|
|
| נשלח ב-15/3/2016 18:44 |
 |
| |
תקציר תניא : | ה' אדר ב' - פרק ל"ה אדמור הזקן מביא משל מהזוהר, שממשיל את אור השכינה המאיר על ראש האדם, לאור הנר וגוף האדם לפתילה . אור השכינה זקוק ל'שמן', ואילו השמן, הוא המעשים הטובים שאדם עושה. לכן אדם חכם דואג שלא יחסרו לו מעשים טובים (שמן) לצורך אור השכינה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2016 18:35 |
|
| |
תקציר תניא : | ו' אדר ב' - פרק ל"ה המעשים הטובים של האגם נמשלים כ'שמן' המשמש לאור השכינה המאיר על ראש האדם (הפתילה). נשמת האדם אינה יכולה לשמש כשמן, שתפקיד השמן להישרף לגמרי ולהפוך לאור הנר ואילו הנשמה אינה בטלה לגמרי לקב"ה, שכן בסופו של דבר היא מציאות עצמאית אך כזו שמוכנה להתבטל למרות מציאותה, אך אינה יכולה להתבטל לחלוטין ולהכלל עם אור ה'. לכן רק המצוות והמעשים הטובים, שהם פנימיות רצון ה', יכולות לשמש כשמן לאור השכינה, וביכולתן להתאחד ממש באור הרצון העליון . הכוונה ב'השראת השכינה', היא גילוי אלוקות. כדי שיהיה גילוי אלוקות על דבר, הוא צריך להיות בטל לאלוקות וכל מה שלא בטל לגמרי לקב"ה אור ה' לא מתגלה בו. גם צדיק שאוהב את ה' עדיין הוא מציאות של 'יש' וגם אצל הצדיק השכינה מתגלה רק ע"י קיום התורה והמצוות, שהן רצונו הפנימי של ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2016 16:07 |
|
| |
תקציר תניא : | ז' אדר ב' - פרק ל"ו בפרק הקודם הוסבר, כי קיום מצוות מעשיות מזכך את הנפש הבהמית. כעת ממשיך להסביר, שבכך פועל האדם את תכלית בריאת העולם. תכלית בריאת העולם היא שבתוך הנבראים התחתונים יתגלה אור אין סוף. כל העולמות לגבי הקב"ה שווים ואינם תופסים מקום כלל. השינוי בין העולמות העליונים לתחתונים הוא רק לגבי העולמות, ככול שישנה השתלשלות וירידה יש יותר העלם והסתר. העולם הזה הוא העולם הכי תחתון וחשוך, בו האלוקות מוסתרת עד שהוא מלא בקליפות האומרות על עצמן שהן המציאות הבלעדית. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2016 12:43 |
|
| |
תקציר תניא : | ח' אדר ב' - פרק ל"ו תכלית בריאת כל העולמות אינה בשביל העולמות הרוחניים הנעלים! להיפך, לגבי הקב"ה נחשבת בריאת 'עולם האצילות' כירידה. דוקא העולם הזה (התחתון ביותר) שבו מציאות הרע היא בתוקף ובגילוי - הוא התכלית, מפני שע"י הכיפוף וההכנעה של הסיטרא אחרא יש נחת רוח לקב"ה וחושך הקליפות נהפך לאור של קדושה. מעלה נוספת בעולם הזה על פני העולמות העליונים: בעולם הזה החושך עצמו נהפך לאור בלי לבושים, לעומת העולמות העליונים, בהם ההארה היא ע"י לבושים, כדי שהעולמות לא יתבטלו במציאות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2016 23:57 |
|
| |
תקציר תניא : | ט אדר ב' - פרק ל"ו כדי שנוכל לקבל בעולם הזה את גילוי האור אין סוף בלי לבושים, נתן לנו הקב"ה את התורה הקדושה. לתורה כח מיוחד, באמצעות הלימוד בה אנו מקבלים את היכולת להכיל את הגילוי המופלא שיתגלה בגאולה, כאשר תכלית בריאת העולם תתממש. אז יאיר אור ה' במלוא תפארתו ובכל זאת העולם לא יתבטל מעוצמת הגילוי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2016 14:37 |
