אשכול - תקציר לימוד התניא היומי

תקציר תניא : | ג' אלול - אגרת הקודש, אגרת י׳. עשיית חסד בצורה מוגבלת, כמו נתינת צדקה לפי מידה ושיעור, מתאימה לאדם שלא חטא מעולם. אך מי שחטא ופגם ״בקודש עליון״, עליו להמשיך אור חדש שלמעלה מהעולמות, הנקרא ״רב חסד״, שהוא חסד בלתי גבולי, וזאת הוא עושה ע״י תשובה מעומק הלב, כדי שיתקן את המעוות ב"קודש העליון", ומה שאמרו חז״ל שהאדם לא יתן לצדקה יותר מחומש - זה בנוגע למי שלא חטא (או שתיקן את חטאיו ע״י תעניות), אך מי שחטא, כדאי לו לתת את כל אשר לו כדי לתקן את נפשו.

תקציר תניא* : | ד׳ אלול - אגרת הקודש, אגרת י׳. התשובה המעוררת את האור העליון שלמעלה מהעולמות (״רב חסד״), היא תשובה הבאה מעומק הלב. וכדי שאור נעלה זה יומשך בעולם, על האדם להשפיע צדקה וחסד בריבוי ובלי גבול , שבכך מתקן את כל הפגמים שפגם ע״י עוונותיו. ומה שאמרו חז״ל שהאדם לא יתן לצדקה יותר מחומש - זה בנוגע למי שלא חטא (או שתיקן את חטאיו ע״י תעניות), אך מי שחטא, כדאי לו לתת את כל אשר לו כדי לתקן את נפשו ו"כל אשר לאיש יתן בעד נפשו".

תקציר תניא* : ה' אלול- אגרת הקודש, סימן י׳. מידת החסד בלי גבול, נקראת על שמו של הקב״ה: ״חסדי ה׳״, שהרי למידותיו אין גבול ואילו לחסד שאדם עושה יש גבול, שכן האדם עצמו הוא מוגבל ואינו שלם, ויש לו מה לתקן במעשיו. בכך עונה רבינו הזקן על השאלה מדוע נאמר ״(חסדי ה') כי לא תמנו״, מפני שאנחנו לא תמימים ושלמים וזקוקים לעורר חסד בלי גבול. לכן על האדם לתת צדקה וחסד בלי גבול, כדי לעורר עליו חסד בלי גבול, זאת כדי לתקן את מה שפגם ובאופן נתינה זה הוא מביא את הגאולה.

תקציר תניא* : | ו׳ אלול - אגרת הקודש, אגרת י״א. כדי שאור ה׳ ישכון באדם, על האדם לבטל את רצונו מפני רצון ה׳. גם בדברים המוכרחים לו, כמו ילדים, פרנסה ובריאות צריך האדם לרצותם רק מפני עבודת ה׳ שבאה על ידם. כדי להגיע לדרגה זו, על האדם להתבונן שבכל רגע ורגע הקב״ה מהווה את העולם ״יש״ מ״אין״ והרי ה״אין״ הוא מקור הטוב ואין רע היורד מלמעלה. לכן, כאשר אדם חש יסורים וחסר לו אפילו בענינים המוכרחים, שלא יצטער מכך, אלא יהיה בשמחה וידע שהיסורים הם טוב שירד עליו מלמעלה, רק שטוב זה נשאר במדרגתו העליונה ולכן הוא לא מסוגל להשיגו.

תקציר תניא* : | ז׳ אלול - אגרת הקודש, אגרת י״א. ההתבוננות בכך שהקב״ה נמצא בכל מקום ושכל חיותו הוא מהטוב העליון, צריכה להביא את האדם לשמחה בכל זמן, ומי שעצוב הוא ככופר ח״ו, לכן יש להתרחק מאוד ממדת העצבות. על האדם לדעת כי עיקר בריאתו היא לנסותו בענינים גשמיים, אם הוא מתענג מהם או אם הוא חפץ לחיות חיים אמיתיים, חיים רוחניים, המקבלים את חיותם מצד הקדושה. בכח אמונה זו לגרום לרע המדומה להפוך לטוב גלוי, שיראו את הטוב בעיני בשר.

