|
|
| נשלח ב-16/10/2016 15:23 |
 |
| |
תקציר תניא : | י"ד תשרי - אגרת הקודש, סימן כ"ב. בקשת עצות בנוגע לעניינים גשמיים, נובעת מאהבה יתירה לעצמו ולחיי גופו, ואהבה זו מכסה על האמת. בקשת עצות מחכמי ישראל כיצד להיפטר מצער ויסורים גשמיים אינה הדרך הנכונה. הדרך הנכונה היא לקבל את היסורים באהבה, מכיון ש"את אשר יאהב ה' - יוכיח". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2016 19:46 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ו תשרי - על האדם לקבל את יסוריו באהבה, וזאת מפני שכל ההשפעה שהקב"ה משפיע לישראל (גם היסורים) היא מתוך אהבת ה' את האדם. כמשל אב רחמן המכה את בנו מאהבתו אותו (- לחנכו וכד') שהבן צריך לדעת כי זה לטובתו ולקבל זאת באהבה. השפעה זו נקראת, השפעה ב"בחינת פנים", (כמו שמשפיעים לאהוב מתוך חשק ורצון). ואילו לקליפות ולסיטרא אחרא הנקראים "אלהים אחרים", ההשפעה נעשת בבחינת 'אחוריים', כלומר השפעה שלא ברצון וללא חשק, ומהשפעה זו (-בחינת אחוריים-) מקבלים אומות העולם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2016 17:40 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ז תשרי - אגרת הקודש, סימן כ"ב. באגרת זו רבנו הזקן מעורר על גודל עבודת התפילה שהיא עבודה שבלב, להתפלל בקול רם. ויש להתחזק בעבודת התפילה כנגד כל המניעות, באופן של קבלת עול - מצד הרצון שלמעלה מהשכל. וכשם שבאדם הרצון הפשוט שלו הוא למעלה משכלו וחכמתו, כך למעלה ענין הסליחה הוא למעלה מהחכמה העליונה. וזהו מה שביקש משה רבנו, שמאחר שבישראל ישנו רצון פשוט לעבודת ה' למעלה מהשכל, יומשך להם גם כן סליחה מבחינת הרצון העליון שלמעלה מהגבלות החכמה. רבנו הזקן מוסיף שאין לאדם להתעסק ולחשוב אודות הנהגת חברו, ויאמין שלכל יהודי יש מעלה עליו בפרט מסוים, ולכן יש לטרוח לאהוב את הזולת ולהדוף כל מחשבה רעה על חברו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2016 18:34 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ז תשרי - אגרת הקודש, סימן כ"ג. באגרת זו מעורר רבנו הזקן לקבוע לימוד ברבים בין מנחה לערבית ומקדים לכך ביאור על המעלה של הלימוד בעשרה. חז"ל אמרו שעשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם. ומסביר רבינו, שעיקר ירידת הנשמה היא בשביל עליה נפלאה זו. השראת השכינה קיימת גם בלימוד של אדם אחד, אך אין לה דמיון וערך כלל להשראת השכינה הקיימת בלימוד בעשרה. ולכן בלשון חז"ל הארת האלוקות המאירה בלימוד של יחיד נקראת 'קביעות שכר' ('הקב"ה קובע לו שכר'), וההארה שע"י לימוד ברבים נקראת 'השראת השכינה' ('שכינה שרויה ביניהם'). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2016 17:51 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ח תשרי - אגרת הקודש, סימן כ"ג. "קביעת שכר" היא הארת ה' המתגלה ע"י התורה, מכיוון שהתורה היא לבושו של הקב"ה. הארה זו מאירה אפילו לאדם בודד שעוסק בתורה. מאחר שהנפש בגוף מוגבלת, גם אור ה' המאיר בה מצטמצם ומתלבש לפי דרגתה הגבולית. האדם מרגיש אור זה בזמן התפילה והוא מתבטא בהתפעלות הנפש. