|
|
| נשלח ב-12/10/2017 21:20 |
 |
| |
תקציר תניא : | כ"ב תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ"ג. רבנו הזקן פונה לחסידים באופן חריף ומדבר על חומרת המצב שכאשר לפני התפילה ואחריה לא לומדים תורה. ובפרט כאשר נעשה 'מושב לצים', וכשיש עשרה שיושבים במושב ליצים נעשה מזה עלבון גדול לקב"ה, מכיון שהקב"ה כביכול נעשה 'קשור' ו'כבול' בתוכם נגד רצונו. ודבר זה הוא אחד הדברים שמעכבים את הגאולה.ש נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2017 07:27 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ"ד. בהמשך למה שהזכרנו אודות ה'אור הבלתי מוגבל' שמאיר ע"י לימוד התורה וקיום המצוות ברבים, מורה רבנו הזקן שיש ללמוד בעשרה כל ימות החול בין מנחה לערבית פנימיות התורה מתוך אגדות חז"ל המרוכזות בספר "עין יעקב", וגם מעט בנגלה שבתורה, בהלכות שבשולחן ערוך. ובשבת - ילמדו הלכות שבת, מכיוון שיש בה הרבה הלכות שחובה לדעת אותן, שמי שלא לומד אותן יכול להיכשל בקלות. וחוזר רבינו ומבקש שלא לפרוש מהלימוד בציבור, גם אם זה בשביל ללמוד ענין אחר. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2017 19:27 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ"ד. באגרת זו מזהיר רבינו הזקן בצורה חריפה מדיבור בשעת התפילה: שעת התפילה היא הזמן שבו הקב"ה מתגלה לכל אחד לפי מדרגתו ושכלו, דרך תיבות התפילה. ומי שמספר בצרכיו בשעת התפילה, מראה בעצמו שאינו נוגע לו כלל לראות בכבוד ה' המתגלה בשעה זו, ובכך הוא הופך להיות 'מרכבה' לקליפה. רבנו הזקן מביא משל לבטא את חומרת הדבר: כמו מלך בשר ודם שרוצה להראות את כבודו וגדולתו ובשעה שכולם מתאספים לראותו יש מי שעומד ואינו מתעניין לראות את המלך, אותו אדם נראה מטופש וגם מבזה את המלך ועוד שהוא עושה זאת לעני כל רואה ועל כך הוא מתחייב על כך בנפשו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2017 07:25 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה תשרי - אגרת כ"ה. אגרת זו היא ביאור על תורתו של הבעל שם טוב, שנדפסה בספר "צוואת הריב"ש", שם כתב שאם אדם שומע מישהו מדבר בזמן שהוא מתפלל, יחשוב לעצמו שזה בהשגחה פרטית, והדיבור הוא למעשה השכינה שהיא "שרתה" בפיו של אותו אדם על מנת לעורר אותי כדי שאתחזק בעבודת התפילה. ומקדים: מי שכועס הוא כאילו עובד עבודה זרה, זאת מפני שאדם צריך להאמין שאם נגרם לו נזק, זאת גזרה מהשמים ומי שבחר להזיק לו הוא רק שליח וגם בשעה שמזיק לו, הקב"ה מחייה אותו ונותן לו את הכוח להזיק (אלא שהמזיק מחויב לשלם, כעונש על כך שנבחר משמים להיות המזיק). רבנו הזקן נותן דוגמא: כאשר הקב"ה נתן בשמעי את המחשבה והכוח לקלל את דוד המלך, הייתה זו גזירה משמים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2017 12:38 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו תשרי - את הפסוק "לעולם ה' דברך נצב בשמים" פירש הבעל שם טוב: שהמאמר "יהי רקיע" עומד תמיד בשמים כדי