|
|
| נשלח ב-18/4/2016 13:43 |
 |
| |
תקציר תניא : | י' ניסן - פרק מ"א יראת ה' היא ראשיתה ועיקרה של עבודת ה'. - אהבת ה' היא שורש קיומן של מצוות עשה. - יראת ה' היא השורש שלא לעבור על מצוות לא תעשה. לא די בכך שהיהודי יעורר בקרבו את אהבת ה', אלא לכל הפחות הוא צריך לעורר בתוכו את היראה הטבעית המסותרת בלבו. כיצד? בכך שיביא את עצמו להתבונן במחשבתו על גדולת ה', שהקב"ה 'ממלא' את כל העולמות בחיות פנימית, ושהקב"ה 'סובב' כל העולמות, כלומר, שמחיה גם בחיות שאינה מורגשת בנבראים. והמתבונן מקבל מצדו את מלכות ה' עליו ומוכן לעשות רצון ה', כמו עבד שעושה רצון אדונו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2016 17:40 |
|
| |
תקציר תניא : | י"א ניסן - פרק מ"א ההתבוננות כדי לעורר באדם את היראה הטבעית במוחו, צריכה להיות לא רק שיתעמק בכך שהקב"ה נמצא בכל מקום ורואה כל דבר. אלא יתבונן שהקב"ה מביט עליו באופן מיוחד ובוחן את רגשותיו ורעיונותיו הפנימיים. ולפני שעוסק בעבודת ה' יתעמק בהתבוננות זו, כדי שעבודת ה' שלו תהיה מתוך יראת ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2016 13:23 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ב ניסן - פרק מ"א התבוננות נוספת היא, שלפני עסקו בתורה יתבונן האדם שהרצון העליון הוא מקור החיות של כל העולמות ומלובש באותיות התורה הנאמרות על ידו, וחכמת התורה שהוא מבין. ובפרטיות יותר, יש לכל מצווה את המשמעות שלה. למשל - במצוות תפילין ישנן 4 פרשיות כנגד: - חכמה - בינה - דעת, הכוללת בתוכה חסד וגבורה = אהבה ויראה. - בפרשיות 'קדש' ו'והיה כי יביאך' מלובשת חכמתו ובינתו של אין סוף. - פרשיות 'ואהבת' ו'והיה אם שמוע' הם כנגד חסד וגבורה. וע"י הנחת התפילין, כאשר היהודי משתמש בחכמתו ובינתו לתורה ומצוות בלבד, נכללים המוחין של היהודי באור אין סוף. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2016 18:21 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ג ניסן - פרק מ"א מצות ציצית מסוגלת במיוחד להמשיך על היהודי מלכות שמיים ובשעת לבישתה עליו לכוון להמשיך עליו את מלכותו יתברך. ואם גם התבוננות זו (שהוסברה בימים הקודמים), לא פועלת עליו אימה ופחד בגלוי, בכל זאת עצם העובדה שהוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים ומורא ופחד מהבורא, נחשב לו הדבר כיראה, מפני שהרגש זה קיים בטבעו של כל יהודי בפנימיות, ותורה ומצוות אלו נחשבות עבורו 'עבודה שלימה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2016 15:08 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ד ניסן - פרק מ"א אם היהודי אינו מתבונן כלל ואיננו מקבל על עצמו עול מלכות שמים ומקיים מצוות רק מתוך אהבת השם, יש חיסרון בענין ה'עבודה' שלו את ה', והרי נאמר "ועבדתם את ה'..." והזוהר מביא שאם אין קבלת עול מלכות שמים, חסרה קדושה בקיום המצוות שלו. כל אחד צריך שיהיו לו 2 מדרגות בעבודת ה': בחינת 'עבד', שהיא יראת ה', ובחינת 'בן', שהיא אהבת ה', וכדי להגיע למדרגת 'בן' יש להיות קודם במדרגת 'עבד'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2016 20:43 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ו ניסן - פרק מ"א אם התבוננות האמורה איננה מעוררת בו יראה, גם לא במוחו ובמחשבתו, הסיבה לכך היא מפני שמקור נפשו הוא מהעולם התחתון ביותר. ובכל זאת, מאחר שמתכוון בקיום התורה והמצוות כדי לעבוד את ה', קיום