|
|
| נשלח ב-22/7/2015 11:06 |
 |
| |
תקציר תניא : | ו' מנחם אב - (אגרת הקודש, אגרת ב) כל חסד שהקב"ה עושה לאדם צריך לגרום לאדם להיות שפל רוח ובביטול (כמו שהיה אצל אברהם ויעקב), מפני שבזמן שה' עושה חסד לאדם, נעשה האדם קרוב יותר לה' וככול שאדם קרוב יותר לה' כך הוא יותר לא נחשב ולא קיים לגבי הקב"ה ועליו להיזהר שהחסד לא יפעל עליו התנשאות וגסות. לכן אומר רבינו הזקן, שבשל החסד הגדול שעשה הקב"ה, בכך שגאל אותו מהמאסר (איגרת זו נכתבה מיד לאחר השחרור), על החסידים להיות בביטול ובשפלות רוח ולא ידברו בתנועת ניצחון על המתנגדים שגרמו למאסרו וע"י התנהגות זו תתבטל התנגדותם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2015 10:42 |
|
| |
תקציר תניא : | ז' מנחם אב: - (אגרת הקודש, אגרת ג) רבנו הזקן מביא משל, שכמו ששריון מורכב מצירוף של קשקשים המכסים על חורים, כך גם מצות הצדקה, שכן מצות צדקה היא גדולה מכל המצוות ובקיום המצוות נעשים לבושים לנשמה הנמשכים מאור 'סובב כל עלמין' המתלבש באור 'ממלא כל עלמין' ובעשר הספירות, וזה כדי שהנשמה תוכל להשיג הארה מהגילוי של גן עדן מבלי שתתבטל מחמתו. יחוד זה נקרא "יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה", ומאחר שהשכר על המצוות נמשך מאור אין סוף, הוא אינו יכול להתלבש בעולם הזה ישירות אלא באמצעות עשרת הספירות. לכן, כאשר נאמר שאדם מקבל שכר בעולם הזה על מצות צדקה, הכוונה היא, שיורד אור מ'החורים' (הנוצרים ממצות הצדקה) שבכלים של עשרת הספירות ודרכם יורד משהו מהשכר לאדם בעולם הזה כמו: אורך ימים (הבא מספירת החסד), עושר (הבא מספירת הגבורה) וכו'. וכדי שהקליפות לא יינקו מאור זה, אותו 'חור' הנוצר ע"י מצוות הצדקה נסתם (ע"י שחוזר ומאיר האור המקיף), כמו שהקשקש מגן על החור בשיריון. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2015 13:45 |
|
| |
תקציר תניא : | ח' מנחם אב - (אגרת הקודש, אגרת ג) היחוד בין הקב"ה לעם ישראל הנפעל ע"י המצוות גורם לאור הנעלה ('סובב כל עלמין') להגיע ולהשפיע בעולם הזה דרך עשר הספירות. הסיבה שאור 'סובב כל עלמין' יכול להימשך לעולם הגשמי, למרות שרק עשר הספירות שבעולם האצילות הם 'כלים' לקבל אותו, היא מכיון שיחוד זה גורם להמשכת אור שלמעלה מעולם האצילות ולגביו עולם האצילות ועולם העשיה הם שווים. אור זה נמשך קודם לספירת החכמה של עולם האצילות (שהיא הספירה הראשונה מעשר הספירות) ומשם משתלשל אל העולם הזה. לכן נאמר על מצות הצדקה "כובע ישועה בראשו", שכן "ישועה" זו, של גילוי תנועה כללית בלתי מוגבלת מהקב"ה, באמצעות "ראש" הספירות (חכמה), בעולם הזה הוא ע"י מצות הצדקה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2015 20:27 |
|
| |
