|
|
| נשלח ב-23/3/2017 07:08 |
 |
| |
תקציר תניא : | כ"ה אדר - פרק ל"ז. על ידי שכל נשמה תקיים את כל התרי"ג מצוות, כללות קליפת נוגה שהיא כלולות החיות של העולם הזה, תתעלה לקדושה. מכיוון שקליפת נוגה היא הממוצע בין הקדושה לקליפות הטמאות, (הקליפות הטמאות מקבלות את חיותן, דרך קליפת נוגה), לכן אם כל הדברים המותרים יעלו לקדושה, לא יהיה יותר מקור חיות לקליפות הטמאות והן יתבטלו ויעלמו מהעולם ומימלא לא יהיה הסתר על הבורא. העולם מתחלק כביכול לשש מאות אלף חלקים, שכל אחד מהם שייך לאחת משש מאות אלף הנשמות שהיו במעמד הר סיני, ולכל יהודי יש את חלקו בעולם, אותו הוא צריך לזכך. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2017 10:25 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו אדר - פרק ל"ז. הנשמה לא ירדה לעולם לצורך עצמה, היא איננה צריכה תיקון, שהרי גם נשמת צדיק גמור ברדתה לעולם הזה לא מגיעה אף לא למקצת יראה ואהבה לקב"ה שהיו בה לפני ירדתה לעולם. ירידת הנשמה לעולם היא כדי לממש את שליחותה ומשימתה - לזכך את הנפש הבהמית, בכך שתתלבש בגוף ובנפש הבהמית, תקיים מצוות ותישמר מאיסורים, על ידי זה תעלה את החלק השייך לה לקדושה וכך תבוא הגאולה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2017 20:43 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז אדר - לפי מה שהסביר רבינו הזקן שמעלת המצוות המעשיות מתבטאת בכך שעל ידן מתעלה הנפש הבהמית לקדושה, יובן מדוע אמרו חז"ל על מצוות הצדקה שהיא זו שמקרבת את הגאולה. מצוות צדקה חשובה כל כך, כיוון שכל מצוה מזככת רק חלק מסוים מהנפש הבהמית (למשל - מצות תפילין מזככת את כוח המעשה שביד המניחה תפילין) ואילו במצות צדקה מושקעים כל כוחות נפשו איתם עבד כדי להרוויח את כספו. גם אם האדם לא התאמץ להשיג את כספו, עדיין הוא יכל לקנות אמצעים לסיפוק כללות נפשו ולכן כשהוא בוחר לתת כסף זה לצדקה, הוא מזכך את כללות נפשו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2017 07:07 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח אדר - פרק ל"ז. לאחר שביאר רבינו הזקן את המעלה המיוחדת שבמצות הצדקה, שבה האדם מזכך את כללות נפשו החיונית, כעת מסביר את המעלה שבתלמוד תורה. בירור העולם נעשה גם ע"י לימוד תורה, ועוד שבלימוד תורה ישנה מעלה, שנכללת הפנימיות של הנפש הבהמית בקדושה, זאת מפני שהתורה נלמדת בדיבור ובמחשבה שהם לבושים פנימיים יותר ממעשה. בנוסף, גם בחב"ד, המוחין של הנפש החיונית (בשונה ממידותיה - חסד, גבורה ותפארת, שאין הבינוני יכול להפוך לקדושה, ששם הוא עיקר הרע שבאדם) מתכללים בקדושה בזמן הלימוד. מעלה נוספת בלימוד תורה: בדרך משל- התורה היא ה'מוחין' של הבורא ואילו המצוות הן ה'אברים' שלו. וכשם שבאדם מאיר אור נעלה בהרבה במוח מאשר באברים, כך האור שנמשך לעולם ע"י לימוד תורה, נעלה הרבה יותר מהאור שנמשך ע"י קיום מצוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2017 07:29 |
|
| |
תקציר תניא : | כט' אדר - פרק ל"ז. למרות המעלות שבלימוד התורה - "המעשה הוא העיקר", לכן ההלכה קובעת שאם אדם נמצא באמצע לימוד תורה וישנה מצווה אחרת שרק הוא יכול לעשותה, הוא צריך להפסיק את לימודו ולקיים את המצווה. מעלה נוספת בלימוד התורה - שהתורה מאוחדת עם הבורא, לכן כאשר אדם קורא ולומד תורה הוא 'קורא' בכך לה'. כאשר האדם יתבונן בכך שע"י לימוד התורה הוא 'ממשיך' עליו, כביכול, את הקב"ה בעצמו, יגיע ליראה גדולה מן הקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2017 07:09 |
