|
|
| נשלח ב-28/8/2017 13:30 |
 |
| |
| רב_זושא כתב: |  | תקציר תניא :
| ד' אלול -
אגרת הקודש, אגרת י'.
התשובה המעוררת את האור העליון שלמעלה מהעולמות ("רב חסד"), היא תשובה הבאה מעומק הלב.
וכדי שאור נעלה זה יומשך בעולם, על האדם להשפיע צדקה וחסד בריבוי ובלי גבול , שבכך מתקן את כל הפגמים שפגם ע"י עוונותיו.
ומה שאמרו חז"ל שהאדם לא יתן לצדקה יותר מחומש - זה בנוגע למי שלא חטא (או שתיקן את חטאיו ע"י תעניות), אך מי שחטא, כדאי לו לתת את כל אשר לו כדי לתקן את נפשו ו"כל אשר לאיש יתן בעד נפשו".
|
|
איך יכול להיות זה התאבדות כלכלית לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2017 15:17 |
|
| |
תקציר תניא : | ז' אלול - אגרת הקודש, אגרת י"א. על האדם לבטל את רצונו מפני רצון ה', כדי שאור ה' ישכון באדם. גם בדברים המוכרחים לו, כמו ילדים, פרנסה ובריאות צריך האדם לרצותם רק מפני עבודת ה' שבאה על ידם. כדי להגיע לדרגה זו, על האדם להתבונן שבכל רגע ורגע הקב"ה מהווה את העולם "יש" מ"אין" והרי ה"אין" הוא מקור הטוב ואין רע היורד מלמעלה. לכן, כאשר אדם חש יסורים וחסר לו אפילו בענינים המוכרחים, שלא יצטער מכך, אלא יהיה בשמחה וידע שהיסורים הם טוב שירד עליו מלמעלה, רק שטוב זה נשאר במדרגתו העליונה ולכן הוא לא מסוגל להשיגו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2017 17:09 |
|
| |
תקציר תניא : | ח' אלול - אגרת הקודש, אגרת י"ב. על הצדקה נאמר: "והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם". באגרת זו מבאר את החילוק בין אופן הצדקה הנקרא "מעשה", שהשכר עליו הוא "שלום", לבין אופן הצדקה הנקרא "עבודה", שהשכר עליו הוא "השקט ובטח". ומקדים ומבאר את הפסוק: "עושה שלום במרומיו", כוונתו שמיכאל, שהוא שר של חסד ועניינו השפעה בלי גבול, וגבריאל, שהוא שר של גבורה ועניינו הגבלה וצמצום, אינם נוגדים זה לזה, מפני שהמידות בשורשן אינן מנוגדות, רק באופן שהן מתגלות כמידות. הסיבה לכך היא בשל התגלות אור אין סוף במידות, שלגודל התבטלותן כלפיו, הן נכללות בו ואין ביניהן ניגוד. התמזגות זו של מידות חסד וגבורה נעשית ע"י קו האמצע, שהיא מידת ה"תפארת" (רחמים), שהיא למעלה משאר המידות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2017 16:57 |
|
| |
תקציר תניא : | ט' אלול - אגרת הקודש, אגרת י"ב. ההתעוררות של גילוי אור אין סוף מלמעלה נוצרת ע"י התעוררות מלמטה, הנמשכת ע"י "מעשה" הצדקה, שהוא נתינת צדקה בתוספת חן, תוך נתינת תחושה טובה למקבל. מעשה הצדקה פועל שלום למעלה, בין המידות העליונות (כפי שהוסבר). אך בעולם התחתון, בו מעורב הטוב עם הרע, השלום בשלמותו יהיה רק בימות המשיח, שאז יתברר הטוב מהרע ע"י התגלות אלוקית מלמעלה. כך גם בנפש האדם, יש אופן של בירור שהוא מלמעלה למטה, שע"י לימוד תורה ונתינת צדקה ממשיך על עצמו התגלות אלוקית בשעת התפילה וע"י זה מתבררות המידות של הנפש הבהמית והטוב נפרד מהרע ועולה לה'. רבנו הזקן מביא כדוגמא את ר' אלעזר שנתן פרוטה לעני לפני התפילה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2017 07:24 |
|
| |
תקציר תניא : | י' אלול - אגרת הקודש, אגרת י"ב. ישנן שתי בחינות בצדקה : א) "מעשה" הצדקה: כאשר הצדקה נעשית מצד מדת הרחמנות הטבעית שבנשמות בני ישראל, שהרי הנשמה באה מפנימיות האלוקות ולכן יש בה מפנימיות מידותיו של הקב"ה (שזה כולל את התגברות מידת החסד על מידת הגבורה). ו"מעשה" איננו דורש מאמץ נגד טבע האדם, אלא הצדקה נעשית מצד טבע הרחמנות שביהודי. ב) "עבודת" הצדקה: כאשר האדם נותן הרבה יותר מאשר הוא רוצה לפי טבע הרחמנות שבו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2017 00:14 |
|
| |
