|
|
| נשלח ב-11/8/2015 13:52 |
 |
| |
תקציר תניא : | כ"ו מנחם אב - (אגרת הקודש, אגרת ח) כדי שיומשך אור ה' בתפילה, יש צורך בהתעוררות האדם מלמטה, זאת מפני שבעולמות העליונים קיימת גם מידת הגבורה, שתפקידה לצמצם ולהסתיר את אור ה', אך ברגע שיהודי מתנהג במידת החסד, ע"י שנותן צדקה לפני התפילה ועובד את ה' בתפלה, הוא מעורר את מידת החסד שלמעלה, והיא ממשיכה עליו שפע אלוקי באין ערוך לעבודתו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2015 11:15 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז מנחם אב - (אגרת הקודש, אגרת ח) כאשר זורעים זרע או גרעין באדמה, מתרחש דבר פלא, לא רק שמגרעין אחד צומחים פירות רבים, אלא גם הפירות נעלים במהותם הרבה מהגרעין, שהם בעלי טעם, ואילו הגרעין כלה ונרקב בארץ. הסיבה לכך היא, שלאמיתו של דבר חיותם של הפירות אינה מהגרעין אלא מ"כח הצומח" הרוחני הגלום בארץ, וזריעת הגרעין בקרקע נועדה רק לעורר אותו. משל זה עשוי לבאר מה כוחה של עבודת היהודי ש"מצמיחה" שפע אלוקי כה גדול שלא בערך לעבודה, וכפי שיוסבר בהמשך. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2015 12:51 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח מנחם אב - (אגרת הקודש, אגרת ח) ממה שהוסבר עד כה מובן מה שעבודת הצדקה נקראת "זריעה", שכן, כמו בזריעה שצומח ענין נעלה יותר בכמות ובמהות, כך יש בכוח הצדקה והחסד שיהודי עושה להמשיך אליו חסד מסוג נעלה לגמרי מסוג החסד הבא בהתגלות אלוקית המאירה בתפילה. משנה תוקף יש לצדקה לארץ ישראל, שהיא פועלת את ההמשכה ללא מניעות ועיכובים (שישנם בחו"ל). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2015 16:00 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט מנחם אב - (אגרת הקודש, אגרת ט) העיסוק בענייני העולם ועסקי הפרנסה, לא צריך להיות לצורך עצמי ולמילוי רצון האדם, כמו אלו שמפרנסים את בני ביתם רק מתוך אהבת עצמית, שמפני שהוא אוהב את עצמו, לכן הוא אוהב את אשתו וילדיו בהיותם חלק ממנו. אלא ההתעסקות עם עניני העולם צריכה להיות כדי למלא את מחסורם של בני ישראל (שנשמותיהם הן חלק מהקב"ה) בחסד ללא תמורה, כשם שהקב"ה עושה עם הנבראים. וזה שמשפחתו קודמת זה רק מפני שכך התורה מצווה (חוץ מצדיקי הדור, שקודמים לילדיו, וצדיקים שבארץ ישראל קודמים). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2015 20:47 |
|
| |
תקציר תניא : | ל' מנחם אב - שבת קודש (אגרת הקודש, אגרת ט) אף על פי שבמשנה כתוב "ותלמוד תורה כנגד כולם", בזמננו עיקר העניין הוא גמילות חסדים, (ביחוד בדורנו שאין חכמים בדרגה של חכמי המשנה). בזמננו השכינה ירדה ונפלה עד למדרגה התחתונה של 'עשיה' וכדי להפוך את חושך העולם לאור, לא מספיק שכל ודיבור, (לימוד תורה), אלא צריכים מעשה. ובכך שנותן צדקה ביד רחבה, הוא כופה את הקדושה על הקליפות והופך את החושך לאור. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2015 12:07 |
|
| |
