|
|
| נשלח ב-28/9/2016 11:44 |
 |
| |
תקציר תניא : | כ"ה אלול - אגרת הקודש, סימן י"ט. האר"י ז"ל מסביר, שהשגת נבואתו של משה רבנו הייתה בבחינת חיצוניות החכמה העליונה ולא בפנימיות, כפי שהיא יורדת ב-7 המידות (מידה היא דבר מוגבל). ורק במדות נצח, הוד ויסוד, שהן הענפים של חסד גבורה ותפארת, הייתה השגת משה רבנו באופן של פנימיות. נשאלת השאלה: כיצד האריז"ל כן דיבר באצילות, כתר, ולמעלה מכך (הכוונה בפנימיות החכמה העליונה), ועל משה רבנו נאמר שלא השיג בנבואתו בפנימיות החכמה העליונה? והרי בוודאי הארי ז"ל לא היה למעלה מדרגתו של משה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2016 12:45 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו אלול - אגרת הקודש, סימן י"ט ישנו הבדל בין השגה של נבואה, שמשיגים את מהות הדבר ע"י "ראיה" (בדרך משל), לבין השגה של תורה - שמבינים את מציאות הדבר ע"י התבוננות שכלית, כמו ע"י שמיעה (בדרך משל), מאחר שהענין הרוחני לא יורד ומתגלה אליהם באופן של ירידה למדרגתם. זאת הסיבה שהמדרגות הגבוהות של החכמה העליונה אינן יכולות לרדת ולהתגלות לנביאים אלא רק המדרגות התחתונות, נצח הוד יסוד מלכות, שהן הכלי להורדת החיות מהעליון לתחתון. בתוך נצח הוד יסוד מלכות מלובש אור ספירת הבינה ובתוכה מלובש חיצוניות החכמה (שלמעלה מהשכל). התורה באה מהחכמה העליונה (שלמעלה מהשכל), זאת מפני שטעמי המצוות הן למעלה משכל והבנה. וגם אם יש איזה טעם כל שהוא, יש בתוכו עומק שלמעלה מהבנה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2016 17:54 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח אלול - אגרת הקודש, סימן י"ט. כמו שהדבר במשל של הנפש, שגילוי הנפש ע"י המעשה הוא במדרגה הכי נמוכה משאר הבחינות (דיבור ומחשבה), כך בחינת החכמה שמתלבשת בנבראים (לאחר צמצומים) היא כאין ואפס לגבי בחינת פנימיות החכמה שאינה מתלבשת בהם, שהרי הקב"ה, הוא וחכמתו אחד והכל נחשב כאין ואפס לגבי הקב"ה. לכן משה רבינו, שהשיג את חיצוניות החכמה, זכה שהתורה תינתן על ידו, כי התורה המתלבשת בעולם היא בחינת חיצוניות החכמה ותכלית התורה היא הירידה למעשה בפועל לקיום המצוות, עד שמובא שכל אדם מוכרח לבוא שוב בגלגול לעולם הזה עד שיקיים את כל התרי"ג מצוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2016 21:56 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח אלול - אגרת הקודש, סימן י"ט. כמו שהדבר במשל של הנפש, שגילוי הנפש ע"י המעשה הוא במדרגה הכי נמוכה משאר הבחינות (דיבור ומחשבה), כך בחינת החכמה שמתלבשת בנבראים (לאחר צמצומים) היא כאין ואפס לגבי בחינת פנימיות החכמה שאינה מתלבשת בהם, שהרי הקב"ה, הוא וחכמתו אחד והכל נחשב כאין ואפס לגבי הקב"ה. לכן משה רבינו, שהשיג את חיצוניות החכמה, זכה שהתורה תינתן על ידו, כי התורה המתלבשת בעולם היא בחינת חיצוניות החכמה ותכלית התורה היא הירידה למעשה בפועל לקיום המצוות, עד שמובא שכל אדם מוכרח לבוא שוב בגלגול לעולם הזה עד שיקיים את כל