תקציר תניא : | י"א אלול - אגרת הקודש, אגרת י"ב. ע"י מעשה הצדקה נעשית התעוררות למעלה ונעשה שלום במדות שלמעלה (הגבורה נמתקת בחסד). בזמן הגלות, בירור הטוב מהרע לא מתגלה בעולם התחתון, אלא רק בנפש האדם בזמן התפילה (כמו שהוסבר קודם) ואילו לאחר התפילה הרע שבנפש האדם יכול לחזור. אך בנתינת צדקה שבבחינת "עבודה", כלומר, שהאדם מתאמץ לתת צדקה יותר מטבעו, הוא פועל בירור הרע שבנפשו עד שהרע נופל לשורשו. ובכך הרע לא יכול לחזור לנפשו בקלות, אלא אם כן האדם ימשיך אותו על עצמו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2017 08:22 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ב אלול - אגרת הקודש, אגרת י"ג. ישנם 2 מדרגות שמהן באה הנשמה: -בחינת ימין שלמעלה (חסד). -בחינת שמאל שלמעלה (גבורה). על דרך זה בעבודת היהודי קיימים 2 אופנים: -עבודה של מי ששורש נשמתו ממידת הגבורה שלמעלה, שעבודתו היא באופן של צמצום והסתר. למשל, נתינת הצדקה היא בהגבלה ומספיק לו לצאת ידי חובה במה שהתורה מחייבת. - אופן שני, היא עבודה של מי ששורש נשמתו ממידת החסד שלמעלה, שאופן עבודתו את ה' הוא בהרחבה. למשל , נתינת הצדקה אצלו היא בלי גבול ולימוד התורה הוא בשפע, יותר ממה שמחוייב. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2017 16:42 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ג אלול - אגרת הקודש, אגרת י"ג. כל יהודי צריך שיהיו בו את שתי הבחינות, חסד וגבורה ב'התכללות'. שכן, גם מי ששורשו ממדת הגבורה יש בו את מידת החסד, רק שהיא בבחינת העלם והסתר וכן להפך, כפי שמצינו שלמרות שלרוב בית שמאי החמירו (גבורה) ואילו בית הלל הקלו (חסד), היו פעמים שדוקא בית שמאי הקלו ובית הלל החמירו, זאת מפני ששורש נשמתם כלול מכל המידות המתאחדות אחת עם השניה. כך גם מה שידוע שעבודתו של אברהם אבינו הייתה במדת החסד ועבודתו של יצחק הייתה במידת הגבורה - הכוונה היא לפן הגלוי בעבודתם, אך בהעלם גם לאברהם היתה מידת הגבורה וליצחק מידת החסד. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2017 14:43 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ג אלול - אגרת הקודש, אגרת י"ג. כל יהודי צריך שיהיו בו את שתי הבחינות, חסד וגבורה ב'התכללות'. שכן, גם מי ששורשו ממדת הגבורה יש בו את מידת החסד, רק שהיא בבחינת העלם והסתר וכן להפך, כפי שמצינו שלמרות שלרוב בית שמאי החמירו (גבורה) ואילו בית הלל הקלו (חסד), היו פעמים שדוקא בית שמאי הקלו ובית הלל החמירו, זאת מפני ששורש נשמתם כלול מכל המידות המתאחדות אחת עם השניה. כך גם מה שידוע שעבודתו של אברהם אבינו הייתה במדת החסד ועבודתו של יצחק הייתה במידת הגבורה - הכוונה היא לפן הגלוי בעבודתם, אך בהעלם גם לאברהם היתה מידת הגבורה וליצחק מידת החסד. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2017 07:11 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ו אלול - אגרת הקודש, אגרת י"ד. נתינת הצדקה, במיוחד בארץ ישראל, צריכה להינתן בהוספה משנה לשנה. כמו ההארה מחכמה עליונה המאירה בארץ ישראל ומתחדשת באור חדש ונעלה יותר בכל שנה ושנה. שאין סוף למעלת האור הנמשך מהחכמה העליונה ויכול להמשיך תמיד אור נעלה יותר. כל שנה יורד אור חדש לעולם הנמשך מחכמה עליונה, בכל ערב ראש השנה מסתלק האור של השנה החולפת לשורשו, ואחר כך, ע"י תקיעות השופר והתפילות, נמשך אור (חיות) עליון וחדש יותר שלא האיר עדיין בעולם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2017 15:14 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ז אלול - אגרת הקודש, אגרת י"ד. אור החכמה העליונה המאיר מידי ראש השנה מתלבש בספירת המלכות של עולם האצילות (שהיא מקור העולמות) ומשם נמשך להאיר בארץ ישראל ומארץ ישראל נמשכת החיות לכל העולם. מידת התגלות האור תלויה בתשובה שעשו בעשרת ימי תשובה (בין ראש השנה ליום הכיפורים). על דרך זה צריכה להיות הצדקה של ארץ ישראל שבכל שנה תינתן בהוספה הן בכמות והן באיכות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2017 17:24 