תורה ומצוות אלו נחשב כ'עבודה'. יתירה מזו, בזה שהוא מהרהר אודות יראה זו (וזה מונע ממנו מלעבור עבירה), הוא אכן מקיים מצות יראה, רק שיראה זו נקראת 'יראה תחתונה' - המביאה לקיום תורה ומצוות. ישנה 'יראה עליונה' - הנוצרת ע"י קיום תורה ומצוות ומבוססת על הבושה שלו מפני גדלות ה'. אך אם אין אפילו יראה תחתונה אין עבודתו עולה, כמו שהעוף אינו יכול לעוף עם כנף אחד. וכן גם להיפך אם חסרה אהבת ה' עבודתו אינה עולה ועליו לעורר לפחות את אהבתו המסותרת, אשר תעורר בו את הרצון להיות דבוק בהשם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2016 22:00 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ז ניסן - פרק מ"א בשעה שיהודי מקיים תורה ומצוות, יתכוון שמקור נפשו ומקור נפשות כל ישראל! יהיה דבוק ומאוחד באור אין סוף. וזה פירוש הנוסח שאומרים לפני קיום מצוה: "לשם יחוד קודשא בריך הוא (הקב"ה) ושכינתיה (מקור נפשות ישראל) בשם כל ישראל". גם אם אין כוונה זו אצלו כולה אמת (הרי זה קשה לרצות להמשיך לכל ישראל ולא רק לעצמו),קצת מכך קיים בליבו, כיוון שכל יהודי בפנימיותו רוצה לקיים את רצון ה'. לכן יש לכל אדם להרגיל את עצמו בכוונה זו. קיום תורה ומצוות הוא עניין של מסירות נפש – לוותר על ענייניו הפרטיים ולהתמסר ללימוד תורה. זוהי הסיבה שברכות השחר מתחילות בברכה: "אלוקי נשמה שנתת בי....ואתה עתיד לטלה ממני...". אנו אומרים לבורא, שכיוון שהוא נתן לנו את הנשמה והוא עתיד לקחת אותה, לכן כבר עכשיו אנו מוסרים לו אותה, ומתמסרים לקיום רצונו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2016 20:36 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ז ניסן - פרק מ"א כאשר יהודי נכון ללמוד תורה ולהתפלל באופן של מסירת נפשו לקב"ה, אז יתחיל לומר ברכות השחר, ומיד לאחר התפילה ילמד שיעור קבוע. ובאמצע היום, לפני שלומד, עליו לכוון בתחילת הלימוד שלימודו יהיה 'לשמה'. וכאשר לומד שעות רבות עליו להתבונן בהכנה זו מידי שעה, מפני שמידי שעה חוזרת החיות של השעה הקודמת למקורה עם כל התורה והמעשים הטובים של הנבראים שלמדו וקיימו באותה שעה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2016 14:20 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ח ניסן - פרק מ"א גם כאשר היהודי מקיים מצוות, לומד תורה ומתפלל מתוך מסירות נפש, כוונתו במסירות נפש זו צריכה להיות, כדי לגרום נחת רוח לקב"ה. כמשל לבן של מלך המשתחרר מבית האסורים ושב לאביו, המלך - דבר המשמח את המלך. כך ע"י קיום מצוות, לימוד תורה ותפילה, חוזרת הנפש למקורה (מהשבייה בגוף ובנפש הבהמית). הרצון לגרום נחת רוח לה' הוא אמיתי ומגיע מהאהבה המסותרת שבכל אחד מישראל, אך עדיין על היהודי להשתדל להגיע ליראה ואהבה הבאות ע"י התבוננות בגדולת ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2016 16:17 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט ניסן - פרק מ"ב ישנו סוג של יראה שהאדם מעורר על עצמו כאשר הוא מתבונן איך ה' בוחן כליות ולב, אם עובדו כראוי. יראה זו נקראת יראה תתאה. הגמרא אומרת שלגבי משה - יראה זו היא נחשבת לדבר קטן. רבנו הזקן מסביר, שכוונת הגמרא באומרה 'משה' היא ל'בחינת משה' הנמצאת בכל אחד מישראל, שכן משה רבינו הוא הממשיך בחינת הדעת בבני ישראל, ולגבי בחינת משה זו שבכל אחד מישראל אכן יראה היא דבר קטן. ענין נעלה יותר, הוא מה שמקבלים ממשה רבנו ע"י חכמי הדור ומנהיגי העדה, כאשר מלובש בנפשם ובגופם ניצוצות ממשה רבנו (כלומר להם יש חלק ממשה רבנו ולא רק הארה בלבד), ועניינם הוא ללמד את העם דעת, שידעו את גדולת ה' (ועיקר ענין הדעת מגיע ממשה רבנו), מפני שהאהבה והיראה שביהודי היא בהתאם למידת הבנתו וידיעתו (דעת) את גדולת ה'. לא די בידיעת אלוקות בלבד, אלא עיקר הדעת הוא להעמיק את הדעת העצמית שלו בעניינים של גדולת ה', כלומר שמחשבתו תהיה קשורה בה' באותה מידה שהיא קשורה בחפץ גשמי שרואה בעיניו. 