|
|
| נשלח ב-7/4/2017 14:08 |
 |
| |
תקציר תניא : | י"א ניסן - פרק ל"ט. כאשר האדם מקיים מצווה מתוך הרגל, אין זה קיום מצוה לשמה ממש, מפני שכדי לקיים מצווה לשמה, עליו לעורר לכל הפחות את האהבה והיראה הטבעיות שבליבו שיורגשו במוחו וזה יעוררו לעשות מצוות. כמו שאדם ממלא את רצון חברו מפני שהוא ירא או אוהב אותו, כך אי אפשר למלא את רצון השם מבלי לפחות לזכור את האהבה והיראה אליו. אם האדם מעורר בתוכו רק אהבה להשם בלי רגש יראה, אמנם זה "לשמה" אך זו לא "עבודה", שעבודת השם באה בעיקר מתוך יראת ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2017 20:47 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ב ניסן - כאשר אדם מקיים מצווה ממש שלא לשמה, מתוך אינטרס, למשל שלומד להיות תלמיד חכם כדי לזכות בכבוד. התורה שלמד נמצאת בגלות בתוך אותו אינטרס שמגיע מקליפת נוגה, עד שיעשה תשובה שאז גם התורה שלמד שלא לשמה תחזור לקדושה. אך אם למד לא מתוך פניה עצמית, אלא רק הייתה חסרה הכוונה, ברגע שילמד את אותו לימוד בכוונה יצטרף הלימוד הקודם ללימוד בכוונה הנוכחי וגם הוא יעלה לקדושה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2017 08:32 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ג ניסן - פרק מ'. בפרק הקודם הסביר רבינו הזקן, שעלייתם למעלה של לימוד התורה וקיום המצוות של האדם תלויה בכוונה וברצון שקדמו להם; שכן, אם חסרה הכוונה "לשמה" בלימוד תורה ובקיום המצוות, אזי כל עוד שלא חזר ולמד בכוונה את מה שלמד קודם ללא כוונה - אין לימודו עולה ונכלל בספירות, ובאם הלימוד היה "שלא לשמה סתם", היינו מתו הרגל בלבד - הוא עולה רק בחיצוניות העולמות, שזו דרגת המלאכים, ואם היה "שלא לשמה ממש", היינו בשל אינטרס כזה או אחר, התורה והמצוות אינם עולים כלל ונשארים למטה בעולם הזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2017 12:08 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ד ניסן - פרק מ'. הוסבר שכאשר לומדים תורה ללא כוונה התורה הזו לא יכולה להתייחד עם אלוקות. זאת למרות שהתורה מאוחדת עם הקב"ה, זאת מפני שהשינוי הוא רק מצד המקבלים ולא מצד הקב"ה. העולמות העליונים מקבלים אור גדול יותר וללא לבושים ומסכים גדולים כל כך כמו העולם הזה הגשמי. לכן כאשר אדם לומד תורה ללא כוונה, למרות שהאותיות קדושות הלימוד שלו מסתיר על אלוקות. מה שאין כן אם הוא לומד תורה בכוונה קליפת נגה מתהפכת לטוב ונכללת בקדושה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2017 21:14 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ו ניסן - פרק מ'. כאשר האדם מתפלל ולומד תורה בכוונה רוחנית של אהבה ויראה, שהיא השורש לתפילתו ולדיבורו - בכוחה להעלות את אותיות הדיבור לספירות של עולם היצירה או עולם הבריאה תלוי בכוונה ושם מאיר ומתגלה הרצון העליון. לעתיד לבוא, העולם יתעלה מגשמיותו ואז יאיר הרצון העליון בהתגלות בתורה ומצוות כפי שהן גם בעולם הזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2017 12:36 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ז ניסן - פרק מ'. אהבת ה' ויראת ה' הן אמנם חלק מתרי"ג המצוות ואם כן גם הן לכאורה חלק מהגוף, אך בכל זאת הן נקראות "כנפיים" לגוף. מפני שהתכלית באהבת ה' היא לא האהבה עצמה, אלא שהאהבה תביא לעבודת ה' מאהבה. הדרגה של אהבה לשם אהבה היא 'אהבה בתענוגים' ועיקרה בעולם הבא. אך כל מי שלא בדרגה זו ויש בו אהבה וצימאון לה', צריך להרוות את צמאונו בלימוד