|
|
| נשלח ב-20/1/2017 13:13 |
 |
| |
תקציר תניא : | כ"ב טבת - פרק י"ד. ממה שלמדנו עד כה מובן מדוע משביעים את נשמת היהודי לפני רדתה לעולם "תהי צדיק ואל תהי רשע" - שגם אם לא קיבל נשמה מיוחדת של צדיק, לפחות לא יהיה רשע, שכן לכל אחד ניתנים הכוחות להתגבר ולא להיות רשע. כן עליו להשתדל לקיים את השבועה "תהי צדיק", בכך שיעורר בתוכו אהבה בתענוגים לקב"ה וימאס בתאוות (למשל כדי למאוס בתאוות האכילה, יתבונן איך כל התענוגים הגשמיים סופם להירקב וכד'). ומה גם שאולי ע"י התעוררות זו מלמטה יומשך עליו גילוי מלמעלה ותתעבר בו נשמת צדיק ואז יוכל לעבוד את ה' לפי מדרגתו של הצדיק ובכך יקיים את השבועה "תהי צדיק" במילואה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2017 19:31 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג טבת - פרק ט"ו. להלן יסביר שתי מדרגות בבינוני, "עובד אלקים" ו"אשר לא עבדו". בינוני "עובד אלקים", הוא זה שנלחם ומתגבר על הנפש הבהמית והיצר הרע ע"י הנפש האלוקית והיצר הטוב. ואילו בינוני "אשר לא עבדו", אין הכוונה שאינו מקיים תורה ומצוות אלא הוא מי שבטבעו מתמיד בלימוד (או שהרגיל את עצמו לכך) ואינו זקוק להילחם עם יצרו הרע, וזאת מפני שהאהבה המסותרת שבלבו מספיקה לו כדי ללמוד תורה ולקיים מצוות, אלא אם כן ירצה ללמוד יותר ממה שרגיל שאז יהיה עליו לעורר אהבה מוחשית בלבו. וזו הסיבה שאינו נקרא "עובד אלקים", מפני שלא עבודתו העצמית יצרה את האהבה שעל ידה הוא מקיים תורה ומצוות. לעומתם, הצדיק נקרא "עבד ה'", "עבד" ולא "עובד", מפני שהוא כבר לאחר המלחמה, שכבר ניצח וסילק את היצר הרע מקרבו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2017 13:41 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד טבת - פרק ט"ו. בהמשך למה שהוסבר שבינוני נקרא "עובד אלקים", מפני שעליו להתייגע ולהלחם בנפשו הבהמית, מובן מה שאמרו חכמי הגמרא שמי שלומד פרק אחד - מאה ואחת פעמים נקרא "עובד אלוקים" - מכיוון שחכמי הגמרא היו רגילים ללמוד מאה פעמים כל פרק והפעם הנוספת היא יותר ממה שהיו רגילים ולשם כך היו צריכים להתגבר על הנפש הבהמית - על ידי אהבת השם הנוצרת מהתבוננות בגדולת ה'. הלכה יומית : | דברים האסורים משום סכנה – האם יש בעיה בשתיית קצף שעל גבי המשקה? מובא בגמרא שלא שותים את הקצף העולה על גבי משקאות, כמו מים יין ושכר, זהירות זו מובאת גם בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן. אכן, השל"ה הקדוש סייג את הדברים והבהיר, שכוונת הגמרא היא למה שעולה מתסיסת המשקה עצמו, אבל מה שנעשה כששופך משקה ועל-ידי-זה מעלה רתיחה אינו בכלל זה, אם כי הוא סבור שיש מקום להחמיר בדבר, שכן 'חמירא סכנתא מאיסורא'. למעשה, בזמננו, שתיית משקאות קלים וחריפים, שצפה עליהם שכבת-קצף, היא דבר מקובל ורגיל ביותר, ומעשים שבכל יום שאף גדולים וטובים שותים 'סודה', 'בירה' ושאר משקאות מוגזים ואינם מקפידים להמתין לשקיעת הקצף, ולא חששו לחומרת השל"ה, ושומר פתאים ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2017 17:11 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה טבת - פרק ט"ז. עיקר עבדותו של הבינוני היא להיות המוח שליט על הלב, ובכך לא להיכנע לפיתויי היצר, זאת על ידי התבוננות בגדולת ה' המולידה יראה ואהבה לקב"ה המשמשות כ"כנפיים" לתורה והמצוות. גם כאשר הבינוני מתבונן בגדולת ה' ואינו מרגיש בגלוי את האהבה והיראה בלבו, אך הוא מבין