|
|
| נשלח ב-31/3/2016 20:34 |
 |
| |
תקציר תניא : | כ"א אדר ב' - פרק ל"ח הרהור ומחשבה אינם נחשבים כמו דיבור. למשל, אם אדם קרא קריאת שמע או ברכת המזון במחשבתו, אפילו בכוונה גדולה - לא יצא ידי חובה. אבל אם אמר את מילות קריאת שמע וכו' אפילו בלי כוונה - יצא ידי חובה בדיעבד (חוץ מפסוק ראשון של קריאת שמע וברכה ראשונה של תפילת שמונה-עשרה). זאת מפני שקיום המצוות בא כדי להמשיך אור לעולם הזה ולתקן את הנפש הבהמית והגוף. וכפי שהוסבר (בימים האחרונים) שרק ע"י מצוות מעשיות ומצוות שבדיבור (הנחשב במידה מסוימת למעשה), מעלים ומתקנים את הגוף והנפש הבהמית. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2016 01:18 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג אדר ב' - פרק ל"ח האור האלוקי היוצר ומחיה את הגוף ואת הנפש, בא בגוף ובנפש במידה אחידה ובאופן של העלם והסתר. לאחר ירידה וצמצומים רבים שעובר האור האלוקי, הוא מתלבש בלבוש של 'קליפת נוגה', כדי להחיות את כל העניינים של העולם הזה. הדברים המותרים מקבלים את חיותם ע"י קליפת נוגה, וגם הדברים האסורים, הבאים מ3 הקליפות הטמאות, מקבלים את חיותם מן הקדושה באמצעות 'קליפת נוגה', שהיא בחינה ממצעת בין הקדושה ל3 הקליפות הטמאות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2016 22:17 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו אדר ב' - פרק ל"ח הדרגה הגבוהה: כאשר יהודי מתבונן בגדולת ה', התבוננות זו יוצרת בו צמאון להיות דבוק בהקב"ה, וזה נעשה ע"י קיום תורה ומצוות מתוך כוונה. כוונה זו באה משכל האדם ועל דרך משל - כנשמה של 'מדבר'. הדרגה הנמוכה: מי שאינו מסוגל להתבונן בגדולת ה' מפני ששכלו קצר, קיום התורה ומצוות לאדם כזה בא מהאהבה המסותרת שבלב כל אחד מישראל להקב"ה (אהבה ויראה אלו קיימות באופן טבעי בנשמת כל אחד מישראל ואינם תוצר של התבוננות שכלית, זאת ירושה מאבותינו עד עולם) - זה על דרך משל - כנשמה של בעל חי. הלכה יומית : | הלכות פסח - האם מותר להשתמש במשחות ומוצרי קוסמטיקה בפסח? משחות ומוצרי סיכה וקוסמטיקה המכילים חמץ, דנו הפוסקים האם מותר להשתמש בהם, מאחר שנעשים לשימוש חיצוני בלבד. להלכה, יש להחמיר בפסח ולהחשיב גם שימוש חיצוני כאכילה , אך זאת רק כאשר יש הנאה מסוימת בסיכה, ולכן מותר להשתמש במשחות רפואיות, שסיכתן אינה לצורך הנאה, אולם השימוש בשאר מוצרי קוסמטיקה – אסור בפסח, שיש הנאה בסיכתן. ולמרות שהחמץ שבהם אינו ראוי אפילו לאכילת כלב, אך מקובל להחמיר מאחר שהאלכוהול (החמץ) המעורב בהם הוא הגורם לריח שינדוף, ובשל חלקו החשוב בתערובת אינו בטל. ואכן קיימים בשוק סבונים ושמנים ומוצרי קוסמטיקה מגוונים מחברות טובות וידועות שאין בהם חשש חמץ כלל, ויש לוודאות זאת לפני השימוש. מבצע 'הַקְהֵל' : "יש להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל הפעולות דהפצת תורה ויהדות והפצת המעיינות חוצה - לרוץ אחר יהודי שנמצא ב"חוצה" כדי להשיבו למקומו ומצבו האמיתי, להיות קרוב לאביו שבשמים.. וכאשר יהודי מתנהג באופן האמור - מתנהג גם הקדוש ברוך עמו באופן ד"מדה כנגד מדה", היינו, שגם הקדוש ברוך ממהר ורץ לגאול את בני ישראל מהגלות".. (התוועדויות תשמ"ה