|
|
| נשלח ב-20/11/2016 06:55 |
 |
| |
תקציר תניא : | י"ח מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ט. באגרת זו מסביר רבינו את המעלה הנעלית שבלימוד הלכות התורה. ומתחיל לבאר לפי מה שכתב האריז"ל, שהנשמה באה לעולם בגלגולים רבים עד שהאדם יקיים את כל התרי"ג מצוות, מפני שבנפש האדם ישנם תרי"ג כוחות וכל כח קשור עם מצוה מסוימת וע"י קיום המצוה נעשה לבוש לאותו כח. הצורך בלבושים הוא מפני שהנשמה היא בבחינת נברא ואף נברא אינו יכול להשיג את החיות האלוקית מבלי להתבטל (למרות שההמשכה לנבראים נעשית לאחר צמצומים רבים). אך על ידי קיום המצוה יורדת הארה מועטת מהחיות האלוקית ונעשית לבוש, ומאחר שלבוש זה הוא בבחינת 'נברא' יכולה הנשמה להתלבש בלבוש זה ולקבל דרכו את האור האלוקי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2016 13:24 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ט. הרצון העליון נקרא 'כתר עליון' ויש בו 620 'עמודים' המחברים בין הכתר לארץ. המצוות הן העמודים הממשיכים מהרצון העליון עד העולם הגשמי (הרצון העליון מתלבש ב 620 מצות מעשיות, שהן 613 מצוות התורה בצירוף עוד 7 מצוות שמדרבנן). ע"י קיום המצוות, שהן בחינת הרצון (חיצוניות התענוג), נעשות המצוות ללבוש שעל ידו יכולה הנשמה לקבל את בחינת התענוג הפנימי שהיא פנימיות הכתר. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2016 13:16 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ט. כל מה שנתבאר בנוגע ללבושים ממעשה המצוות (עמודי אור שיורדים עד לעולם העשיה) - זהו לגבי הלבושים שבגן עדן התחתון, אבל הלבושים של גן עדן העליון נעשים לבוש לנשמה מכוונת הלב שבעסק התורה והתפילה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2016 15:16 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ט. המצוות הן הרצון העליון וכפי שהן כתובות בתורה שבכתב הן אינן גלויות, ורק ע"י התורה שבעל פה מתגלה הרצון העליון, לדוגמא מצוות תפילין שניתן לדעת כיצד לקיימה רק מהפירוש שבתורה שבכתב. משל לדבר,: כמו שכל אברי הולד כלולים בטיפת האב בהעלם והאם מגלה אותם כשיולדת את הולד, כך התורה שבעל פה מגלה את המצוות הנמצאות בהעלם בתורה שבכתב. לכן לגילוי הרצון העליון ע"י התורה שבעל פה יש מעלה על התורה שבכתב ששם הרצון הוא בהעלם. וע"פ כל הנ"ל מובן מדוע נאמר שמי ששונה הלכות מובטח לו שהוא בן עולם הבא שלזה אפשר לבוא דוקא ע"י שהנשמה מתלבשת בלבושים מבחינת רצון העליון (ע"י לימוד ההלכות שהן הגילוי של הרצון העליון). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2016 12:01 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג מרחשון - אגרת הקודש, סימן ל'. באגרת זו מעורר רבנו את המתנדבים לצדקת ארץ ישראל. למרות שנתינת הצדקה בשנים שעברו היתה בלי נדר, אף על פי כן אינו ראוי לגרוע מנתינת הצדקה. רז"ל אמרו שע"י הצדקה נעשה "חשבון גדול". כלומר, כאשר האדם נותן צדקה ברצון טוב ובסבר פנים יפות הוא מעורר התעוררות מלמעלה וממשיך "אור אין סוף" ו"בלי גבול" ב"חשבון" שהיא ספירת המלכות, שורש ומקור הנבראים בעלי חשבון וגבול. לכן על ידי הצדקה נעשה גם "שלום" וחיבור בין קצה השמים שלמעלה (אין סוף) לבין קצה השמים שלמטה (ספירת המלכות, המדרגה התחתונה שבעשר הספירות). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2016 13:43 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד מרשון - אגרת הקודש, סימן ל"א. נאמר בתיקוני זהר שבזמן הגלות השכינה "חולה". ומסביר בדרך משל: כשם שסיבת החולי בגוף האדם היא כאשר ישנה הפרעה בהילוך הדם (למשל כשיש מכה באבר מסוים) וע"י זה נפסק או מתמעט הקשר שבין האברים אל הלב, כך בנמשל - השכינה (שהיא האור האלוקי המחייה את הנבראים) נקראת "לב" ונשמות ישראל הם ה"אברים". כאשר נשמות ישראל מאוחדות ומקושרות זו בזו, נמשכת בהם החיות שמקשרת אותם עם הקב"ה. סיבת הגלות היא שנאת חינם, וע"י פירוד הלבבות בין בני ישראל נגרם סילוק המשכת החיות מה"אברים", ולמעשה סילוק השכינה ונגרמת גלות ה' ישמור, ואפילו השכינה עצמה נעשת כביכול "חולה" (כמו שהלב נעשה חולה במצב של קלקול בזרימת הדם). