| נשלח ב-2/11/2016 13:26 |
 |
| |
תקציר תניא : | א' מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ה. כנגד עשר הספירות שבקדושה יש גם עשרה כתרים שבטומאה, שמהן נמשכות נפשות אומות העולם, והשכינה מתלבשת בתוכם (בקליפות), אך היא אצלם בבחינת 'גלות'. וזו הסיבה שיש לאומות העולם כח לשלוט על ישראל. אך זה בעצם לרעתם, מפני שעל ידי התלבשות השכינה בתוך הקליפות מתבררים הניצוצות ומתבטלים הקליפות. האופן בו הקליפות מקבלות את חיותם, הוא מהארה הנמשכת להם בבחינת "אחוריים" (כפי שהוסבר, כמי שמשליך מאחורי כתפו לשונאו) וגם הארה זו באה אליהם אחרי צמצומים רבים ומתבטאת בהשפעה גשמית בלבד, אך ישראל מקבלים את חיותם בבחינת "פנים", בלי הרבה הסתרים, וכל אחד מקבל לפי שורש נשמתו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2016 07:14 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ו. על תורת הבעל שם טוב שכשגוי מפריע לאדם בתפילתו יש בזה מסר מהקב"ה, והשכינה היא זו ששורה בו, הרעישו המתנגדים, איך יתכן לומר על גוי המפריע ליהודי בתפילה שישנה בו "השראת השכינה"? רבנו הזקן הסביר שהבעש"ט דייק לומר "נתלבשה" השכינה - על ידי לבושים, ולא "שרתה" - השראת השכינה בגלוי. תפיסתם זו - של המתנגדים - באה מפני שהם אינם מאמינים בהתלבשות השכינה בקליפות כלל, אך ענין זה מובא לא רק בקבלה אלא גם בנגלה שבתורה, שהרי כתוב על הקב"ה "מלא כל הארץ" ולכן שורה אף בגוי. מסיים רבינו הזקן ואומר שאי אפשר לבאר נושא זה, ובפרט במכתב, אלא רק ליחידי סגולה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2016 23:03 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' מרחשון - סימן כ"ו. רבנו הזקן מסביר באגרת זו שמכיוון שהשכינה בגלות יש גם בתורה העלם והסתר ועבודת היהודי היא לברר את הטוב מהרע (את ההיתר מן האסור). מובא בזהר שחלק הנגלה שבתורה הוא "עץ הדעת טוב ורע", ופנימיות התורה היא "עץ החיים" ולכן מי שלומד את פנימיות התורה לא יזדקק לניסיון שלפני ביאת משיח ויצא מהגלות ברחמים. ממשיך הזהר: "עכשיו תלמידי חכמים מתפרנסים מעמי הארץ ובימות המשיח זה יהיה הפוך עמי הארץ יתפרנסו ממה שיתנו להם תלמידי חכמים. ומצדם של עמי הארץ לא יהיה הבדל בין הגלות לימות המשיח חוץ משינוי המלכות ולכן הם כן יצטרכו ללמוד משניות ודינים של איסור והתר". עד כאן מה שמובא בזהר. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2016 08:26 |
|
| |
תקציר תניא : | ה' מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ו. מדברי הזהר מובן שפנימיות התורה הוא "עץ החיים" ואילו הנגלה שבתורה הוא "עץ הדעת טוב ורע". ונשאלת השאלה: איך ניתן לומר על חלק מהתורה שהוא "עץ הדעת טוב ורע" כשחז"ל אומרים שכל התורה כולה, כולל החלק הנגלה שבה היא "עץ החיים"? ובפרט שפנימיות התורה הייתה נסתרת עד לדורות האחרונים? ועוד, שמי שמתעסק רק בלימוד התורה לא מפסיק מלימודו כדי להתפלל, אע"פ שהתפילה מבוססת על סודות הקבלה, (זאת אומרת שלימוד יכול להיות שווה יותר מתפילה). ועוד שד' אמות של הלכה שווים במקום בית המקדש! אם כך אינו מובן מה שכתוב בזוהר שלימוד הלכה הוא "עץ הדעת טוב ורע"? נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2016 11:59 |
|
| |
תקציר תניא : | ו' מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ו. בנוסף על השאלות שנשאלו, ישנה תמיהה נוספת: כיצד ניתן לומר שבימות המשיח לא יצטרכו ללמוד הלכות, הרי יצטרכו לדעת, למשל, את הלכות שחיטה, טומאת המת ודין טומאת היולדת (שהרי עתידה האישה ללדת בכל יום) ועוד. דבר נוסף: בזוהר מובא שבימות המשיח תלמידי חכמים לא יתפרנסו מעמי הארץ ולכן לימודם יהיה בספר הזהר, אך גם בזמן בית שני תלמידי חכמים לא הזדקקו להתפרנס מעמי הארץ ואף על פי כן עסקו בלימוד הלכות איסור והיתר טומאה וטהרה. כלומר שאין זו סיבה שלא לעסוק בלימוד הלכות בימות המשיח. ואם כן כיצד ניתן לומר שבימות המשיח לא יצטרכו ללמוד הלכות? נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2016 11:40 |