תניא ט' מנחם אב : (אגרת הקודש, אגרת ד) מובא שעם ישראל נגאל בזכות מצוות הצדקה. על היהודי לחפש ולגלות את האהבה הפנימית לאלוקות ולגלותה. ישנן שתי סוגי אהבה לאלוקות: אהבה חיצונית - הנוצרת ע"י התבוננות והבנה בגדולת ה'. אהבה הפנימית - הבאה מהניצוץ האלוקי והיא למעלה מהשכל והשגה. תקציר תניא : | י' מנחם אב - ( אגרת הקודש, אגרת ד) לא כל אדם זוכה לגלות את האהבה לה' שבפנימיות ליבו, שכן ישנם כאלה שהניצוץ האלוקי שלהם נמצא בגלות, מפני שהוא מכוסה אצלם בענייני ותאוות העולם. ענין זה בנפש נקרא 'בחינת ערלה', המכסה על הניצוץ האלוקי, ועל היהודי להסירה. הסרת ה'ערלה' כוללת בתוכה שתי בחינות: מילה - היא הסרת התאוות הגסות. פריעה - היא הסרת התאוות הדקות. הסרת התאוות הדקות באופן מוחלט תיעשה רק בביאת המשיח, אך גם בזמן הגלות יש לאדם אפשרות לעבוד את ה' מהאהבה פנימית (המתבטאת בזה שאלוקות היא כל חייו), וזה קורה בזמן התפילה, כאשר בחינה זו ניתנת לאדם כמתנה מלמעלה. וכדי שתינתן לאדם התעוררות זו שמלמעלה, צריכה להיות קודם התעוררות מלמטה, המתבטאת בעבודה מצידו להסרת התאוות הגסות והדקות. אופן הסרתן הוא ע"י נתינת הצדקה, זאת מפני שצדקה היא חיותו של האדם, וממילא כשהאדם נותן צדקה הוא נותן את "חיי נפשו" לקב"ה (וביחוד מי שפרנסתו מצומצמת והוא עדיין נותן צדקה), שבכך הוא פודה את הניצוץ האלוקי מהגלות ומגלה את האהבה הפנימית לקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2015 13:46 |
|
| |
תקציר תניא : | י"א מנחם אב - ( אגרת הקודש, אגרת ד) כדי שתינתן לאדם התעוררות זו שמלמעלה, צריכה להיות קודם התעוררות מלמטה, המתבטאת בעבודה מצידו להסרת התאוות הגסות והדקות, המסתירות ומכסות על פנימיות נקודת הלב שהאלוקות היא כל חייו. אופן הסרתן הוא ע"י נתינת הצדקה, זאת מפני שצדקה היא חיותו של האדם, וממילא כשהאדם נותן צדקה הוא נותן את "חיי נפשו" לקב"ה (וביחוד מי שפרנסתו מצומצמת והוא עדיין נותן צדקה), שבכך הוא פודה את הניצוץ האלוקי מהגלות ומגלה את האהבה הפנימית לקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2015 13:58 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ב מנחם אב - ( אגרת הקודש, אגרת ד) מהנלמד לעיל מובן שהצדקה מגלה את פנימיות הלב (שלמעלה מהשכל), שע"י עבודת ה' מפנימיות הלב עולים התורה והמצוות באופן נעלה יותר, מאשר בעבודת ה' הבאה מחיצוניות הלב (מהתבוננות שכלית). וכן מובן מדוע נקראת מצוות הצדקה 'שלום', שע"י מצוות הצדקה הניצוץ האלוקי - שממנו באה אהבת ה' שבפנימיות הלב - נפדה מהקליפות וחוזר להתאחד עם ה'. בפרט בצדקה שהאדם נותן בארץ ישראל, ששם מאירה המשכה פנימית מה' ובכוח צדקה זו להגן ולשמור על היהודי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2015 07:17 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ג מנחם אב - (אגרת הקודש, אגרת ה) באגרת זו מסביר אדמו"ר הזקן את מעלת הצדקה, עליה נאמר בזוהר שמי שנותן צדקה בכל יום 'עושה' את שמו של הקב"ה. כדי להבין זאת מסביר רבנו הזקן על שמו של הקב"ה שעל ידו נבראו העולמות. שעולם הבא נברא באות י', וציור האות י' הוא כ"נקודה" המרמז לספירת החכמה שהיא מקור עולם הבא. תענוג הנשמות בעולם הבא הוא תענוג רוחני של שכל והשגה באלוקות, כל אחת לפי דרגתה . לכן עולם הבא נקרא 'בינה' ,זאת מפני החלק הקטן מחכמה שיכול כן לרדת מחכמה עליונה להבנת הנשמה (בינה), מה שמסב לה תענוג. כדי להבין שהאותיות האלוקיות, מהן נוצר עולם הבא מקורן בחכמה, רבנו הזקן מביא משל בנפש האדם כיצד נוצרו אותיות הדיבור. אותיות הדיבור נמשכות גם מ'חכמה' ובאות מהנפש (ואילו האברים רק משרתים את הנפש ומוציאים את האותיות). כמו שרואים שכאשר אדם רוצה לומר אותיות , השפתיים מתנוענעות בדרך ממילא. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2015 12:15 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ד מנחם אב - (אגרת הקודש, אגרת ה) הוסבר שמקור האותיות שמהם נברא עולם הבא הוא מהאות י' שבשם הוי' המרמזת על ספירת החכמה ואילו עולם הזה נברא ע"י אותיות הדיבור הנמשכים גם מספירת החכמה, אך אם כן - מדוע חז"ל אומרים שעולם הזה נברא מהאות ה' ולא מהאות י'? ההסבר לכך הוא שישנם שני עניינים באותיות הדיבור: *חומר - גוף האותיות (חיצוניות). *וצורה - ציור האותיות (פנימיות). צורת האותיות אכן מקורה בחכמה אולם גוף האותיות היא ההבל היוצא מהלב. העולם הזה נמשך מהחומר (חיצוניות) האותיות ואילו העולם הבא נמשך מהצורה (פנימיות) של האותיות. ולכן אמרו חז"ל שעולם הזה נברא באות ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2015 09:01 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט מנחם אב - (אגרת הקודש, אגרת ו) השכר שיהודי מקבל על נתינת צדקה היא מידת האמת הניתנת לו מלמעלה. כתוב "תתן אמת ליעקב", כדי להבין מה היא מידת האמת שנתנה ליעקב, מקדים רבינו הזקן להסביר מה היא מידתו של יעקב. מדת יעקב היא הרחמנות, עבודת ה' של מידת הרחמנות, היא כאשר יהודי מרחם על הניצוץ האלוקי השוכן בנפשו, ע"י התבוננות בגדולת ה' (שהכל נחשב ככלום לגביו) וכמה הוא רחוק מהקב"ה. בכך שהניצוץ האלוקי השוכן בגופו הנחות, שמבלי עזרתו של הקב"ה לנצח את תאוות הגוף, יכול היה לקבל טומאה ע"י שעובר על איסורים או תאוות, (זאת גם אם בפועל הוא אינו עובר עבירות) . דבר זה מראה עד כמה הגוף שפל וכמה רחמנות יש לרחם על הניצוץ האלוקי השוכן בו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2015 12:16 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' מנחם אב - (אגרת הקודש, אגרת ו') ישנם שני סוגי יראה ואהבה : 1- יראה ואהבה הבאות מהתבוננות שכלית בגדולת ה' וכמה הקב"ה אוהב את ישראל. 2- יראה ואהבה הבאות מלמעלה, כמתנה מהקב"ה. ואין שום ערך בין אהבה ויראה שכליות (הבאות מהאדם המתבונן) לבין אילו הבאות כמתנה מלמעלה (מהקב"ה) הנקראות 'אמת', זאת מפני שרק הקב"ה הוא אמת וכל שאר הנבראים נחשבים לגביו כאין ואפס. הדרך להמשכת מידת האמת, (אהבה ויראה מלמעלה), היא לעורר רחמים רבים לפני הקב"ה על הניצוץ האלוקי שבנפשו וזה נעשה ע"י נתינת צדקה, (התעוררות מלמטה), שהיא מידת הרחמים ובפרט בצדקה לארץ ישראל, שע"י באה התעוררות מלמעלה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2015 10:41 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א מנחם אב - (אגרת התשובה, אגרת ז) "אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו...". חז"ל