אשכול - תקציר לימוד התניא היומי

תקציר תניא : | א׳ אדר א׳ - פרק כ״ו. בפרקים הבאים יסביר אדמו״ר הזקן כיצד להרחיק את כל הדברים המפריעים לעבודת ה׳. כדי לנצח את היצר הרע, על האדם להיות בזריזות, שהיא תוצאה של שמחה, ולא להיות בכבדות ועצלות, שהן תוצאה של עצבות. משל לדבר, כמו שני מתאבקים שאם אחד מהם יהיה בכבדות ועצלות הוא ינוצח בקלות אפילו אם השני חלש ממנו. לעצבות אין מעלה מצד עצמה, אלא אם כן זו עצבות אמיתית, שהיא שברון ליבו בזמנים קבועים בגלל חטאיו, שע״י זה הוא שובר את מחיצת הברזל שבינו לבין הקב״ה ולאחר מכן יכול להגיע לשמחה אמיתית. לשמחה זו יש יתרון על שמחה שאין לפניה עצב, כמו היתרון האור הבא מהחושך. העצה להימנע מכל עצב ודאגה מענינים גשמיים ואפילו בדברים של ילדים בריאות ופרנסה, היא לקבל את הרע באותה מדה שמקבלים את הטוב. זאת ע"י שמסתכל על היסורים בצורה פנימית, ויודע שהם באים מעולם עליון הנקרא ״עלמא דאתכסיא״ (העולם המכוסה) שהוא למעלה מהעולם הרוחני הגלוי (״עלמא דאתגליא״) ובאמת הם טוב עמוק יותר, רק שהוא אינו מורגש בעולם הזה. וידע שמי שבאים עליו יסורים הוא קרוב יותר לקב״ה ויש לאדם לשמח ולצאת מדאגותיו ומעצבותו. ישנה עצבות הבאה בגלל מצבו הרוחני אך אם עצבות זו באה בזמן שמתעסק בעניניו הגשמיים, זו איננה עצבות אמיתית אלא עצבות הבאה מתחבולות היצר הרע כדי שיוכל אחר כך למשוך אותו לתאוות. לכן יאמר לעצמו שאין זה זמן מתאים לעצבות אמיתית שלשם כך נדרשת שעה קבועה ומתאימה (ולא באמצע עבודה). ולאחר שהגיע ללב נשבר על מצבו הרוחני, על האדם להשתדל לצאת מיד מעצבות ולהיות בשמחה אמיתית, בזה שיאמין באמונה שלמה שהקב״ה מחל לו.

תקציר תניא : | ב׳ אדר א׳ - פרק כ״ז. בפרק הקודם התייחס לעצבות הנובעת מבעיות גשמיות או בגלל דאגת עוונות. בפרק שלפננו, מביא עצות לעצבות הנובעת מסיבות אחרות. כאשר סיבת העצבות, היא מפני שעולים במוחו הרהורים רעים ואפילו שהוא דוחה אותם, הוא עדיין עצוב מעצם העובדה שעולים לו הרהורים רעים. במקרה כזה לא רק שדבר זה לא צריך לעורר בו עצבות, אלא עליו להיות שמח שהוא מצליח לשלוט בהרהורים אלה ובכך לקיים מצוות ״לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם״. שהרי הכתוב מדבר אל הבינוני שנופלים במחשבתו הרהורים וכשמסיח את דעתו מהם, הוא מקבל שכר על כך.

תקציר תניא : | ג׳ אדר א׳ - פרק כ״ז. העצבות בשל מחשבות זרות והרהורים רעים באה לאדם מפני שאינו מכיר דיו את מדרגתו הרוחנית וחושב שלפי דרגתו לא אמורות ליפול אצלו מחשבות. מסביר אדמו"ר הזקן, שרק לצדיקים אין מחשבות כאלו, אך לכל אדם אחר תמיד יהיו מחשבות כאלו ותפקידו הוא לדחותם.

. 9; תקציר תניא : | ו׳ סיון - ליקוטי אמרים חלק ב', שער הייחוד והאמונה. הקדמה: היסודות של עבודת ה׳: יראת ה׳ - ׳סור מרע׳ ואהבת ה׳ - ׳עשה טוב׳ ישנם שני סוגי אהבת ה׳: - 'אהבה בתענוגים', הנמצאת בטבע הנפש האלוקית ויש לגלותה ע״י זיכוך הגוף, אהבה זו שייכת לצדיקים ואין ביכולת כל אדם להגיע אליה. - אהבה הבאה ע״י התבוננות איך שהקב״ה סובב וממלא את כל העולמות ושהכל נחשב לעומתו כמו כלום. איך הוא חייו האמיתיים של האדם, ואיך הוא אוהב אהבה גדולה את בני ישראל. בשונה מ'אהבה בתענוגים׳, על אהבה זו שייך לצוות, (אפילו שאהבה היא רגש הלב) זאת מפני שהיא באה ע״י התבוננות והציווי לאהוב את הקב״ה הוא על ההתבוננות הנ״ל. לאהבה זו יכול כל אדם להגיע וגם אדם במדרגת צדיק נזקק למדרגה זו של אהבת ה׳ (שבה התחנך והורגל מנעוריו עוד לפני שהגיע למדרגת צדיק) בזמן שאין הוא במדרגת ׳אהבה בתענוגים׳ (במיוחד בזמן שעולה ממדרגה למדרגה). ראשית האהבה והיראה היא האמונה באחדות ה', - שכל הנבראים מאוחדים ובטלים לגמרי אל הקב״ה. כדי שהאמונה באחדות ה׳ תהיה טהורה היא צריכה להיות רק בענינים שלמעלה מהשכל, לכן יש להסביר את העניינים הניתנים להבנה באחדות ה׳.

