אשכול - תקציר לימוד התניא היומי

תקציר תניא כ"א מרחשון: אגרת הקודש סימן כט הרצון העליון נקרא 'כתר עליון' ויש בו 620 ׳עמודים׳ המחברים בין הכתר לארץ. המצוות הן העמודים הממשיכים מהרצון העליון עד העולם הגשמי (הרצון העליון מתלבש ב 620 מצות מעשיות, שהן 613 מצוות התורה בצירוף עוד 7 מצוות שמדרבנן). ע״י קיום המצוות, שהן בחינת הרצון (חיצוניות התענוג), נעשות המצוות ללבוש שעל ידו יכולה הנשמה לקבל את בחינת התענוג הפנימי שהיא פנימיות הכתר.

תקציר תניא : | כ״ב מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ״ט. כל מה שנתבאר בנוגע ללבושים ממעשה המצוות (עמודי אור שיורדים עד לעולם העשייה) - זהו לגבי הלבושים שבגן עדן התחתון, אבל הלבושים של גן עדן העליון נעשים לבוש לנשמה מכוונת הלב שבעסק התורה והתפילה.

תקציר תניא : | כ״ג מרחשון - אגרת הקודש, אגרת כ״ט. המצוות הן הרצון העליון וכפי שהן כתובות בתורה שבכתב הן אינן גלויות, וע״י התורה שבעל פה מתגלה הרצון העליון. כמו למשל מצוות תפילין שלא ניתן לדעת כיצד לקיימה רק מהמפורש שבתורה שבכתב, אלא באמצעות פרשנותם של חכמים בתורה שבעל פה. משל למה הדבר דומה, כמו שכל אברי הולד כלולים בטיפת האב בהעלם והאם מגלה אותם כשיולדת את הולד, כך התורה שבעל פה מגלה את המצוות הנמצאות בהעלם בתורה שבכתב. לכן, לגילוי הרצון העליון הנפעל ע״י התורה שבעל פה יש מעלה על התורה שבכתב, ששם הרצון הוא בהעלם. לפי ביאורים אלו מובן מדוע נאמר שמי ששונה הלכות מובטח לו שהוא בן עולם הבא, שלזה אפשר לבוא דוקא ע״י שהנשמה מתלבשת בלבושים מבחינת רצון העליון - ע״י לימוד ההלכות, שהן הגילוי של הרצון העליון.

תקציר תניא : | כ״ד מרחשון - אגרת הקודש, אגרת ל׳. באגרת זו מעורר רבנו את המתנדבים לצדקת ארץ ישראל. למרות שנתינת הצדקה בשנים שעברו היתה בלי נדר, אף על פי כן אינו ראוי לגרוע מנתינת הצדקה. רז״ל אמרו שע״י הצדקה נעשה ״חשבון גדול״. כלומר, כאשר האדם נותן צדקה ברצון טוב ובסבר פנים יפות הוא מעורר התעוררות מלמעלה וממשיך "אור אין סוף" ו"בלי גבול" ב״חשבון״ שהיא ספירת המלכות, שורש ומקור הנבראים בעלי חשבון וגבול. לכן ע״י הצדקה נעשה גם ״שלום״ וחיבור בין קצה השמים שלמעלה (אין סוף) לבין קצה השמים שלמטה (ספירת המלכות, המדרגה התחתונה שבעשר הספירות).

תקציר תניא : | כ״ה מרשון - אגרת הקודש, סימן ל״א. נאמר בתיקוני זהר שבזמן הגלות השכינה ״חולה״. ומסביר בדרך משל: כשם שסיבת החולי בגוף האדם היא כאשר ישנה הפרעה בהילוך הדם (למשל כשיש מכה באבר מסוים) וע״י זה נפסק או מתמעט הקשר שבין האברים אל הלב, כך בנמשל - השכינה (שהיא האור האלוקי המחייה את הנבראים) נקראת ״לב״ ונשמות ישראל הם ה״אברים״. כאשר נשמות ישראל מאוחדות ומקושרות זו בזו, נמשכת בהם החיות שמקשרת אותם עם הקב״ה. סיבת הגלות היא שנאת חינם, וע״י פירוד הלבבות בין בני ישראל נגרם סילוק המשכת החיות מה״אברים״, ולמעשה סילוק השכינה ונגרמת גלות ר"ל, ואפילו השכינה עצמה נעשת כביכול ״חולה״ (כמו שהלב נעשה חולה במצב של קלקול בזרימת הדם).

