|
|
| נשלח ב-9/6/2016 12:25 |
 |
| |
תקציר תניא : | ג' סיון - פרק נ"ב אור השכינה מאיר גם בעולם הזה הגשמי. בזמן שבית המקדש היה קיים אור השכינה האיר בגלוי ב'קודש הקודשים' שבבית המקדש, בהתלבשותו בעשרת הדיברות שבלוחות הברית. האופן שבו האירה השכינה בקודש הקודשים היה נעלה יותר מבעולמות העליונים, זאת מפני שעשרת הדיברות הן כוללות את כל התורה כולה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2016 12:20 |
|
| |
תקציר תניא : | ז' סיון - שער היחוד והאמונה פרק א' מדיבורו של הקב"ה נבראו כל הנבראים הכלליים בדוגמת רקיע השמים (וכל הרקיעים), דיבור זה מורכב מצירוף אותיות (מ'עשרה מאמרות') המצטרפות למילה 'רקיע', אשר עומדת תמיד בתוך רקיע השמים. ואם אותיות אלו היו חוזרות למקורן כל הרקיעים היו מתבטלים. כך גם אצל כל הברואים (גם בדומם) קיים תמיד הכוח האלוקי שברא אותם. בשונה מהנבראים הכללים (כמו רקיע, ארץ וכדומה), הנבראים הפרטיים אינם מקבלים חיותם ישירות מ'עשרה מאמרות', מפני שחיות זו גדולה ואין בכוחם לקבלה, לכן הם מקבלים את חיותם ע"י השתלשלות ממדרגה למדרגה נמוכה יותר, עד שיוכל להתהוות ולהפוך לנברא פרטי. השם שקוראים לנברא בלשון הקודש, הוא הכלי לאותה חיות מצומצמת. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2016 11:52 |
|
| |
תקציר תניא : | ח' סיון - שער היחוד והאמונה, פרק א' עד כאן הוסבר שהכוח האלוקי חייב להתקיים תמיד בנברא. רבנו הזקן מסביר, שטעותם של הכופרים בהשגחה הפרטית נובעת מכך שהם משווים את מעשה ה' למעשה אדם. לדוגמא: אומן שעשה כלי מחומר קיים, הכלי מתקיים מבלי להזדקק יותר לאומן. כך הכופרים סוברים שאחרי שהקב"ה ברא את השמים והארץ הם אינם נזקקים יותר לקב"ה ח"ו. אך האמת היא, שמעשה אדם הוא מדבר שכבר קיים ('יש' מ'יש') והאדם רק משנה את צורתו, אך בריאת השמים והארץ היא יצירת דבר חדש שלא היה קיים קודם כלל ('יש' מ'אין'). ומן ההכרח שהכוח שיצר יהווה תמיד את היצירה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2016 16:29 |
|
| |
תקציר תניא : | י' סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ג'. מאחר שהכוח האלוקי מוכרח לברוא ולחיות תמיד את הנברא מ'אין' ל'יש', הרי שהכוח האלוקי הוא המציאות האמיתית של הנברא וממילא הנברא הוא כאין ואפס כלפי אותו כוח אלוקי המהווה אותו כל רגע. אם היינו מסוגלים לראות את הכוח האלוקי (דבר ה'), גשמיות הנברא לא הייתה נראית לנו כלל, זאת מפני שרק החיות הרוחנית היא המציאות האמיתית. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2016 13:09 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ג סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ד'. כדי להבין איך הנבראים אינם בטלים למקורם, אם הנברא נמצא תמיד במקורו, מסביר רבנו הזקן: כמו שלשמש יש נרתיק המגן עלינו, כדי שנוכל לקלוט את אור השמש, כך שם 'אלוקים' משמש כמגן שהודות לו יוכלו הנבראים לקבל את האור המאיר משם 'הוי'ה' (שלמעלה משם אלוקים), שממנו (וממדת חסדו של הקב"ה) מתהווים כל הנבראים כל רגע ורגע 'מאין ליש', ואם היה אור זה מאיר ללא צמצום אכן היו הנבראים בטלים במציאות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2016 17:05 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ד סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ד'. מידת החסד של הקב"ה לברוא 'יש' מ'אין' היא למעלה מהכוח (היכולת לברוא 'יש' מ'אין') ומהשכל (להבין מידה זו) של הנבראים. זאת מפני שהקב"ה ומידותיו הם דבר אחד ואי אפשר להשיג את הקב"ה. כך הדבר גם בנוגע למידת הגבורה והצמצום, המסתירה על הכוח האלוקי שלא יתגלה בנברא, זאת כדי שהנברא לא יתבטל במציאות. לכן הנברא נראה כדבר בפני עצמו למרות שלא כך הדבר. וענין זה, שכשם שיש לקב"ה את היכולת להאיר ולגלות את החיות כך יש לו את היכולת להסתיר את החיות, אין לשום נברא את היכולת להבין. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2016 17:13 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ו סיון - בחינת הצמצום נקראת בלשון הקבלה 'כלים', והתגלות החיות נקראת 'אור'. כמו שהכלי מכסה על מה שבתוכו כך בחינת הצמצום מכסה על האור והחיות. הכלים הם האותיות של עשרה מאמרות (שבהן נבראו העולמות). שורש אותיות אלו, הן ה' גבורות (אותיות מנצפ"ך) היוצרות את כ"ב האותיות העליונות. שורש ה' הגבורות, הוא פנימיות הכתר ('עתיק יומין'). גם שורש בחינת החסד הוא מפנימיות הכתר, זאת מכיוון שצמצום של אותיות וגילוי החיות האלוקית שורשם אחד. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2016 20:56 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ז סיון - פרק ה' בהמשך למה שדובר על כך שהנבראים נראים למציאות מכוח הצמצום של הקב"ה, מסביר רבנו הזקן, שבתחילה עלה במחשבתו של הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין (צמצום). אך כיוון שראה שבדין בלבד החיות האלוקית תהיה מכוסה לגמרי ולא יהיה קיום לעולם, שיתף בעולם את מידת הרחמים כדי שתהיה התגלות של אלוקות בעולם. התגלות זו בעולם מתבטאת ע"י הצדיקים והאותות ומופתים שבתורה. מדת החסד ומדת הגבורה הן לא רק למעלה משכל הנבראים, אלא הן למעלה גם מהשגת הנשמות שמעולם האצילות, שגם נשמת משה רבנו (שהייתה מעולם האצילות) לא יכלה להשיג מידות עליונות אלו, שהן דבר אחד עם הקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2016 16:35 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ז סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ו'. שם 'אלוקים' , הוא מידת הגבורה והצמצום ('א-להים' בגימטריא 'הטבע'). שם זה למעשה מסתיר את האור המהווה את העולם, עד שהעולם נראה כאילו שהוא מתנהל בדרך הטבע. תכליתה של מידת הצמצום המסתירה על האלוקות, הוא חסד, שהרי ע"י מידת הצמצום יכולה להיות מציאות של עולם (שרק כך הנבראים אינם מתבטלים במציאות כלפי אור ה' המלובש בהם). אופן כזה של גבורה, שעל ידו מתבצעת תכלית החסד, נקרא גבורה הכלולה בחסד. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2016 15:01 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ח סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ו'. על האדם להתבונן: ששם 'הוי'ה' (מידת החסד) ושם 'אלוקים' (מידת הגבורה), מצד עצמם הם אכן שני הפכים. אך עם זאת הינם דבר אחד, וזאת מפני שהקב"ה וכל מידותיו מאוחדים כדבר אחד. ומזה מובן שההסתר הנובע משם 'אלוקים', איננו הסתר כלל (שהרי מידות חסד וגבורה הם דבר אחד ואין דבר מסתיר על עצמו). אלא ההסתרה (הניכרת מכך שהנבראים נראים ל'יש') הינה רק לגבי הנבראים, ולגבי הקב"ה שם אלוקים אינו מסתיר כלל והנבראים אינם נחשבים לגביו, אפילו לא למציאות של דבר 'טפל', אלא לאין ואפס ממש. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2016 23:45 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ו'. על האדם לדעת שאין דבר הנפרד מהקב"ה, ואל יטעה ויחשוב שהקב"ה ממלא את העולם כמו שהנשמה מחיה את הגוף; הנבראים אינם כמו הגוף שהוא טפל לגבי הנשמה, אלא הם 'אין ואפס' ממש לגבי הקב"ה המהווה אותם כל רגע ורגע. ומה שהנבראים מרגישים את עצמם כ'יש', בא מההסתר מצד שם אלוקים (מידת הגבורה) המסתיר רק לגבי הנבראים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2016 16:56 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ז'. 'יחודו' של הקב"ה משמעותו היא שמבלעדי הקב"ה אין שום דבר וכל הנבראים בטלים ומאוחדים בו יתברך. הסיבה לכך שלמרות זאת, העולם נראה כ'יש' ומציאות נפרדת לכאורה, היא מפני שתכלית הבריאה היא שמלכותו של הקב"ה תתגלה כאן בעולם הזה. ולשם כך הנבראים התחתונים הנראים כדבר נפרד מאלוקות צריכים להמליך את הקב"ה למלך ע"י התבטלותם אליו. הרגשת העולם ל'יש' באה משם 'אדנות' (מידת המלכות), ואם היתה מידה זו מסתלקת מהעולם ח"ו, היה העולם חוזר למקורו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2016 10:52 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ז'. מה שמגדיר את העולם הם מימדי המקום והזמן, אשר מקורם ממידת המלכות ושם 'אדנות' של הקב"ה. במדות הקדושות בעולם האצילות לא שייכת ההגבלה של מקום וזמן כיוון שהן למעלה מכל הגבלה. אמנם גם מידת המלכות בטלה ומאוחדת עם הספירות שלמעלה ממנה ועם הקב"ה בעצמו, כך שכאשר העולם (בחינת מקום וזמן) בטל למקורו - ספירת המלכות, הוא נעשה גם בטל במציאות ומאוחד עם הקב"ה יחוד גמור. וזה נקרא 'יחוד עליון'. זהו השילוב בין שם 'אדנות' (המורה על מידת המלכות, גבול), בשם 'הוי'ה' (המורה על אין-סוף שלמעלה ממקום ומזמן). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2016 16:58 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ז'. להלן יסביר רבינו הזקן על אופן נמוך יותר של יחוד בין הקב"ה לנבראים הנקרא 'יחוד תחתון'. למרות שהקב"ה הינו למעלה מזמן ומקום, הרי הוא נמצא גם בזמן ובמקום. בכך שהספירות העליונות (המאוחדות עם הקב"ה) מתלבשות בספירת המלכות ודרכה מתלבשות בעולמות. כלומר הקב"ה נמצא בכל מקום בשוה ממש. אך כיוון שבחינת המלכות מסתירה על האור אין סוף, יכול להיות בחינת הזמן והמקום שאינם מתבטלים במציאות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2016 20:40 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ז'. לפי מה שהוסבר בענין ה'יחוד', שהעולם בטל במציאות ומאוחד עם הקב"ה, מובן שלגבי הקב"ה העולם אינו נחשב למציאות כלל ולא חל בקב"ה שום שינוי בין לפני הבריאה ובין לאחרי הבריאה. ולא רק שבעצמותו לא נפעל שום שינוי, אלא גם בדעתו (את העולם) לא נפעל שינוי, זאת מפני שהוא ודעתו אחד ויודע את הנבראים בידיעת עצמו. אצל הקב"ה, בשונה מבני אדם, היודע, מה שיודעים אותו וכוח הדעת להבין, הם דבר אחד ואין לנברא יכולת להבין דבר זה, אלא רק ע"י אמונה שענין זה למעלה מהשכל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
