|
|
| נשלח ב-10/6/2017 21:19 |
 |
| |
למוצ"ש תקציר תניא : | ט"ז סיון - שער היחוד והאמונה פרק ו'. שם 'אלוקים' הוא מידת הגבורה והצמצום, והוא מסתיר את האור המהווה את העולם, עד שהעולם נראה כאילו שהוא מתנהל מעצמו בדרך הטבע. למרות שהצמצום הוא מגבורה, הרי שתכלית מידת הצמצום המסתירה על האלוקות היא חסד, שהרי ע"י מידת הצמצום הנבראים אינם מתבטלים במציאות ויכולה להיות מציאות של עולם. לכן אופן כזה של גבורה נקרא גבורה הכלולה בחסד. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2017 08:19 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ז סיון - שער יחוד והאמונה, פרק ו'. על האדם לדעת שאין דבר הנפרד מהקב"ה. ישנו משל שכשם שהנשמה מחיה את כל הגוף כך הקב"ה מחיה את העולם, אולם לאמיתו של דבר המשל אינו לגמרי דומה לנמשל, שכן הנבראים אינם כמו הגוף, שהוא רק 'טפל' לגבי הנשמה, אלא הם 'אין ואפס' ממש לגבי הקב"ה המהווה אותם כל רגע ורגע. ומה שבכל זאת הנבראים מרגישים את עצמם כ'יש' ומציאות -זה בא מההסתר על אור אין סוף שמצד שם אלוקים (מידת הגבורה) המסתיר רק לגבי הנבראים, שלכן אינם מרגישים את האלוקות שמחיה אותם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2017 07:45 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ח סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ו'. ממה שהוסבר עד כה מובן ההכרח שהתורה תצווה "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד", והרי ברור שאם הוא נמצא גם בשמים וגם בארץ אין עוד? אלא התשובה היא, שלא יטעה האדם ויחשוב שהשמים והארץ הם דבר נפרד מהקב"ה, וכמו שהנשמה מחיה את כל הגוף, כך בדרך משל, הקב"ה ממלא את העולם להחיותו, רק שהשוני בין המשל לנמשל הוא, שלגוף ולנשמה ישנם שורשים נפרדים, הגוף נוצר מאביו ואימו וגדל גם ע"י אכילה ושתיה, ואילו השמים והארץ נבראו מ'אין' ל'יש', והם נמצאים תמיד במקורם, שהכח האלוקי מהווה אותם תמיד. וזה שהנבראים מרגישים את עצמם למציאות, זה ממדת הגבורה המסתירה, שהנברא לא ירגיש את המקור הנמצא בו תמיד ומהווה אותו. אך לגבי הקב"ה הכל כאינו נחשב, שההסתר ממדת הגבורה הוא דבר אחד עם הקב"ה וממילא אין בכך הסתר לגבי הקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2017 08:44 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ז'. לפי מה שהוסבר, שהקב"ה הוא המציאות היחידה וכל הנבראים בטלים ומאוחדים בו, יובן מה שכתוב בזוהר, שהפסוק "שמע ישראל" מכוון כנגד אופן נעלה יותר של יחוד, ואילו "ברוך שם כבוד מלכותו" מכוון כנגד האופן הנמוך יותר של יחוד. הסיבה לכך שהעולם נראה כ'יש' ומציאות, היא מפני שתכלית הבריאה היא שמלכותו של הקב"ה תתגלה דוקא כאן בעולם הזה למרות היותו נראה ל'יש' ולמציאות, ולשם כך עבודת הנבראים התחתונים, הנראים כדבר נפרד מאלוקות, היא להמליך את הקב"ה למלך - על ידי התבטלותם אליו. הרגשת העולם ל'יש' באה משם 'אדנות' (מידת המלכות) שמאיר בו, ואם היתה מידה זו מסתלקת מהעולם ח"ו, היה העולם חוזר למקורו, להיות כאין וכאפס. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2017 07:40 |
|
| |