|
| |
תקציר תניא : | א' ניסן - פרק ל"ז. מסביר עתה מעלה נוספת בלימוד התורה. אדם הלומד תורה נקרא 'קורא בתורה', כמו שאדם קורא לחברו שיבוא אליו עם כל 'עצמיותו' שלו ויהיה איתו ביחד, כך על ידי לימוד תורה האדם קורא כביכול לעצמותו של הבורא ומתייחד איתו. זהו הסבר הפסוק "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת" - הקב"ה קרוב למי שקורא לו באמת, דהיינו על ידי לימוד תורה. מהבנה זו יגיע האדם ליראה גדולה מהקב"ה בשעה שהוא לומד תורה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2017 07:10 |
|
| |
תקציר תניא : | ב' ניסן - פרק ל"ח. עד כאן למדנו על המעלה הגדולה בקיום מצוות מעשיות, שעל ידן מתעלה הנפש הבהמית לקדושה ומתבצעת כוונת הקב"ה שתהיה לו דירה בתחתונים. בזה יובן פסק ההלכה, שמחשבה אינה נחשבת כמו דיבור, שאם בירך או התפלל בליבו לא יצא ידי חובה. אבל אם הוציא בשפתיו את המילים ולא כיוון בלבו, לרוב יצא ידי חובה בדיעבד, ולמרות כל זאת נאמר שתפילה בלי כוונה היא כגוף בלי נשמה. הקב"ה משפיע לכל נברא אור וחיות בגוף ובנשמה שלו ואין השוואה כלל בין האור המאיר בגוף לבין האור המאיר בנשמה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2017 08:08 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' ניסן - פרק ל"ח. הלבושים של האור האלוקי המחיה את הגוף והנשמה - שווים. לאחר ירידות וצמצומים רבים שעובר האור והחיות האלוקי, הוא גם מתלבש בלבוש של קליפת נוגה, המסתיר על אלוקות. קליפת נוגה היא המומצע בין הקדושה לבין שלושת הקליפות הטמאות לגמרי, כדי להחיות את כל הענינים המותרים והאסורים של עולם הזה. בענין זה הגוף והנפש שווים, אך בכל זאת יש הבדל גדול בינהם, הצמצום שיש על האור שמחיה את הגוף גדול יותר מהצמצום שיש על האור שמחיה את הנשמה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2017 12:16 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' ניסן - פרק ל"ח. הנבראים של העולם הזה נחלקים לארבע מדרגות : דומם, צומח, חי ומדבר - כנגד ארבע אותיות שם הויה. כשם שהחיות וההארה האלוקית שבדומם ובצומח אין להם ערך ודמיון כלל לחיות ולהארה האלוקית שבחי ובמדבר, כך אין ערך ודמיון בין ההארה הנמשכת במצוות המעשיות ובדיבור, לגבי ההארה הנמשכת בכוונת המצוות המעשיות וכוונת התפילה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2017 23:13 |
|
| |
תקציר תניא : | ה' ניסן - פרק ל"ח. הארת הרצון העליון המאירה בכוונת המצוות, היא למעלה בהרבה מאשר הארת הרצון העליון המאירה בקיום המצוות ללא כוונה. עליונות זו דומה לעליונות הנשמה על הגוף, שמעשה המצווה הוא כמו הגוף והכוונה היא כמו הנשמה. כשם שבמשל ישנם ארבעה סוגים המחולקים לשני חלקים כלליים: דומם וצומח, חי ומדבר. כך גם בנמשל של קיום מצוות וכוונת המצוות. שתי הדרגות במצוות מעשיות, הן כנגד דומם וצומח: - מצוות מעשיות ממש - מצוות בדיבור ובמחשבה. ושתי המדרגות בכוונת המצוות הן כנגד חי ומדבר, כפי שעוד יתבאר. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2017 07:42 |
|
| |