; תקציר תניא : | ז׳ סיון - שער היחוד והאמונה פרק א' מדיבורו של הקב"ה נבראו כל הנבראים הכלליים בדוגמת רקיע השמים (וכל הרקיעים), דיבור זה מורכב מצירוף אותיות (מ'עשרה מאמרות') המצטרפות למילה ׳רקיע׳, אשר עומדת תמיד בתוך רקיע השמים. ואם אותיות אלו היו חוזרות למקורן כל הרקיעים היו מתבטלים. כך גם אצל כל הברואים (גם בדומם) קיים תמיד הכוח האלוקי שברא אותם. בשונה מהנבראים הכללים (כמו רקיע, ארץ וכדומה), הנבראים הפרטיים אינם מקבלים חיותם ישירות מ׳עשרה מאמרות׳, מפני שחיות זו גדולה ואין בכוחם לקבלה, לכן הם מקבלים את חיותם ע״י השתלשלות ממדרגה למדרגה נמוכה יותר, עד שיוכל להתהוות ולהפוך לנברא פרטי. השם שקוראים לנברא בלשון הקודש, הוא הכלי לאותה חיות מצומצמת.

תוקן על ידי רב_זושא ב- 13/06/2024 11:11:06

תקציר תניא : | ח׳ סיון - שער היחוד והאמונה, פרק א'. עד כאן הוסבר שהכוח האלוקי חייב להתקיים תמיד בנברא. רבנו הזקן מסביר, שטעותם של הכופרים בהשגחה הפרטית נובעת מכך שהם משווים את מעשה ה׳ למעשה אדם. לדוגמא: אומן שעשה כלי מחומר קיים, הכלי מתקיים מבלי להזדקק יותר לאומן. כך הכופרים סוברים שאחרי שהקב״ה ברא את השמים והארץ הם אינם נזקקים יותר לקב״ה ח״ו. אך האמת היא, שמעשה אדם הוא מדבר שכבר קיים (׳יש' מ'יש׳) והאדם רק משנה את צורתו, אך בריאת השמים והארץ היא יצירת דבר חדש שלא היה קיים קודם כלל (׳יש' מ'אין׳). ומן ההכרח שהכוח שיצר יהווה תמיד את היצירה.

תקציר תניא : | ט׳ סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ב'. המים בקריעת ים סוף היו זקוקים לרוח שתנשוב עליהם כדי שיעמדו נגד טבעם וברגע שהרוח היתה מפסיקה המים היו חוזרים לטבעם (למטה), זאת מאחר שהיה זה שינוי בטבע המים, ולשם כך היה מוכרח הכוח המחדש לברוא תמיד את החידוש (בהתלבשותו ברוח). ואם כך היה בשביל שינוי מ'יש ל'יש', הרי קל וחומר שבחידוש של ׳יש׳ מ׳אין׳ (התהוות כל הנבראים מאין ואפס ל׳יש׳), על הכוח האלוקי שברא אותם לברוא את החידוש תמיד . הכוח המהווה הוא האותיות שלמעלה, המתלבש בנבראים להחיותם ׳יש׳ מ׳אין׳.

תקציר תניא : | י׳ סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ג׳. כיוון שהכוח האלוקי מוכרח לברוא ולחיות תמיד את הנברא מ׳אין׳ ל׳יש׳, אפשר להבין שהכוח האלוקי הוא המציאות האמיתית של הנברא וממילא הנברא הוא כאין ואפס לגבי הכוח האלוקי המהווה אותו כל רגע. ואם היינו מסוגלים לראות את הכוח האלוקי (דבר ה׳), גשמיות הנברא לא הייתה נראית לנו כלל, זאת מפני שרק החיות הרוחנית היא המציאות האמיתית.