תקציר תניא : | כ״ו מרחשון - אגרת הקודש, אגרת ל"ב. אגרת זו נכתבה כמענה על כך שבמנייני החסידים הסדירו את הצדקה ע״י גבאי צדקה, ומסביר את המעלה הנוספת כשההתעוררות לצדקה באה מהאדם עצמו. נאמר בפסוק 'צדקתו עומדת לעד', מדוע 'עומדת' בלשון נקבה? מפני שהצדקה היא בחינת ׳מקבל׳ (נקבה) – כלומר 'כלי' לאור אין סוף הסובב כל עלמין. אור אין סוף נמשל לאש, וכדי להאיר בעולם הזה הוא צריך כלי שיאחז בו, כאש הנאחזת בפתילה. הכלי להארה זו הוא בחינת החסד ונדיבות הלב שבעשיית המצוה. כשעושים צדקה וחסד זה כמו 'זריעה', וה'קצירה' (ההתגלות) היא בזמן תחית המתים. כתוב: ״צדק לפניו יהלך״ - בלשון זכר, ומדבר על נתינת צדקה מרצונו הפנימי שבכך הוא ׳משפיע׳ ומעורר את המשכת אור אין סוף. כשההתעוררות לצדקה באה מאדם אחר אז זה בבחינת ׳מקבל׳ (לשון נקבה), כלי המקבל הארה בלבד מאור אין סוף.

תקציר תניא : | כ״ז מרחשון - קונטרס אחרון. כיצד ע״י קריאת סיפורי מעשיות שבתורה נהיה האדם מקושר בחכמה עילאה? כאשר האדם עוסק בתורה למטה ה׳דיוקן׳ של האדם למעלה (שורש נשמתו) עוסק גם כן בתורה וע״י זה גם האדם למטה קשור בחכמה עילאה , זה כאשר האדם רק מהרהר באותיות הכתובות בתורה. אבל בדיבור, הדיבורים עצמם קשורים בחכמה עילאה. מבואר בזוהר שהדיבור בוקע את ה״רקיעין״ (המדרגה החיצונית שבכל עולם) שבין עולם הזה ובין העולמות הרוחניים ועולה למעלה , אך ההמשכה מהדיבור היא רק מעט מהאור שנוסף למעלה . ההרהור אינו פועל המשכת האור למטה , אבל הוא כן פועל ומוסיף אור גדול בעולמות העליונים הרוחניים . מעלת הדיבור והמעשה על המחשבה (הרהור) היא לענין ההמשכה מלמעלה למטה (שזה תכלית האדם), אבל העלאת התורה והמצוות מלמטה למעלה היא דוקא ע״י ״מחשבה טובה״ ( אהבת ה ויראת ה) והדיבור עצמו ללא אהבה ויראה אמנם עולה ב״רקיעין״ אבל אינו נכלל באלוקות.

תקציר תניא : | כ״ט מרחשון - קונטרס אחרון. כאשר ישנה כוונה בלימוד תורה ותפילה, שווה מעלת התפילה למעלת התורה, ונבראים מהם מלאכים בעולם הבריאה. רבנו הזקן שואל, אם כך מדוע כאשר התורה והתפילה לא בכוונה יש הפרש ביניהם, שמלימוד תורה ללא כוונה נבראים מלאכים בעולם היצירה, ובתפילה ללא כוונה התפילה נדחית למטה לגמרי? ההסבר הוא, שלימוד תורה שלא בכוונה הוא לא בכוונה לשמה, ולא שחושב מחשבות זרות בשעת הלימוד (אבל אם לימודו הוא מפני איזו פניה למשל בשביל כבוד וכו' התורה לא עולה למעלה). ואילו בתפילה שלא בכוונה המחשבות הזרות מתלבשות באותיות הדיבור ואינן מניחות לתפילה לעלות למעלה. מכל מקום יש מעלה בתפילה עם מחשבות זרות על תורה עם פניה, שהפניה היא סיבת לימודו, ובתפילה ללא כוונה כוונתו הכללית היא להתפלל. לכן התיקון לתפילה ללא כוונה קל יותר מתיקון לימוד תורה עם פנייה (שמספיק שיתפלל בכוונה ובכך יעלה את כל התפילות שהיו ללא כוונה).

תקציר תניא : | א כסלו - קונטרס אחרון. תפילה שלא בכוונה עולה ל'רקיע תתאה', אך אינה פועלת את הענין שהתפילה אמורה לפעול, שכן כדי לפעול מילוי הבקשות שבתפילה צריכים להמשך למעלה מהעולם בעולם. לעומת זאת, כשהתפילה היא בכוונה היא עולה לבחינת 'זעיר אנפין' שבעולם העשיה ומשם יכולה להמשך המשכה בעולם למלא את החסר. מובא בזהר, שתפילה עם מחשבות זרות עולה לכתחילה עד לבחינת 'זעיר אנפין' שבעולם הבריאה, הכוונה ב'עליה' היא לענין הפגם שהיא פועלת ולא שהתפילה מתעלה שם במדרגה עליונה יותר שבקדושה. תפילה עם מחשבות זרות עדיפה מאשר לימוד תורה מתוך פניה (של כבוד וכד׳), שאינה עולה כלל. אבל כאשר אדם לומד תורה שלא בכוונה מתוך הרגל ולא מתוך פנייה טמונה בלימוד זה אהבה המסותרת שבטבע כל אחד מישראל ואין בזה שום חטא ולכן עולה למעלה.

