אשכול - תקציר לימוד התניא היומי

תקציר תניא* : | י״ט מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ו׳. השכר שיהודי מקבל על נתינת צדקה היא מידת האמת הניתנת לו מלמעלה. נאמר 'תתן אמת ליעקב', כדי להבין מה היא מידת האמת שנתנה ליעקב, מקדים רבינו הזקן להסביר מה היא מידתו של יעקב. מדתו של יעקב אבינו היא הרחמנות. עבודת ה׳ של מידת הרחמנות היא, כאשר יהודי מרחם על הניצוץ האלוקי השוכן בנפשו, ע״י התבוננות בגדולת ה׳ (שהכל נחשב ככלום לגביו) וכמה הוא רחוק מהקב״ה. בכך שהניצוץ האלוקי השוכן בגופו הנחות, שמבלי עזרתו של הקב״ה לנצח את תאוות הגוף, יכול היה לקבל טומאה ע״י שעובר על איסורים או תאוות (זאת גם אם בפועל הוא אינו עובר עבירות). דבר זה מראה עד כמה הגוף שפל וכמה רחמנות יש לרחם על הניצוץ האלוקי השוכן בו.

תקציר תניא* : | כ' מנחם אב - אגרת הקודש, סימן ו׳. ישנם שני סוגי יראה ואהבה: 1) יראה ואהבה הבאות מהתבוננות שכלית בגדולת ה׳ וכמה שהקב״ה אוהב את ישראל. 2) יראה ואהבה מלמעלה, לאחר שהאדם השיג ע״י ההתבוננות אהבה ויראה, יש סוג נוסף של אהבה ויראה הניתנות כמתנה מהקב״ה. אין שום ערך בין אהבה ויראה שכליות (הבאות מהאדם המתבונן) לבין אילו הבאות כמתנה מלמעלה (מהקב״ה) ונקראות ״אמת״, זאת מפני שרק הקב״ה הוא אמת וכל שאר הנבראים נחשבים לגביו כאין ואפס. הדרך להמשכת מידת האמת (אהבה ויראה מלמעלה) היא לעורר רחמים רבים לפני הקב״ה וזה נעשה ע״י נתינת צדקה, שהיא מידת הרחמים (ובפרט בצדקה לארץ ישראל).

תקציר תניא* : | כ״א מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ז׳. ״אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו...״. חז״ל משתמשים במילים ״חלק״ ו״גורל״ כדי לתאר את ההתגלות האלוקית המאירה ביהודי. לכאורה לא שייך לומר על הקב״ה ״חלק״ כי הוא לא מתחלק לחלקים. והביאור, ששמו של הקב״ה כשמו כן הוא: ״קדוש״ – שלמרות שנמצא בכל מקום, אך אינו מורגש ומובדל מהעולם. ואילו ״ברוך הוא״ - מלשון מבריך, המשכה והתגלות. כלומר, שהארה מהארה משמו, לאחר צמצומים רבים ועצומים, יכולה כן להתלבש בעולם להחיותו, כך שעל דרגה זו שייך להתבטא בלשון "חלק".

תקציר תניא* : | כ״ב מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ז׳. ההארה האלוקית המאירה בעולמות שלמטה מאצילות ובנשמת האדם, מתחלקת ל"חלקים". החלוקה באופן כללי היא ל-613 חלקים, שהם כנגד 613 מצות התורה וכנגד 248 אברים ו-365 גידים, (ביחד 613), של האדם. בפרטיות כל אחד מ 613 החלקים מתחלק לאין סוף חלקים פרטיים, כמו שכל אחת מ-613 המצוות מתחלקת לאין סוף פרטים. נשמת אדם הראשון (שהייתה כלולה מניצוצות אין ספור של נשמות), היה בכוחה להכיל את כל הפרטים האין סופיים של הארה הנמשכת לנשמות ישראל.