תקציר תניא* : | ח׳ אלול - אגרת הקודש, אגרת י״ב. על הצדקה נאמר: ״והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם״. באגרת זו מבאר את החילוק בין אופן הצדקה הנקרא ״מעשה״, שהשכר עליו הוא ״שלום״, לבין אופן הצדקה הנקרא ״עבודה״, שהשכר עליו הוא ״השקט ובטח״. ומקדים ומבאר את הפסוק: ״עושה שלום במרומיו״, כוונתו שמיכאל, שהוא שר של חסד ועניינו השפעה בלי גבול, וגבריאל, שהוא שר של גבורה ועניינו הגבלה וצמצום, אינם נוגדים זה לזה, מפני שהמידות בשורשן אינן מנוגדות, רק באופן שהן מתגלות כמידות. הסיבה לכך היא בשל התגלות אור אין סוף במידות, שלגודל התבטלותן כלפיו, הן נכללות בו ואין ביניהן ניגוד. התמזגות זו של מידות חסד וגבורה נעשית ע״י קו האמצע, שהיא מידת ה״תפארת״ (רחמים), שהיא למעלה משאר המידות.

תקציר תניא* : | ט׳ אלול - אגרת הקודש, אגרת י״ב. ההתעוררות של גילוי אור אין סוף מלמעלה נוצרת ע״י התעוררות מלמטה, הנמשכת ע״י ״מעשה״ הצדקה, שהוא נתינת צדקה בתוספת חן, תוך נתינת תחושה טובה למקבל. מעשה הצדקה פועל שלום למעלה, בין המידות העליונות (כפי שהוסבר). אך בעולם התחתון, בו מעורב הטוב עם הרע, השלום בשלמותו יהיה רק בימות המשיח, שאז יתברר הטוב מהרע ע״י התגלות אלוקית מלמעלה. כך גם בנפש האדם, יש אופן של בירור שהוא מלמעלה למטה, שע״י לימוד תורה ונתינת צדקה ממשיך על עצמו התגלות אלוקית בשעת התפילה וע״י זה מתבררות המידות של הנפש הבהמית והטוב נפרד מהרע ועולה לה׳. רבנו הזקן מביא כדוגמא את ר׳ אלעזר שנתן פרוטה לעני לפני התפילה. , כדי שתהי' הכניסה להתחלת השנה החדשה מתוך שמחה וריקוד. (משיחת ח"י אלול תשי"א)

תקציר תניא* : | י׳ אלול - אגרת הקודש, אגרת י״ב. ישנן שתי בחינות בצדקה: א) ״מעשה״ הצדקה: כאשר הצדקה נעשית מצד מדת הרחמנות הטבעית שבנשמות בני ישראל, שהרי הנשמה באה מפנימיות האלוקות ולכן יש בה מפנימיות מידותיו של הקב״ה (שזה כולל את התגברות מידת החסד על מידת הגבורה). ו״מעשה״ איננו דורש מאמץ נגד טבע האדם, אלא הצדקה נעשית מצד טבע הרחמנות שביהודי. ב) ״עבודת״ הצדקה: כאשר האדם נותן הרבה יותר מאשר הוא רוצה לפי טבע הרחמנות שבו.

תקציר תניא* : | י״א אלול - אגרת הקודש, אגרת י״ב. ע״י מעשה הצדקה נעשית התעוררות למעלה ונעשה שלום במדות שלמעלה (הגבורה נמתקת בחסד). בזמן הגלות, בירור הטוב מהרע לא מתגלה בעולם התחתון, אלא רק בנפש האדם בזמן התפילה (כמו שהוסבר קודם) ואילו לאחר התפילה הרע שבנפש האדם יכול לחזור. אך בנתינת צדקה שבבחינת ״עבודה״, כלומר, שהאדם מתאמץ לתת צדקה יותר מטבעו, הוא פועל בירור הרע שבנפשו עד שהרע נופל לשורשו. ובכך הרע לא יכול לחזור לנפשו בקלות, אלא אם כן האדם ימשיך אותו על עצמו.

תקציר תניא* : | י״ב אלול - אגרת הקודש, אגרת י״ג. ישנם 2 מדרגות שמהן באה הנשמה: -בחינת ימין שלמעלה (חסד). -בחינת שמאל שלמעלה (גבורה). על דרך זה בעבודת היהודי קיימים 2 אופנים: -עבודה של מי ששורש נשמתו ממידת הגבורה שלמעלה, שעבודתו היא באופן של צמצום והסתר. למשל, נתינת הצדקה היא בהגבלה ומספיק לו לצאת ידי חובה במה שהתורה מחייבת. - אופן שני, היא עבודה של מי ששורש נשמתו ממידת החסד שלמעלה, שאופן עבודתו את ה׳ הוא בהרחבה. למשל , נתינת הצדקה אצלו היא בלי גבול ולימוד התורה הוא בשפע, יותר ממה שמחויב