התורה ובכך יגיע ל"תכלית" האהבה, ואם הוא טוען שהוא צמא לאלוקות אך אינו לומד תורה, הוא בדוגמת מי שעומד על שפת נהר ומבקש מים, אך לא ניגש לשתות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2017 11:49 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ח ניסן - פרק מ"א. למרות שיראה מונעת מהאדם לעבור עברות והאהבה היא המניעה את האדם לעשות טוב, עדיין אי אפשר להסתפק רק באהבה כדי שהאדם יעשה מעשים טובים. אלא צריך לעורר תחילה את היראה הטבעית, ע"י התבוננות בגדולת ה', בכך שהקב"ה אין סוף, נמצא בכל מקום ואם כל זה הוא חושב על כל עם ישראל ועל כל יהודי בפרט ובוחן כליות ולב, וכל אחד יאריך בהתבוננות זו כפי יכולתו לפני שלומד תורה או מקיים מצווה . נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2017 13:33 |
|
| |
תקציר תניא : |י"ח ניסן - פרק מ"א. ענין נוסף של התבוננות הוא התבוננות במשמעות המצווה, איך שאור אין סוף הנמצא בכל מקום, מלובש בתורה ובמצוות וכאשר הוא לומד תורה או מקיים מצוות הוא ממשיך את אורו יתברך עליו ונכלל בתוכו. בפרטיות, יש לכל מצווה את המשמעות שלה. למשל, בתפילין ישנן ארבעה פרשיות כנגד חכמה, בינה ודעת, כשהדעת כוללת חסד וגבורה, וע"י הנחת התפילין נכללים המוחין של היהודי באור אין סוף. גם אם התבוננות הזו לא מפילה עליו אימה ופחד בגלוי - בכל זאת, עצם העובדה שהוא חושב על כך ומקבל על עצמו עול מלכות שמיים, הרי זה נחשב לו כיראה, כיוון שבפנימיות, קיים בטבעו של כל יהודי הרגש הזה. אך אם יהודי לומד ומקיים מצוות רק מתוך אהבת ה' בלי יראה כלל, חסר בו עניין ה'עבודה'. לכן כל יהודי צריך לוודא שיהיו בו שתי מדרגות: דרגת הבן- שהיא אהבת ה'. ודרגת עבד- שהיא יראת ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2017 22:29 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט ניסן - פרק מ"א. מי שמקור נפשו הוא מעולם העשיה (מהמדרגות התחתונות ביותר), אין ביכולתו לגלות רגש של יראת ה', אף לא במוחו. אך אם הוא מקיים מצוות או לומד תורה כדי לשרת את הקב"ה, זה נחשב לו מצוות "עבודה", ומכיוון שהוא מתעמק בענינים המעוררים יראה, הוא מקיים בכך גם מצוות יראה. ישנן שתי מדרגות ביראה המביאה לקיום תורה ומצוות: "יראה תחתונה" - המשמשת כהקדמה לקיום תורה ומצוות. "יראה עליונה" - הבאה לאחר קיום תורה ומצוות, ומבוססת על הבושה מפני גדולת ה'. אם העבודה היא רק מאהבה או רק מיראה, אין עבודתו עולה למעלה, כמו שהעוף אינו יכול לעוף עם כנף אחד. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2017 21:22 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א ניסן - פרק מ"א. כדי לכוון שע"י התורה והמצוות שהאדם מקיים יהיה יחוד מקור כל נפשות ישראל באור אין סוף, נזקקים לאהבה גדולה ומיוחדת לקב"ה (לרצות לגרום לקב"ה נחת רוח). אך למרות שהאדם אינו נמצא במדרגה עליונה זו של אהבת ה', היוצרת בנפשו שאיפה ליחוד כזה, בכל זאת, מכיוון שיש בה קצת מן האמת (שהרי כל יהודי רוצה לקיים את רצון ה'), יש לאדם להרגיל את עצמו לכוון כוונה זו, ואין בכך הל רמייה עצמית, שהרי מצד הנשמה גם כוונה זו היא אמיתית כולה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2017 07:49 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב ניסן - פרק מ"א. קיום תורה ומצוות כרוך לרוב במסירות נפש, כאשר האדם מוותר על ענייניו הפרטיים ומתמסר ללימוד תורה. זו הסיבה שברכות השחר מתחילות בברכה: "אלוקי נשמה שנתת בי.. ואתה עתיד לטלה