אשכול - תקציר לימוד התניא היומי

תקציר תניא* : | ב תשרי - אגרת הקודש, אגרת י״ט. החכמה האלוקית כפי שהיא מלובשת במצוות היא גם כן בחינת חיצוניות החוכמה (כמו ענין הנבואה והתורה). בחינת פנימיות הספירה היא הספירה כפי שהיא מאוחדת עם הקב״ה, ששם הספירה היא בבחינת בלי גבול . וחיצוניות הספירות הוא מה שמאיר ומתלבש בנבראים. בדרך משל, האופן בה נפש האדם מתגלה ע״י לבוש המעשה (שהוא לבוש הנפרד מהנפש), הוא במדריגה תחתונה בהרבה יותר מלבוש המחשבה (שהוא לבוש המאוחד עם הנפש) וכדו. כמו שהדבר במשל של הנפש, שגילוי הנפש ע״י המעשה הוא במדרגה הכי נמוכה משאר הבחינות (דיבור ומחשבה) ,כך בחינת החכמה המתלבשת בנבראים (לאחר צמצומים) היא כאין ואפס לגבי בחינת פנימיות החכמה . שהרי הקב״ה וחכמתו אחד והכל נחשב כאין ואפס לגבי הקב״ה. לכן משה רבינו שהשיג את חיצוניות החכמה זכה שהתורה תינתן על ידו, כי התורה המתלבשת בעולם היא בחינת חיצוניות החכמה .ותכלית התורה היא הירידה למעשה בפועל לקיום המצוות, עד שמובא שכל אדם מוכרח לבוא שוב בגלגול לעולם הזה עד שיקיים את כל התרי"ג מצוות.

תקציר תניא* : | ג׳ תשרי - אגרת הקודש, אגרת י״ט. בכדי שההשפעה תיקלט אצל ה׳מקבל׳, המשפיע צריך להשפיע למקבל רק את הדרגות שלגביו הן 'חיצוניות', מאחר שאת הדרגות ה'פנימיות' לא יכול ה'מקבל' להכיל. וכפי שרואים ביחס שבין מחשבה דיבור ומעשה: ישנן 3 סוגי 'אותיות' שבמחשבה, המקבילות לעולמות בריאה, יצירה ועשיה: 1) ׳אותיות המעשה׳- כשרואה במחשבתו את ציור צורת האותיות (כפי שראה אותן בספר תורה), בחינת ׳עשיה שבמחשבה׳, עולם העשיה. 2) ׳אותיות הדיבור׳- 22 הברות שונות שמתחלקות מהקול וההבל. וכששומע את האותיות במחשבתו, היא בחינת ׳דיבור שבמחשבה׳, עולם היצירה. 3) 'אותיות שבמחשבה' בלי הרהור במחשבתו (ע״י אותיות הדיבור) היא ׳מחשבה שבמחשבה׳, מקביל לעולם הבריאה, והן החיות של אותיות הדיבור ,כאשר אדם מהרהר במה שמדבר. קורה לפעמים שאדם לא מהרהר במה שמדבר, במקרה כזה פנימיות אותיות המחשבה אינה מלובשת באותיות הדיבור, אלא רק חיצוניות אותיות המחשבה. 40)

תקציר תניא* : | ד׳ תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ׳. הקב״ה מאוחד עם האורות שבעשר הספירות וכן עם ה׳כלים׳ של עשר הספירות, שדרכם מאיר אור-אין-סוף בעולם האצילות. אך כיצד הקב״ה, שהוא למעלה מגבול ומדידה ("אין סוף"), יכול להיות מאוחד עם הכלים, שעניינם הוא גבול, לצמצם את האור לעשר ספירות? אלא שהכלים מאוחדים עם הקב״ה רק לצורך הפעולה של בריאת העולם ׳יש׳ מ׳אין׳, שהיא רק בכח הקב״ה, אלא שהתהוות זו נעשית באמצעות הכלים, שגם הם חלק מהאלוקות. החידוש בבריאה באופן של ׳יש׳ מ׳אין׳ הוא: הבריאה לא נבראה באופן של סיבה ומסובב, שהכח האלוקי הוא הסיבה והבריאה היא המסובב, שאז המסובב בטל לסיבה, אלא נבראה באופן של ׳יש׳ מ׳אין׳, שאז המסובב (הנברא) מורגש כמציאות בפני עצמו. אמנם מובא בזוהר ועוד שההמשכה מהכלים של הספירות היא בדרך של סיבה ומסובב, אך שם הכוונה: כאשר ספירה אחת נמשכת מספירה אחרת (למשל, בינה נמשכת מחכמה), שאכן מה שנמשך ומתגלה מהספירה התחתונה, בטל במציאות לספירה העליונה יותר, ולכן הספירות אינן בבחינת ׳יש׳ ומציאות ולא ניתן להשיגן גם לאחר צמצומים רבים.