תקציר תניא : | א' אלול - (אגרת הקודש, אגרת י') רבינו הזקן מצטט את הפסוק "חסדי ה' כי לא תמנו" ושואל מדוע לא נאמר "כי לא תמו" (החסדים)? כדי להסביר זאת מתחיל להסביר שישנן 2 מדרגות בחסד: "חסד עולם" - חסד מוגבל. "רב חסד" - חסד בלי גבול. שורש התורה הוא מימין (חסד), אך היא ירדה והתלבשה בגבורה (צמצום) כדי שההתגלות האלוקית תוכל להתלבש במצוות שקיומן הוא ע"י ענינים מוגבלים (במידה, בזמן וכו'). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2015 12:02 |
|
| |
תקציר תניא : | ב' אלול - (אגרת הקודש, אגרת י') המצוות הן בעלות שיעור ומידה (כמו אורך הציצית, גובה הסוכה וכו') ואפילו במצוות צדקה יש שיעור, למשל מי שרוצה להדר ייתן חומש (20% מרווחיו). אופן נתינת צדקה במידה ושיעור נקרא 'חסד עולם' והוא ממשיך חסד מלמעלה שיכול להתלבש בעולם בשיעור ומידה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2015 12:10 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' אלול - ( אגרת הקודש, אגרת י') עשיית חסד בצורה מוגבלת, כמו נתינת צדקה לפי מידה ושיעור, מתאימה לאדם שלא חטא מעולם. אך מי שחטא ופגם "בקודש עליון", עליו להמשיך אור חדש שלמעלה מהעולמות, הנקרא "רב חסד", שהוא חסד בלתי גבולי, וזאת הוא עושה ע"י תשובה מעומק הלב, כדי שיתקן את המעוות ב"קודש העליון". ומה שאמרו חז"ל שהאדם לא יתן לצדקה יותר מחומש - זה בנוגע למי שלא חטא (או שתיקן את חטאיו ע"י תעניות), אך מי שחטא, כדאי לו לתת את כל אשר לו כדי לתקן את נפשו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2015 13:55 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' אלול - (אגרת הקודש, אגרת י') התשובה המעוררת את האור העליון שלמעלה מהעולמות ("רב חסד"), היא תשובה הבאה מעומק הלב. וכדי שאור נעלה זה יומשך בעולם, על האדם להשפיע צדקה וחסד בריבוי ובלי גבול , שבכך מתקן את כל הפגמים שפגם ע"י עוונותיו. ומה שאמרו חז"ל שהאדם לא יתן לצדקה יותר מחומש - זה בנוגע למי שלא חטא (או שתיקן את חטאיו ע"י תעניות), אך מי שחטא, כדאי לו לתת את כל אשר לו כדי לתקן את נפשו ו"כל אשר לאיש יתן בעד נפשו". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2015 12:06 |
|
| |
תקציר תניא : | ה' אלול - (אגרת הקודש, אגרת י') מידת החסד בלי גבול, נקראת על שמו של הקב"ה ("חסדי ה'"),שהרי אין גבול למדותיו. ואילו לחסד שאדם עושה יש גבול מפני שהאדם עצמו הוא מוגבל ולא שלם, שלכל אדם יש פגמים שעליו לתקן. ובזה עונים על השאלה מדוע נאמר "כי לא תמנו", מפני שאנחנו לא תמימים ושלמים וזקוקים לעורר חסד בלי גבול. לכן על האדם לתת צדקה וחסד בלי גבול, כדי לעורר עליו חסד בלי גבול, זאת כדי לתקן את מה שפגם ובאופן נתינה זה הוא מביא את הגאולה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2015 07:33 |
|
| |
תקציר תניא : | ו' אלול - (אגרת הקודש, אגרת יא) כדי שאור ה' ישכון באדם, על האדם לבטל את רצונו מפני רצון ה'. גם בדברים המוכרחים לו, כמו ילדים, פרנסה ובריאות צריך האדם לרצותם רק מפני עבודת ה' שבאה על ידם. כדי להגיע לדרגה זו, על האדם להתבונן שבכל רגע ורגע הקב"ה מהווה את העולם "יש" מ"אין" והרי ה"אין" הוא מקור הטוב ואין רע היורד מלמעלה. לכן, כאשר אדם חש יסורים וחסר לו אפילו בענינים המוכרחים, שלא יצטער מכך, אלא יהיה בשמחה וידע שהיסורים הם טוב שירד עליו מלמעלה, רק שטוב זה נשאר במדרגתו העליונה ולכן הוא לא מסוגל להשיגו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2015 22:29 |