תקציר תניא : | ב׳ כסלו - קונטרס אחרון. מובא שבזמן הזה, עיקר הבירור (של הניצוצות דתוהו שנפלו בקליפת נוגה) הוא ע״י התפילה. למרות שנאמר כי דוקא תלמוד תורה הוא 'כנגד כולן', מקדים לבאר מה היא ההמשכה שממשיכים ע״י תורה ומה ממשיכים ע״י תפילה. ע״י תורה ומצוות עיקר ההמשכה והוספת האור, הוא בעולם האצילות ומשם נמשך בעולמות בדרך של התלבשות, בהתאם למקבלים. ואילו בתפילה ההמשכה היא בגלוי (לא רק בהתלבשות), שהרי ענין התפילה הוא המשכת אור אלוקי לשנות טבע הנבראים (שיתרפא החולה וכד׳). זאת מפני שההמשכה היא מאין סוף ברוך הוא, כל יכול, בשונה מתורה ומצוות שלא נעשה שינוי. דבר נוסף, שבעבודת התפילה יש צורך בהתעוררות מלמטה, שהיא אהבה בלי גבול (הנקראת ״שבכל מאודך״), ובכוחה להמשיך אור אין סוף, בלי גבול.

תקציר תניא : | ג׳ כסלו - קונטרס אחרון. ע״י המצוות נמשך 'אור-אין-סוף' של הקב"ה ב׳מוחין׳, שהם כלולים מה׳ חסדים וה׳ גבורות (שמקורן הוא בחינת הכתר, הנקראת 'לבנונית') וזאת בכדי לברר את רפ״ח (288) הניצוצים שנפלו לעולמות בריאה-יצירה-עשיה, וכשמתבררים נכללים הם בבחינת 'זעיר אנפין'. בחינת הכתר הוא ענין העונג וחפץ להמשיך אור אלוקי למטה, המתחלק לתרי״ג מצוות. למשל, כאשר אדם למטה עוסק במצות חסד הוא מעורר ע״י זה המשכת 'אור אין סוף' לבחינת החסד שלמעלה (ב'חיצוניות הכלי'), וכשעוסק בענייני דינים מעורר המשכה לבחינת הגבורה. המצוות המעשיות הן תכלית הבריאה, לכן רצה משה רבנו להכנס לארץ ישראל ולקיים שם מצוות מעשיות.

תקציר תניא ה׳ כסלו: קונטרס אחרון כל עוד הנשמה מלובשת בגוף האדם, אין האדם יכול 'לתפוס' במהות האלוקית ולכן אי אפשר שע״י יראה ואהבה שכליים ידבק בקב״ה באמת, שהרי כאשר אדם מכוון את הכוונה הרוחנית שבמצוה, השגתו היא רק בבחינת המציאות ואינו משיג את המהות (חוץ מלימוד הלכות המצוות). מה שאין כן במעשה המצוות, שבהם נמשך ומתלבש מהות אלוקות, אזי כשתופס את הדבר הגשמי ומקיים אתו מצוה ע״פ ההלכה, הוא אוחז במהותו וע״י זה הוא תופס ממש את מהות האלוקות המלובשת בו.

תקציר תניא : | ו׳ כסלו - קונטרס אחרון. יש מעלה בלימוד גדולת ה׳ שבסדר ההשתלשלות (העולמות והספירות) שעל ידם בא האדם לאהבה ויראה ומגיע ל״לב שלם״. אך זו רק מצווה אחת מתרי״ג מצוות והרי האדם צריך ללמוד את הלכותיהן של כל התרי״ג מצוות ולקיימן בפועל מכיוון שרק ע״י קיום כל התרי״ג מצוות במחשבה דיבור ומעשה מבררים את הבירורים של בריאה יצירה ועשיה.

תוקן על ידי רב_זושא ב- 19/11/2023 10:11:34

תקציר תניא : | ט׳ כסלו - קונטרס אחרון. רבינו הזקן מבאר ענין נוסף במעלת ההלכות: המלאכים הם נבראים, היכולים להשיג רק בחינת נפש ורוח (ולא נשמה שהיא אלוקות) ומהשגה זו היראה והאהבה שלה. נמצא שאהבה ויראה השכליים הם רק במדרגת 'נברא' ולא אלוקות ממש. בשונה מזה ההלכות שהן חוכמתו ית׳, זו למעשה אלוקות המתלבשות בעניינים גשמיים. גם באהבה ויראה שכליים ישנה התלבשות של חכמה עליונה אך היא בהעלם והסתר לגמרי בחינת נפש ורוח של עולם העשיה. גם ההתלבשות של חכמה עליונה בבחינת נפש ורוח שבעולם הבריאה היא באופן של הסתר, מכיוון שבחינות נפש ורוח = נברא, ונברא מתהווה דוקא ע״י שהבורא מסתתר ממנו.