תקציר תניא* : | ה' תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ׳. בשונה מסיבה ומסובב, שהסיבה כבר קיימת קודם רק באופן אחר. התהוות חדשה, 'יש' מ'אין', נקראת בלשון הקודש ׳בריאה׳, שכן, למרות שהנברא בטל באמת לגבי מקורו, הנברא מרגיש את עצמו כדבר נפרד וחדש. זאת מאחר, שלמרות שהנברא יודע שיש לו מקור המהווה אותו, הוא אינו משיג ומרגיש את הכח השופע בו (בשונה מהרגשת התוצאה לגבי הסיבה). ״. (התו' תשמ"ג ח"א עמ' 40)

תקציר תניא : | ו' תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ׳. התחלת מציאות ה׳יש׳ היא ב'חיצוניות הכלים' של הספירות בעולם האצילות. גם בעולם האצילות יש גדר של ׳נברא׳, אלו גופות המלאכים בעולם האצילות המתהווים באופן של ׳יש׳ מ׳אין׳, זאת מפני שאינן בבחינת ביטול לגמרי. )

תקציר תניא* : | ז׳ תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ׳. רבינו הזקן מסביר שישנם 3 דרגות בעולם האצילות: 1) גופות המלאכים, שהם בבחינת ׳יש׳. 2) נשמות המלאכים ונשמות האדם קודם רדתם לעולמות בריאה יצירה ועשיה, שהם מעין בחינת אלוקות. 3) ה'כלים' לספירות, שהם אלוקות ממש. בדרך כלל, כאשר נשמה יורדת לעולמות בריאה יצירה עשייה, היא נעשית בבחינת ׳נברא׳, חוץ מנשמות הצדיקים הגדולים, שיש להם נשמה מעולם האצילות ונשמתם זו לא הופכת להיות דבר נפרד מאלוקות. רק בכוח הקב״ה לברוא מציאות 'יש' מ'אין', כלומר, מציאות שמורגש בה שהיא מציאות לעצמה. אופן הבריאה מהאור-אין-סוף הוא על ידי שהאור מתלבש ומתאחד עם הכלים, וכיון שהכלים הם בעלי גבול, אזי דרך היחוד של אור אין סוף והכלים נבראים בעלי גבול.

תקציר תניא* : | ח׳ תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ׳. שורש התהוות הנבראים הוא מאור אין סוף המלובש בספירת החכמה וע״י ספירת החכמה מתלבש האור בכל שאר הספירות, אלא שכוח זה בא בפועל ע״י ספירת המלכות של עולם האצילות. ספירת המלכות, היא הספירה האחרונה בעשר הספירות בעולם האצילות, בה מתגלה כוח האין סוף ולכן נקראת בשם 'עלמא דאתגליא', העולם הגלוי, וממנה נבראים עולמות בריאה, יצירה ועשייה, וכן הנבראים שבהם, הנשמות והמלאכים. אך למרות היותה הספירה התחתונה, מתלבשת בה ספירת הכתר העליונה, היות והכתר אף הוא קשור למלכות, כי אין כתר אלא למלך.

