אשכול - תקציר לימוד התניא היומי

תקציר תניא : | י כסלו - קונטרס אחרון. בשונה מאהבה ויראה שכליים, ההלכות אינן מעלימות על הארת חכמה עליונה שבהן. אמנם חכמה עליונה עוברת דרך לבוש העשיה, אך אין זו התלבשות ממש הפעולת הסתר אלא ב׳דרך מעבר׳ בלבד. הדברים הגשמיים אודותם דנה התורה אכן מסתירים על בחינת חכמה עליונה, אך בהלכה עצמה מאיר חכמתו ית׳ ללא הסתר. לכן נמשלה התורה למים, כשם שהמים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, כך התורה ירדה ונתגלתה גם במקומות נמוכים. וזהו מעלת לימוד הלכות על אהבה ויראה שכליים, שגם לאחר שההלכה ירדה לעולם הזה, היא למעלה מבחינת חכמה בינה ודעת של עולם העשיה ואפילו מבחינת נשמה שבספירות (שהרי אף היא אלוקות).

תקציר תניא : | י״א כסלו - קונטרס אחרון. הטעם לכך שגם לאחר שירדה ההלכה לעולם העשיה היא למעלה מבחינת חכמה (חב״ד) של עולם העשיה, הוא מאחר שבחינת חכמה של עולם העשיה הוא מקור החיות לנבראים, ואילו החכמה שבהלכות עניינה היא בעולם האצילות, שהוא אלוקות. לכן ההלכות נתלבשו בבחינת נשמה של עולם הבריאה ועולם היצירה שהיא מבחינת עולם האצילות, ולא נתלבשה בבחינת נפש ורוח שהן בבחינת נברא. התפשטות של עצמיות בחינת החכמה (חב״ד) של בחינת נשמה הוא בהלכות (שעניינם הוא תיקון פרצופי האצילות, אלוקות) והוא מתפשט בשש הספירות (מחסד ועד מלכות) וזו בחינת ששה סדרי משנה וגמרא.

תקציר תניא : | י״ב כסלו - קונטרס אחרון. רבינו הזקן מבאר את מעלת התורה עצמה, שמאיר בה אלוקות בגילוי. התורה שהאדם לומד בעולם הזה עולה למעלה ומזה נעשה לבוש בבחינת 'רוח' שנמשך על האדם. ומאחר שהאדם הוא נברא אזי גם התורה שלומד היא בבחינת נברא, אבל עצם התורה הוא אלוקות. המשכת התורה היא מבחינת חכמה (נקראת יסוד אבא), ובה מתלבש אור אין סוף ודרך בחינת החכמה נמשך אור אין סוף לבחינת מלכות. המקרא, המשנה והתלמוד מצד עצמם הם בבחינת נברא, אבל הם נקראים בשם ה׳ (כמו מלאך בעת השליחות) כלומר שאור אין סוף שוכן בהם בלי הסתר כלל. לכן כאשר אדם לומד תורה הוא ממשיך אלוקות בעולם שעי"ז עולה העולם לקדושה, וזהו תכלית בריאת האדם. מה שאין כן באהבה ויראה שכליים, וזאת מפני שהן מדרגת נברא וגם אינם פועלים המשכה אלוקות בעולם אלא רק הסתלקות.

תקציר תניא : | י״ג כסלו - קונטרס אחרון. בהמשך למה שנתבאר שע״י לימוד הלכות של מצוות עשה מבררים את הניצוץ מעולם התוהו שנפל בדברים הגשמיים, כעת בא לבאר שאפילו לימוד הלכות שאינן מצויות, דברים שלא קורים, פועלים גם כן את הבירור . לכל דבר גשמי יש שורש למעלה שממנו הוא מקבל את חיותו. לכן, ע״י לימוד פרטי הלכות לא תעשה, נמשך אור אלוקי שמפריד את הקליפות מהקדושה (שלא יוכלו לינוק את חיותם ממנה). בזמן הזה לימוד הלכות לא תעשה הוא בחינה של 'סור מרע', להפריד את הקליפה מהקדושה. אבל לעתיד, כשיושלם בירור הניצוצות, יהיה לימוד ההלכות רק בבחינה של ׳עשה טוב׳. ע״י קיום מצוות לא תעשה תהיה המשכה של בחינת ׳גבורות קדושות׳ (שורש מצוות לא תעשה), ויומתקו בחסדים הנמשכים ע״י מצוות עשה.