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2016 14:44 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט תשרי - אגרת הקודש, סימן כ"ג. מה שאמרו חז"ל שעשרה שיושבים ועוסקים בתורה 'שכינה שרויה ביניהם', הכוונה היא להארה ללא גבול ותכלית. אמנם הנפש אינה יכולה לקבל הארה זו בפנימיות, מאחר שהיא מוגבלת אינה כלי לקבל אור בלתי מוגבל. לכן הארה זו מאירה מלמעלה רק בבחינת 'מקיף' ואינה יכולה להאיר בגלוי בעולם הזה, עד אשר הנפש תצא מהגוף והגבלותיו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2016 22:53 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' תשרי - רבנו הזקן פונה לחסידים באופן חריף ומדבר על חומרת המצב שכאשר לפני התפילה ואחריה לא לומדים תורה. ובפרט כאשר נעשה 'מושב לצים' וכאשר יש עשרה שיושבים במושב ליצים נעשה מזה עלבון גדול לקב"ה מכיוון שהקב"ה נמצא שם קשור, כביכול, נגד רצונו. ודבר זה הוא אחד הדברים שמעכבים את הגאולה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2016 15:26 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א תשרי - בהמשך למה שהזכרנו אודות ה'אור הבלתי מוגבל' (שמאיר ע"י לימוד התורה וקיום המצוות ברבים), מורה רבנו הזקן שיש ללמוד בעשרה כל ימות החול בין מנחה לערבית, פנימיות התורה בספר "עין יעקב", וגם מעט בנגלה שבתורה, בהלכות שבשולחן ערוך. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2016 07:12 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג תשרי - אגרת כ"ד. באגרת זו מזהיר רבינו הזקן בצורה חריפה מדיבור בשעת התפילה, שעת התפילה היא הזמן שבו הקב"ה מתגלה לכל אחד לפי מדרגתו ושכלו, דרך תיבות התפילה . ומי שמספר בצרכיו בשעת התפילה, מראה בעצמו שאינו נוגע לו כלל לראות בכבוד ה' המתגלה בשעה זו, ובכך הוא הופך להיות מרכבה לקליפה. רבנו הזקן מביא משל לבטא את חומרת הדבר: כמו מלך בשר ודם שרוצה להראות את כבודו וגדולתו ובשעה שכולם מתאספים לראותו יש מי שעומד ואינו מתעניין לראות את המלך, אותו אדם נראה מטופש וגם מבזה את המלך ועוד שהוא עושה זאת לעיני כל רואה , הוא מתחייב על כך בנפשו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2016 17:23 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד תשרי - בשעת התפילה האדם עומד לפני המלך, ואף מי שאינו מרגיש כעומד לפני המלך, עליו להתנהג ולהראות כאילו הוא עומד לפני המלך, שלא יהי'ה ככסיל ויבזה את המלך לעין כל. על דבר זה נאמר בזהר הקדוש שאותו אדם (-המבייש) "מכניס קלון בתיקון העליון, ואין לו -רחמנה ליצלן חלק באלוקי ישראל". לכן רבנו הזקן גוזר שלא לדבר בשעת התפילה (שחרית, מנחה וערבית) משהחזן מתחיל בתפילה עד סוף הקדיש האחרון. מי שעובר על כך בכוונה צריך לבקש מחילה על ידי שישב על הרצפה ויבקש משלושה אנשים שיתירו לו את הנידוי של מעלה ויעשה תשובה שלא לדבר יותר בשעת התפילה, אבל מי שדיבר בלי כוונה רק מפני ששכח לא חל עליו ענין הנידוי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2016 13:47 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה תשרי - אגרת הקודש, סימן כ"ה. אגרת זו היא ביאור על תורתו של הבעל שם טוב שנדפסה בספר 'צוואת הריב"ש', שם כתב שאם אדם שומע מישהו מדבר בזמן שהוא מתפלל, יחשוב לעצמו שזה בהשגחה פרטית, שדיבור זה הוא השכינה והיא "שרתה" בפיו של אותו אדם כדי שאתחזק בעבודת התפילה. ומקדים: מי שכועס הוא כאילו עובד עבודה זרה, מפני שאדם צריך להאמין שאם נגרם לו נזק, זאת גזרה משמים ומי שבחר להזיק לו הוא רק שליח (ולמרות זאת