אשכול - תקציר לימוד התניא היומי

תקציר תניא : | ח׳ תשרי - אגרת הקודש, סימן כ׳. שורש התהוות הנבראים הוא מאור אין סוף המלובש בספירת החכמה וע״י ספירת החכמה מתלבש האור בכל שאר הספירות, אלא שכוח זה בא בפועל ע״י ספירת המלכות של עולם האצילות. ספירת המלכות, היא הספירה האחרונה בעשר הספירות שבעולם האצילות ובה מתגלה כוח האין סוף (ולכן נקראת בשם 'העולם הגלוי'), וממנה נבראים שאר העולמות: (בריאה, יצירה, עשייה) וכן הנבראים, שבהם הנשמות והמלאכים.

תקציר תניא : | ט׳ תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ׳. כפי שהתורה מתגלה למטה היא נעלית יותר מהמצוות, שכן באותיות הוי׳ה התורה היא ו׳ והמצוות הן ה׳. אך מצד שורש התורה והמצוות, שדרגתם ב'כתר' (הנעלה מ-הוי') - המצוות נעלות מהתורה, זאת מאחר ששורש המצוות הוא בספירת הכתר שבעולם האצילות (ב׳גולגלתא׳), שהוא הרצון שלמעלה מחכמה, ושורש התורה הוא בספירת החכמה (ב׳מוחא סתימאה׳), הכלולה בספירת הכתר בעולם האצילות. אם כן שורש המצוות הוא למעלה מהתורה. הכוח לברוא יש מאין הוא ע״י ספירת המלכות, שענין המלכות הוא על דבר שמרגיש נפרד מאלוקות ומקיים את ציווי המלך, שהעיקר הוא קיום המצוות. התורה היא בדוגמת הולד, שבתחילה עד 40 יום הוא השילייה, ואחר כך מגיע השלב שבו ׳מצטייר׳ הולד. כך בענין התורה, שתחילתה הוא הרצון שבקיום המצוות, ואחר כך רצון זה בא בלימוד התורה, לכן לימוד התורה תלוי בקיום המצוות ומי שלומד שלא לעשות עדיף שלא היה נולד.

תקציר תניא : | י׳ תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ׳ מזיווג ׳זעיר אנפין׳ (המדות) ו׳נוקבא׳ (מלכות) של כל עולם, הנבראים של אותו עולם, זאת ע״י שהארת ה׳קו׳ מאור אין סוף מאירה בכלים. והכלים של ספירת המלכות בעולם האצילות, בקעו את המסך שישנו בין עולם האצילות לעולמות, בריאה יצירה ועשייה ונעשו אור הנשמה. בהמשכה זו של ה׳קו׳ אל העולמות, שהיא התפשטות החיות בעולמות בריאה יצירה ועשייה, ישנן 3 דרגות: 1) באור הנשמה, נמשכת הארה של ׳קו' אור אין סוף עצמו. 2) באורות נפש, רוח וכן בכלים נמשכת הארה של הארה מה׳קו' של אור אין סוף. 3) בכל הנבראים של עולמות בי״ע, נמשכת הארה של הארה של הארה מה'קו' של אור אין סוף. לגבי אור אין סוף עצמו, לא שייך לומר באיזו מידה הוא נמצא בכל מדרגה ,שהרי הוא אינו בגדר מקום כלל ונמצא בכל מקום באופן של ׳סובב׳ ומקיף עליו. ואילו החילוק הוא רק מצד העולם שלא יכול להשיגו ולהרגישו. גם אור אין סוף הסובב שלמעלה לגמרי מהעולמות, מאיר אל הקו וע״י הקו מאיר גם בכלים של הספירות של עולמות בריאה יצירה ועשייה. כלומר, שהכוח בכלים לברוא יש מאין אינו רק מה'קו', אלא גם מאור אין סוף הסובב את כל העולמות. וזה שהנבראים הם בבחינת התחלקות וגבול, זה מפני שהתהוותם בפועל היא ע״י הכלים והאותיות.