תקציר תניא : | ט׳ תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ׳. כפי שהתורה מתגלה למטה היא נעלית יותר מהמצוות, שכן באותיות הוי׳ה התורה היא ו׳ והמצוות הן ה׳. אך מצד שורש התורה והמצוות, שדרגתם ב'כתר' (הנעלה מ-הוי') - המצוות נעלות מהתורה, זאת מאחר ששורש המצוות הוא בספירת הכתר שבעולם האצילות (ב׳גולגלתא׳), שהוא הרצון שלמעלה מחכמה, ושורש התורה הוא בספירת החכמה (ב׳מוחא סתימאה׳), הכלולה בספירת הכתר בעולם האצילות. אם כן שורש המצוות הוא למעלה מהתורה. הכוח לברוא יש מאין הוא ע״י ספירת המלכות, שענין המלכות הוא על דבר שמרגיש נפרד מאלוקות ומקיים את ציווי המלך, שהעיקר הוא קיום המצוות. התורה היא בדוגמת הולד, שבתחילה עד 40 יום הוא השילייה, ואחר כך מגיע השלב שבו ׳מצטייר׳ הולד. כך בענין התורה, שתחילתה הוא הרצון שבקיום המצוות, ואחר כך רצון זה בא בלימוד התורה, לכן לימוד התורה תלוי בקיום המצוות ומי שלומד שלא לעשות עדיף שלא היה נולד.

תקציר תניא* : | י׳ תשרי יום כיפור - אגרת הקודש, אגרת כ׳. מזיווג ׳זעיר אנפין׳ (המדות) ו׳נוקבא׳ (מלכות) של כל עולם, הנבראים של אותו עולם, זאת ע״י שהארת ה׳קו׳ מאור אין סוף מאירה בכלים. והכלים של ספירת המלכות בעולם האצילות, בקעו את המסך שישנו בין עולם האצילות לעולמות, בריאה יצירה ועשייה ונעשו אור הנשמה. בהמשכה זו של ה׳קו׳ אל העולמות, שהיא התפשטות החיות בעולמות בריאה יצירה ועשייה, ישנן 3 דרגות: 1) באור הנשמה, נמשכת הארה של ׳קו' אור אין סוף עצמו. 2) באורות נפש, רוח וכן בכלים נמשכת הארה של הארה מה׳קו' של אור אין סוף. 3) בכל הנבראים של עולמות בי״ע, נמשכת הארה של הארה של הארה מה'קו' של אור אין סוף. לגבי אור אין סוף עצמו, לא שייך לומר באיזו מידה הוא נמצא בכל מדרגה ,שהרי הוא אינו בגדר מקום כלל ונמצא בכל מקום באופן של ׳סובב׳ ומקיף עליו. ואילו החילוק הוא רק מצד העולם שלא יכול להשיגו ולהרגישו. גם אור אין סוף הסובב שלמעלה לגמרי מהעולמות, מאיר אל הקו וע״י הקו מאיר גם בכלים של הספירות של עולמות בריאה יצירה ועשייה. כלומר, שהכוח בכלים לברוא יש מאין אינו רק מה'קו', אלא גם מאור אין סוף הסובב את כל העולמות. וזה שהנבראים הם בבחינת התחלקות וגבול, זה מפני שהתהוותם בפועל היא ע״י הכלים והאותיות.

תקציר תניא* : | י"א תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ׳. הכוח והיכולת לברוא ׳יש׳ מ׳אין׳ מתגלה ביסוד העפר הגשמי יותר מאשר ביסודות העליונים מהעפר (אש, מים ורוח), וגם יותר מצבא השמים, כאשר צמיחת העשבים והאילנות היא מכוח המצמיח הרוחני שביסוד העפר מ׳אין׳ ל׳יש׳. לפי המוסבר בקבלה, תחתית עולם העשייה קרוב לאור אין סוף ה׳סובב׳ יותר מהמדרגות שלמעלה מעולם העשייה. וגם מצד הארת ה׳קו׳ מאור אין סוף מאירה בו הארה יתרה, זאת מפני שהתפשטות ההארה היא בבחינת ׳אור חוזר׳ (כמו דבר הנזרק למטה ונעצר ע״י דבר וחוזר, ההתפשטות העיקרית נעשית בתחתית). מכאן מובן שעיקר ההארה של אור אין סוף ׳סובב׳ והארת ה׳קו׳ מאור אין סוף, היא ביסוד העפר ומשם לבחינת אור הנשמה של מלכות של ספירת המלכות של עולם העשיה. הכח שנמצא בארץ להצמיח עשבים ואילנות יש מאין הוא בלי גבול ונעשה ע״י כח האין סוף באופן תמידי. גם צמחים שגדלים מזרעים הם בבחינת יש מאין, שהרי אין ערך כלל לגרעין לעומת הפרי והאילן (לא בכמות ולא באיכות). כשם שהפירות הבאים ע״י זריעה ונטיעה הם משובחים הרבה יותר מפירות הגדלים מאליהן, כך ההמשכה הבאה ע״י עבודת האדם מלמטה היא למעלה מהמשכה הנמשכת שלא ע״י עבודת האדם.

