|
|
| נשלח ב-4/5/2016 20:37 |
 |
| |
תקציר תניא : | כ"ו ניסן - פרק מ"ג השער לקיום תורה ומצוות הוא יראה 'תתאה' (תחתונה). ביראה זו יש 2 בחינות: 1)9יראה בבחינת 'קטנות', שאינה נוצרת ע"י התבוננות אלא ע"י שיהודי מעורר בקרבו את היראה הטבעית. 2) יראה בבחינת 'גדלות', הנוצרת מהתבוננות בגדולת ה' שיכולים להבין מהעולמות. יראה זו נקראת עדיין יראה תתאה מפני שהנבראים מרגישים עצמם כ'יש', אלא שמבינים שצריכים להתבטל ומתבטלים כלפי הבורא. דרגה גבוהה יותר היא יראה 'עילאה' (עליונה) - יראה זו באה מהבושה שמתביישים מגדולת ה', ההתבוננות מבוססת על כך שהעולם והנבראים אין להם מציאות ללא הבורא ולכן יראה זו מעוררת באדם ביטול במציאות. על יראה זו אמרו חז"ל - "אם אין חכמה אין יראה". כלומר - שבתחילה מן ההכרח שתהיה יראה תחתונה והיא תביא את האדם לקיום תורה ומצוות ורק לאחר מכן יוכל לאדם להגיע ל'חכמה', כלומר ליראה העליונה וביטול במציאות. גם באהבה ישנן 2 מדרגות כלליות: 1)9אהבה רבה - תענוג ודבקות באלוקות, הבאה כמתנה מלמעלה למי שהיראה אצלו בשלימות והוא אינו מרגיש עצמו למציאות. 2)9אהבת עולם, הבאה ע"י התבוננות בגדולת ה', ובחיות האלוקית המחיה את העולם. ומהתבוננות זו אהבתו תהיה רק לקב"ה בלבד שהוא מקור החיים של כל התענוגים. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2016 17:20 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח ניסן - פרק מ"ג ישנן אין סוף מדרגות של אהבה, וכל אחד אוחז בדרגה שונה בהתאם לדרגתו הרוחנית. בעשיית וקיום התורה והמצוות, משתווים כל בני ישראל (לדוגמא, כולם מניחים תפילין באותה צורה), מה שאין כן ביראה ואהבה. מפני שיש מי שדעתו גדולה יותר ולכן יראתו ואהבתו את ה' גדולות יותר ולהיפך. אבל ישנה אהבה אחת הכוללת בתוכה כל בחינות ומדריגות 'אהבה רבה' ו'אהבת עולם', בכך שהיא באה כירושה מן האבות לכל יהודי בנשמתו, ועל האדם לגלות את אהבה זו ע"י התבוננות עמוקה ותכופה איך הקב"ה הוא מקור חייו, כפי שיוסבר בהמשך. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2016 00:30 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט ניסן - פרק מ"ג ישנה אהבה לקב"ה שהיא בדוגמת האהבה לחיים. וישנה אהבה גדולה מזו, שהייתה למשה רבנו והיא ניתנה כירושה לכל אחד מישראל, שהרי בכל דור ישנה התפשטות ממשה רבנו המאירה בכל יהודי. אהבה זו היא כדוגמת בן אשר אוהב את אביו ואימו יותר מאשר את עצמו ומוכן למסור את נפשו בשבילם. אולם אהבה זו הינה מוסתרת ועל היהודי לעורר אותה בתוכו, שתהיה מורגשת במוחו. זאת ע"י שיתבונן וידבר (שהדיבור מעורר את כוונת הלב והמוח) איך הקב"ה הוא אבינו האמיתי ומקור חיינו, ובכך אהבה זו תהפוך אצלו לדבר טבעי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2016 00:02 |
|
| |
