אשכול - תקציר לימוד התניא היומי

תקציר תניא : | י״ג שבט - פרק כ׳. עשר כוחות הנפש (השכל והמדות) הן מקור המחשבה והם למעלה מה'אותיות'. רק לאחר שהאדם חושב בכח המחשבה אודות דבר מסוים מופיעות האותיות במחשבתו. למשל - כשאדם תאב לדבר מסוים בשכלו או בליבו, אין עדיין אותיות במחשבתו, רק לאחר שהתאווה חזרה ועלתה מהלב למוח שוב כדי לחשוב איך לממש את התאוותו בפועל - אז הוגה במחשבתו באותיות, בשפה שרגיל בה.

תקציר תניא : | י״ד שבט - פרק כ״א בהמשך למשל אודות ערך דיבור של אדם לעומת עצם הנפשו. כך לגבי הקב״ה, (על דרך משל שהרי הדיבור העליון שונה לגמרי מהדיבור שלנו), כמו שדיבורו של האדם מגלה את מחשבתו, כך דיבורו של הקב״ה הוא התגלות אור וחיות, שהם (דיבורותיו של הקב"ה) עשרה מאמרות שע״י נברא העולם וכל חלקי התורה שהם התגלות האור האלוקי. אך ענין הפרוד שישנו בדיבור האדם (שכשהדיבור יוצא אל הזולת נראה כמציאות לעצמו) אינו נמצא בדיבור שלמעלה המאוחד תמיד עם הקב״ה

תקציר תניא : | ט״ו שבט - פרק כ״א. הדיבור והמחשבה של הקדוש ברוך הוא, מאוחדים איתו. משל לדבר, כמו שלפני שהאדם חושב את אותיות הדיבור הן מאוחדת בשורשן, כך הדיבור שלמעלה מאוחד עם הקב״ה אף אחרי ההתגלות. הדיבור העליון מאוחד עם הקב״ה באותה מידה בין אם לפני הבריאה או לאחריה ואילו השינוי הוא רק לגבי הברואים המקבלים חיותם דרך 'דיבור' העליון, העובר צמצומים רבים המסתירים את האור והחיות, כדי שהברואים לא יאבדו את מציאותם. ‬

תקציר תניא : | ט״ז שבט - פרק כ״א. החיות של הדיבור העליון מגיעה לנבראים אחרי צמצומים רבים, המסתירים על החיות האלוקית לגבי הנבראים. מכאן יכול להידמות לנבראים שהדיבור העליון דומה לדיבורו של האדם. אך לגבי הקב״ה הצמצומים אינם מסתירים כלל, מכיוון שהצמצומים עצמם הם אלוקות, ממילא כל המציאות של עולמות ונבראים אינם נחשבים כלל לגבי הקב״ה ואינם פועלים שום שינוי באחדותו.

תקציר תניא : | י״ז שבט - פרק כ״ב. ממה שהוסבר, שאצל האדם הדיבור הוא גילוי לזולת והוא גם ענין של פירוד, (שנפרד מעצם הנפש), עלינו לומר שגם בדיבור שלמעלה קיים פירוד, רק שהפירוד הוא לא לגבי הקב״ה אלא לגבי הנבראים. הדיבור העליון עובר צמצומים שונים ורבים כדי לברוא סוגים שונים של נבראים. ע״י התגברות הצמצומים, עד שהאור מוסתר לגמרי, יכולים להיברא דברים טמאים המקבלים את חיותם מהקדושה בצורה של השפעה הנקראת ״בחינת אחורים״. בחינת אחוריים, היא חיצוניות רצון ה׳, שאין בה תענוג והיא מושפעת רק מפני שיש תועלת מכך לדבר אחר. וזה כדי שיהיה ענין הבחירה וכתוצאה מכך ינתן עונש לרשעים ושכר לצדיקים. צורת ההשפעה המבטאת את פנימיות רצון ה׳ נקראת בחינת ״פנים״, והיא מקור החיים לכל העולמות. בחינה זו נמצאת רק באופן מקיף בדברים הטמאים ובקליפות המחשיבות את עצמן כדבר ניפרד מהקב״ה ובזה הן מפרידות את עצמן מהקדושה, שהרי קדושה שורה רק על מה שבטל לקב״ה.

תקציר תניא : | י״ח שבט - פרק כ״ג. עד כאן למדנו שלגבי הקב״ה אין דבר הנפרד ממנו והרגשת הפירוד היא רק מצד הנבראים . הקב״ה רוצה בקיום העולמות מפני שהוא רוצה במצוות שהן רצונו הפנימי. וע״י המצוות נמשכת חיות לכל העולמות והן כלי (לבוש) לרצון ה׳.

תקציר תניא : | י״ט שבט - פרק כ״ג. רבינו הזקן מביא משל, שכמו שכשהאדם רוצה להזיז את איבריו, הם נשמעים לו מיד, ללא צורך בציווי, כך כח מעשה המצוות מתאחד עם הרצון העליון.

