|
|
| נשלח ב-26/8/2015 13:10 |
 |
| |
תקציר תניא : | י"א אלול - (אגרת הקודש, אגרת יב) ע"י מעשה הצדקה נעשית התעוררות למעלה ונעשה שלום במדות שלמעלה (הגבורה נמתקת בחסד). בזמן הגלות, בירור הטוב מהרע לא מתגלה בעולם התחתון, אלא רק בנפש האדם בזמן התפילה (כמו שהוסבר קודם) ואילו לאחר התפילה הרע שבנפש האדם יכול לחזור. אך בנתינת צדקה שבבחינת "עבודה", כלומר, שהאדם מתאמץ לתת צדקה יותר מטבעו, הוא פועל בירור הרע שבנפשו עד שהרע נופל לשורשו. ובכך הרע לא יכול לחזור לנפשו בקלות, אלא אם כן האדם ימשיך אותו על עצמו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2015 11:44 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ב אלול - (אגרת הקודש, אגרת יג) ישנם 2 מדרגות שמהן באה הנשמה: -בחינת ימין שלמעלה (חסד). -בחינת שמאל שלמעלה (גבורה). על דרך זה בעבודת היהודי יש 2 אופנים: -עבודה של מי ששורש נשמתו ממדת הגבורה שלמעלה, שעבודתו היא באופן של צמצום והסתר. למשל, נתינת הצדקה היא בהגבלה ומספיק לו לצאת ידי חובה במה שהתורה מחייבת. - אופן שני, היא עבודה של מי ששורש נשמתו ממדת החסד שלמעלה, שאופן עבודתו את ה' הוא בהרחבה . למשל , נתינת הצדקה היא בלי גבול ולימוד התורה הוא בשפע, יותר ממה שמחוייב. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2015 14:15 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ג אלול - (אגרת הקודש, אגרת יג) כל יהודי צריך שיהיו בו את שתי הבחינות, חסד וגבורה ב'התכללות'. שכן, גם מי ששורשו ממדת הגבורה יש בו את מידת החסד, רק שהיא בבחינת העלם והסתר וכן להפך, כפי שמצינו שלמרות שלרוב בית שמאי החמירו (גבורה) ואילו בית הלל הקלו (חסד), היו פעמים שדוקא בית שמאי הקלו ובית הלל החמירו, זאת מפני ששורש נשמתם כלול מכל המידות המתאחדות אחת עם השניה. כך גם מה שידוע שעבודתו של אברהם אבינו הייתה במדת החסד ועבודתו של יצחק הייתה במידת הגבורה - הכוונה היא לפן הגלוי בעבודתם, אך בהעלם גם לאברהם היתה מידת הגבורה וליצחק מידת החסד. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2015 20:55 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ד אלול - שבת קודש (אגרת הקודש, אגרת יג) גם מי ששורשו ממידת הגבורה יש בו את מידת החסד, רק שהיא בבחינת העלם והסתר. למרות שמידת החסד היא בהסתר, בכל זאת בחינה זו היא בבחינת 'רב' ו'גדול', שהגילוי שלה הוא בלי מידה וגבול. רק שהמוח והלב אינם 'כלים' לקלוט בחינה זו שנמצאת אצלו באופן 'מקיף' מעל הנשמה ומשם היא מאירה למוחו וליבו של האדם, כשצריך שתהיה אצלו מידת החסד בהתגלות, למשל כדי לתת צדקה בלי הגבלה. וכאשר עבודתו של האדם היא ממידת החסד באופן של בלי גבול, השכר הנמשך הוא גם חסד בלי גבול הנקרא 'רב חסד'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2015 13:32 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ו אלול - (אגרת הקודש, אגרת יד) נתינת הצדקה, במיוחד בארץ ישראל, צריכה להינתן בהוספה משנה לשנה. כמו ההארה מחכמה עליונה המאירה בארץ ישראל ומתחדשת באור חדש ונעלה יותר בכל שנה ושנה. שאין סוף למעלת האור הנמשך מהחכמה העליונה ויכול להמשיך תמיד אור נעלה יותר. כל שנה יורד אור חדש לעולם הנמשך מחכמה עליונה, בכל ערב ראש השנה מסתלק האור של השנה החולפת לשורשו ואחר כך ע"י תקיעות השופר והתפילות נמשך אור (חיות) עליון וחדש יותר שלא האיר עדיין בעולם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2015 12:42 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ז אלול - (אגרת הקודש, אגרת יד) אור החכמה העליונה המאיר מידי ראש השנה מתלבש בספירת המלכות של עולם האצילות (שהיא מקור העולמות) ומשם נמשך להאיר בארץ ישראל