תקציר תניא : | ל' ניסן - פרק מ"ד גם אם נדמה לאדם שאין בו אהבה להקב"ה כבן האוהב את אביו יותר מאשר את עצמו, אלא הוא רק מדמה כך, בכל זאת אל יחשוש מכך, מכיוון שמבחינת הנשמה האהבה היא אמיתית למרות שאיננה בהתגלות. ואפילו שאהבה זו איננה מורגשת בהתגלות בלב אלא נמצאת רק במוח ("מחשבה טובה"), ע"י שיחשוב על אהבה זו, הקב"ה יחשיב לו זאת, ובכך האהבה שנמצאת במחשבה מעלה את התורה והמצוות כמו שהוא מקיים תורה ומצוות מתוך אהבה גלויה בלב. דבר העושה נחת רוח לקב"ה, שע"י לימוד תורה וקיום מצוות מתבצעת כוונת הקב"ה שתהיה לו כביכול דירה בתחתונים. כך הדבר גם לגבי האהבה בדרגה הראשונה של "נפשי איויתך" (כמו שאדם מתאווה לנפשו). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2016 11:36 |
|
| |
תקציר תניא : | א' אייר - פרק מ"ד שני סוגי האהבה לה' המדוברות בימים האחרונים: הראשונה - "נפשי איויתיך" (שהקב"ה הוא נפשי וחיי האמיתיים ולכן אני מתאווה לו). והשניה - האהבה בדוגמת בן המוכן למסור את נפשו למען אביו ואמו. רגשות אלו הם טבעיים ובאים ליהודי בירושה מהאבות הקדושים. כל עוד האדם מצליח לגלות אותם רק במוחו אבל לא בליבו (כלומר האדם חושב אודותם וחפץ בהם אבל אינו מרגיש אותם ממש בלב), יש בכוחם להעלות את התורה והמצוות שהאדם מקיים רק עד לעולם היצירה ולא למעלה יותר לעולם הבריאה. אבל כאשר האדם מצליח לעורר רגשות אלה בהרגשת הלב ממש (ע"י התבוננות עמוקה איך שהקב"ה הוא מקור החיים והוא אבינו האמיתי), יש בכוחם להעלות את התורה והמצוות גם לעולם הבריאה (שלמעלה מעולם היצירה, והוא העליון מבין העולמות השייכים לתפיסתם של הנבראים). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2016 19:44 |
|
| |
תקציר תניא : | ב' אייר - פרק מ"ד גם כשהאדם מצליח לגלות את האהבה לה' הקיימת בטבע נפשו, אל לו להסתפק בכך אלא עליו להשתדל לעורר אהבת ה' הבאה על ידי התבוננות מעמיקה בגדולת ה'. יש לכך שתי סיבות: 1. מפני שבאהבת ה' הנוצרת מהתבוננות נוצרות תשוקה ושלהבת גדולות יותר לאלוקות. 2. מפני שכדי להגיע לאהבה זו נדרשת התבוננות גדולה ועמוקה ובכך האדם מקיים את הנאמר בספר הזוהר שכוונת הקב"ה בבריאת העולם היא בכדי שהנבראים יגיעו לידיעה בה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2016 23:49 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' אייר - פרק מ"ה ישנו אופן נוסף שעל ידו יכול היהודי לקיים תורה ומצוות באופן של 'לשמה' והוא ע"י התעוררות מידת הרחמים. כלומר, לפני שמקיים תורה ומצוות, עליו לעורר במחשבתו רחמים רבים על הנשמה האלוקית שבקרבו. וזאת על ידי שיתבונן על המקום העליון שממנו באה הנשמה ואיך היא נתונה במאסר בתוך הגוף החומרי שטרם הזדכך. ובמיוחד יתמלא ברגש של רחמנות כשיזכור את מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו הלא טובים המשפיעים על מקור הנשמה (השכינה), שהיא כביכול בגלות. ככל שהאדם יחוש בגודל הרחמים על נשמתו, הוא יתמלא ברגש עז להשיב את נשמתו לדביקותה בשורשה העליון, אור-אין-סוף ברוך-הוא, והתעוררות זו תביא אותו ללמוד תורה ולקיים מצוות (כיון שבשעת קיום מצוה מעשית - שב הניצוץ האלוקי למקורו באור אין סוף). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2016 11:03 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' אייר - פרק מ"ה קיימת דרך נוספת,שקרובה מאוד לכל יהודי ,לעורר את האהבה המסותרת לה' ולהביא אותה להתגלות במוחו ובליבו תוך אהבת להב-שלהבת לה'. הדרך לגלות אהבה זו היא: כאשר האדם יתעמק בדברי שלמה המלך- "כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם". כלומר בדוגמת מים שמחזירים לאדם המביט בהם את השתקפות הפנים שלו - כך כאשר אדם מגלה כלפי הזולת אהבה חזקה, אהבה זו מעוררת אהבה חוזרת מהזולת אליו. עיקרון זה קיים גם בקשר של הקב"ה והאדם, כפי שנלמד בימים הבאים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2016 00:55 |