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2016 08:27 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו מרחשון - קונטרס אחרון. כיצד על ידי קריאת סיפורי מעשיות שבתורה נהיה האדם מקושר בחכמה עילאה? כאשר האדם עוסק בתורה למטה ה'דיוקן' של האדם למעלה (שורש נשמתו) עוסק גם כן בתורה ועל ידי זה גם האדם למטה קשור בחכמה עילאה. כל זה כאשר האדם רק מהרהר באותיות הכתובות בתורה. אבל בדיבור, הדיבורים עצמם קשורים בחכמה עילאה. מבואר בזוהר שהדיבור בוקע את ה'רקיעין' (המדרגה החיצונית שבכל עולם) שבין עולם הזה ובין העולמות הרוחניים ועולה למעלה , אך ההמשכה מהדיבור היא רק מעט מהאור שנוסף למעלה. ההרהור אינו פועל המשכת האור למטה, אבל הוא כן פועל ומוסיף אור גדול בעולמות העליונים הרוחניים. מעלת הדיבור והמעשה על המחשבה (הרהור) היא לענין ההמשכה מלמעלה למטה (שזו תכלית האדם), אבל העלאת התורה והמצוות מלמטה למעלה היא דוקא על ידי 'מחשבה טובה' (אהבת ה' ויראת ה') והדיבור עצמו ללא אהבה ויראה אמנם עולה ב'רקיעין' אבל אינו נכלל באלוקות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2016 13:26 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז מרחשון - קונטרס אחרון בספר עץ חיים מבאר שע"י קיום מצוות מעשיות האדם גורם לזיווג עליון הנקרא "פנים בפנים". ע"י מצוות מעשיות מעלים את הטוב הגנוז בעשיה (הנקרא העלאת מ"ן) ומעלים אותו לקדושה וע"י זה נגרם היחוד העליון. לגבי עניין זה יש בדיבור את מעלת המעשה, מפני שאותיות הדיבור באות מנפש החיונית ולכן בדיבור יש בירור בחינת 'נגה', מה שאין כן בהרהור בלבד. ביחידי סגולה שעבודתם היא במסירות נפש, מסירות הנפש היא בחינת 'מעשה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2016 13:18 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח מרחשון - קונטרס אחרון כאשר ישנה כוונה בלימוד תורה ותפילה שווה מעלת התפילה למעלת התורה, ונבראים מהם מלאכים בעולם הבריאה. רבנו הזקן שואל, אם כך מדוע כאשר התורה והתפילה לא בכוונה יש הפרש ביניהם , שמלימוד תורה ללא כוונה נבראים מלאכים בעולם היצירה, ובתפילה ללא כוונה התפילה נדחית למטה לגמרי? ההסבר הוא, שלימוד תורה שלא בכוונה הוא לא בכוונה לשמה, ולא שחושב מחשבות זרות בשעת הלימוד, (אבל אם לימודו הוא מפני איזו פניה למשל בשביל כבוד וכו.. התורה לא עולה למעלה) . ואילו בתפילה שלא בכוונה המחשבות הזרות מתלבשות באותיות הדיבור ואינן מניחות לתפילה לעלות למעלה. מכל מקום יש מעלה בתפילה עם מחשבות זרות על תורה עם פניה, שהפניה היא סיבת לימודו, ובתפילה ללא כוונה כוונתו הכללית היא להתפלל . לכן התיקון לתפילה ללא כוונה קל יותר מתיקון לימוד תורה עם פניה (שמספיק שתפלל בכוונה ובכך יעלה את כל התפילות שהיו ללא כוונה) . נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2016 13:31 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט מרחשון - קונטרס אחרון תפילה שלא בכוונה עולה ל'רקיע תתאה', אך אינה פועלת את הענין שהתפילה אמורה לפעול, שכן כדי לפעול מילוי הבקשות שבתפילה צריכים להמשך למעלה מהעולם בעולם. לעומת זאת, כשהתפילה היא בכוונה היא עולה לבחינת 'זעיר אנפין' שבעולם העשיה ומשם יכולה להמשך המשכה בעולם למלא את החסר. מובא בזהר, שתפילה עם מחשבות זרות עולה לכתחילה עד לבחינת 'זעיר אנפין' שבעולם הבריאה, הכוונה ב'עליה' היא לענין הפגם שהיא פועלת ולא שהתפילה מתעלה שם במדרגה עליונה יותר שבקדושה. תפילה עם מחשבות זרות עדיפה מאשר לימוד תורה מתוך פניה (של כבוד וכד'), שאינה עולה כלל. אבל כאשר אדם לומד תורה שלא בכוונה מתוך הרגל ולא מתוך פנייה טמונה בלימוד זה אהבה המסותרת שבטבע כל אחד מישראל ואין בזה שום חטא ולכן עולה למעלה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2016 16:06 |