התרי"ג מצוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2016 15:16 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט אלול - אגרת הקודש, סימן י"ט. רבינו הזקן מביא ביאור נוסף לכך שכאשר ה'משפיע' רוצה להשפיע ל'מקבל', כדי שהשפעה הפנימית תיקלט בתוכו, הוא צריך להשפיע לו רק את הדרגות שלגביו הן חיצוניות, כיוון שאת הדרגות הפנימיות ה'מקבל' לא יכול להכיל, ומביא דוגמא מהיחס של מחשבה דיבור ומעשה. ישנן 3 סוגי אותיות: של מעשה, של דיבור ושל מחשבה, המקבילות לבריאה, יצירה ועשייה: 1- 'אותיות המעשה'- כשרואה במחשבתו את ציור האותיות (כפי שראה אותן בספר תורה), והיא בחינת 'עשיה שבמחשבה' ('עשיה'). 2- 'אותיות הדיבור'- 22 הברות שונות שמתחלקות מהקול וההבל. וכששומע את האותיות במחשבתו, היא בחינת 'דיבור שבמחשבה' ('יצירה'). 3- אותיות שבמחשבה בלי הרהור במחשבתו (ע"י אותיות הדיבור) היא 'מחשבה שבמחשבה' ('בריאה') והן החיות של אותיות הדיבור, כאשר אדם מהרהר במה שמדבר. קורה לפעמים שאדם לא מהרהר במה שמדבר, במקרה כזה פנימיות אותיות המחשבה אינה מלובשת באותיות הדיבור אלא רק חיצוניות אותיות המחשבה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2016 16:45 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ' הקב"ה מאוחד עם האורות שבעשר הספירות וכן עם ה'כלים' של עשר הספירות, שדרכם מאיר אור-אין-סוף בעולם האצילות. אך כיצד הקב"ה, שהוא למעלה מגבול ומדידה ("אין סוף"), יכול להיות מאוחד עם הכלים, שעניינם הוא גבול, לצמצם את האור לעשר ספירות? אלא שהכלים מאוחדים עם הקב"ה רק לצורך הפעולה של בריאת העולם 'יש' מ'אין', שהיא רק בכח הקב"ה, אלא שהתהוות זו נעשית באמצעות הכלים, שגם הם חלק מהאלוקות. החידוש בבריאה באופן של 'יש' מ'אין' הוא: הבריאה לא נבראה באופן של סיבה ומסובב, שהכח האלוקי הוא הסיבה והבריאה היא המסובב, שאז המסובב בטל לסיבה, אלא נבראה באופן של 'יש' מ'אין', שאז המסובב (הנברא) מורגש כמציאות בפני עצמו. אמנם מובא בזוהר ועוד שההמשכה מהכלים של הספירות היא בדרך של סיבה ומסובב, אך שם הכוונה: כאשר ספירה אחת נמשכת מספירה אחרת (למשל, בינה נמשכת מחכמה), שאכן מה שנמשך ומתגלה מהספירה התחתונה, בטל במציאות לספירה העליונה יותר, ולכן הספירות אינן בבחינת 'יש' ומציאות ולא ניתן להשיגן גם לאחר צמצומים רבים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2016 19:37 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' תשרי - אגרת הקודש, סימן כ'. שורש התהוות הנבראים הוא מאור אין סוף המלובש בספירת החכמה וע"י ספירת החכמה מתלבש האור בכל שאר הספירות, אלא שכוח זה בא בפועל ע"י ספירת המלכות של עולם האצילות. ספירת המלכות, היא הספירה האחרונה בעשר הספירות שבעולם האצילות ובה מתגלה כוח האין סוף (ולכן נקראת בשם 'העולם הגלוי'), וממנה נבראים שאר העולמות: (בריאה, יצירה, עשייה) וכן הנבראים, שבהם הנשמות והמלאכים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2016 17:50 |
|
| |