'דעת', משמעותה - לדעת באופן של התקשרות אל הדבר ה'ידוע'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2016 17:55 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' ניסן - פרק מ"ב יש באפשרות כל יהודי לקבל כח להתבונן בגדולת ה' ולהתקשר לאלוקות, ע"י יניקה מניצוץ משה רבנו המלובש בחכמי הדור. גם כשיש את הכוח הזה, עדיין נדרשת יגיעה עצומה כדי להסיר את ההפרעות הבאות מצד הגוף. וזה נעשה ע"י ביטוש (שבירת הגסות), והרהורי תשובה מעומק הלב, המחלישים את חומריות הגוף וזה נקרא "יגיעת בשר". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2016 21:25 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב ניסן - פרק מ"ב כמו שהאדם יודע וחש את המתרחש באבריו מעצמו, כך - על דרך משל - יודע הקב"ה את כל המתרחש בכל הנבראים שבעולמות העליונים והתחתונים,משהרי כולם מקבלים את השפעתם וחיותם מהקב"ה. אך יש פרט שבו אין המשל דומה לנמשל - שכן, בשונה מהנפש אשר מושפעת ממאורעות הגוף, כל העולמות והאירועים שבהם, אינן פועלים בקב"ה שום שינוי ח"ו. כמו שהקב"ה היה יחיד ומיוחד לפני שברא את העולמות, כך הוא יחיד ומיוחד גם אחרי שבראם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2016 22:48 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג ניסן - פרק מ"ב כאשר היהודי יתעמק בכך שהקב"ה ממלא באורו את כל העולמות ומשגיח בפרטיות על כל אחד, אזי תקבע בלבו יראה למשך כל היום. ומאוחר יותר במשך היום יתבונן בזה, אפילו התבוננות קלה, וזה יגרום לכך שהוא יפחד להמרות את פי הקב"ה וימנע מלעבור על מצוות לא תעשה ויקיים מצוות עשה. יראה זו נחשבת ליראה תחתונה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2016 08:44 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד ניסן - פרק מ"ב כמו שעיקר היראה מפני מלך בשר ודם באה מפנימיותו של המלך (שהרי בשעה שישן ופנימיותו בהעלם, לא קיימת היראה מפניו). כך ע"י ראיית השמיים והארץ וכל הברואים ובידיעה שהקב"ה מחיה אותם, קיימת כאן ראיית המלך כביכול. נוסף על כך, ניתן גם לראות איך העולם והנבראים בטלים לחיות האלוקית, כאשר צבא השמים הולכים במשך כל היום ושוקעים (משתחווים) לכיוון מערב מכיוון שהשכינה במערב. למרות שבנבראים מכוסה החיות האלוקית בלבושים רבים, על האדם להתרגל, שבשעה שהוא מסתכל על הנבראים שבעולם, יזכור מיד שהם מהווים רק לבושים חיצוניים בלבד לחיות האלוקית המחיה אותם. בכוחה של ראיה זו לעורר יראה ופחד מהקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2016 20:21 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה ניסן - פרק מ"ב יש לזכור תמיד שעל היהודי לקבל על עצמו עול מלכות שמיים, כלומר, לקבל על עצמו את הקב"ה למלך. וזהו ענין ההשתחוואות בתפילת שמונה-עשרה, שעניינם ביטול לקדוש-ברוך-הוא אשר הבא לאחר קבלת עול מלכות שמיים בקריאת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