תקציר תניא : | י"א תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ׳. הכוח והיכולת לברוא ׳יש׳ מ׳אין׳ מתגלה ביסוד העפר הגשמי יותר מאשר ביסודות העליונים מהעפר (אש, מים ורוח), וגם יותר מצבא השמים, כאשר צמיחת העשבים והאילנות היא מכוח המצמיח הרוחני שביסוד העפר מ׳אין׳ ל׳יש׳. לפי המוסבר בקבלה, תחתית עולם העשייה קרוב לאור אין סוף ה׳סובב׳ יותר מהמדרגות שלמעלה מעולם העשייה. וגם מצד הארת ה׳קו׳ מאור אין סוף מאירה בו הארה יתרה, זאת מפני שהתפשטות ההארה היא בבחינת ׳אור חוזר׳ (כמו דבר הנזרק למטה ונעצר ע״י דבר וחוזר, ההתפשטות העיקרית נעשית בתחתית). מכאן מובן שעיקר ההארה של אור אין סוף ׳סובב׳ והארת ה׳קו׳ מאור אין סוף, היא ביסוד העפר ומשם לבחינת אור הנשמה של מלכות של ספירת המלכות של עולם העשיה. הכח שנמצא בארץ להצמיח עשבים ואילנות יש מאין הוא בלי גבול ונעשה ע״י כח האין סוף באופן תמידי. גם צמחים שגדלים מזרעים הם בבחינת יש מאין, שהרי אין ערך כלל לגרעין לעומת הפרי והאילן (לא בכמות ולא באיכות). כשם שהפירות הבאים ע״י זריעה ונטיעה הם משובחים הרבה יותר מפירות הגדלים מאליהן, כך ההמשכה הבאה ע״י עבודת האדם מלמטה היא למעלה מהמשכה הנמשכת שלא ע״י עבודת האדם.

תקציר תניא : | י״ב תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ״א. ישנה מעלה נוספת בנתינת הצדקה פעמים רבות. שע״י נתינת הצדקה ממשיכים חיים מאין סוף לספירת המלכות, ובכך מעלים את ספירת המלכות מירידתה, שעיקר ירידתה הוא בזמן הגלות. בפרט כאשר נתינת צדקה היא בארץ ישראל, שנקראת ״ארץ החיים״ שעל ידי נתינת הצדקה ממשיכים 'חיים' ב״ארץ החיים״ שלמעלה (שבחינתה מלכות). ועל ידי נתינת הצדקה פעמים רבות גורמים יחוד עליון והמשכת חיים פעמים רבות.

תקציר תניא : | י"ג תשרי - אגרת הקודש, סימן כ״ב. באגרת זו מבאר רבנו הזקן שאין זו דרך נכונה לשאול בעצתו אודות עניינים גשמיים, זאת מאחר שהעניינים הגשמיים של האדם ידועים רק לקב״ה ומתגלים לנביאים אך לא לחכמי התורה. ושאלת עצות לחכמים היא רק בענייני תורה ויראת שמיים, ש״הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים״.

תקציר תניא : | י"ד תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ"ב. בקשת עצות בנוגע לעניינים גשמיים, נובעת מאהבה יתירה לעצמו ולחיי גופו, ואהבה זו מכסה על האמת. בקשת עצות מחכמי ישראל כיצד להיפטר מצער ויסורים גשמיים - לא זו הדרך הנכונה, אלא הדרך הנכונה היא לקבל את היסורים באהבה, מכיון ש״את אשר יאהב ה׳ - יוכיח״.

תקציר תניא : | ט"ו תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ״ב. כדי לקבל באהבה יסורים הבאים על האדם, עליו לפשפש במעשיו ולמצוא עוונות שכדי לכפר עליהם נזקקים ליסורים ויעשה תשובה עליהם. כמשל מלך הרוחץ בעצמו את צואת בנו, שה׳ ברוב אהבתו אל האדם מנקה את עוונותיו ע״י יסורים. וכשיבין את גול האהבה של ה׳ אליו המתבטאת ביסורים אלו, יתעורר באהבה לה׳ לקבל את היסורים באהבה ויגרום להמתקת הגבורות בשרשן ובכך יתבטלו הדינים.

תקציר תניא : | ט"ז תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ״ב. באגרת זו מעורר רבנו הזקן על גודל עבודת התפילה, שהיא עבודה שבלב, וכותב שיש להתפלל בקול רם. יש להתחזק בעבודת התפילה כנגד כל המניעות באופן של קבלת עול, כלומר, מצד הרצון שלמעלה מהשכל. וכשם שבאדם הרצון הפשוט שלו הוא למעלה מהשכל, כך למעלה ענין הסליחה הוא למעלה מהחכמה העליונה. וזהו מה שביקש משה רבנו, שמאחר שבישראל ישנו רצון פשוט לעבודת ה׳ למעלה מהשכל, יומשך להם גם כן סליחה מבחינת הרצון העליון שלמעלה מהגבלות החכמה. אין לאדם להעסיק את עצמו בהנהגת חבירו, אלא יאמין שלכל יהודי יש מעלה עליו בפרט מסויים. ויש לטרוח לאהוב את הזולת ולהדוף כל מחשבה רעה על חבירו, כי גדולה עבירת לשון הרע כמו עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.