|
|
| נשלח ב-6/1/2017 13:41 |
 |
| |
תקציר תניא : | ח' טבת - פרק ז'. כאשר אדם מדבר דיבורים בטלים שאין בהם איסור ורוצה לנקות את נפשו יצטרך להתגלגל ב'כף הקלע'. וכשמדבר דיבורים אסורים, כמו לשון הרע וליצנות (שהם משלושת הקליפות הטמאות) יצטרך לרדת לגהינום, שהוא עונש חמור יותר. על עוון ביטול תלמוד תורה, מלבד העונש הכללי שישנו על ביטול כל מצות עשה, יש עונש מיוחד על ביטול תורה. הטומאה בלימוד חוכמות אומות העולם (חכמות כלליות) גדולה יותר מהטומאה של דיבורים בטלים, זאת מפני שכאשר האדם מדבר דיבורים בטלים הוא מטמא את שבע המידות של נפשו האלוקית בטומאת קליפת נוגה, ואילו כשלומד חוכמות של אומות העולם הוא מטמא את השכל של הנפש האלוקית (המהווה מקור למידות), אלא אם כן לומדם לצורך פרנסה או כדי להשתמש בהן לעבודת ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2017 18:56 |
|
| |
תקציר תניא : | ט' טבת - פרק ט'. בפרק זה יסביר רבינו הזקן את מקום משכן וההתגלות של הנפש האלוקית ושל הנפש הבהמית. המקום בו שוכנת ומתגלה הנפש הבהמית באדם הוא בחלל השמאלי שבלב המלא בדם. ולכן, כל המדות כמו כעס תאוה וכו' הן בלב ומשם מתפשטות בכל הגוף. המקום בו שוכנת ומתגלה הנפש האלוקית הוא במוח שבראש ומשם מתפשטת בכל חלקי הגוף. הנפש האלוקית מתגלה גם בחלל הימני שבלב, ע"י שהאדם מתבונן בשכלו בגדולת ה' ומעורר בכך להרגיש אהבת ה'. כך גם בשאר המדות הקדושות שבלב, כמו שמחה בתפארת ה', יראת ה' וכד'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2017 12:32 |
|
| |
תקציר תניא : | י' טבת - פרק ט'. להלן יסביר את המלחמה המתחוללת באדם בין שתי הנפשות: שתי הנפשות, האלוקית והבהמית, נלחמות זו בזו מי תמשול בגוף וכל האברים יתנהגו לפי רצונה ויהיו בטלים אליה. רצונה של הנפש האלוקית הוא שהגוף יהיה מלא אך ורק בכוחות ולבושי הנפש האלוקית, כלומר, ששכל האדם יהיה מלא בחכמת ה', יתבונן ויתעמק בגדולת ה', ובכך יוליד יראת ה' ואהבת ה' גדולה כל כך, עד שגם הנפש הבהמית תהפוך את התאווה לתענוגים גשמיים לתאווה לאלוקות. רצונה של הנפש האלוקית שגם לבושי הנפש, מחשבה, דיבור ומעשה יהיו ממנה. למשל - לחשוב ולדבר דברי תורה ושכוח המעשה ינוצל לקיום מצוות בלבד. ואילו רצון הנפש הבהמית היא רוצה את ההפך ממש. אך יש לדעת שכל נסיון פיתוי האדם על ידי הנפש הבהמית שהיא תמשול בו הוא רק לטובתו - שיוכל להתגבר ולנצח אותה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2017 13:15 |
|
| |
ר' זושא שאפו על ההתמדה
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2017 15:14 |
|
| |
תקציר תניא : | י"א טבת - פרק י'. בפרק הקודם הוסבר על המלחמה המתנהלת בין הנפש האלוקית לבין הנפש הבהמית, בפרק זה תבואר מהות מדרגת ה"צדיק": כשאדם נלחם בנפשו הבהמית ומשליט עליה את נפשו האלוקית, הוא נקרא "צדיק". ישנם שני מדרגות ב"צדיק": - "צדיק שאינו גמור": כאשר הרע שבו עדיין לא נהפך כולו לטוב, ונקרא גם "צדיק ורע לו", צדיק שיש בו מעט רע שכפוף לטוב ואינו מורגש. - " צדיק גמור": שיש בו רק טוב, ונקרא גם "צדיק וטוב לו". לצדיק גמור יש שנאה מוחלטת לרע מפני שאהבתו לקב"ה היא בדרגה העליונה ביותר (אהבה בתענוגים). צדיק שאינו גמור, כיון שחסרה בו הדרגה של אהבה בתענוגים, הוא אינו שונא את הרע בתכלית ולכן אינו מואס ברע במידה הגדולה ביותר כמו צדיק גמור. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2017 11:42 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ב טבת - פרק י'. בהמשך לביאור דרגת "צדיק" המחולקת לשתי מדרגות: "צדיק שאינו גמור" ו"צדיק גמור", ממשיך ומבאר שמדרגת "צדיק שאינו גמור" מתחלקת להמון דרגות, לפי איכות מיעוט הרע שנשאר בצדיק ולפי מידת ביטולו לטוב. והם אותם הצדיקים הרבים הנמצאים בכל הדורות. בשונה מכך הצדיקים שבדרגת "צדיק גמור" הם מועטים (ונקראים "בני עליה", מפני שהם הופכים את הרע לטוב) ועבודתם היא רק לשמו של הקב"ה ללא שום אינטרס גשמי או רוחני. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2017 13:43 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ג טבת - פרק י"א בפרק שלפנינו מסביר רבינו הזקן את מדרגת "רשע"; רשע הוא מי שנפשו הבהמית התגברה על נפשו האלוקית. למעשה, ישנם שתי מדרגות כלליות ברשע: - "רשע וטוב לו": שהטוב שבו כפוף ובטל לרע שבנפשו הבהמית. ישנם מדרגות רבות ב"רשע וטוב לו" המתחלקות לפי כמות ואיכות של הרע שנשאר בו. יש "רשע וטוב לו", שהשפעת הרע של נפשו הבהמית היא לעיתים נדירות, רק על אחד מלבושי הנפש שלו (מחשבה, דיבור ומעשה), ורק בעבירות קלות, כמו לדבר אבק לשון הרע, להרהר בדברים ריקים וכד'. כאשר אדם זה מתחרט על חטאיו, ע"י תשובה כראוי הקב"ה מוחל לו. ויש "רשע וטוב לו" שנכשל בכל שלושת הלבושים לעיתים קרובות, ואין בכוח הטוב שלו להתגבר על הרע, וגם כאשר הוא מתחרט על מעשיו אין ביכולתו לשלוט במעשיו. - המדרגה השניה היא "רשע ורע לו": שבו שולט הרע בלבד, ואין הוא מרגיש בטוב כלל (כמובן שיש לו נפש אלוקית, רק שהטוב שבו הוא בבחינת מקיף ולכן הוא אינו מתחרט על חטאיו). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2017 14:52 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ד טבת - פרק י"ב. לאחר שהסביר רבינו הזקן את מדרגת "צדיק" ואת מדרגת "רשע", מתחיל להסביר את מדרגת ה"בינוני". אצל ה"בינוני", הנפש הבהמית אינה מתגברת על הנפש האלוקית, ולכן אינו עובר עבירה לא במחשבה, לא בדיבור ולא במעשה, אלא הנפש האלוקית היא זו ששולטת במחשבה דיבור ומעשה ובמצבו הנוכחי לפחות אינו שייך לעשיית עבירה כלל, וכאילו לא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם. אך בשונה מצדיק, אין לנפש האלוקית בלעדיות על הגוף באופן מוחלט (חוץ מזמן של התעלות, כבשעת התפילה, אז על ידי התבוננות בגדולת ה' מתעוררת בלבו אהבה לה' המבטלת את הרע של הנפש הבהמית) אלא יש גם לכוחות הנפש הבהמית שליטה מסויימת על הגוף, וזה מתבטא בכך שלאחר הזמן של התעלות, הנפש הבהמית חוזרת ומעוררת בלבו משיכה לתאוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2017 13:39 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ו טבת - פרק י"ב. אמנם מצד נפשו הבהמית יכול הבינוני להתאות לעניני העולם, אך נפשו האלוקית בולמת אותן ואינה נותנת לתאות אלו לפעול, לא במעשה לא בדיבור ולא במחשבה. זאת על ידי שהמוח שולט בלב. ונותן משל לדבר, כמו שלאור יש יתרון על החושך בשני עניינים, בכך שמעט אור דוחה הרבה חושך ושהדחיה היא בדרך ממילא, כך מעט קדושה דוחה הרבה מהקליפה והדחיה היא בדרך ממילא. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2017 18:44 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ז טבת -שבת קודש. פרק י"ב. עד כאן הוסבר אודות דרגת ה"בינוני" שבפועל הוא לא עובר עבירה, לא במחשבה, לא בדיבור ולא במעשה, אך אם כל זאת הוא אינו נקרא "צדיק" מכיוון שהנפש האלוקית גוברת על הנפש הבהמית רק בלבושים (מחשבה דיבור ומעשה), אך עצם מציאותה של הנפש הבהמית לא נדחה לגמרי. לכן לאחר התפילה כשהאהבה כבר לא בהתגלות אצלו, יכול הבינוני להתאוות תאוות הן מותרים והן אסורים, רק שבנוגע לדבר האסור הוא רק חושב עליו ולא חושב לעשות אותו בפועל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2017 07:55 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ז טבת - פרק י"ב. הרושם שנשאר מהתפילה עוזר לבינוני להתגבר על התאוות שעולות לו במחשבה, שלא לעשותן ולא להמשיך להתעמק בהן. כאשר עולים לו הרהורים רעים במחשבה אין זה בשליטתו, אך מיד כשעולה