן מתגלה ה׳רצון העליון׳, שהוא שורש התורה. הזמן המתאים לחיזוק האהבה והיראה והשכל המולידן, הוא בשעת תפילת השחר, שהיא שעת רחמים ועת רצון, שבה מתגלה ה'רצון העליון', ולכן על התפילה להיות בכוונה, מעומק הלב ובאופן של השתפכות הנפש.