תקציר תניא : | י״ד כסלו - קונטרס אחרון. באגרת זו מבאר רבנו את המעלה האמיתית בלימוד ההלכות, ומסביר מדוע דוד המלך ששיבח את התורה בכך שהעולם בטל אליה במציאות - נענש על כך. כאשר פעולת המצוה היא כפי שהתורה דורשת, נפעלת עליית העולמות, מה שאין כן כשמקיים את המצוה שלא ע״פ אחד הדקדוקים. זהו פרוש הפסוק ״מה גדלו מעשיך ה׳ מאוד עמקו מחשבותיך״, שבתחילה האדם מתבונן בריבוי הנבראים ומזה מבין איך מאוד עמקו מחשבותיך שבתורה, עד שכל העולמות וכל מה שבהם בטלים במציאות לגבי דקדוק אחד מדברי תורה. לכן, בעת צרתו של דוד המלך (כשברח מפני אויביו), היה משתעשע בתורה ושמחתו הייתה מפני שהרגיש שכל העולם והנבראים אין להם ערך ומתבטלים לגבי דקדוק אחד שבתורה. אך אם כן מדוע תופס אצלו מקום שבעולם הזה לא טוב לו, מאחר שהוא עוסק בתורה ?

תקציר תניא : | תניא ט״ו כסלו - קונטרס אחרון. דוד המלך נענש מפני ששבח את התורה על כך שכל העולם ומלואו תלוים בדקדוק אחד מדברי תורה, וזה שבח על חיצוניות התורה (בחינת ׳אחוריים׳) ואילו התורה כפי שהיא במעלתה האמיתית, אינה במדרגת 'שעשועי אדם', שהרי היא מאוחדת לגמרי באור אין סוף ואינה בגדר העולמות כלל, אלא היא שעשועיו של הקב״ה, שהרי רק הקב״ה יודע את המעלה האמיתית של התורה (׳בידיעת עצמו'). זו היא הטענה על דוד המלך ששיבח את התורה כפי שהיא חיות כל העולמות בעוד מעלתה הפנימית היא באין ערוך לכך. לכן נענש מדה כנגד מדה בשכחה, שענין השכחה נמשך מבחינת ׳אחוריים׳.

תקציר תניא : | ט״ז כסלו ~ קונטרס אחרון. אגרת זו באה לעורר על נתינת צדקה, שע״י צדקה מאירה בחינת ׳איתן׳ שבנשמה. בנשמה יש בחינת איתן (חוזק), המתבטאת בכך שכל אחד מישראל אינו רוצה להיות נפרד מהקב״ה. בחינה זו תתגלה בעיקר לעתיד לבוא. העצה להאיר קצת מבחינת איתן אל הרגש בזמן הגלות, היא לעורר רחמים על הניצוץ האלוקי שבנפשו, על כך שאינו יכול להרגיש ביטול בתכלית אל הקב״ה. הדרך לעורר ולהמשיך את הרחמים העליונים, הוא ע״י הצדקה. ומאחר שהצדקה נחוצה כדי להציל את הנפש האלוקית (מהשבי בגלות) הרי צריך האדם להיות מוכן לתת את כל אשר לו.

תקציר תניא : | י״ז כסלו - קונטרס אחרון. באגרת זו רבנו הזקן מוכיח את אלו שאינם מרשים למי שמתפלל במתינות להיות שליח ציבור, זאת מפני שישנם כאלו הממהרים בתפילתם. כאשר שליח ציבור מתפלל באריכות, הוא גורם לכל המנין להתפלל באריכות, ובכך מזכה את כולם בחיים ואריכות ימים. ועדיף לאדם שמאוד ממהר לא לשמוע קדושה וברכו מאשר להפריע לאחרים להאריך בתפילה. בזמן הזה לפני ביאת משיח עיקר העבודה היא אריכות בתפילה המביאה לגילוי האהבה המסותרת שבכל אחד מישראל. וע״י גילוי אהבה זו האדם מקיים את מצוות ״ואהבת את ה' אלוקיך...״, ומביא להתגלות אהבה זו גם בנפש החיונית. ובכך נפעל בירור בנפש החיונית שמתבררים ועולים לקדושה המאכלים שמהם נוצר הדם, המלבושים והדירה שהרי תכלית הכוונה היא עבודת הבירורים.

תקציר תניא : | י״ח כסלו - קונטרס אחרון. באגרת זו מזהיר רבנו מדברים בטלים בשעת התפילה. עיקר הסיבה לדברים בטלים בזמן התפילה היא, שאנשים שאינם ראויים ניגשים להיות שליח ציבור וזה גורם בין היתר אי סדר, שלא כולם מתפללים יחד. לכן יש לבחור אנשים קבועים הראוים להיות שליח ציבור ואותם אנשים צריכים להתפלל בקול רם ובמתינות. יש גם לחלק את כל הש"ס באופן שיסיימו את כל הש"ס כל שנה. ומוסיף רבינו שמכיוון שהדור חלש ואינו יכול להתענות ,יש לדקדק בשמירת שבת כהלכתה, שהרי כל השומר שבת כהלכתה, מוחלים לו על עונותיו, ובשביל זה יש ללמוד הלכות שבת. יש להיזהר מדיבורים בטלים בשבת, שהרי פעולת האדם למטה היא כדוגמת העניניים למעלה, לכן יש להישמר משיחה בטלה ומדיבורים גשמיים, כמו שה׳ שבת מעשרה מאמרות שבהם נבראו שמים וארץ.