|
| |
תקציר תניא : | ז' מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ו. התשובה לשאלות שנשאלו עד כה: כאשר מדייקים בלשון הזהר מובן, שהדברים אודותם מדובר בהלכות האסור והמותר, מקבלים את חיותם מקליפת נגה (שמעורב בה טוב ורע) הנקראים "עץ הדעת טוב ורע" ולא ההלכות עצמם, שהם טוב בלבד. פירוש דבר ה"אסור" וה"מותר": דבר האסור, הוא אסור וקשור עם הקליפות ולכן אינו יכול לעלות לקדושה בשום מצב, בשונה מדבר המותר, שיכול לעלותו לקדושה. כאשר ביום חול, האדם אוכל מאכל המותר בכוונה, או אם אפילו אכל בלי כוונה ובכח אכילה זו הוא עובד את ה' - הוא מעלה מאכל זה לקדושה, ובשבת אף הקליפה עולה, ולכן האכילה עצמה היא מצוה. כל זה בנוגע לאסור והמותר עצמם, אבל לימוד התורה שבעל פה היא אלוקות, בחינת 'מלכות' שב'עולם האצילות'. מאחר שאור אין סוף מתייחד עם הספירות בעולם האצילות, מובן שהתורה שבעל פה היא מיוחדת עם אור אין סוף. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2016 13:41 |
|
| |
תקציר תניא : | ט' מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ו. רק לנשמות כפי שהן מלובשות בגוף חומרי (שהוא מקליפת נגה) יש את היכולת לברר ולעלות את חכמת התורה מתוך הקליפות. לכל נשמה יש את חלקה אשר שם נפלו ניצוצות קדושה ועליה מוטל לבררם ולעלותם מתוך הגלות. לכן, על כל אחד לפי שורש נשמתו יש לעסוק בבירור הלכה בתוך שאר חלקי התורה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2016 18:52 |
|
| |
תקציר תניא : | י"א מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ז. באגרת זו מנחם רבינו את החסידים על פטירת הרב הקדוש רבי מענדל מויטבסק נ"ע: רז"ל מכנים את ההסתלקות: "שבק חיים לכל חי" - השאיר חיים לכל אלו שחיים. בחיי הצדיק ישנם 3 מדות מרכזיות: 1) אמונה - שהיא ה"חיים" שלו. 2) יראה - חייו אלו הם חיים של יראת ה'. (3) אהבה - אהבת הצדיק לה' היא יותר ממה שאוהב את חייו הוא. כשם שקודם הסתלקותו של הצדיק הוא המשיך והשפיע אמונה יראה ואהבה לכל ישראל, כך גם לאחר הסתלקותו הוא ממשיך חיות לתלמידיו הקשורים אליו באהבה רבה וכפי מידת אהבתם והתקשרותם של התלמידים כך היא ההשפעה מהצדיק. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2016 18:54 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2016 10:07 |
|
| |
תקציר תניא : | י"א מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ז. באגרת זו מנחם רבינו את החסידים על פטירת הרב הקדוש רבי מענדל מויטבסק נ"ע: רז"ל מכנים את ההסתלקות: "שבק חיים לכל חי" - השאיר חיים לכל אלו שחיים. בחיי הצדיק ישנם 3 מדות מרכזיות: 1) אמונה - שהיא ה"חיים" שלו. 2) יראה - חייו אלו הם חיים של יראת ה'. (3) אהבה - אהבת הצדיק לה' היא יותר ממה שאוהב את חייו הוא. כשם שקודם הסתלקותו של הצדיק הוא המשיך והשפיע אמונה יראה ואהבה לכל ישראל, כך גם לאחר הסתלקותו הוא ממשיך חיות לתלמידיו הקשורים אליו באהבה רבה וכפי מידת אהבתם והתקשרותם של התלמידים כך היא ההשפעה מהצדיק. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2016 12:36 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ג מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ז. מובן הדבר שלאחרי הסתלקותו של הצדיק נמצא הוא בעולמות העליונים במדה מרובה יותר מבחייו, אך כיצד הוא נמצא בעולם הזה במידה מרובה יותר? מסביר רבינו, שחיי הצדיק הם חיים רוחניים של אמונה יראה ואהבה. בכל עולם ישנם שלושת עניינים אלו של אמונה יראה ואהבה ולפי ערך מעלת העולם כך הוא ערך מעלת בחינות אמונה יראה ואהבה שבאותו העולם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2016 13:05 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ד מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ז. המדות (אמונה, יראה ואהבה) הם בבחינת 'רוח', ובהיות הצדיק חי בגוף, בחינת ה'רוח' מתלבשת בבחינת 'נפש', שהיא הקשורה בעיקר לגוף. לכן הצדיק משפיע לתלמידיו דווקא ע"י דיבור, כי דרך לבוש זה מאיר רק זיו והארה מבחינת 'רוח', ולא בחינת ה'רוח' ממש שאינה מתלבשת (מטעם זה אין אדם עומד על דעת רבו). אבל לאחר הסתלקות הצדיק, החלק הרוחני מסתלק מהגוף ועולה לגן עדן, ואז מי שהיה קרוב לצדיק יכול לקבל מבחינת 'רוח' כמות שהיא (ולא רק כמו שנמשכת ע"י הדיבור). מוסיף ומבאר, שישנו "אויר גן עדן" שסביב כל אחד, ובחינת גן עדן יכולה להתפשט לכל מקום, ולכן יכולים תלמידיו של הצדיק להמשיך מבחינת 'רוחו' שבגן עדן השייכת ל'גן עדן תחתון' (- בלבד. אבל בחינת 'נשמה' של הצדיק נמצאת ב'גן עדן עליון'). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2016 11:44 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ו מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ז. ההארה הראשונה הנזכרה לעיל, המאירה מרוחו של הצדיק לאחר פטירתו, מתלבשת בפנימיות בתלמידים. אך ישנה גם הארה שניה המאירה על תלמידי הצדיק ומאירה עליהם מלמעלה בבחינת מקיף; בפטירת הצדיק, עולה נשמתו עם כל עבודתו שעבד כל ימי חייו לשורשה, לבחינת מלכות של עולם האצילות (הנקראת 'חקל תפוחין קדישין'). העלאה זו גורמת ל'יחוד זעיר אנפין ומלכות' וההמשכה נקראת 'זריעה'. הארה זו אינה מורגשת, אך היא מכניסה בלב תלמידיו הרהורי תשובה ומעשים טובים וזה נקרא 'גידולי גידולין' (מהאורות הזרועים). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2016 13:01 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ז מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ח. אגרת זו כתב רבנו הזקן אל מחותנו הרב הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, לנחמו על פטירת בנו. שואל רבינו: מדוע נסמכה פרשת מרים לפרשת פרה אדומה? ללמד שכמו שפרה אדומה מכפרת כך מיתתן של צדיקים מכפרת. בפרה אדומה יש מעלה על שאר הקרבנות, היא ממשיכה לעולם דרגת קדושה נעלית יותר, המשכה מבחינת "קדש" (שהיא למעלה מבחינת "זעיר אנפין" הנמשכת על ידי שאר הקרבנות) שלמעלה מהספירות והעולמות ולכן בכוחה לתקן גם מה שנפל למטה למטה במדרגות התחתונות, ולטהר את המדרגה התחתונה ביותר בטומאה - טומאת מת. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2016 12:59 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ז מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ח. להלן יבאר ענין הארה שמאירה בעת פטירת צדיקים. עת פטירת צדיקים (שהיו עובדים את ה' באהבה ובמסירות נפש בקריאת שמע) הוא עת רצון, שאז מאיר בחינת הרצון שהוא המקור שממנו נמשכת ספירת החכמה . כמו שהוסבר, שבכח חכמה עליונה לטהר את המדרגה התחתונה ביותר ולכן ע"י גילוי זה מתכפרים הזדונות שבעוון הדור. מה שאין בכח הקרבת הקורבנות, שמכפרים רק על עברות שנעשו בשוגג. לכן נסמכה מיתת צדיקים (מרים) לפרשת פרה, כי מיתת צדיקים מכפרת באותה המדרגה של פרה אדומה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