תקציר תניא : | ו' ניסן - פרק ל"ח. הדרגה הגבוהה היא כאשר יהודי מתבונן בגדולת ה'. התבוננות זו יוצרת בו צימאון להידבק בקב"ה, מה שנעשה באמצעות קיום תורה ומצוות מתוך כוונה, כאשר כוונה הבאה מתוך התבוננות של מי שדעתו יפה יש לה מעלה גדולה, כמעלת מין המדבר על מין החי, שמעלתו היא בשכלו, כך שכוונת המצוה הבאה מתוך ההתבוננות יש לה ערך גבוה. לעומת זאת, מי שאינו מסוגל להתבונן בגדולת ה' מפני ששכלו קצר, קיום התורה ומצוות שלו נובע מהאהבה המסותרת שבלב כל אחד מישראל להקב"ה (אהבה ויראה אלו קיימות באופן טבעי בנשמת כל אחד מישראל ואינם תוצר של התבוננות שכלית, זאת ירושה מאבותינו עד עולם) - זה על דרך משל - כנשמה של בעל חי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2017 07:34 |
|
| |
תקציר תניא : | ז' ניסן - עד כאן הסביר רבינו הזקן, שכוונת המצוות מתחלקת לשתי מדרגות: כוונה הבאה מאהבה טבעית לה', וכוונה הבאה מהתבוננות שכלית, וביאר שההבדל בין כוונות אלו הוא כמו ההבדל בין נשמת מין החי ונשמת מין המדבר. לכך מובן מדוע המלאכים, שאהבתם ויראתם הן טבעיות ולא נוצרות מהתבוננות שכלית, נקראים בשם חיות ובהמות והם מגיעים רק עד עולם היצירה, עולם המידות (שהוא גן עדן תחתון). הצדיקים שעובדים את השם עם רגשות שכליים הנובעים מהתבוננות, מגיעים לעולם הבריאה (שהוא גן עדן עליון), עולם ההשגה וההבנה, מקור ושורש המידות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2017 08:53 |
|
| |
תקציר תניא : | ח' ניסן - פרק ל"ט. הצדיקים שייכים לעולם הבריאה שהוא 'גן עדן עליון' ומה שנשמות אלו משיגות שם, מזה בא התענוג שלהן. בשבת וראש חודש עולות גם שאר הנשמות ל"גן עדן עליון", למרות שהן עבדו את השם רק באופן טבעי ולא מתוך התבוננות, זאת מפני שהן יכולות היו לבחור שלא לעבוד את השם והם בחרו שכן לעבדו. עד כאן לגבי השכר לנשמה בעולם הבא, לפי הכוונה של הנשמה במצוות. בשונה מהנשמות, התורה והמצוות עצמן מתאחדות עם עשר הספירות שבאותו עולם וע"י כך מתאחדות עם אלוקות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2017 07:50 |
|
| |
תקציר תניא : | ט' ניסן - פרק ל"ט. בשונה מעולם הבריאה, עולם האצילות הוא עולם בו מאיר אור ה' בדרגה שלמעלה מהשגת הנבראים. לכן, כאשר האור של חכמה, בינה , דעת של עולם האצילות יורד לעולם הבריאה הוא עובר צמצומים, כדי שתהיה יכולת לנשמות לקבל ממנו. נשמות הצדיקים הגדולים שהם בבחינת "מרכבה" (בטלים) לה', כמו האבות מגיעים לעולם האצילות. ומי שעבד את ה' עם כוונה שכלית ולעיתים היה בביטול במציאות (כמו האבות), כמו בזמן תפילת שמונה עשרה (בפרט כשכורעים), נמצאת עיקר קביעות נשמתו בעולם הבריאה ובעת רצון תעלה נשמתו לעולם האצילות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2017 07:18 |
|
| |
תקציר תניא : | י' ניסן - פרק ל"ט. כאשר אדם מקיים מצווה בכוונה הנובעת מהתבוננות שכלית (אהבה ויראה גלויות), עולה המצווה ונכללת בעשר הספירות בעולם הבריאה. כאשר אדם מקיים מצווה בכוונה הנובעת מאהבה ויראה הטבעיות, (שאינן מורגשות בליבו), עולה המצווה ונכללת בעשר ספירות של עולם היצירה. וכאשר אדם מקיים מצווה ללא כוונה כלל, אלא רק מפני שכך הוא הורגל, המצווה לא עולה לעולמות העליונים ונשארת בעולם הפרוד. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