ח"ב) נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2016 15:46 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז אדר ב' - פרק ל"ח בהמשך להסבר על כך שיש דרגה בכוונת המצווה שהיא טבעית, אשר נמשלת לנשמה של בעל חי. – מובן מדוע המלאכים נקראים בשם חיות ובהמות ('פני אריה' וכדומה), זאת מפני שאהבתם ויראתם הן טבעיות ולא נוצרות מהשכל (שכן הם אינם בעלי בחירה). נשמת צדיק, שעובד את ה' מתוך אהבה ויראה שכליות, באה מעולם הבריאה, ואילו נשמות המלאכים הן מעולם היצירה (שלמטה מעולם הבריאה). בעולם היצירה: מאירות מידותיו של אין סוף ברוך הוא, ולכן עבודתם של המלאכים , היא תמיד בענין המידות (גבריאל-יראה, מיכאל-אהבה וכו'). בעולם הבריאה: מאירות חכמה, בינה ודעת (חב"ד) של אין סוף ב"ה, שהן שורש למידות. לכן נשמות הצדיקים הן מעולם הבריאה, מפני שהם עובדים את ה' ביראה ואהבה הבאות מן השכל (חב"ד). אמנם כל זה שייך לאותן הנשמות שעבודתן מתוארת כעבודת ה'מוחין' , כלומר, שגם מידותיהן נכללות בשכל שלהם. אולם נשמות שהשגתן איננה במעלה זו, עיקר עבודתן היא עבודת המידות - אלו נשמות השייכות לעולם היצירה, והן יכולות לעלות לעולם הבריאה בזמנים מיוחדים כמו בשבת וראש חודש, כדי שגם להן יהיה התענוג הבא מהשגה, עד כמה שאפשר להשיג. הסיבה ליכולתן לעלות לעולם הבריאה היא מפני עבודתן הבאה מבחירה: 1) להמנע מלעשות רע, כשלא נותנים לתאוה לבוא לידי פועל במעשה, בדיבור או אפילו במחשבה של עבירה וע"י כך נשברת התאוה. 2) לעשות מצוות ומעשים טובים כנגד הטבע של הנפש הבהמית. לכן עבודתן היא למעלה מעבודתם של המלאכים שהם אינם בעלי בחירה. התורה והמצוות שהנשמה מקיימת, לא נמצאות רק באותו עולם, אלא מתאחדות עם 10 הספירות שבאותו עולם וע"י כך מתאחדות עם אלוקות. מכאן אפשר להבין את גדולתה וחשיבותה של מצוה שיהודי מקיים בעולם הזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2016 01:40 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח אדר ב' - פרק ל"ח אחרי שהוסבר ש'עולם הבריאה' הוא מקום הנשמות שעבודתן היא מתוך אהבה ויראה שכליות ואילו 'עולם היצירה' הוא מקום הנשמות שעבודתן היא מתוך אהבה ויראה טבעיות - ממשיך רבינו הזקן להסביר, ש'עולם האצילות' הוא עולם שלמעלה משכל והשגה. בעולם הבריאה, ירדו באופן של צמצום, חכמה בינה ודעת של עולם האצילות במידה כזו שהשכל של הנשמות והמלאכים של עולם הבריאה יוכל להבין ולהשיג איזו השגה באור אין סוף, עד כמה ששכל של נברא יכול להשיג, כיוון שללא הצמצום האמור, הנבראים יתבטלו במציאות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2016 16:49 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט אדר ב' - פרק ל"ט בעולם האצילות, ספירות חכמה, בינה ודעת אינן בבחינת צמצום כל כך כפי שהן בעולם הבריאה. זו הסיבה שהנבראים אינם יכולים לקלוט את האור המאיר בעולם האצילות. ולכן עולם האצילות הוא מקום הנשמות של צדיקים גדולים שעבודתם היא למעלה גם מאהבה ויראה שכליות. עבודתם של צדיקים אלו היא בבחינת 'מרכבה', שכל ענייניהם הם בתכלית הביטול להקב"ה ולא קיים בהם רצון אחר כלל, כי אם רק מה שהוא רצון העליון בלבד. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2016 21:52 |
|
| |