|
| |
תקציר תניא : | ז' אייר - פרק מ"ו בדוגמת המלך הגדול המוציא את האיש השפל מהאשפה ומקרב אותו אליו ממש, כך מלך מלכי המלכים הקב"ה ירד בעצמו והוציא את בני ישראל ממצרים. היציאה ממצרים לא נעשתה ע"י מלאך או שליח אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו ירד למצרים מקום הטומאה והוציאם משם. בהמשך ליציאת מצרים, הקב"ה נתן לנו את התורה והמצוות: • כשהאדם *מדבר* את התורה בפיו - מתאחד פיו עם הפה והדיבור של למעלה, זהו יחוד בבחינת 'נשיקין'. • *כשמחשבתו* של האדם עסוקה באותיות התורה ובהבנת התורה - הרי זו דביקות 'רוח ברוח' כלומר זו דביקות רוח האדם ברוחו של הבורא. • בשעת קיום מצווה *מעשית* - הרי הבורא מחבק ממש את האדם על ידי המצווה. זו המשמעות הפנימית של נוסח הברכה שאנו אומרים לפני קיום מצווה: 'אשר קדשנו במצוותיו', 'קדשנו' - במובן של קידושין, בדוגמת איש הנושא אישה ומקדש אותה על מנת ש'והיו לבשר אחד', כך ויותר לאין קץ מתאחדת הנפש האלוקית באור אין סוף בזמן שעוסקת בתורה ובמצוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2016 12:08 |
|
| |
תקציר תניא : | ח' אייר - פרק מ"ו שלמה המלך המשיל את יחוד ישראל עם ה' ע"י קיום תורה ומצוות ליחוד חתן וכלה. המילה 'קדושה' - משמעה הבדלה, כמו שיהודי מקדש אישה המיוחדת רק לו. כאשר מברכים על מצווה 'אשר קדשנו במצותיו', משמעות המילה 'קדשנו' היא שבשעה שיהודי מקיים תורה ומצוות הוא מתקדש ומתעלה למדרגת 'קודש-העליון' שהיא למעלה מהעולמות ומובדלת מעולמות, מאחר שנפשו של היהודי מתייחדת עם אור אין סוף בשעה שעוסק בתורה ומצוות (בשונה מהאבות שהיו בדרגה זו תמיד). זו הסיבה שיש לעמוד בפני אדם בשעה שמקיים מצוה, מפני הקדושה ששורה בו. האדם אינו מרגיש בקדושה זו מפני הגוף החומרי שעדיין אינו מזוכך, בשונה מהאבות שגופם היה מזוכך ולא הסתיר על אלוקות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2016 03:28 |
|
| |
תקציר תניא : | ט' אייר - פרק מ"ו למרות שבני האדם בדרך כלל (פרט לצדיקים) אינם מרגישים את היחוד התמידי עם אור אין סוף ואינם מתעוררים בעקבותיו לאהבה ויראה, מפני שחומר הגוף מסתיר - עדיין אין בכוח חומר הגוף למנוע את עצם היחוד. לכן, גם אדם שהוא עם הארץ נענש כשעובר עבירה, מפני שפוגם בקדושה המאירה בנפשו, כמו שהדבר פוגם בקדושת נפש הצדיק. כשהאדם מקיים מצוות בבחינת 'בהמה', כלומר, מבלי לדעת ומבלי להרגיש בקדושה הנמשכת לנפשו בשעת קיום המצוה, הוא משמש באותה שעה כלי לבחינת הנקראת 'בהמה', שלמעלה מה'דעת' של עולם האצילות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2016 21:10 |
|
| |