להחיותם. יש שטועים ומשווים את מעשה ה' למעשה האדם. שהרי לאחר שהאדם עושה כלי, הכלי מתקיים מעצמו ואינו צריך לאדם יותר, כך הם מדמים את מעשה ה' בבריאת העולם, שלאחר שנברא העולם הוא מתקיים מעצמו. אך הם אינם מבינים שהאדם רק משנה מציאות קיימת ('יש' מ'יש') ואילו הקב"ה ברא את העולם 'יש' מ'אין', שזה התהוות דבר חדש לגמרי ולכן הכח שברא את הדבר החדש צריך לחדש אותו תמיד שלולא זה הוא יתבטל (שהרי לא היה קיים כלל וכלל). ומביא דוגמא מקריעת ים סוף, שכדי שהמים יעמדו היה צריך כח (רוח קדים) שיעמיד אותם כל הזמן וברגע שכח זה הסתלק התבטל החידוש והמים חזרו למצבם הראשון. החידוש שבבריאה 'יש' מ'אין' הוא חידוש גדול יותר מהחידוש בקריעת ים סוף, שהחידוש שהמים יעמדו הוא חידוש רק לגבי 'טבע' המים (שבטבעם הם ניגרים) ואילו בריאת השמים והארץ היא 'יש' מ'אין' לגמרי. וענין זה (של 'יש' מ'אין') הוא גם לגבי כל הברואים ואפילו הארץ הגשמית והדומם שבה, שקיומם הוא רק מכח דבר ה' המלובש בהם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2017 07:34 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז תשרי - לדיבור האלוקי יש כמה שמות: בגמרא הוא נקרא "שכינה" (מפני ששוכן בנבראים להחיותם), בזוהר: "מטרוניתא" (מלכה) ובלשון המקובלים נקרא בשם "מלכות". בספירת המלכות יש כמה דרגות : - בדרגה הגבוהה, היא ספירת המלכות שבעולם האצילות, המהוה את הנשמות הגדולות, כמו נשמות האבות, הנביאים ומשה רבנו. - דרגה נמוכה יותר היא ספירת המלכות שבעולם הבריאה המהווה את הנשמות והמלאכים ששורשם בעולם הבריאה. - ובדרגתה הנמוכה ביותר, ספירת המלכות שבעולם העשיה אשר היא מהווה את העולם הזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2017 14:46 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח תשרי - החיות הנמשכת בחו"ל באה מניצוץ שיורד מדבר ה' ומאיר מלמעלה על השרים של למעלה ומהם נמשכת החיות לאומות העולם, הבהמות והעופות, לארץ ולשמים שבארצותיהם. החיות הנמצאת בתוכם היא בבחינת גלות, עד כדי כך שהגויים חושבים שהשרים הם אלוקות שזו היא עבודה זרה. דבר ה' נקרא גם שכינה, לכן גלות זו נקראת גם "גלות השכינה". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2017 15:03 |
|
| |
תקציר תניא ; | ל' תשרי - עתה מקדים לבאר איך הדיבור של היהודי הוא כדוגמת הדיבור האלוקי, שהוא השכינה: נפש האדם כלולה מעשר ספירות, שהן משתלשלות מהדיבור האלוקי, כאשר החב"ד (חכמה, בינה ודעת) שבנפש הם כנגד החב"ד שבעשר הספירות העליונות, והמידות שבנפש הן כנגד המידות בעשר ספירות העליונות. גם כח הדיבור שבנפש קשור עם הדיבור שלמעלה, ולכן ע"י שמדבר דברי תורה הוא מעורר בכך את הדיבור העליון. לפי זה מובן מדוע בקריאת שמע ובברכת המזון לא יוצא ידי חובה בהרהור בלבד אלא צריך גם דיבור. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2017 19:55 |
|
| |