בשכלו איך הכל בטל ונחשב כאין ואפס לגבי הקב"ה ושרק על ידי לימוד תורה וקיום מצוות הוא יכול "לתפוס" ולהשיג את רצונו וחכמתו של הקב"ה, כך למרות שהאהבה והיראה אינן מורגשות בלבו, עדיין התבוננות זו (הנקראת תבונה) תשמש לחיות ול"כנפיים" לתורה ולמצוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2017 14:41 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו טבת - פרק ט"ז. כאשר אהבה ויראה מורגשות בלב, הן משמשות כ"כנפיים" להעלות את התורה והמצוות לעולמות רוחניים. כאשר לאהבה ויראה יש ביטוי רק במוח, הן נקראות אמנם "מחשבה טובה" אך אין ביכולתן להעלות את המצוות, אלא שהקב"ה מצרף את ה"מחשבה טובה" למעשה, ובכך הן יכולות לשמש כ"כנפיים" ולהעלות את התורה והמצות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2017 14:11 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז טבת - ממה שלמדנו עד כאן אפשר להבין את הפסוק - "כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". כלומר, קרוב לכל אדם להתבונן ולהוליד במוחו אהבה ורצון ללמוד תורה ולקיים מצוות, וגם אם הוא אינו מרגיש זאת בלבו, הרי זה מספיק כדי להביאו לקיום תורה ומצוות, זאת מכיוון שהמוח שולט על הלב (תאוות) ועל שאר האברים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2017 15:55 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח טבת - בשונה מבינוני, אצל הרשע אין למוח השפעה על הלב וזה כעונש על עונותיו. לכן כדי שיוכל לקיים תורה ומצוות מתוך הרגש פנימי, צריך תחילה לעשות תשובה, להתמרמר על חטאיו ולשבור את ליבו ובכך ישבור את הקליפות המבדילות בינו לבין הקב"ה. תשובה זו נקראת תשובה תחתונה, שמעלה את האות ה' האחרונה בשם י-ה-ו-ה (השכינה) מנפילתה לקליפות על ידי העברות ורק אז יוכל להתחיל בעבודת ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2017 13:32 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט טבת - עד כאן הוסבר שכל יהודי יכול לקיים תורה ומצוות באהבת ה' ויראת ה' על ידי התבוננות בגדולת ה'. אך גם מי שאין לו ידיעה בגדולת ה' ואינו שייך לענין ההתבוננות, בכל זאת יכול לקיים תורה ומצוות עם הלב באהבת ויראת ה'. וזאת על ידי האהבה המסותרת לה' הנמצאת בכל אחד מישראל. אהבה זו היא ירושה מהאבות שהיו בטלים לה' ולכן זכו שכל מי שמזרעם תהיה לו נשמה קדושה, ושבבחינת חכמה שבה יאיר אור אין סוף. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2017 18:38 |
|
| |
תקציר תניא : | א' שבט - שורשה של האהבה המסותרת שבכל יהודי היא בכוח החכמה של הנפש. החכמה היא שורש השכל וההבנה והיא (- החכמה) למעלה מהשכל וההבנה, ולכן מתלבש בה אור אין סוף שלמעלה מהשגה. מכוח זה נובע בכל יהודי (גם מי שאין לו שכל והבנה בגדולת ה') כוח האמונה ומסירות הנפש, שהרי האמונה היא למעלה מהשכל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2017 14:27 |
|
| |