המזיק נענש, משום שלא לחינם הוא נבחר להיות השליח להזיק). וגם בשעה שמזיק לו, הקב"ה מחייה אותו ונותן לו את הכח להזיק. רבנו הזקן מביא לכך דוגמא, שכאשר הקב"ה נתן בשמעי את המחשבה והכח לקלל את דוד המלך, הייתה זו גזירה משמיים, ולכן נאמר 'ה' אמר לו קלל'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2016 23:28 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו תשרי - אגרת הקודש, סימן כ"ה. את הפסוק 'לעולם ה' דברך נצב בשמים' פירש הבעל שם טוב: שהמאמר "יהי רקיע" עומד תמיד בשמים כדי להחיותם. יש שטועים ומשווים את מעשה ה' למעשה האדם, וכמו האדם, שלאחר שעושה כלי, הכלי מתקיים מעצמו ואינו צריך לאדם יותר, כך גם - לדעתם - הוא מעשה ה' בבריאת העולם, שלאחר שנברא העולם הוא מתקיים מעצמו. אך הם אינם מבינים שהאדם משנה מציאות קיימת, 'יש' מ'יש', ואילו הקב"ה ברא את העולם 'יש' מ'אין', שזו התהוות דבר חדש לגמרי, ולכן הכח שברא את הדבר החדש צריך לחדש אותו תמיד שלולא זה הוא יתבטל (שהרי לא היה קיים כלל וכלל). ומביא דוגמא מקריעת ים סוף, שכדי שהמים יעמדו היה צריך כח (רוח קדים) שיעמיד אותם כל הזמן וברגע שכח זה הסתלק התבטל החידוש והמים חזרו למצבם הראשון. החידוש שבבריאה 'יש' מ'אין' הוא חידוש גדול יותר מהחידוש בקריעת ים סוף, שהחידוש שהמים יעמדו הוא חידוש רק לגבי 'טבע' המים (שבטבעם הם ניגרים) ואילו בריאת השמים והארץ היא 'יש' מ'אין' לגמרי. וענין זה (של 'יש' מ'אין') הוא גם לגבי כל הברואים ואפילו הארץ הגשמית והדומם שבה, שקיומם הוא רק מכח דבר ה' המלובש בהם. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2016 07:52 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח תשרי - אגרת הקודש, סימן כ"ה. החיות הנמשכת בחו"ל באה מניצוץ היורד מדבר ה' ומאיר מלמעלה על השרים של למעלה ומהם נמשכת החיות לאומות העולם, לבהמות, לעופות, לארץ ולשמים שבארצותיהם. החיות הנמצאת בתוכם היא בבחינת 'גלות', עד כדי כך שהגויים חושבים שהשרים הם אלוקות שזו היא עבודה זרה. דבר ה' נקרא גם 'שכינה', לכן גלות זו נקראת גם 'גלות השכינה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2016 10:43 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט תשרי - אגרת הקודש, סימן כ"ה. רבנו הזקן מסביר איך ישנה התחלקות מ"דבר ה'", לפי חילוקי הדרגות של ארבעת העולמות. בדיבור האלוקי עצמו אין שום שינוי, השינויים הם בהארה מהדיבור האלוקי שבכל עולם. השינוי נעשה על ידי צמצומים ומסכים רבים, למשל האור שמאיר בעולם הבריאה יהיה לאחר צמצומים רבים כדי שלא יאיר כמו שמאיר בעולם האצילות וכד'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2016 13:44 |
|
| |
תקציר תניא : | ל' תשרי - אגרת הקודש, סימן כ"ה. רבינו הזקן מבאר איך הדיבור של היהודי הוא כדוגמת הדיבור האלוקי, שהוא השכינה: נפש האדם כלולה מעשר ספירות המשתלשלות מהדיבור האלוקי, כאשר החב"ד (חכמה, בינה ודעת) שבנפש הם כנגד החב"ד שבעשר הספירות העליונות, והמידות שבנפש הן כנגד המידות של עשר ספירות העליונות. גם כח הדיבור שבנפש קשור עם הדיבור שלמעלה, ולכן ע"י שמדבר דברי תורה הוא מעורר בכך את הדיבור העליון, מה שמסביר מדוע בקריאת שמע ובברכת המזון לא יוצא ידי חובה בהרהור בלבד אלא צריך גם דיבור. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