|
| |
תקציר תניא : | ז' אלול - (אגרת הקודש, אגרת יא) ההתבוננות בכך שהקב"ה נמצא בכל מקום ושכל חיותו הוא מהטוב העליון, צריכה להביא את האדם לשמחה בכל זמן, ומי שעצוב הוא ככופר ח"ו, לכן יש להתרחק מאוד ממדת העצבות.על האדם לדעת כי עיקר בריאתו היא לנסותו בענינים גשמיים, אם הוא מתענג מהם או אם הוא חפץ לחיות חיים אמיתיים, חיים רוחניים, המקבלים את חיותם מצד הקדושה. בכח אמונה זו לגרום לרע המדומה להפוך לטוב גלוי, שיראו את הטוב בעיני בשר. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2015 12:37 |
|
| |
תקציר תניא : | ח' אלול - (אגרת הקודש, אגרת י"ב) על הצדקה נאמר: "והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם". באגרת זו מבאר את החילוק בין אופן הצדקה הנקרא "מעשה", שהשכר עליו הוא "שלום", לבין אופן הצדקה הנקרא "עבודה", שהשכר עליו הוא "השקט ובטח". ומקדים ומבאר את הפסוק:"עושה שלום במרומיו", שכוונתו שמיכאל, שהוא שר של חסד ועניינו השפעה בלי גבול, וגבריאל, שהוא שר של גבורה ועניינו הגבלה וצמצום, אינם נוגדים זה לזה, מפני שהמידות בשורשן אינן מנוגדות, רק באופן שהן מתגלות כמידות. הסיבה לכך היא בשל התגלות אור אין סוף במידות, שלגודל התבטלותן כלפיו, הן נכללות בו ואין ביניהן ניגוד. התמזגות זו של מידות חסד וגבורה נעשית ע"י קו האמצע, שהיא מידת ה"תפארת" (רחמים), שהיא למעלה משאר המידות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2015 12:09 |
|
| |
תקציר תניא : | ט' אלול - ( אגרת הקודש, אגרת יב) ההתעוררות של גילוי אור אין סוף מלמעלה נוצרת ע"י התעוררות מלמטה, הנמשכת ע"י "מעשה" הצדקה, שהוא נתינת צדקה בתוספת חן, תוך נתינת תחושה טובה למקבל. מעשה הצדקה פועל שלום למעלה, בין המידות העליונות (כפי שהוסבר), אך בעולם התחתון ף, בו מעורב הטוב עם הרע, יהיה השלום בשלימות רק בימות המשיח, שאז יתברר הטוב מהרע ע"י התגלות אלוקית מלמעלה. כך גם בנפש האדם יש אופן של בירור שהוא מלמעלה למטה, שע"י לימוד תורה ונתינת צדקה ממשיך על עצמו התגלות אלוקית בשעת התפילה וע"י זה מתבררות המידות של הנפש הבהמית והטוב נפרד מהרע ועולה לה'. רבנו הזקן מביא כדוגמא את ר' אלעזר שנתן פרוטה לעני לפני התפילה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2015 12:59 |
|
| |
תקציר תניא : | י' אלול - (אגרת הקודש, אגרת יב) ישנן שתי בחינות בצדקה: א) "מעשה" הצדקה: כאשר הצדקה נעשית מצד מדת הרחמנות הטבעית שבנשמות בני ישראל, שהרי הנשמה באה מפנימיות האלוקות ולכן יש בה מפנימיות מידותיו של הקב"ה (שזה כולל את התגברות מידת החסד על מידת הגבורה). ו"מעשה" איננו דורש מאמץ נגד טבע האדם, אלא הצדקה נעשית מצד טבע הרחמנות שביהודי. ב) "עבודת" הצדקה: כאשר האדם נותן הרבה יותר מאשר הוא רוצה לפי טבע הרחמנות שבו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