|
| |
תקציר תניא : | י' אדר ב' - פרק ל"ו גם בשעת מתן תורה היה מעין הגילוי של ימות המשיח. בעקבות ההתגלות האלוקית הנעלית, התבטלה מציאותם של בני ישראל ונשמתם פרחה. הקב"ה החייה אותם בטל של תורה, ומכאן שהכוח לחיות ולהכיל גילוי בא מבחינת טל שבתורה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2016 18:29 |
|
| |
תקציר תניא : | י"א אדר ב' - פרק ל"ו במתן תורה האיר בעולם גילוי אלוקות, אך לאחר מכן, חטא העגל גרם שוב להעלם האור האלוקי. העלם זה יוסר בביאת משיח, שאז תזדכך גשמיות הגוף והעולם, ע"י התורה שהיהודי לומד היום. אז יוכל העולם להכיל את גילוי אור אין סוף וזוהי תכלית ושלמות העולם הזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2016 19:03 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ב אדר ב' - פרק ל"ו ההתגלות האלוקית שתהיה בגאולה האמיתית והשלימה, תלויה במעשינו ועבודתנו בזמן הגלות. כיצד? בזמן שיהודי מקיים מצוה באמצעות חפצים גשמיים או בגופו הגשמי, הוא גורם לכך שיומשך גילוי אור אין סוף בגשמיות של העולם הזה! לדוגמא, כאשר עור של בהמה כשרה נהפך להיות חפץ מצווה של תפילין או מזוזה, אזי נמשך באותו קלף גילוי אור אין סוף. (לעומת זאת, דברים אסורים המקבלים את חיותם מ-3 הקליפות הטמאות, כמו אתרוג שעדיין בשנות הערלה - לא ניתן יהיה להעלותם אף פעם לקדושה גם אם עושים איתם מצוה) נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2016 19:25 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ג אדר ב' - פרק ל"ז כאשר הדברים בהם היהודי מקיים מצוה, הם דברים מותרים וטהורים, פועלת המצוה באותם דברים גשמיים, שהחיות שבהם עולה ומתאחדת עם אור אין סוף. גם כוח הנפש הבהמית, המחיה את גוף האדם מתעלה לקדושה, בזמן שיהודי משתמש בכוח זה לעשיית מצוה , לימוד תורה ותפילה. מפני שלכל מצוות אלו היהודי נזקק להשתמש בכוח הנפש הבהמית. וככול שהוא משקיע יותר כוח בדיבורי התפילה, הוא מכניס יותר כוחות מהנפש הבהמית ומתיש את כוחה. בדרך זו, התורה נשמרת בזכרונו של האדם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2016 03:23 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ד אדר ב' ,פורים- פרק ל"ז כזכור, כאשר יהודי מקיים מצווה כוחות הנפש בהם השתמש 'נכבשים' לצד הקדושה. כוחה של המצווה לא נעצר בזאת. גם כל מאכל ומשקה שהיהודי אכל ושתה, ובכוחם יכול היה לקיים את המצווה, נכבשים גם הם בשעת המצווה. נפשו של היהודי, גופו, וכל הגשמיות המסייעת לקיום המצווה עולים ונכללים באור האלוקי. בכל קיום מצווה מתרחש דבר מופלא זה, ובהצטברות של מצוות רבות נמגר כליל את כוחות הקליפה וזוכים לגאולה השלימה נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2016 01:55 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ז אדר ב' - פרק ל"ז כיום, בזמן הגלות, החיות של העולם הזה היא מ'קליפת נוגה'. אולם בגאולה הקרובה, ייצא הרע מקליפת נוגה וקליפה זו תתבטל ותתעלה לקדושה יחד עם כל חיות העולם הזה ותהיה בטלה כ'מרכבה' לה'. בגאולה העתידה כל בני האדם