תקציר תניא : | ה' תשרי – אגרת הקודש, אגרת כ'. כפי שהתורה מתגלה למטה היא נעלית יותר מהמצוות, שכן באותיות הוי'ה התורה היא ו' והמצוות הן ה'. אך מצד שורש התורה והמצוות, שדרגתם ב'כתר' (הנעלה מ-הוי'ה) - המצוות נעלות מהתורה, זאת מאחר ששורש המצוות הוא בספירת הכתר שבעולם האצילות (ב'גולגלתא'), שהוא הרצון שלמעלה מחכמה, ושורש התורה הוא בספירת החכמה (ב'מוחא סתימאה'), הכלולה בספירת הכתר בעולם האצילות. אם כן, שורש המצוות הוא למעלה מהתורה. הכוח לברוא יש מאין הוא ע"י ספירת המלכות, שענין המלכות הוא על דבר שמרגיש נפרד מאלוקות ומקיים את ציווי המלך, שהעיקר הוא קיום המצוות. התורה היא בדוגמת הולד, שבתחילה עד 40 יום הוא השליה, ואחר כך מגיע השלב שבו 'מצטייר' הולד. כך בענין התורה, שתחילתה הוא הרצון שבקיום המצוות, ואחר כך רצון זה בא בלימוד התורה, לכן לימוד התורה תלוי בקיום המצוות ומי שלומד שלא לעשות עדיף שלא היה נולד. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2016 22:54 |
|
| |
תקציר תניא : | ו' תשרי - אגרת הקודש, סימן כ'. מזיווג 'זעיר אנפין' (המדות) ו'נוקבא' (מלכות) של כל עולם, נבראים הנבראים של אותו עולם. הארת ה'קו' מ'אור אין סוף' מאירה ב'כלים', והכלים של ספירת המלכות שבעולם האצילות, בוקעים את המסך שישנו בין עולם האצילות לשאר העולמות ונעשים אור לנשמה. בהמשכה זו של ה'קו' אל העולמות, שהיא התפשטות החיות בעולמות בי"ע, ישנן 3 דרגות: - באור הנשמה, נמשכת הארה של 'קו אור אין סוף' עצמו. - באור הנפש והרוח ובכלים - נמשכת הארה של הארה של ה'קו מאור אין סוף'. - ובכל הנבראים של עולמות בי"ע, נמשכת הארה של הארה של הארה מה'קו של אור אין סוף'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2016 07:07 |
|
| |
תקציר תניא : | ז' תשרי - אגרת הקודש, סימן כ'. לגבי אור אין סוף עצמו, לא שייך לומר באיזה מדה הוא נמצא בכל מדרגה, שהרי הוא אינו בגדר מקום כלל ונמצא בכל מקום באופן של 'סובב' ומקיף. ואילו החילוק הוא מצד העולם שלא יכול להשיגו ולהרגישו. גם אור אין סוף שלמעלה לגמרי מהעולמות, מאיר אל הקו ובאמצעותו מאיר גם בכלים של הספירות של עולמות בי"ע. נמצא שהכוח בכלים לברוא יש מאין אינו רק מהקו, אלא גם מאור אין סוף הסובב את כל העולמות. וזה שהנבראים הם בבחינת התחלקות וגבול , זה מפני שהתהוותם בפועל היא ע"י הכלים והאותיות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2016 18:32 |
|
| |
תקציר תניא : | ח' תשרי - אגרת הקודש. הכוח והיכולת לברוא 'יש' מ'אין' מתגלה ביסוד העפר הגשמי, יותר מביסודות העליונים מהעפר (שהם:אש,מים ורוח), וגם יותר מצבא השמים. כאשר צמיחת העשבים והאילנות היא מכוח המצמיח הרוחני שביסוד העפר מ'אין' ל'יש'. לפי המוסבר בקבלה, תחתית עולם העשיה קרוב לאור אין סוף ה'סובב', יותר מהמדרגות שלמעלה מעולם העשיה, וגם מצד הארת ה'קו' מאור אין סוף מאירה הארה יתרה, זאת מפני שהתפשטות ההארה היא בבחינת 'אור חוזר' (כמו דבר הנזרק למטה ונעצר ע"י דבר וחוזר ,ההתפשטות העיקרית נעשת בתחתית). מכאן מובן שעיקר ההארה של אור אין סוף 'סובב' והארת ה'קו' מאור אין סוף, היא ביסוד העפר ומשם לבחינת אור הנשמה של מלכות של ספירת המלכות של עולם העשיה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2016 08:37 |
