|
|
| נשלח ב-30/6/2016 15:32 |
 |
| |
תקציר תניא : | כ"ד סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ז'. ממה שהוסבר שידיעתו של הקב"ה היא דבר אחד עם עצמותו של הקב"ה, מובנת טעותם של החכמים שסברו שענין הצמצום וההסתלקות הוא כפשוטו, כלומר, שענין הצמצום הוא שהקב"ה סילק את עצמו מהעולם הזה ח"ו ומשגיח בהשגחה פרטית על הנבראים מלמעלה. אי אפשר לומר זאת על הקב"ה, שהרי אין לו גוף, ואילו המושג צמצום כפשוטו הוא 'ממקרי הגוף' (למשל-שעבר ממקום אחד לאחר), וכיוון שיודע את הנבראים בידיעת עצמו, מכאן שהוא עצמו נמצא בעולם הזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2016 16:11 |
|
| |
תקציר תניא : שער האיחוד והאמונה. אומר הזהר, אין מקום פנוי מה' לא בעליונים ולא בתחטונים, הוא נמצא בכל דבר ואין מי שיוצא מרשותו ויכול להשיגו, הוא מחייה כל ניברא בהתאמה בחיות פנימית, ומקשר ומתאם בין הניבראים, ולמרות שהנבראים מארבע יסודות הופכיים זה לזה כמו מים ואש, הרי ע"י כח האין סוף מחבר בינהם, ואין שום השגה בוא וגם אין יכולת לפעול בוא שינוי למרות ההעלם שנבראו לא מעלימים או מוסיפים על ה' דבר. ולא כמו נפש האדם שמחיה את הגוף שמתפעלת ומושפעת מהגוף הרי ה' אף על פי שמחיה את העולמות לא מושפע מהם כלל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2016 22:52 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו סיון - (שבת קודש) שער היחוד והאמונה, פרק ז'. רבינו הזקן מסביר את עניינו של אור ה'סובב' את כל העולמות - כאשר אדם מדמיין דבר מסוים, מחשבתו ושכלו מקיפים את 'ציור' הדבר בלבד ולא את הדבר עצמו. זאת בשונה מהקב"ה, שמחשבתו מקיפה את הנברא ממש! ומהווה אותו מ'אין' ל'יש', רק שחיות זו נשארת במדרגתה הנעלית ואינה מצטמצמת בהתאם לגדרי הנברא. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2016 16:33 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ז'. עד כאן הסביר איך הקב"ה 'סובב' ו'מקיף' את כל העולמות ולהלן יסביר את בחינת 'ממלא כל עלמין': החיות בבחינת ממלא כל עלמין מתלבשת בפנימיות הנברא ומתאחדת עימו. כל נברא הוא מוגבל, למשל - השמש מוגבלת בגודלה ובאופן שהיא מאירה וכו', והרי החיות עצמה אינה מוגבלת וכדי שיתהווה ממנה נברא מוגבל מן ההכרח שהיא תצטמצם בצמצומים רבים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2016 15:35 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ז'. מקור חיות הנבראים הוא 'רוח פיו' של הקב"ה המתלבש בעשרה מאמרות שבתורה. וללא צמצומים רבים ועצומים היו נבראים עולמות בלי גבול ותכלית וממילא גם לא היה נברא העולם הזה. אלא שצמצם הקב"ה את האור והחיות שיוכלו להתהוות נבראים מוגבלים. וככל שהנברא מוגבל ונחות יותר, החיות שבו עוברת צמצומים רבים ועצומים יותר. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2016 16:55 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ז'. לאחר צמצומים רבים ועצומים הנעשים ע"י צירופי אותיות, חילופי אותיות וחשבון המספר של האותיות, יכולה החיות האלוקית להתלבש גם בנבראים התחתונים (שהחיות האלוקית לא ניכרת בהם, כמו אבן למשל) ולהחיותם מ'אין' ל'יש'. חיות זו היא בחינת 'ממלא' כל העולמות. זאת בשונה מבחינת 'סובב' כל העולמות, שהיא חיות המשפיעה בנברא כפי שהיא במדרגתה העצמית, ללא צמצומים. מבחינת החיות (הבאה מדבר ה' שהוא כוח אין סופי), היו יכולים להתהוות עולמות בלי גבול ותכלית, אך כדי שיתקיים עולם מוגבל צריכים את הצמצום. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2016 15:11 |