תקציר תניא : |כ' סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ז'. מה שמגדיר את העולם, זה בחינת מקום וזמן, הבא ממידת המלכות ושם 'אדנות'. במידות הקדושות שבעולם האצילות לא שייכת ההגבלה של מקום וזמן, כיון שהן למעלה מכל הגבלה. מידת המלכות בטלה ומאוחדת עם הספירות שלמעלה ממנה ועם הקב"ה, ואילו העולם (בחינת מקום וזמן) בטל לספירת המלכות. משמע, שכל העולם בטל במציאות ומאוחד עם הקב"ה יחוד גמור, וזה נקרא 'יחוד עליון'. וזהו שילוב בין שם 'אדנות' (המורה על מידת המלכות, גבול), בשם 'הוי'ה' (המורה על אין-סוף שלמעלה ממקום ומזמן). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2017 07:12 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א סיון - שער היחוד והאמונה,פרק ז'. להלן יסביר רבינו הזקן על אופן נמוך יותר של יחוד הקיים בין הקב"ה לנבראים הנקרא 'יחודא תתאה' - 'יחוד תחתון': למרות שהקב"ה מצד עצמו הינו למעלה מזמן ומקום, הרי הוא נמצא גם בזמן ובמקום. בכך שהספירות העליונות (המאוחדות עם הקב"ה) מתלבשות בספירת המלכות ודרכה מתלבשות בעולמות. כלומר הקב"ה נמצא בכל מקום בשוה ממש. אך כיוון שבחינת מלכות מסתירה על האור אין סוף, יכול להיות בחינת הזמן והמקום והם אינם מתבטלים במציאות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2017 15:56 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ז'. לפי מה שהוסבר בענין היחוד, שהעולם בטל במציאות ומאוחד עם הקב"ה, מובן שלגבי הקב"ה העולם אינו מציאות כלל ובקב"ה לא חל שום שינוי בין לפני הבריאה לאחרי הבריאה. לא רק שבעצמותו לא נפעל שום שינוי, אלא גם בדעתו (את העולם) לא נפעל שינוי לפני ואחרי בריאת העולם, זאת מפני שהוא ודעתו אחד ויודע את הנבראים בידיעת עצמו. בשונה מבני אדם, אצל הקב"ה מי שיודע (היודע), מה שיודעים אותו (הידוע) וכוח הדעת להבין 0המדע), הם דבר אחד ואין לנברא יכולת להבין דבר זה אלא רק להאמין בו, שענין זה למעלה מהשכל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2017 22:48 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ז'. ממה שהוסבר שידיעתו של הקב"ה היא דבר אחד עם הקב"ה, מובנת טעותם של החכמים שסברו שענין הצמצום וההסתלקות הוא כפשוטו. כלומר שענין הצמצום הוא שהקב"ה סילק את עצמו מהעולם הזה ח"ו ומשגיח בהשגחה פרטית על הנבראים מלמעלה. אי אפשר לומר זאת על הקב"ה, שאין לו גוף, והמושג צמצום כפשוטו הוא 'ממקרי הגוף' (למשל-שעבר ממקום אחד לאחר), וכיוון שיודע את הנבראים בידיעת עצמו, מכאן שהוא עצמו נמצא בעולם הזה. כראיה לכך שהצמצום אינו כפשוטו, מביא רבנו הזקן את דברי הזוהר הקדוש, שאין מקום פנוי מהקב"ה והוא 'מקיף' ו'ממלא' את כל העולמות באורו. ואין מי שיכול לתפוס ולהבין בשכלו את מהות הבורא, גם לא הנבראים העליונים. למרות שהקב"ה ממלא את כל העולמות והנבראים אין זה פועל בו שום שינוי, זאת בשונה מהאופן שבו הנשמה מתלבשת בגוף האדם, שהרי הנשמה מושפעת משינויים של הגוף (למשל: סבל הגוף מורגש בנשמה). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2017 10:10 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ז'. רבינו הזקן מבאר את ענין אור ה'סובב' כל העולמות ואור ה'ממלא' כל העולמות: אור ה'סובב' את כל העולמות הוא, בדרך משל, כאשר אדם מדמיין דבר מסוים, מחשבתו ושכלו מקיפים את 'ציור' הדבר בלבד ולא את הדבר עצמו. בשונה מכך מחשבתו של הקב"ה, מקיפה את הנברא ממש! ומהווה אותו מ'אין' ל'יש'. אכן מדובר בחיות כללית המאירה בבחינת מקיף בלבד. לעומת זאת, בחינת אור הממלא את כל העולמות, החיות שבו מתלבשת בפנימיות הנברא ומתאחדת עימו. כל נברא הוא מוגבל, למשל, השמש המוגבלת בגודלה ובאופן שהיא מאירה וכו'. החיות עצמה אינה מוגבלת וכדי שיתהווה ממנה נברא מוגבל מן ההכרח שהיא תצטמצם בצמצומים רבים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2017 07:53 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ז'. מקור חיות הנבראים הוא 'רוח פיו' של הקב"ה המתלבש בעשרה מאמרות שבתורה. וללא צמצומים רבים ועצומים היו נבראים עולמות בלי גבול ותכלית וממילא גם לא היה נברא העולם הזה. אלא שצמצם הקב"ה את האור והחיות שיוכלו