תקציר תניא : | ב' שבט - פרק י"ט. עד כאן הוסבר שלכל יהודי קרוב מאוד לקיים תורה ומצוות באהבת ה' ויראת ה', ודבר זה נובע מהאהבה המסותרת הקיימת בליבו של כל יהודי. וממשיך לבאר, במה מתבטאת שאיפתה של האהבה המסותרת: משל הממחיש את שאיפתה של האהבה המסותרת הוא: כשם שלהבת הנר נמשכת בטבעה למעלה - לשורשה, שהוא יסוד האש אשר מתחת לגלגל הירח, כך נשמת האדם, רוצה בטבעה להתנתק מהגוף ולהדבק בשרשה ומקור חייה - בקב"ה, למרות שכשתידבק בו היא תתבטל ולא תישאר כפי שהייתה נשמה בגוף, מה שמראה שעניין האהבה המסותרת, הוא רצון פנימי של הנשמה והוא למעלה משכל והבנה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2017 14:12 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' שבט - פרק י"ט. עד כאן הוסבר על עניין הביטול לקב"ה, שהוא למעלה מהשכל ונמשך מכוח החוכמה שבנפש. כל דבר שבקדושה הוא בטל לקב"ה, וכל דבר שחסר בו ביטול הוא הפוך מהקדושה = קליפה. אצל יהודי שלא שומר תורה ומצוות, כוח החכמה (הביטול) הוא בבחינת גלות, והאהבה אינה מורגשת בלבו, ולכן היא נקראת 'אהבה המסותרת', זאת מפני שהקליפה מכסה עליה ונותנת ל'רוח שטות' להטעות את האדם ולגרום לו לחטוא (בכך שנדמה לו שהוא לא נפרד מהקב"ה בזמן החטא). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2017 14:37 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' שבט - הקליפה יכולה להסתיר רק על ההתפשטות של בחינת חכמה שבנפש, אך על שורש החכמה עצמה אין בכוח הקליפה להסתיר לגמרי, אלא שהיא רק "ישנה" . בשורש בחינת החכמה שבנפש מלובש אור אין סוף המבטל את כל הקליפות ונותן ליהודי כוח לעמוד בפני נסיון האמונה, (על המשך היותו יהודי או לא), המתבטא בכך שמוסר את נפשו על קידוש השם (למרות שהקליפה שלטה עליו לפני כן). אור אין סוף המלובש בנפש היהודי נותן גם את הכח למסור את נפשו שלא לעשות, לדבר או לחשוב דבר האסור, וזו היא היראה הכלולה באהבה המסותרת - שהוא ירא מלהפרד מהקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2017 15:03 |
|
| |
תקציר תניא : | ה' שבט - פרק כ'. רבינו הזקן מתחיל להסביר כיצד אפשר לשמור את כל מצוות עשה ולא תעשה, בכוח האהבה המסותרת שבלב כל יהודי. שתי הדברות הראשונות כוללות את כל התורה כולה; "אנוכי ה' אלוקיך" - כולל את כל המצוות עשה ו"לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני" - כולל את מצוות לא תעשה. כדי להבין איך כל העבירות קשורות ל"עבודה זרה", צריך להבין את ענין אחדות ה'. הקב"ה יחיד גם לאחר שברא את כל העולמות והנבראים, ללא שום שינוי באחדותו, שהרי לגביו כל הבריאה כאילו איננה קיימת כלל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2017 12:06 |
|
| |
תקציר תניא : | ו' שבט - להלן מתחיל להסביר איך לגבי הקב"ה כל הבריאה כאילו אינה קיימת כלל. הבריאה נוצרת וקיימת מדיבורו של הקב"ה. על דרך משל - גם בדיבורו של האדם אנו רואים שאין שום ערך לדיבור אחד לגבי כוח הדיבור של הנפש, שיכול לדבר מילים ללא סוף. כל שכן שאין לאותו דיבור בודד שום ערך לכוח המחשבה, ועל אחת כמה וכמה לגבי עצם הנפש של האדם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2017 14:52 |
|
| |
תקציר תניא : | ז' שבט - פרק כ"א. בהמשך למשל אודות ערך הדיבור של אדם לעומת עצם נפשו, כך לגבי הקב"ה (-על דרך משל בלבד, שכן הדיבור העליון שונה לגמרי מהדיבור שלנו -) כמו שדיבורו של האדם מגלה את מחשבתו, כך דיבורו של הקב"ה הוא התגלות אור וחיות, שהם (-דיבוריו של הקב"ה-) עשרה מאמרות שעל ידם נברא העולם, וכל חלקי התורה שהם התגלות האור האלוקי. אך ענין הפירוד שישנו בדיבור האדם, שכשהדיבור יוצא אל הזולת נראה כמציאות לעצמו - אינו נמצא בדיבור שלמעלה, המאוחד תמיד עם הקב"ה. ולהמחיש זאת: כמו שלפני שהאדם חושב את אותיות הדיבור הן מאוחדת בשורשן, כך הדיבור שלמעלה מאוחד עם הקב"ה אף אחרי ההתגלות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