|
| |
תקציר תניא : | ל' סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ח'. בפרק הקודם הוסבר, שהידיעה שלמעלה היא דבר אחד עם הקב"ה עצמו (בשונה מהאדם), כיוון שאחדות ה' היא אחדות פשוטה ולא מורכבת. הדבר כך גם בנוגע לכל מידותיו, שמותיו (חנון, רחום וכו'), חכמתו ורצונו של הקב"ה, כלומר, שכל מידותיו, רצונו וחכמתו הם דבר אחד איתו. ואין האדם מסוגל לתפוס דבר זה, זאת מפני שכל דבר שאדם רוצה להבין הוא מדמיין זאת כמו שהדבר מצוי בו ואילו הקב"ה קדוש ומובדל מכל מדרגה. אצל האדם המידות תלויות בשכל (בדעת), ומהמידות נוצרות אותיות המחשבה, ומאותיות המחשבה נוצרות אותיות הדיבור והדיבור מביא למעשה. בכל סדר ירידת המדרגות אין למדרגה התחתונה שום ערך כלל לגבי המדריגה שמעליה. כך זה בנפש כל הברואים שבכל העולמות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2016 17:57 |
|
| |
תקציר תניא : | ב' תמוז - שער היחוד והאמונה, פרק ח'. ההשתלשלות מחכמה, מקור חיותם של הנבראים עד עשיה היא הירידה הגדולה ביותר שבאפשרות הנבראים להשיג. לכן הנבראים מציינים איך מדרגת החכמה נחשבת כעשיה לגבי הקב"ה. אך אין יכולת לנברא להשיג את מהות הבורא, שהוא למעלה משכל הנבראים. הקב"ה למעלה לגמרי מהחכמה העליונה ומהמדות והסיבה לכך שהקב"ה נקרא 'חכם', היא מפני שהוא מקור החכמה. ומה שנקרא 'רחום' ו'חסיד' וכו', זהו מפני שהוא מקור למידות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2016 23:47 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' תמוז - שבת קודש שער היחוד והאמונה, פרק ח' כדי שאור אין סוף יוכל להתלבש בספירות שבעולם האצילות (חכמה ומידות) באופן שהם דבר אחד איתו, יש צורך בצמצומים רבים. מהספירות שבעולם האצילות נמשכת חיות לכל העולמות והנבראים ובכך שהקב"ה יודע את 'עצמו' (שמלובש בספירות בעולם האצילות), הוא יודע את כל הנבראים שבעולמות. וזה ענין שאין שכל הנברא יכול להשיג, אלא רק להאמין שהקב"ה והספירות הם דבר אחד. וזה שייך לאמונה שלמעלה מהשכל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2016 15:24 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' תמוז - שער היחוד והאמונה, פרק ח'. כפי שהוסבר, היחוד של הקב"ה עם הספירות (מידותיו) הוא למעלה מהשגת הנבראים. ובכל זאת, כדי שהנבראים יוכלו להבין קצת את אופן היחוד של הקב"ה עם הספירות, קראו המקובלים בדרך משל לספירות - 'אורות'. כמו שכאשר אור השמש נמצא בגוף השמש (ה'מאור'), הוא מאוחד עם גוף השמש וקיימת מציאות רק של מקור השמש ואין לאור שום מציאות בפני עצמה - כך ויותר מכך הספירות שבעולם האצילות מאוחדות עם הקב"ה, וביחס להתפשטות - זה לא ממש כפי שהאור מתפשט מהשמש, וזהו דבר שרחוק מהשגתנו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2016 15:00 |
|
| |