|
| |
תקציר תניא : | ט' תשרי - אגרת הקודש, סימן כ'. הכח שנמצא בארץ להצמיח עשבים ואילנות יש מאין הוא בלי גבול ונעשה ע"י כח האין סוף באופן תמידי. גם צמחים שגדלים מזרעים הם בבחינת יש מאין, שהרי אין ערך כלל לגרעין לעומת הפרי והאילן (לא בכמות ולא באיכות). כשם שהפירות הבאים ע"י זריעה ונטיעה הם משובחים הרבה יותר מפירות הגדלים מאליהן, כך ההמשכה הבאה ע"י עבודת האדם מלמטה היא למעלה מהמשכה הנמשכת שלא ע"י עבודת האדם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2016 19:52 |
|
| |
תקציר תניא : | י' תשרי - אגרת הקודש, סימן כ'. מדרגות דומם, צומח, חי ומדבר הם כנגד בחינות: עפר, מים, אש ורוח. מצד בחינת 'אור חוזר', יש מעלה בדומם על מדרגות חי ומדבר, שהחי ניזון מהצומח והמדבר ניזון מהחי ומהצומח. זאת מפני שהאור החוזר הוא מהתחתית (מהעפר- צומח) למעלה. והרי בתחתית מתגלה ההארה של הארה מאור אין סוף (כפי שהוסבר). מכאן ניתן להבין כיצד המלאכים העליונים נהנים מרוח הבהמה והעוף העולה אליהם מהקרבת הקורבנות, זאת מאחר שבבהמה והעוף שבעולם הזה ישנן בחינות עליונות מאוד. ומכאן מובן גודל מעלת המצוות המעשיות הנעשות בדברים גשמיים שיש בהם כוח נעלם ממהותו ועצמותו ית' וע"י עשיית המצוה מתגלה הכח הנעלם ועושה המצוה מתקשר עם מהותו ועצמותו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2016 16:29 |
|
| |
תקציר תניא : | י"א תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ"א. באגרת זו מעורר רבנו הזקן את אלו שקיבלו על עצמם לתת צדקה (לארץ ישראל), שלא ימתינו עד סוף השנה לתת את כל הסכום אלא יתנו מדי שבוע או לפחות כל חודש. כדוגמא למעלת הזריזות בקיום המצוות, מביא רבנו הזקן את ניסיון העקדה, שהרי העקדה עצמה אינה נחשבת לניסיון גדול כל כך בהתחשב במעלת אברהם אבינו, ועוד שהקב"ה דיבר איתו, אז במה התבטא הנסיון? אלא המעלה הגדולה הייתה שאברהם אבינו עשה זאת בזריזות. ובפרט כשמדובר על מצוות צדקה, שעולה על כל המצוות ומגינה על האדם בעולם הזה, לכן יש לאדם להקדים לתת את הצדקה בזריזות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2016 07:06 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ב תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ"א. ישנה מעלה נוספת בנתינת הצדקה פעמים רבות - שע"י נתינת הצדקה ממשיכים חיים מאין סוף לספירת המלכות, ובכך מעלים את ספירת המלכות מירדתה, שעיקר ירידתה הוא בזמן הגלות. ובפרט בנתינת צדקה בארץ ישראל, שנקראת 'ארץ החיים', שעל ידי נתינת הצדקה ממשיכים 'חיים' ב'ארץ החיים' שלמעלה (היא בחינת מלכות). ועל ידי נתינת הצדקה פעמים רבות גורמים יחוד עליון והמשכת חיים פעמים רבות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