תקציר תניא : | כ' שבט - פרק כ״ד. כוח מעשה המצוות מתאחד עם הרצון העליון באותה מדה שהגוף מתאחד עם הנשמה. האברים שאיתם מקיימים את המצוה נעשים בטלים כ״מרכבה״ [כמו המרכבה הבטלה אל הרוכב עליה] לרצון העליון שבתוך אותן מצוות. לכן נאמר על האבות שהן ה"מרכבה״ – מאחר שכל אבריהם היו בטלים לרצון העליון.

תקציר תניא : | כ״א שבט - פרק כ״ג. כוחות המחשבה והדיבור הם הלבושים הפנימים של הנפש האלוקית והמעשה הוא הלבוש החיצוני שלה. התורה היא רצון ה׳, והיא והקב״ה דבר אחד ממש, בשונה מהמצוות הנקראים ׳אברים׳ שמתאחדים עם הרצון העליון כשני דברים נפרדים.

תקציר תניא : | כ״ב שבט - פרק כ״ג כאשר יהודי חושב ומדבר דברי תורה, אפילו שאינו חש בכך, מתגלה הרצון העליון שבתורה ומתאחד עם נפשו. זאת בשונה מהנבראים העליונים, המרגישים כל ענין אלוקי, ולכן אין ביכולתם לקבל איחוד נעלה כזה. כאשר האדם יתבונן איך שכל העולמות מקבלים חיותם מהקב"ה מבחינת 'סובב' - באופן מקיף בלבד, כדי שלא יתבטלו לגמרי (לפי שאינם יכולים לסבול גילוי נעלה כל כך). ואילו בשעה שיהודי לומד תורה מאיר הרצון העליון בנפשו בהתגלות רק שלא חש בו, שלכן הוא יכול 'לקבל' יחוד כזה. לאור כל זאת מובן מדוע לימוד תורה נעלה מכל המצוות.

תקציר תניא : | כ״ג שבט - פרק כ״ג. כאשר האדם יתבונן כיצד נפשו, מחשבתו ודיבורו מאוחדים עם הרצון העליון בשעה שלומד תורה, בשונה מהעולמות העליונים שאינם יכולים להכיל בתוכם את הרצון העליון אלא רק הארה ממנו בלבד וזאת כדי שא יתבטלו במציאותם – יגיע ע"י התבוננות זו ליראה גדולה מהקב״ה בשעת עיסוקו בתורה. על יראה גדולה זו, שלא כל אחד יכול להגיע אליה, אמרו חז"ל ״אם אין חכמה - אין יראה״, שהרי התורה (חכמה) היא זו שמביאה לאותה יראה.

תקציר תניא : | כ״ה שבט - פרק כ״ה. בפרק הקודם הסביר איך מ״רוח שטות״ המסתירה על אהבה הטבעית לקב״ה יכול האדם לעבור עבירה ובכך להיות נפרד מהקב״ה. מסיים האדמו״ר הזקן את הסברתו שבכל שעה יכול יהודי להסיר מעצמו את ה״רוח שטות״ ולעורר בתוכו את האהבה המסותרת הכוללת בתוכה גם יראה, כך שכאשר תבוא לידו עבירה יחשוב מיד שע״י העבירה הוא מנתק את עצמו מהקב״ה וממילא ימנע מלעשותה, בדיוק כפי שהיה מוכן אפילו למסור את נפשו כאשר מדובר בעבירות החמורות ביותר, ועליו להבין שבעצם בכל עבירה הוא נפרד מהקב"ה.

תקציר תניא : | כ"ו שבט - פרק כ"ה. מי שסומך בשעת החטא על כך שלאחר מכן יחזור בתשובה, גורם לכך שלא יעזרו לו מלמעלה לעשות תשובה, אך עדיין תשובה עוזרת. האהבה המסותרת הנמצאת בליבו של כל יהודי נותנת לו את הכוחות להתגבר על יצרו הרע ולא לעבור עברות, שגם אם יאלצו אותו להשתחוות לעבודה זרה לשניה אחת בלבד , ימסור את נפשו על כך, אפילו שאחר כך יכול לחזור בתשובה.

תקציר תניא : | כ״ז שבט - פרק כ״ה. האהבה המסותרת לקב״ה הנמצאת בליבו של כל יהודי, לא זו בלבד שמעניקה לו את הכוחות להתגבר ולא לעבור עבירות, אלא אף ביכולת האדם לנצל את כוחה של האהבה המסותרת גם בצורה החיובית - לצורך קיום המצוות. זאת על ידי שיתגבר על העצלות הבאה מהיצר הרע, ילמד תורה ויתפלל ביגיעה או שיתגבר על הקרירות המונעת ממנו לתת צדקה.

תקציר תניא : | כ"ו שבט - פרק כ"ה. מי שסומך בשעת החטא על כך שלאחר מכן יחזור בתשובה, גורם לכך שלא יעזרו לו מלמעלה לעשות תשובה, אך עדיין תשובה עוזרת. האהבה המסותרת הנמצאת בליבו של כל יהודי נותנת לו את הכוחות להתגבר על יצרו הרע ולא לעבור עברות, שגם אם יאלצו אותו להשתחוות לעבודה זרה לשניה אחת בלבד , ימסור את נפשו על כך, אפילו שאחר כך יכול לחזור בתשובה.