|
| |
תקציר תניא : | א' כסלו - קונטרס אחרון. מובא שבזמן הזה, עיקר הבירור (של הניצוצות דתוהו שנפלו בקליפת נוגה) הוא ע"י התפילה. למרות שנאמר כי דוקא תלמוד תורה הוא 'כנגד כולן', מקדים לבאר מה היא ההמשכה שממשיכים ע"י תורה ומה ממשיכים ע"י תפילה. ע"י תורה ומצוות עיקר ההמשכה והוספת האור, הוא בעולם האצילות ומשם נמשך בעולמות בדרך של התלבשות, בהתאם למקבלים. ואילו בתפילה ההמשכה היא בגלוי (לא רק בהתלבשות), שהרי ענין התפילה הוא המשכת אור אלוקי לשנות טבע הנבראים (שיתרפא החולה וכד'). זאת מפני שההמשכה היא מאין סוף ברוך הוא, כל יכול, בשונה מתורה ומצוות שלא נעשה שינוי. דבר נוסף, שבעבודת התפילה יש צורך בהתעוררות מלמטה, שהיא אהבה בלי גבול (הנקראת "שבכל מאודך"), ובכוחה להמשיך אור אין סוף, בלי גבול. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2016 07:17 |
|
| |
תקציר תניא : | ב' כסלו - קונטרס אחרון. ע"י המצוות נמשך 'אור-אין-סוף' של הקב"ה ב'מוחין', שהם כלולים מה' חסדים וה' גבורות (שמקורן הוא בחינת הכתר, הנקראת 'לבנונית') וזאת בכדי לברר את רפ"ח (288) הניצוצים שנפלו לעולמות בריאה-יצירה-עשיה, וכשמתבררים נכללים הם בבחינת 'זעיר אנפין'. בחינת הכתר הוא ענין העונג וחפץ להמשיך אור אלוקי למטה, המתחלק לתרי"ג מצוות. למשל, כאשר אדם למטה עוסק במצות חסד הוא מעורר ע"י זה המשכת 'אור אין סוף' לבחינת החסד שלמעלה (ב'חיצוניות הכלי'), וכשעוסק בענייני דינים מעורר המשכה לבחינת הגבורה. המצוות המעשיות הן תכלית הבריאה, לכן רצה משה רבנו להכנס לארץ ישראל ולקיים שם מצוות מעשיות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2016 19:43 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' כסלו - קונטרס אחרון. ממה שהוסבר, שקיום מצוות מעשיות הם בירור הניצוצות וזו תכלית ההשתלשלות, לכן מבטלים תלמוד תורה בשביל קיום מצוה (אם אי אפשר לקיימה ע"י אחרים). מעלה נוספת בקיום המצוות היא, שע"י קיום המצוות מתאחד האדם עם הקב"ה יותר מלימוד תורה (שבאמצעותו משיג רק 'אהבה ויראה שכליים') שהרי אין מחשבה שיכולה 'לתפוס' במהות מדותיו של הקב"ה וכל שכן ב'אור אין סוף', אלא רק בידיעת מציאותו בלבד. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2016 10:42 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' כסלו - קונטרס אחרון. כל עוד הנשמה מלובשת בגוף האדם, אין האדם יכול 'לתפוס' במהות האלוקית ולכן אי אפשר שעל ידי יראה ואהבה שכליים ידבק בקב"ה באמת, שהרי כאשר אדם מכוון את הכוונה הרוחנית שבמצוה, השגתו היא רק בבחינת המציאות ואינו משיג את המהות (חוץ מלימוד הלכות המצוות). מה שאין כן במעשה המצוות, שבהם נמשך ומתלבש מהות אלוקות, אזי כשתופס את הדבר הגשמי ומקיים את המצוה על פי ההלכה, הרי על ידי זה הוא תופס ממש את מהות האלוקות המלובשת בו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2016 12:24 |
|
| |
תקציר תניא : | ה' כסלו - קונטרס אחרון. יש מעלה בלימוד גדולת ה' שבסדר ההשתלשלות (העולמות והספירות) שעל ידם בא האדם לאהבה ויראה ומגיע ל"לב שלם". אך זו רק מצווה אחת מתרי"ג מצוות והרי האדם צריך ללמוד את הלכותיהן של כל התרי"ג מצוות ולקיימן בפועל מכיוון שרק ע"י קיום כל התרי"ג מצוות במחשבה דיבור ומעשה מבררים את הבירורים של בריאה יצירה ועשיה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