יוכלו לראות אלוקות בגלוי, כפי שהיה במתן תורה. בעלייתה של קליפת נוגה לקדושה, יתבטלו לגמרי גם כל 'שלש הקליפות הטמאות'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2016 21:23 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ז אדר ב' - פרק ל"ז גילוי האלוקות שיהיה בימות המשיח תלוי בהמשכת אלוקות לנפש החיונית בזמן הגלות. ההמשכה נעשית ע"י קיום מצוות עשה והישמרות מלעבור על מצוות לא-תעשה: ע"י קיום מצוות עשה - נמשכת אלוקות לנפש החיונית ולכל העולם כולו. וע"י הישמרות מלעבור על מצוות "לא תעשה" - הטומאה לא יכולה לינוק מהקדושה באמצעות הנפש החיונית. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2016 20:17 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ח אדר ב' - פרק ל"ז כל העולם מתקיים בשביל נשמות עם ישראל (600 אלף), אם נחלק את העולם ל-600 אלף חלקים יוצא שכל חלק שייך לאחת מ-600 אלף נשמות עם ישראל. וכאשר יהודי משתמש בדברים גשמיים בעולם הזה לעבודת ה', הוא מעלה בכך את חלקו בעולם. והרי ישנן יותר מ-600 אלף נשמות? 600 אלף נשמות עם ישראל הן שורשים וכל שורש מתחלק ל-600 אלף ניצוצות - שכל ניצוץ הוא נשמה אחת. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2016 19:32 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט אדר ב' - פל"ז נשמה היורדת לעולם הזה, אינה יכולה להגיע לדרגה עליונה של דבקות בה' כמו לפני ירידתה לעולם הזה (גם אם היא תגיע למדרגת צדיק גמור), זאת מפני שהגוף אינו יכול להכיל יראה ואהבה גדולות כמו שיש לנשמה למעלה. מטרת ירידת הנשמה, איננה עבור עצמה, אלא כדי לתקן את הגוף והנפש הבהמית, בכך שהיא נשמרת מאיסורים ומקיימת מצוות מעשיות, הנעשות עם הגוף והנפש הבהמית. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2016 23:11 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' אדר ב' - פרק ל"ז אמרו רז"ל "צדקה שקולה כנגד כל המצוות". זאת משום שמטרת המצוות היא להעלות ולזכך את הגוף והנפש הבהמית, וזה קורה בצורה המושלמת ביותר במצוות צדקה. והסיבות לכך: א. את הכסף שנותן האדם לצדקה הוא השיג ע"י עבודה עם כל כוחות הנפש. ב. ברגע שאדם נותן צדקה הוא מונע אמצעים לסיפוק נפשו החיונית. בשני דברים אלו הזיכוך והעליה של נפשו הם כלליים ולא נוגעים רק לפרטים מסוימים. בלימוד תורה ישנה מעלה על מצוות צדקה, בכך שהתורה היא המוחין של הבורא והמצוות הן האברים שלו. וכמו שבאדם מאיר אור נעלה יותר במוח מאשר באברים, כך גם האור הנמשך לעולם ע"י לימוד תורה נעלה יותר מהאור שנמשך לעולם ע"י קיום מצוות. למרות המעלות שבלימוד התורה - "המעשה הוא העיקר", לכן ההלכה קובעת שאם אדם נמצא באמצע לימוד תורה וישנה מצווה אחרת שרק הוא יכול לעשותה, הוא צריך להפסיק את לימודו ולקיים את המצווה. מעלה נוספת בלימוד התורה - שהתורה מאוחדת עם הבורא, לכן כאשר אדם קורא ולומד תורה הוא 'קורא' בכך לה'. כאשר האדם יתבונן בכך שע"י לימוד התורה הוא 'ממשיך' עליו, כביכול, את הקב"ה בעצמו, יגיע ליראה גדולה מן הקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
|