תקציר תניא : | י' אייר - פרק מ"ז בהמשך לנאמר בפרק הקודם, שהאהבה שהראה הקב"ה לבני ישראל בשעת יציאת מצרים כשירד להצילם בכבודו ובעצמו, צריכה לעורר בבני ישראל אהבה גדולה לקב"ה "כמים הפנים לפנים" - כך צריכה יציאת מצרים שבכל יום, לעורר אהבה גדולה להקב"ה. זאת מפני שבכל יום יש בעבודתו הרוחנית של היהודי את ענין יציאת מצרים; שכן ע"י שיהודי לומד תורה ומקיים מצוות, יוצאת נפשו האלוקית מגלות הגוף ומתאחדת עם אור אין סוף ב"ה, בפרט בקבלת עול מלכות שמים בשעת קריאת שמע. בשונה מאברהם אבינו שהגיע להיות מאוחד עם הקב"ה, ע"י עבודתו העצמית, אנחנו קיבלנו את היכולת להיות מאוחדים עם הקב"ה, בירושה ומתנה בכך שהקב"ה נתן לנו את תורתו שהלביש בה את רצונו וחכמתו שהם דבר אחד אתו. ולכן זהו ענין ששייך לכל אחד מישראל, והדבר תלוי ברצון היהודי להידבק בקב"ה, ע"י קבלת עול מלכות שמים (בקריאת שמע). מסיבה זו קבעו חכמים לומר את פרשת יציאת מצרים בשעת קריאת שמע, מפני שהם דבר אחד, שע"י קבלת עול מלכות שמים בקריאת שמע, נוצר ענין יציאת מצרים ברוחניות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2016 18:57 |
|
| |
תקציר תניא : | י"א אייר - פרק מ"ח הקב"ה נקרא 'אין-סוף' וכשמו כן הוא, מפני שאין סוף לאור והחיות המתפשט ממנו ית'. מ'אור-אין-סוף' ללא צמצומים לא ניתן שיתהוו עולמות ונבראים מוגבלים, שהרי כל הנבראים בעולם הזה ובעולמות הרוחניים הם נבראים מוגבלים (גם נשמות ומלאכים הם גבוליים שהרי יש גבול להשגתן ולהבנתן בגדלות אין-סוף וכך גם להנאתם ותענוגם יש גבול)" זאת מפני שאם תענוגם היה בלי גבול היתה מציאותם מתבטלת לגמרי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2016 21:08 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ג אייר - פרק מ"ח להארה המועטת המגיעה מאור אין סוף לאחר הצמצום, אין ערך כלל והיא נחשבת לכלום לגבי ההארה שלפני הצמצום, הנקראת בחינת 'אין סוף'. ההשפעה שבאה בגלוי בעולמות ומתלבשת בעולמות (ההארה שלאחר הצמצום) נקראת - 'ממלא כל עלמין'. ואילו ההשפעה הנעלמת והמוסתרת שהעולמות אינם משיגים אותה (ההארה שלפני הצמצום - 'אור אין סוף'), נקראת 'סובב כל עלמין'. אין הכוונה שאור זה הינו מחוץ לעולמות ח"ו ורק סובב מעליהם אלא הוא נקרא כך מפני שהשפעתו בעולמות היא בהסתר. מאחר שהעולמות הם בבחינת גבול ותכלית, ההשפעה בבחינת 'סובב כל עלמין' אינה מתלבשת בעולמות בגלוי (כדי שלא יתבטלו במציאות), אלא רק הארה מועטת ומצומצמת מאוד מאירה בהם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2016 23:07 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ד אייר - פרק מ"ח בהמשך להסבר שאור אין סוף נמצא בכל מקום אך למרות זאת נקרא 'סובב' ו'מקיף' מכיוון שאינו מתגלה בעולם, רבנו הזקן מביא על כך משל, שאף על פי שהארץ מלאה באור 'סובב' ו'מקיף', לא ניכר שיש בארץ הגשמית (באדמה) חיות אלוקית. ומוסיף, שלמרות שההשפעה היא בבחינת 'מקיף', היא חודרת גם לפנימיות העולם והמשל לכך הוא מאדם שמדמיין חפץ, שמצד אחד החפץ מוקף על ידי מחשבתו ומצד שני הדמיון שלו חודר את כל פרטי החפץ. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