תקציר תניא : | א' ניסן - פרק ל"ט יש את מי שאינו יכול להיות תמיד במצב של ביטול והתכללות באורו יתברך (כמו הצדיקים הגדולים), אלא עיקר נשמתו היא בעולם הבריאה, ורק בזמנים מיוחדים, כמו בתפילת שמונה-עשרה (בפרט בזמן ההשתחוואות, שהוא ענין הביטול) יכולה נשמתו לעלות לעולם האצילות ע"י התעוררות מלמטה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2016 17:13 |
|
| |
תקציר תניא : | ב' ניסן - פרק ל"ט שכר המצווה איננו דבר נפרד ונוסף על המצווה. מהשכר שהנשמות מקבלות עבור עבודתן, נבין את מהות ומדרגת המצווה עצמה. כמו שלמדנו, יש דרגות בעבודת ה' מתוך אהבה ויראה: אהבה ויראה גלויות המורגשות בלב ונמשכות מהתבוננות שכלית, אשר מקומה של עבודה זו הוא בעולם הבריאה. ואהבה ויראה שאינן גלויות ומורגשות בלב אלא שאדם זוכר ומעורר בתוכו את האהבה המסותרת, אשר מקומה של עבודה זו היא בעולם היצירה. ואילו אם אין בכוחו לעורר את האהבה המסותרת (הטבעית) שתורגש לפחות במוחו, כלומר שהוא עובד בלי התעוררות רגשי אהבה ויראה, עבודה זו נשארת למטה ואין בכוחה לעלות ולהיכלל ביחודו יתברך, כמו שכתוב בזוהר, שבלי יראה ואהבה התורה והמצוות אינן פורחות למעלה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2016 21:41 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' ניסן - פרק ל"ט הוסבר שלעיתים אין בכוח קיום תורה ומצוות לעלות לפני ה', זאת לא רק כאשר היהודי עוסק בעבודת ה' לשם פניה עצמית, אלא גם אם הוא עוסק בעבודת ה' בלי שום פניה. למשל: כאשר הוא מקיים תורה ומצוות מפני שהוא כך רגיל מקטנותו, או כאשר קיום התורה והמצוות הוא מתוך התעוררות אהבה בלבד, בלי יראה. זו עבודה 'שלא לשמה'. כדי שהעבודה תהיה 'לשמה' על היהודי לעורר בתוכו לכל הפחות את האהבה המסותרת בליבו (ויראה תחתונה) שתורגש במוחו ותעורר בו רצון לקיים תורה ומצוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2016 08:48 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' ניסן - פרק ל"ט כאשר עבודת ה' נעשית 'שלא לשמה' באופן ברור, כמו כאשר נעשית לשם פנייה אישית, למשל, כאשר קיום התורה והמצוות הוא לשם הכבוד, להיות תלמיד חכם וכדומה, אזי הפנייה,שהיא מקליפת נוגה ,מתלבשת בתורה שהוא לומד, ולימוד התורה עתה הוא בגלות עד שיעשה על כך תשובה. אך כאשר יהודי לומד סתם, ללא שום כוונה, אזי לימודו אינו בגלות אלא שחסר בו המעלה של לימוד 'לשמה'. לכן, ברגע שהוא חוזר על אותו לימוד ולומדו 'לשמה' ,גם אותו לימוד שלמד סתם עולה לקדושה. וכך גם בנוגע לתפילה, שאם מתפלל לאחר מכן אותה תפילה בכוונה-עולה גם התפילה הקודמת. לכן אמרו חכמים ש'לעולם אדם יעסוק בתורה ובמצוות אפילו 'שלא לשמה', כי הלימוד 'שלא לשמה' יכול להגיע ל'לשמה' (אם ע"י תשובה, או ע"י שילמד מחדש מתוך כוונה). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2016 22:51 |
|
| |