ממני.. ". אנו אומרים לבורא, שכיון שהוא נתן לנו את הנשמה והוא עתיד לקחת אותה,לכן כבר עכשיו אנו מוסרים לו אותה, ומתמסרים לקיום רצונו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2017 07:23 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג ניסן - פרק מ"א. בכוונה שתורתו ותפילתו תהיינה באופן של מסירת נפשו לקב"ה, כמו שיהודי נפרד מגופו, אזי יתחיל להתפלל ברכות השחר (ראשית התפילה), לפני שיעור קבוע מיד לאחר התפילה ולפני כל לימוד תורה. כמו שלפני כתיבת ספר תורה יש לומר: "הריני כותב לשם קדושת ספר תורה", כך יכוון לפני הלימוד שיהיה לשמה. ואם לומד שעות רבות, אזי מידי שעה עליו להתבונן בכל האמור, מכיון שבכל שעה חוזרת החיות האלוקית המחיה את העולם למקורה, עם כל התורה והמצוות של הנבראים. כוונתו במסירות נפש זו תהיה כדי לגרום נחת רוח לקב"ה, כמשל בן המלך המשתחרר מבית האסורים ושב אל אביו המלך, דבר הגורם שמחה עצומה למלך. עד עכשיו דובר על כוונה טבעית, אך צריך לנסות להגיע לאהבה שכלית על ידי שיקבע עיתים להתבוננות זו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2017 07:35 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד ניסן - פרק מ"ב. נאמר בגמרא שהקב"ה דורש מכל אחד מישראל להגיע ל'יראה', כאילו זה דבר קטן וקל. הגמרא מקשה על כך ומתרצת שזה אכן קל, עבור משה רבינו. אדמו"ר הזקן מקשה על כך, שהרי הכוונה היא שזהו דבר קל כלפי כלל ישראל, ומתרץ, שלגבי בחינת משה שבכל אחד מישראל, יראה מהקב"ה היא אכן דבר קטן. כאשר אדם מתחבר לבחינת משה רבנו שבתוכו הוא מחזק את כח הדעת ובכך מעורר בקרבו יראה מהקב"ה, כל אחד לפי השגתו ושורש נשמתו. בנוסף לכך, בכל דור ודור, מתלבשים ניצוצות מנשמתו של משה רבנו, בחכמי הדור כדי ללמד דעת את העם וכאשר מתקשרים אליהם מקבלים דעת שהיא ידיעה בגדולת ה' והעיקר בדעת היא, התקשרות באלוקות ע"י התעמקות הדעת בעניני גדולת ה' . נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2017 17:32 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה ניסן - פרק מ"ב. בכל יהודי יש את הכח להתבונן בגדולת ה' ולהתקשר לאלוקות, באמצעות יניקה מהניצוץ של משה רבנו המלובש בחכמי הדור. אך מכיוון שהנפש מלובשת בגוף גשמי, הוא נזקק ליגיעה עצומה: יגיעת בשר - המסירה את ההפרעות שמצד הגוף, ע"י הרהורי תשובה מעומק הלב המחלישים את חומריות וגסות הגוף ("ביטוש"). יגיעת הנפש - שיתרכז במשך שעה ארוכה להתבונן באלוקות. ישנן נפשות 'זכות', שמולידות יראה בקלות, ולעומתן ישנן נפשות 'שפלות' (בפרט אם חטאו, שעונות מבדילים בין היהודי לבין הקב"ה), שזקוקות ליגיעה גדולה יותר. מכל מקום אם הם יתייגעו יוכלו להגיע ליראה, לכל הפחות ליראה תחתונה, כיון שבלב כל יהודי חבויה יראה טבעית ויכול הוא לגלותה ע"י התבוננות שהקב"ה "צופה ומביט ומאזין ומקשיב ומבין אל כל מעשיו". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2017 22:35 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו ניסן - פרק מ"ב. אמנם אין לקב"ה דמות הגוף ולכן אי אפשר לומר עליו שהוא רואה או שומע, אבל דווקא משום כך לא קיימים אצלו ההגבלות והחסרונות הנובעים מגוף. על דרך משל, כשם שאדם יודע ומרגיש את כל הנעשה באברי גופו, כך הקב"ה יודע כל אחד מהנבראים, עליונים והתחתונים. אך אין המשל דומה לגמרי לנמשל, היות ונפש האדם מושפעת ממה שעובר על הגוף, בעוד שהקב"ה אינו מושפע כלל ממה שקורה בעולם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