תקציר תניא : | ג׳ תשרי - אגרת הקודש, אגרת י״ט. בכדי שההשפעה תיקלט אצל ה׳מקבל׳, המשפיע צריך להשפיע למקבל רק את הדרגות שלגביו הן 'חיצוניות', מאחר שאת הדרגות ה'פנימיות' לא יכול ה'מקבל' להכיל. וכפי שרואים ביחס שבין מחשבה דיבור ומעשה: ישנן 3 סוגי 'אותיות' שבמחשבה, המקבילות לעולמות בריאה, יצירה ועשיה: 1) ׳אותיות המעשה׳- כשרואה במחשבתו את ציור צורת האותיות (כפי שראה אותן בספר תורה), בחינת ׳עשיה שבמחשבה׳, עולם העשיה. 2) ׳אותיות הדיבור׳- 22 הברות שונות שמתחלקות מהקול וההבל. וכששומע את האותיות במחשבתו, היא בחינת ׳דיבור שבמחשבה׳, עולם היצירה. 3) 'אותיות שבמחשבה' בלי הרהור במחשבתו (ע״י אותיות הדיבור) היא ׳מחשבה שבמחשבה׳, מקביל לעולם הבריאה, והן החיות של אותיות הדיבור ,כאשר אדם מהרהר במה שמדבר. קורה לפעמים שאדם לא מהרהר במה שמדבר, במקרה כזה פנימיות אותיות המחשבה אינה מלובשת באותיות הדיבור, אלא רק חיצוניות אותיות המחשבה.

תקציר תניא : | ד׳ תשרי - אגרת הקודש, סימן כ׳. שורש התהוות הנבראים הוא מאור אין סוף המלובש בספירת החכמה וע״י ספירת החכמה מתלבש האור בכל שאר הספירות, אלא שכוח זה בא בפועל ע״י ספירת המלכות של עולם האצילות. ספירת המלכות, היא הספירה האחרונה בעשר הספירות שבעולם האצילות ובה מתגלה כוח האין סוף (ולכן נקראת בשם 'העולם הגלוי'), וממנה נבראים שאר העולמות: (בריאה, יצירה, עשייה) וכן הנבראים, שבהם הנשמות והמלאכים.

תקציר תניא : | ה׳ תשרי – אגרת הקודש, אגרת כ׳. כפי שהתורה מתגלה למטה היא נעלית יותר מהמצוות, שכן באותיות הוי׳ה התורה היא ו׳ והמצוות הן ה׳. אך מצד שורש התורה והמצוות, שדרגתם ב'כתר' (הנעלה מ-הוי') - המצוות נעלות מהתורה, זאת מאחר ששורש המצוות הוא בספירת הכתר שבעולם האצילות (ב׳גולגלתא׳), שהוא הרצון שלמעלה מחכמה, ושורש התורה הוא בספירת החכמה (ב׳מוחא סתימאה׳), הכלולה בספירת הכתר בעולם האצילות. אם כן, שורש המצוות הוא למעלה מהתורה. הכוח לברוא יש מאין הוא ע״י ספירת המלכות, שענין המלכות הוא על דבר שמרגיש נפרד מאלוקות ומקיים את ציווי המלך, שהעיקר הוא קיום המצוות. התורה היא בדוגמת הולד, שבתחילה עד 40 יום הוא השליה, ואחר כך מגיע השלב שבו ׳מצטייר׳ הולד. כך בענין התורה, שתחילתה הוא הרצון שבקיום המצוות, ואחר כך רצון זה בא בלימוד התורה, לכן לימוד התורה תלוי בקיום המצוות ומי שלומד שלא לעשות עדיף שלא היה נולד.

תקציר תניא : | ו׳ תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ׳. מזיווג ׳זעיר אנפין׳ (המדות) ו׳נוקבא׳ (מלכות) של כל עולם, הנבראים של אותו עולם, זאת ע״י שהארת ה׳קו׳ מאור אין סוף מאירה בכלים, והכלים של ספירת המלכות בעולם האצילות, בקעו את המסך שישנו בין עולם האצילות לעולמות, בריאה יצירה ועשייה ונעשו אור הנשמה. בהמשכה זו של ה׳קו׳ אל העולמות, שהיא התפשטות החיות בעולמות בריאה יצירה ועשייה, ישנן 3 דרגות: 1) באור הנשמה, נמשכת הארה של ׳קו' אור אין סוף עצמו. 2) באורות נפש, רוח וכן בכלים נמשכת הארה של הארה מה׳קו' של אור אין סוף. 3) בכל הנבראים של עולמות בי״ע, נמשכת הארה של הארה של הארה מה'קו' של אור אין סוף.

תקציר תניא : | ז' תשרי - אגרת הקודש , אגרת כ׳. לגבי אור אין סוף עצמו, לא שייך לומר באיזו מידה הוא נמצא בכל מדרגה ,שהרי הוא אינו בגדר מקום כלל ונמצא בכל מקום באופן של ׳סובב׳ ומקיף עליו, ואילו החילוק הוא רק מצד העולם שלא יכול להשיגו ולהרגישו. גם אור אין סוף הסובב שלמעלה לגמרי מהעולמות, מאיר אל הקו וע״י הקו מאיר גם בכלים של הספירות של עולמות בריאה יצירה ועשייה. כלומר, שהכוח בכלים לברוא יש מאין אינו רק מה'קו', אלא גם מאור אין סוף הסובב את כל העולמות, וזה שהנבראים הם בבחינת התחלקות וגבול, זה מפני שהתהוותם בפועל היא ע״י הכלים והאותיות.