תקציר תניא : | א' מרחשון - אגרת הקודש,אגרת כ"ה. כנגד עשר הספירות שבקדושה יש עשרה כתרים שבטומאה, שמהן נמשכות נפשות אומות העולם, והשכינה מתלבשת בתוכם (בקליפות) בבחינת גלות. וזו הסיבה שיש לאומות העולם כח לשלוט על ישראל. אך זה בעצם לרעתם, מפני שע"י התלבשות השכינה בתוך הקליפות מתבררים הניצוצות ומתבטלים הקליפות. האופן בו הקליפות מקבלות את חיותם, הוא מהארה הנמשכת להם בבחינת 'אחוריים' (כמי שמשליך מאחורי כתפו לשונאו), וגם הארה זו באה אליהם אחרי צמצומים רבים ומתבטאת בהשפעה גשמית בלבד, אך ישראל מקבלים את חיותם בבחינת "פנים", בלי הרבה הסתרים, וכל אחד מקבל לפי שורש נשמתו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2017 07:29 |
|
| |
תקציר תניא : | ב' מרחשון - אגרת הקודש, אגרת כ"ה. בתחילת האגרת הוסבר שהכועס דומה לעובד עבודה זרה. דבר זה שייך להיאמר על עניני העולם, שנאמר "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", וכאשר אדם רואה את חברו עובר עבירה עליו למחות בו ולפעמים אף לכעוס עליו. אך כאשר מדובר בגוי, למשל, כשמדבר עם יהודי בזמן תפילתו, לא שייך להוכיח אותו, אלא עליו להתבונן מדוע ה' עשה לו זאת. על מקרה כזה כתב הבעל שם טוב שעליו לחשוב 'הכל בהשגחה פרטית וזה קרה לי כדי שאתחזק בתפילתי'. כאשר גוי מפריע לו בתפילתו, עליו להתבונן בגודל ירידת השכינה שירדה כל כך עד שהתלבשה בדיבור המפריע ומנגד לעבודת ה'. יוצא אם כן, שהתלבשות השכינה בקליפה היא לרעת הקליפה, שהרי דוקא בשל הפרעה זו בתפילה האדם מתפלל יותר בכוונה ונוספת קדושה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2017 14:14 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' מרחשון - על תורת הבעל שם טוב שהביא אדמו"ר הזקן באגרת זו התקוממו המתנגדים, איך יתכן לומר על גוי המפריע בתפילה שישנה בו "השראת השכינה"? רבנו הזקן הסביר שהבעל שם טוב אמר "נתלבשה" השכינה - ע"י לבושים, ולא "שרתה" - השראת השכינה בגלוי. תפיסתם זו - של המתנגדים - באה מפני שהם אינם מאמינים בהתלבשות השכינה בקליפות כלל. אך ענין זה מובא לא רק בקבלה אלא גם בנגלה שבתורה, שהרי כתוב על הקב"ה "מלא כל הארץ" - ללא שום חילוק, ומכאן ששורה אף בגוי. רבינו הזקן מסיים ואומר שאי אפשר לבאר נושא זה, ובפרט במכתב, אלא רק ליחידי סגולה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2017 14:36 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' מרחשון - שבת קודש אגרת הקודש, אגרת כ"ו. באגרת זו מסביר רבינו הזקן, שמכיון שהשכינה בגלות יש גם בתורה העלם והסתר ועבודת היהודי היא לברר את הטוב מהרע (את ההיתר מן האסור). מובא בזהר שחלק הנגלה שבתורה הוא "עץ הדעת טוב ורע", ופנימיות התורה היא "עץ החיים", ולכן מי שלומד את פנימיות התורה לא יזדקק לניסיון שלפני ביאת משיח ויצא מהגלות ברחמים. הזוהר ממשיך, שעכשיו תלמידי חכמים מתפרנסים מעמי הארץ ובימות המשיח המצב יתהפך ועמי הארץ יתפרנסו ממה שיתנו להם תלמידי חכמים. ומצדם של עמי הארץ לא יהיה הבדל בין הגלות לימות המשיח חוץ משינוי המלכות