להתהוות נבראים מוגבלים וככל שהנברא מוגבל ונחות יותר החיות שבו עוברת צמצומים רבים ועצומים יותר ע"י צירופי אותיות, חילופי אותיות וחשבון המספר של האותיות. כך יכולה החיות האלוקית להתלבש גם בנבראים תחתונים (שהחיות האלוקית לא ניכרת בהם, למשל - אבן) ולהחיותם ל'יש' מ'אין'. חיות זו היא בחינת 'ממלא' כל העולמות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2017 08:03 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו סיון - שער יחוד והאמונה, פרק ז'. בפרק הקודם הוסבר, שבשונה מהאדם הידיעה שלמעלה היא דבר אחד עם הקב"ה עצמו, כיוון שאחדות ה' היא אחדות פשוטה ולא מורכבת. הדבר כך גם בנוגע לכל מידותיו, שמותיו (חנון, רחום וכו'), חכמתו ורצונו של הקב"ה. כלומר, שכל מידותיו, רצונו וחכמתו הם דבר אחד איתו, ואין האדם מסוגל לתפוס דבר זה, זאת מפני שכל דבר שאדם רוצה להבין, הוא מדמיין זאת כמו שהדבר מצוי בו ואילו הקב"ה קדוש ומובדל מכל מדרגה, ולכן אין מקום להשוואה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2017 15:18 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ט'. מדרגת החכמה שהיא מקור חיות הנבראים, נחשבת כ'עשיה' לגבי הקב"ה. כמו שכבר הוסבר, שמעשיה עד לחכמה ישנן חמש מדריגות -חכמה, מידות, מחשבה, דיבור ומעשה. שלכל אחת מהן אין ערך כלל לגבי המדריגה שלמעלה ממנה. כך ספירת החכמה שהיא מקור חיות העולמות, אין כל ערך לגבי הקב"ה המרומם אין סוף מדרגות ממדרגת החכמה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2017 14:50 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ט'. ההשתלשלות מספירת החכמה, מקור חיותם של הנבראים, עד לעשיה, היא הירידה הגדולה ביותר שבאפשרות הנבראים להשיג. לכן הנבראים מציינים איך מדרגת החכמה נחשבת כ'עשיה' לגבי הקב"ה, בהתאם ללשון הפסוק "כולם בחכמה עשית". אך אין יכולת לנברא להשיג את מהות הבורא, שהוא למעלה משכל הנבראים ואינו ניתן להשגה. הקב"ה הוא למעלה לגמרי מספירת החכמה העליונה ומהמדות, והסיבה לכך שהקב"ה נקרא בשם 'חכם', היא רק מפני שהוא מקור החכמה. וכן מה שנקרא 'רחום' ו'חסיד' וכו', זהו רק מפני שהוא מקור למידות, אך לא שהוא מוגדר אך ורק במידות אלו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2017 21:30 |
|
| |
תקציר תניא : | ל' סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ט'. כדי שאור אין סוף יוכל להתלבש בספירות שבעולם האצילות (חכמה ומידות) באופן שהם דבר אחד איתו, יש צורך בצמצומים רבים. מהספירות שבעולם האצילות נמשכת חיות לכל העולמות והנבראים ובכך שהקב"ה יודע את 'עצמו' (שמלובש בספירות בעולם האצילות), הוא יודע את כל הנבראים שבעולמות. זה ענין שאין שכל הנברא יכול להשיג, אלא רק להאמין שהקב"ה והספירות הם דבר אחד וזה שייך לאמונה שלמעלה מהשכל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2017 07:31 |
|
| |
תקציר תניא : | ב' תמוז - שער היחוד והאמונה, פרק י'. רבנו הזקן נותן דוגמא לאופן התהוות הנבראים מהספירות: ביום הראשון לבריאה ברא הקב"ה במידת החסד נבראים השייכים למדת החסד, כמו האור. מידת החסד כלולה גם ממידת הגבורה, שהרי יש גבול להתפשטות האור. ביום השני ברא הקב"ה במידת הגבורה את הרקיע, בכך שפעל הבדל בין המים העליונים לתחתונים ע"י בחינת צמצום, השייכת למידת הגבורה. במידת הגבורה כלולה גם מידת החסד, זאת מפני שכל ענין הצמצום הוא כדי שתהיה יבשה שעליה יוכל האדם להתקיים שזהו ענין של חסד. מציאות המידות היא רק לגבי הנבראים, אך כלפי הקב"ה אין להן כל מציאות משל עצמן, זאת מפני שהן מאוחדות עם הקב"ה עצמו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