ומארץ ישראל נמשכת החיות לכל העולם. מידת התגלות האור תלויה בתשובה שעשו בעשרת ימי תשובה (בין ראש השנה ליום הכיפורים). על דרך זה צריכה להיות הצדקה של ארץ ישראל שבכל שנה תינתן בהוספה הן בכמות והן באיכות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2015 12:00 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ז אלול - (אגרת הקודש, אגרת טו) באגרת זו מסביר רבנו הזקן על עשר הספירות, כאשר באופן כללי אור אין סוף וה'כלים' של עשר הספירות המכילים אותו בעולם האצילות הם דבר אחד. הספירות של עולם האצילות הן למעשה פנימיות הספירות של עולם העשייה. נמצא, אפוא, שגם בנשמת האדם מאיר אור אין סוף, שהרי הנשמה באה מפנימיות האלוקות ומשתלשלת מעשר הספירות העליונות ויש בה עשרה כוחות שהם כנגד אותן עשר הספירות. בכך מוסבר הפסוק: "מבשרי אחזה אלוקה" - שהאדם יכול ללמוד ממבנה הנשמה שלו מעט על הספירות של העולמות העליונים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2015 13:34 |
|
| |
תקציר תניא : | ח"י אלול - (אגרת הקודש, אגרת טו) האדמור הזקן כותב שעשר הספירות העליונות הן באין ערוך מעשר הכוחות שבנשמה. ונותן כדוגמא את מידת החסד של אברהם אבינו, שאפילו שהיה בטל לקב"ה עד שנעשה ל"מרכבה" לקב"ה (ללא רצון עצמי), אם כל זאת, מידת החסד העליונה היא אין סופית וזאת בשונה ממידת החסד שבנשמת האדם שהיא בגבול. משל לדבר, כמו שלאפר שנשאר מהעץ לאחר ששורפים אותו אין שום דמיון וערך לגבי העץ, כך מידת החסד של אברהם אבינו, שלמרות דרגתה הגבוהה, מפני שהיא יורדת ומתגלה בעולם התחתון אחרי צמצומים רבים, אין לה דמיון וערך למידת החסד העליונה שבעולם האצילות, זאת כמו שאין ערך לאפר שנשאר משריפת העץ ואף יותר מזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2015 14:28 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט אלול - (אגרת הקודש, אגרת טו) עשר הספירות (כוחות) שבנשמת האדם מתחלקות ל3 מוחין ו7 מידות. המידות מהוות את שורש כל הרגשות והנטיות של האדם. 7 המידות הן: חסד - השפעה ללא גבול. גבורה - מידת הצמצום והגבלה. תפארת- מידת הרחמים, שהיא המחברת בין חסד לגבורה. בזמן מעשה אדם צריך להתבונן כיצד עליו להשפיע כדי שהשפעתו תתקבל אצל המקבל. כדי להבין, מביא משל - על אב שרוצה ללמד את בנו וכדי שבנו יוכל לקבל, חייב האב להפריד את דבר החכמה לחלקים ולהשפיע לו מעט מעט. המידות שמייעצות לאדם כיצד להשפיע את השכל ומחלקות את השכל לחלקים הן, "נצח" ו"הוד" - לנצח את המניעות מבית ומחוץ, ( במשל- לנצח את המניעות המונעות ממנו להשפיע לבנו). מידת ה"יסוד" - היא התקשרות נפשית והתמסרות המשפיע למקבל, (במשל- שמשפיע לבנו עם התמסרות והתקשרות) וככל שיש יותר חשק ותענוג יכול יותר להשפיע. לכל מידה יש פנימיות וחיצונית, למשל, פנימיות מידת ה'חסד' היא האהבה ופנימיות מידת ה'גבורה' היא הפחד והיראה וכו.. ומקור ושורש כל המידות (גם הפנימיות) הוא שכל האדם המורכב מ 3 בחינות: חכמה ,בינה ודעת .לפי ערך שכל האדם כך הן מידותיו, כמו שלילד קטן יש שכל קטן ולכן מידותיו בדברים קטנים. החלק העיקרי בשכל האדם אשר משפיע על מידותיו זה ה"דעת", שענין הדעת הוא להרגיש ולהזדהות עם המושכל. לכן כפי מידת הדעת של האדם (כלומר, עם מה הוא מזדהה), כך הן מדותיו. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2015 15:50 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' אלול - (אגרת הקודש, אגרת טו) עד כאן הוסברו 7 המידות (בדרך של משל של אב המשפיע לבנו), כפי שהן בנפש השכלית. להלן יסביר איך 7 המידות כפי שהן בנפש האלוקית, כאשר הן חיצוניות והן פנימיות המידות הן למען ה' וע"י זה יוכל להבין במקצת את המדות העליונות: מדת החסד- מאהבת ה' ישנו הרצון להשפיע חסד כדי להדבק בה'. מדת הגבורה- מהיראה שלא יעבור על חטא, כאשר עושה לעצמו גדרים או מתגבר על יצרו וכד'. מדת התפארת- כאשר מפאר את ה' ומשבח את ה'. מדת הנצח- לנצח את המניעות בעבודת ה' וללחום את מלחמות ה'. מדת ההוד- ההודאה שה' הוא המציאות היחידה והודיה לה' על כל הטוב שעשה לנו. מדת היסוד- התקשרות לאלוקות מתוך תענוג. מדת המלכות- עבודת ה' מתוך קבלת עול מלכות שמים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2015 21:01 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א אלול - ( אגרת הקודש, אגרת טו) להלן יסביר על מקור המידות, שהן שלש הבחינות חכמה, בינה, דעת: חכמה- מקור השכל המבין אלוקות (נקודת הרעיון). בינה- כוח ההתבוננות בהשגה של השכל (בגדולת ה'), שע"י זה מוליד אהבת ה' ויראת ה'. דעת- התקשרות והזדהות לענין שהשיג והתבונן בו, המביאה להתגלות המידה בפועל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2015 13:08 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב אלול - (אגרת הקודש, אגרת טז) האדמור הזקן כותב איגרת זו לאנשי קהילה אשר מצב פרנסתם קשה, בנוגע למתן צדקה בארץ ישראל. גם כאשר מצב הפרנסה קשה עד כדי שנאלצים ללוות כספים כדי לקנות אוכל, לא טוב להפסיק לתת צדקה לאביונים. אלא יש להתחלק בצורכי החיים המוכרחים, וע"פ הדין כאשר יש יהודי הזקוק לצורכי חיים זה קודם לקניית בגדים מכובדים או מטעמים לעצמו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2015 13:00 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג אלול - (אגרת הקודש, אגרת טו) לא רק שצורכי החיים של הזולת קודמים לצרכיו הסתמיים, אלא ראוי שהאדם ינהג לפנים משורת הדין ויתחלק עם הזולת גם במקרה שעל פי דין לא מוטל עליו להתחלק. מובא בגמרא שכל מי שנוהג רק כפי שהדין מחייבו, סופו שיזדקק לצדקה . כאשר האדם לא מרחם על הזולת , הוא גורם בכך שלא ירחמו עליו מהשמים. דבר נוסף הוא כפרת העוונות שפועלת הצדקה, וכמו שאדם יתן כל ממונו לרפואת גופו כך עליו ליתן לשם הצלת נפשו. וכאשר האדם נותן צדקה הקב"ה משלם לו כפלים, גם בעולם הבא וגם בעולם הזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2015 11:33 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד אלול - (אגרת הקודש, אגרת יז) כאשר האדם מעורר בלבו את מידת החסד והרחמנות ונותן צדקה ועושה חסד (התעוררות מלמטה), הוא מעורר התעוררות למעלה וממשיך עליו רחמים ממקור הרחמים ובכך משפיע לו ה'פירות' בעולם הזה ו'הקרן' לעולם הבא. הכוונה ב'פירות' -להמשכה שמשתלשלת מעולמות עליונים ומצטמצמת ממדריגה למדריגה עד שמותאמת לדרגת הנברא ,אור זה נקרא "ממלא כל עלמין" המאיר גם בגן עדן. והכוונה ב ו"הקרן" - שע"י מעשה הצדקה והחסד כיום , בזמן תחית המתים יהיה גלוי של אור שלמעלה מהגילוי שבעולם הזה, אור הנקרא "סובב כל עלמין", אור שהוא בלי גבול . ההוכחה לכך היא, שהצדיקים שעכשיו נמצאים בגן עדן, יקומו לתחיה ויהנו מזיו השכינה שיאיר בעולם הזה שיהיה אור נעלה יותר. גילוי זה הוא בבחינת צדקה וחסד של הקב"ה , שאין בכח התעוררות האדם להמשיך סוג של גילוי כזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2015 14:46 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה אלול - (אגרת הקודש, אגרת יז) בזמן תחיית המתים יאיר אור 'סובב כל עלמין', אור היורד למטה ללא צמצומים ומקיף על הכל בשווה . אור זה נקרא 'כתר', בחינת הכתר של עולם האצילות היא הממשיכה מאור אין סוף אל הנאצלים של עולם האצילות. אור זה ('סובב כל עלמין') לעתיד בתחיית המתים ,יומשך ויתגלה בנשמות כל בני ישראל באופן שיוכלו להשיג את מהות האור. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