ולכן הם כן יצטרכו ללמוד משניות ודינים של איסור והתר. רבינו הזקן תמה על דברי הזהר שרק פנימיות התורה היא "עץ החיים" ואילו הנגלה הוא "עץ הדעת טוב ורע". איך אפשר לומר כן על חלק בתורה, בעוד חז"ל אומרים שכל התורה כולה היא "עץ החיים", ובפרט שפנימיות התורה הייתה נסתרת עד לדורות האחרונים. ומוסיף, שמי ש"תורתו אומנותו" ומתעסק רק בלימוד תורה לא מפסיק מלימודו כדי להתפלל, למרות שהתפילה מבוססת על סודות הקבלה, וכן אמרו חכמים שד' אמות של הלכה – הנגלה שבתורה - שווים במקום בית המקדש! נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2017 13:24 |
|
| |
תקציר תניא : | ה' מרחשון - אגרת הקודש, אגרת כ"ו. בנוסף על השאלות שנשאלו, ישנה תמיהה נוספת. כיצד ניתן לומר שבימות המשיח לא יצטרכו ללמוד הלכות , הרי יצטרכו לדעת למשל, את הלכות שחיטה, טומאת המת ודין טומאת היולדת (שעתידה האישה ללדת בכל יום) ועוד. דבר נוסף, בזוהר מובא שבימות המשיח תלמידי חכמים לא יתפרנסו מעמי הארץ ולכן לימודם יהיה בספר הזהר, אך גם בזמן בית שני תלמידי חכמים לא הזדקקו להתפרנס מעמי הארץ ואעפ"כ עסקו בלימוד הלכות איסור והיתר טומאה וטהרה, כלומר, שאין זו סיבה שלא לעסוק בלימוד הלכות בימות המשיח. ואם כן כיצד ניתן לומר שבימות המשיח לא יצטרכו ללמוד הלכות? נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2017 15:43 |
|
| |
תקציר תניא : | ו' מרחשון - אגרת הקודש, אגרת כ"ו. רבינו הזקן מבאר את השאלות שנשאלו עד כה על דברי הזוהר, ומסביר שכאשר מדייקים בלשון הזהר מובן, שלא להלכות איסור והיתר בעצמם קרא הזוהר 'עץ הדעת טוב ורע', אלא על הדברים אודתם מדובר בהלכות אלו, שהם מקבלים את חיותם מ'קליפת נגה, שמעורב בה טוב ורע. מה המשמעות של 'אסור' ו'מותר'? דבר ה'אסור', הוא אסור וקשור עם הקליפות, ולכן אינו יכול לעלות לקדושה בשום מצב. בשונה מדבר ה'מותר', שיכול לעלותו לקדושה. כאשר ביום חול, האדם אוכל מאכל המותר בכוונה, או אם אפילו אכל בלי כוונה ובכח אכילה זו הוא עובד את ה' - הוא מעלה את המאכל לקדושה, ובשבת אף הקליפה עולה, ולכן האכילה עצמה היא מצוה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2017 11:17 |
|
| |
תקציר תניא : | ז' מרחשון - אגרת הקודש, אגרת כ"ו. כל ארבעת חלקי התורה: מקרא, משנה, תלמוד וקבלה - הם חכמתו ורצונו של הקב"ה, ובזוהר מובא שכולם שורשם בעולם האצילות, הדבוק באלוקות. אמנם האר"י ז"ל כתב ששורש המשניות הוא ב'מלכות דיצירה', אך אין הכוונה ששורשו בעולם היצירה, אלא ש'מלכות דיצירה' הוא ה'לבוש' בו התלבשה 'מלכות דאצילות', וכך גם שורש התלמוד הוא בהתלבשותה בעולם ה'בריאה' ושורש המקרא הוא מהתלבשותה בעולם ה'עשיה'. אך כל זה בנוגע לאסור והמותר עצמם, אבל לימוד התורה שבעל פה היא אלוקות, בחינת 'מלכות' שב'עולם האצילות'. מאחר שאור אין סוף מתייחד עם הספירות בעולם האצילות, מובן שהתורה שבעל פה היא מיוחדת עם אור אין סוף. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