תקציר תניא : | י״ב מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ״ז. מוסיף רבינו ומבאר שהשפעת הצדיק לאחר פטירתו נוגעת גם לעניינים של מעשה. בזהר מובא שגם בעולם הזה (עולם המעשה) נמצא הצדיק אחר פטירתו יותר מאשר בחייו, ולכן לאחרי הסתלקותו נמשך אור חדש על תלמידיו, ואור זה גורם להם להוסיף בעשיית מעשים טובים והליכה בדרכיו. כשם שבעניינים רוחניים התלמידים מקבלים מהצדיק לאחר הסתלקותו יותר מאשר לפני זה, כך גם בנוגע להשפעות גשמיות, וכמו שכתוב בזהר שהצדיקים מגינים על העולם הזה - בעניינים גשמיים - יותר מאשר בחייהם, וכל מי שקרוב אל הצדיק בחייו קודם לברכה המושפעת על ידו.

תקציר תניא : | י״ג מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ״ז. מוסיף רבינו ומבאר שהשפעת הצדיק לאחר פטירתו נוגעת גם לעניינים של מעשה. בזהר מובא שגם בעולם הזה (עולם המעשה) נמצא הצדיק אחר פטירתו יותר מאשר בחייו, ולכן לאחרי הסתלקותו נמשך אור חדש על תלמידיו, ואור זה גורם להם להוסיף בעשיית מעשים טובים והליכה בדרכיו. כשם שבעניינים רוחניים התלמידים מקבלים מהצדיק לאחר הסתלקותו יותר מאשר לפני זה, כך גם בנוגע להשפעות גשמיות, וכמו שכתוב בזהר שהצדיקים מגינים על העולם הזה - בעניינים גשמיים - יותר מאשר בחייהם, וכל מי שקרוב אל הצדיק בחייו קודם לברכה המושפעת על ידו.

תקציר תניא : | ט״ז מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ״ז. ההארה הראשונה הנזכרה לעיל, המאירה מרוחו של הצדיק לאחר פטירתו, מתלבשת בפנימיות בתלמידים. אך ישנה גם הארה שניה המאירה על תלמידי הצדיק ומאירה עליהם מלמעלה בבחינת מקיף; בפטירת הצדיק, עולה נשמתו עם כל עבודתו שעבד כל ימי חייו לשורשה, לבחינת מלכות של עולם האצילות (הנקראת 'חקל תפוחין קדישין'). העלאה זו גורמת ל'יחוד זעיר אנפין ומלכות' וההמשכה נקראת 'זריעה'. הארה זו אינה מורגשת, אך היא מכניסה בלב תלמידיו הרהורי תשובה ומעשים טובים וזה נקרא 'גידולי גידולין' (מהאורות הזרועים). .

תקציר תניא : | י״ז מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ״ח. אגרת זו כתב רבנו הזקן אל מחותנו הרב הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, לנחמו על פטירת בנו. בפתח האגרת מביא רבינו הזקן את דברי המדרש: מדוע נסמכה פרשת מרים לפרשת פרה אדומה? ללמדך, שכמו שפרה אדומה מכפרת כך מיתתן של צדיקים מכפרת. בפרה אדומה יש מעלה על שאר הקרבנות, שהיא ממשיכה לעולם דרגת קדושה נעלית ביותר, המשכה מבחינת ״קדש״ (שהיא למעלה מבחינת ״זעיר אנפין״ הנמשכת על ידי שאר הקרבנות) שלמעלה מהספירות והעולמות ולכן בכוחה לתקן גם מה שנפל למטה למטה במדרגות התחתונות, ולטהר את המדרגה התחתונה ביותר בטומאה - טומאת מת