ההרהור במוחו הוא דוחה אותו ומסיח דעתו ממנו. כך גם כאשר עולה בו הרהור של שנאה, כעס וכד' על הזולת, לא רק שאינו כועס על הזולת אלא מצליח להחזיר לו באהבה, כמו שעשה יוסף לאחיו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2017 12:42 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ח טבת - פרק י"ג. עד כאן הוסבר, שבבינוני, הנפש האלוקית שולטת על שלושת הלבושים, מחשבה, דיבור ומעשה, אך עדיין קיימת בו מציאות של רע. מזה מובן מדוע חז"ל אמרו שהשופטים בבינוני הם גם היצר הטוב וגם היצר הרע. היצר הרע משמיע את דעתו שמעורר תאוה בלב (העולה בדרך ממילא למוח) והנפש האלוקית משמיעה את דעתה בכך שנאבקת עם היצר הרע לא לתת מקום כלל לאותה תאוה. ובזכות עזרתו של הקב"ה היצר הטוב מתגבר על היצר הרע בכך שמעט אור דוחה הרבה מהחושך. ומכיון שהרע עדיין קיים בבינוני אמרו רז"ל "היה בעיניך כרשע", שיתכן שלאור מעשיו (שאיננו חוטא) יאמרו לו שהוא צדיק אך עליו להחזיק את עצמו לבינוני, מפני שעדיין קיימת בו מציאות של רע שמתחזקת עם הזמן ע"י שמשתמש בענייני עולם הזה בהיתר, כמו אכילה ושתיה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2017 17:02 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט טבת - פרק י"ג.עד כאן למדנו אודות בינוני שהוא 'בעל עסק', שאינו לומד תורה כל היום, אבל הרושם של התפילה עוזר לו להתגבר על הנפש הבהמית במשך כל היום. להלן יוסבר אודות בינוני שלומד תורה כל היום וכך מתגבר על הנפש הבהמית.גם בבינוני העוסק בתורה כל היום אין לנפש האלוקית שליטה בלעדית מלבד בזמנים נעלים, כבזמן התפילה (ע"י התבוננות בגדולת ה'), שאז הנפש הבהמית מתכופפת ונשלטת ע"י הנפש האלוקית, כמשל אדם הישן שעלול להתעורר כל רגע משנתו, כך הרע בבינוני הוא כישן בזמן התפילה ואחר כך הוא יכול להתעורר.קיימת מדרגה נוספת בבינוני: כאשר לא עולה בלבו אף פעם תאווה לרע, מכיון שהוא נתון כל היום באהבה לקב"ה כבשעת התפילה, ולכן הרע שבו נתון תמיד ב"שינה" - כביכול.מזה מובן כיצד רבה יכל לומר על עצמו שהוא בינוני (בינוני המתפלל כל היום) ולא צדיק, למרות שלא הפסיק לרגע מלימוד התורה, זאת מפני שהייתה אצלו תנועה בנפש של אהבת ה' כל הזמן כמו בזמן התפילה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2017 14:45 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' טבת - פרק י"ג. עד כאן הוסבר, שבינוני מרגיש אהבת ה' בשעת התפילה, ולאחר התפילה יכולה להתעורר שוב הנפש הבהמית. ומכיון שכך אפשר לחשוב שאין זו עבודה אמיתית כמו מדרגת הצדיקים, שהרי האמת היא מדרגה נצחית שלא משתנה. אך לאמיתו של דבר, לגבי מדרגת הבינוני זו היא אהבה אמיתית, שהרי נמצאת בו תמיד ויכול לעוררה בתוכו תמיד (לאחר הכנה מתאימה) בשעת התפילה. וזאת מכיוון שמידת האמת היא ביחס לדרגה בה האדם נמצא. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2017 04:39 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א טבת - פרק י"ד. כל אדם יכול להיות בינוני, שהרי מבינוני נדרשת רק שליטה בלבושים (מחשבה, דיבור, מעשה), ולא לשינוי מהותי בלב. לכן כל אחד צריך להשתדל להגיע להיות "בינוני". ע"י שיעשה חשבון נפש עם עצמו, שהוא אינו רוצה להיות נפרד חלילה מהקב"ה, (שכן בשעת עבירה הוא נפרד מהקב"ה) ורוצה להיות דבוק בו ובכך יעורר את האהבה המסותרת שיש בכל אחד מישראל. על אף שהוסבר שכל אחד יכול להגיע לדרגת הבינוני, שונה הדבר במדרגת 'צדיק', השונא את התאוות והתענוגות הגשמיים בתכלית השנאה. לא כל אדם זוכה למדרגה זו, אלא היא ניתנת לאדם כמתנה מלמעלה. לכן אמר איוב 'בראת צדיקים', כלומר, שהקב"ה ברא מלכתחילה נשמות שיהיה בידן לזכות למדרגת 'צדיק', אבל אין כל אדם שייך לזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