משתמשים במילים "חלק" ו"גורל" כדי לתאר את ההתגלות האלוקית המאירה ביהודי. לכאורה לא שייך לומר על הקב"ה "חלק" כי הוא לא מתחלק לחלקים. והביאור, ששמו של הקב"ה כשמו כן הוא: "קדוש" – שלמרות שנמצא בכל מקום, אך אינו מורגש ומובדל מהעולם. ואילו "ברוך הוא" - מלשון מבריך, המשכה והתגלות. כלומר, שהארה מהארה משמו, לאחר צמצומים רבים ועצומים, יכולה כן להתלבש בעולם להחיותו, כך שעל דרגה זו שייך להתבטא בלשון "חלק". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2015 15:07 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב מנחם אב - (אגרת הקודש, אגרת ז) ההארה האלוקית המאירה בעולמות שלמטה מאצילות ובנשמת האדם, מתחלקת ל"חלקים". החלוקה באופן כללי היא ל-613 חלקים, שהם כנגד 613 מצות התורה וכנגד 248 אברים ו-365 גידים, (ביחד 613), של האדם. בפרטיות כל אחד מ 613 החלקים מתחלק לאין סוף חלקים פרטיים, כמו שכל אחת מ-613 המצוות מתחלקת לאין סוף פרטים. נשמת אדם הראשון (שהייתה כלולה מניצוצות אין ספור של נשמות), היה בכוחה להכיל את כל הפרטים האין סופיים של הארה הנמשכת לנשמות ישראל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2015 20:42 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג מנחם אב - שבת קודש (אגרת הקודש, אגרת ז) נשמתו של יעקב אבינו, כמו אדם הראשון, הייתה כלולה מכל נשמות ישראל וגם בנשמתו האירו כל הפרטים מהארה מאין סוף. כל מי שעוסק בתורה ומקיים מצוות, מאירה בנשמתו הארה מאין סוף. וזהו פרוש - "חלקינו" ("אשרינו מה טוב חלקינו"), שהרי חלק מההארה האלוקית (המתחלקת ל-613 חלקים) מאיר בנשמתו של מקיים המצוה. הארה זו נמצאת בהתגלות במיוחד בזמן התפילה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2015 13:14 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד מנחם אב - (אגרת הקודש, אגרת ז) להלן יסביר את הלשון "מה נעים גורלינו": כל נשמה בישראל צריכה לקיים את כל התרי"ג מצוות, אך מאחר שמרבית הנשמות היו כבר בעולם וירדו שוב כדי לתקן ענין מסוים, אין הנשמות שוות בהארה האלוקית המאירה להם ע"י קיום תורה ומצוות. לכל אדם יש את המצווה ששייכת אליו במיוחד והוא צריך להיות זהיר בה יותר. כך גם לגבי העבודה של כל דור ודור, שלכל דור יש את העבודה המיוחדת שלו (צדקה, תורה וכו'). והענין שישנה התגלות אלוקית מיוחדת מקיום של מצוה מסוימת, לנשמה מסוימת, הוא למעלה מהשכל, מפני שכך רצה הקב"ה. וזה ענין ה"גורל", שהוא למעלה מהשכל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2015 11:33 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה מנחם אב - (אגרת הקודש, אגרת ח) מסביר את לשון התפילה "זורע צדקות מצמיח ישועות". כדי להמשיך התגלות אלוקית במחשבתו בשעת התפילה, כל אחד לפי דרגתו, יש צורך בהתעוררות מלמטה. התגלות זו היא חסד שהשם עושה עם האדם, שכמו שטבע המים לרדת ממקום גבוה למקום נמוך, כך יורד אור ה' מהעולמות העליונים לעולם הזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