תקציר תניא* : | כ״ג מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ז׳. נשמתו של יעקב אבינו, כמו אדם הראשון, הייתה כלולה מכל נשמות ישראל וגם בנשמתו האירו כל הפרטים מהארה מאין סוף. כל מי שעוסק בתורה ומקיים מצוות, מאירה בנשמתו הארה מאין סוף. וזהו פרוש - ״חלקינו״ (״אשרינו מה טוב חלקינו״), שהרי חלק מההארה האלוקית (המתחלקת ל-613 חלקים) מאיר בנשמתו של מקיים המצוה. הארה זו נמצאת בהתגלות במיוחד בזמן התפילה .

תקציר תניא* : | כ״ד מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ז׳. להלן יסביר רבנו הזקן את הלשון ״מה נעים גורלנו״: כל נשמה בישראל צריכה לקיים את כל התרי״ג מצוות, אך מאחר שמרבית הנשמות היו כבר בעולם וירדו שוב כדי לתקן ענין מסוים, אין הנשמות שוות בהארה האלוקית המאירה להם ע״י קיום תורה ומצוות. לכל אדם יש את המצווה ששייכת אליו במיוחד והוא צריך להיות זהיר בה יותר. כך גם לגבי העבודה של כל דור ודור, שלכל דור יש את העבודה המיוחדת שלו (צדקה, תורה וכו'). והענין שישנה התגלות אלוקית מיוחדת מקיום של מצוה מסוימת, לנשמה מסוימת, הוא למעלה מהשכל, מפני שכך רצה הקב״ה. וזה ענין ה״גורל״, שהוא למעלה מהשכל.

תקציר תניא* : | כ״ה מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ח׳. מסביר את לשון התפילה ״זורע צדקות מצמיח ישועות״. כדי להמשיך התגלות אלוקית במחשבתו בשעת התפילה, כל אחד לפי דרגתו, יש צורך בהתעוררות מלמטה. התגלות זו היא חסד שהשם עושה עם האדם, שכמו שטבע המים לרדת ממקום גבוה למקום נמוך, כך יורד אור ה׳ מהעולמות העליונים לעולם הזה.

תקציר תניא* : | כ״ו מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ח׳. כדי שיומשך אור ה׳ בתפילה, יש צורך בהתעוררות האדם מלמטה, זאת מפני שבעולמות העליונים קיימת גם מידת הגבורה, שתפקידה לצמצם ולהסתיר את אור ה׳, אך ברגע שיהודי מתנהג במידת החסד, ע״י שנותן צדקה לפני התפילה ועובד את ה' בתפלה, הוא מעורר את מידת החסד שלמעלה, והיא ממשיכה עליו שפע אלוקי באין ערוך לעבודתו.

תקציר תניא* : | כ״ז מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ח׳, כאשר זורעים זרע או גרעין באדמה, מתרחש דבר פלא, לא רק שמגרעין אחד צומחים פירות רבים, אלא גם הפירות נעלים במהותם הרבה מהגרעין, שהם בעלי טעם, ואילו הגרעין כלה ונרקב בארץ. הסיבה לכך היא, שלאמיתו של דבר חיותם של הפירות אינה מהגרעין אלא מ"כח הצומח" הרוחני הגלום בארץ, וזריעת הגרעין בקרקע נועדה רק לעורר אותו. משל זה עשוי לבאר מה כוחה של עבודת היהודי ש"מצמיחה" שפע אלוקי כה גדול שלא בערך לעבודה, וכפי שיוסבר בהמשך.

תקציר תניא* : | כ״ח מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ח׳, ממה שהוסבר עד כה מובן מה שעבודת הצדקה נקראת ״זריעה״, שכן, כמו בזריעה שצומח ענין נעלה יותר בכמות ובמהות, כך יש בכוח הצדקה והחסד שיהודי עושה להמשיך אליו חסד מסוג נעלה לגמרי מסוג החסד הבא בהתגלות אלוקית המאירה בתפילה. משנה תוקף יש לצדקה לארץ ישראל, שהיא פועלת את ההמשכה ללא מניעות ועיכובים (שישנם בחו״ל). את הרצון הטוב שלכם בטוב לבב וביד רחבה. (אגרות קודש ח"ז עמ' קל ואילך)