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ז אלול - אגרת הקודש, אגרת ט"ו. באגרת זו מסביר רבנו הזקן על עשר הספירות, כאשר באופן כללי אור אין סוף וה'כלים' של עשר הספירות המכילים אותו בעולם האצילות הם דבר אחד. הספירות של עולם האצילות הן למעשה פנימיות הספירות של עולם העשייה. נמצא, אפוא, שגם בנשמת האדם מאיר אור אין סוף, שהרי הנשמה באה מפנימיות האלוקות ומשתלשלת מעשר הספירות העליונות ויש בה עשרה כוחות שהם כנגד אותן עשר הספירות. בכך מוסבר הפסוק: "מבשרי אחזה אלוקה" - שהאדם יכול ללמוד ממבנה הנשמה שלו על הספירות של העולמות העליונים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2017 22:19 |
|
| |
תקציר תניא : | ח"י אלול - אגרת הקודש, אגרת ט"ו. רבינו הזקן כותב שעשר הספירות העליונות הן נעלות באין ערוך מעשר הכוחות שבנשמה. לדוגמא, מידת החסד של אברהם אבינו, שאפילו שהיה בטל לקב"ה עד שנעשה ל"מרכבה" לקב"ה (ללא רצון עצמי), עם כל זאת, מידת החסד העליונה היא אין סופית וזאת בשונה ממידת החסד שבנשמת האדם, שהיא גבולית. משל לדבר, כמו שלאפר שנשאר מהעץ לאחר ששורפים אותו, אין שום דמיון וערך לגבי העץ, כך מידת החסד של אברהם אבינו, שלמרות דרגתה הגבוהה, מפני שהיא יורדת ומתגלה בעולם התחתון אחרי צמצומים רבים, אין לה דמיון וערך למידת החסד העליונה שבעולם האצילות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2017 08:37 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט אלול - אגרת הקודש, אגרת ט"ו. עשר הספירות (כוחות) שבנשמת האדם מתחלקות ל3 מוחין ו7 מידות. המידות מהוות את שורש כל הרגשות והנטיות של האדם. 7 המידות הן: חסד - השפעה ללא גבול. גבורה - מידת הצמצום והגבלה. תפארת- מידת הרחמים, שהיא המחברת בין חסד לגבורה. בזמן מעשה אדם צריך להתבונן כיצד עליו להשפיע כדי שהשפעתו תתקבל אצל המקבל. כדי להבין זאת, מביא רבינו הזקן משל מאב שרוצה ללמד את בנו וכדי שבנו יוכל לקבל, חייב האב להפריד את דבר החכמה לחלקים ולהשפיע לו מעט מעט. כך גם המידות שמייעצות לאדם כיצד להשפיע את השכל ומחלקות את השכל לחלקים הן, "נצח" ו"הוד" - לנצח את המניעות מבית ומחוץ (כמו במשל- לנצח את המניעות המונעות ממנו להשפיע לבנו). מידת ה"יסוד" - היא התקשרות נפשית והתמסרות המשפיע למקבל (במשל- שמשפיע לבנו עם התמסרות והתקשרות) וככל שיש יותר חשק ותענוג יכול יותר להשפיע. מעבר לזה, לכל מידה יש פנימיות וחיצונית : למשל, פנימיות מידת ה'חסד' היא האהבה ופנימיות מידת ה'גבורה' היא הפחד והיראה וכו'.. ומקור ושורש כל המידות (גם הפנימיות) הוא שכל האדם המורכב מ 3 בחינות: חכמה, בינה ודעת. לפי ערך שכל האדם כך הן מידותיו, כמו שלילד קטן יש שכל קטן ולכן מידותיו בדברים קטנים. החלק העיקרי בשכל האדם אשר משפיע על מידותיו זה ה"דעת", שענין הדעת הוא להרגיש ולהזדהות עם המושכל. לכן כפי מידת הדעת של האדם (כלומר, עם מה הוא מזדהה), כך הן מדותיו. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2017 15:43 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' אלול - אגרת הקודש, אגרת ט"ו. עד כאן הוסברו 7 המידות (בדרך של משל על אב המשפיע לבנו), כפי שהן בנפש השכלית. להלן יסביר איך 7 המידות כפי שהן בנפש האלוקית, כאשר הן חיצוניות והן פנימיות המידות הן למען ה' וע"י זה יוכל להבין במקצת את המדות העליונות: מדת החסד- מאהבת ה' ישנו הרצון להשפיע חסד כדי להדבק בה'. מדת הגבורה- מהיראה שלא יעבור על חטא, כאשר עושה לעצמו גדרים או מתגבר על יצרו וכד'. מדת התפארת- כאשר מפאר את ה' ומשבח את ה'. מדת הנצח- לנצח את המניעות בעבודת ה' וללחום את מלחמות ה'. מדת ההוד- ההודאה שה' הוא המציאות היחידה והודיה לה' על כל הטוב שעשה לנו. מדת היסוד- התקשרות לאלוקות מתוך תענוג. מדת המלכות- עבודת ה' מתוך קבלת עול מלכות שמים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