תקציר תניא : | ה' תמוז - שער היחוד והאמונה, פרק י'. כמו שאור השמש בטל לחלוטין ביחס לגוף השמש ואינו נקרא בשם 'אור' אלה 'מאור', כך גם הספירות (שהן מדותיו של הקב"ה, רצונו וחכמתו) נקראות בשם ('חכמה', 'בינה', 'דעת' ושאר המידות) רק לגבי הנבראים, המקבלים חיותם ע"י התלבשות רצונו חכמתו ודעתו של הקב"ה בספירות. התלבשות זו היא באופן שהקב"ה מסתתר בספירות מהנבראים, שלא יראו את החיות האלוקית המהווה ומחיה אותם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2016 13:29 |
|
| |
תקציר תניא : | ו' תמוז - שער היחוד והאמונה, פרק י'. רבנו הזקן נותן דוגמא להתהוות הנבראים מהספירות: ביום הראשון לבריאה ברא הקב"ה במידת החסד נבראים השייכים למדת החסד, כמו האור. מידת החסד כלולה גם ממידת הגבורה, ואכן יש גבול להתפשטות האור, זאת ממידת הגבורה. ביום השני ברא הקב"ה במידת הגבורה את הרקיע, בכך שפעל הבדל בין המים העליונים לתחתונים ע"י בחינת צמצום השייכת למידת הגבורה. גם מידת הגבורה כלולה ממידת החסד, ואכן כל ענין הצמצום הוא כדי שתהיה יבשה שעליה יוכל האדם להתקיים, שזהו ענין של חסד. מציאות המידות היא רק לגבי הנבראים, ולגבי הקב"ה אין להן מציאות משל עצמן, זאת מפני שהן מאוחדות עם הקב"ה עצמו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2016 18:58 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ב תמוז - אגרת התשובה, פרק א'. מצות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא, ולא כמו שישנם החושבים שעיקר התשובה היא התענית על העבירות. רבינו הזקן מסביר, שהיסורים הממרקים הם יסורים שמביאים על האדם מלמעלה כדי לגמור את כפרתו וזאת רק לאחר שהאדם מצד עצמו עשה תשובה מאהבה, שהיא התעוררות מלמטה ובזה הוא פעל התעוררות מלמעלה (שיתייחסו אליו באהבה) בכך שיביאו עליו יסורים שימרקו אותו כליל. ענין התענית בא כדי לבטל גזירה (כמו התענית שאסתר ביקשה להטיל) אך היא לא חלק מהתשובה. האדם יכול לקבל על עצמו תענית באחד מהמקרים הבאים: כדי שע"י כך יינצל מיסורים שיביאו עליו מלמעלה, או כדי לזרז את גמר כפרת נפשו, או אם עשה תשובה מיראה ולא מאהבה. אולם ענין הוידוי ,שמפרטים בדיבור את החטאים, ובקשת המחילה הוא כן חלק משלימות התשובה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2016 21:36 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ג תמוז - אגרת התשובה, פרק ב'. התשובה, שמהותה הוא עזיבת החטא, מספיקה בכדי לכפר על העוון ולא נדרשת לכך תענית. אך כדי שהאדם שחטא יהיה חביב על הקב"ה כמו לפני החטא (גם אם עבר על מצות עשה קלה שלא מצריכה ייסורים לגמר כפרתו), הנה בזמן בית-המקדש, היה עליו להקריב קרבן עולה (אחרי החזרה בתשובה). אולם כיום, שאין הקרבת קורבנות, אזי התעניות מחליפות את הקרבן. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2016 13:55 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ד תמוז - אגרת התשובה, פרק ג'. אודות אדם שעבר מספר פעמים את אותה העבירה ישנן 2 דעות בנוגע למספר הפעמים שצריך להתענות בגינה: לדעה אחת צריך להתענות על כל פעם שחטא בנפרד (כמספר הצומות שנקבע לכל חטא), כמו שעל כל חטא שחטא היה מביא קרבן חטאת בנפרד. ולדעה שנייה, מספר התעניות הנקבע לחטא אחד מספיק גם אם חטא באותו חטא כמה פעמים, כמו קרבן עולה, שקרבן אחד היה מכפר על ביטול מצוות עשה גם אם ביטל את אותה מצווה כמה פעמים. והדיעה המכרעת היא, שיש להתענות 3 פעמים את מספר התעניות שנקבעו לחטא שחטא. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