תקציר תניא : | ה' ניסן - פרק מ' מי שלמד תורה 'שלא לשמה', אזי כל זמן שלא חזר ולמד מתוך כוונה את מה שלמד קודם, לימודו אינו עולה אפילו לא ל-10 הספירות של עולם העשיה, זאת מפני שבספירות מתלבש אור אין סוף, שהוא החיות הפנימית של העולמות, והלימוד אינו יכול לעלות לשם ללא אהבה ויראה. תורה ומצוות שחסר בהן הכוונה 'לשמה', הן ענין שמקומו בחיצוניות העולמות, שזו דרגת המלאכים ומתורה ומצוות אלו נבראים מלאכים, אבל תורה שנלמדה שלא לשמה ממש (עם פנייה עצמית), אינה עולה כלל למעלה אלא נשארת למטה. וכאשר הכוונה הרוחנית מעלה את אותיות התורה והתפילה (שמצד עצמן הן אותיות גשמיות), ב-10 הספירות מתגלה אז אור אין סוף המלובש באותיות. הארת הרצון העליון המאירה בתורה ובמצוות כפי שהן למטה בעולם הזה, אינה דומה כלל ואינה בערך להארת והתגלות הרצון העליון כאשר אותיות התורה התפילה והמצוות עולות למעלה. לעתיד לבוא, כשיתעלה העולם מגשמיותו, יאיר הרצון העליון בהתגלות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2016 16:04 |
|
| |
תקציר תניא : | ו' ניסן - פרק מ' כאשר יש את הכוונה הנכונה בלימוד התורה וקיום המצוות, נוצרת התגלות הרצון העליון למעלה בעולמות העליונים - ע"י התאחדות של המצוה ותלמוד תורה עם המידות (10הספירות) שבאותם עולמות, ובכך הגבורות נמתקות בחסדים. עיקר היחוד המתהווה ע"י תורה ומצוות הוא בעולם האצילות, שהרי הקב"ה ורצונו (המלובש בתורה ומצוות) הם אחד. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2016 17:24 |
|
| |
תקציר תניא : | ז' ניסן - פרק מ' לפי מה שהוסבר, שאהבה ויראת ה' הנלוות ללימוד התורה ולקיום המצוות מעלות אותם למעלה, יובן מדוע נקראות היראה והאהבה בזוהר בשם "כנפיים", על שם העלאתם ונשיאתם את התורה והמצוות למעלה. מי שעוסקים בתורה ומצוות ביראה ואהבה נקראים "בנים", ומי שחסרות בעבודתם האהבה והיראה נקראים "אפרוחים" - שאין באפשרותם לפרוח, מאחר שחסרים להם הכנפיים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2016 23:22 |
|
| |
תקציר תניא : | ח' ניסן - שבת קודש (פרק מ') כשם שהכנפיים אינם עיקר העוף, אלא הגוף הוא העיקר והכנפיים משמשות רק להרים את הציפור, כך אהבת ויראת ה' הן רק מעלים את התורה והמצוות לעולמות עליונים אך העיקר הם התורה והמצוות עצמם. - כאשר מקיימים את המצוות מתוך קבלת עול וכמו-כן בלימוד מקרא, מתגלה ומתפשט יחוד אור אין סוף מעולם האצילות עד עולם העשיה, בלימוד משנה מתגלה ומתפשט היחוד מעולם האצילות עד עולם היצירה, בלימוד התלמוד מתגלה ומתפשט היחוד מעולם האצילות עד עולם הבריאה ובלימוד הקבלה יחוד אור אין סוף מתהווה כולו בעולם האצילות ואינו מתפשט כלל בעולמות שלמטה מעולם האצילות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2016 11:54 |
|
| |
תקציר תניא : | ט' ניסן - (פרק מ') אמנם אהבה ויראה הן חלק מתרי"ג המצוות, אך בכל זאת הן נקראות 'כנפיים', זאת מפני שהמטרה באהבה שהיא תביא לעבודת ה'. ומכיוון שהאהבה (והיראה) משמשות כאמצעי לעבודת התורה והמצוות לכן הן נקראות 'כנפיים'. אהבה שאיננה מביאה לקיום התורה והמצוות אלא היא תכלית לעצמה, נקראת' אהבה בתענוגים', שהיא מדרגה עליונה ביותר - להתענג מאלוקות, אהבה זו היא מעין התענוג שבעולם הבא. אך מי שלא הגיע למידה של 'אהבה בתענוגים', ויש בו אהבה וצימאון לה', צריך להרוות את צימאונו ע"י לימוד התורה, ואם הוא אינו עושה זאת, אלא רק צועק שהוא צמא ולא לומד תורה, הוא בדוגמת מי שעומד על שפת נהר ומבקש מים, אך לא ניגש לשתות אותם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
