|
|
| נשלח ב-31/5/2018 13:02 |
 |
| |
תקציר תניא : | י"ז סיון - שער יחוד והאמונה, פרק ו'. על האדם לדעת שאין דבר הנפרד מהקב"ה, ישנו משל שכשם שהנשמה מחיה את הגוף כך הקב"ה מחיה את העולם, אולם לאמיתו של דבר המשל אינו לגמרי דומה לנמשל, שכן הנבראים אינם כמו הגוף, שהוא רק 'טפל' לגבי הנשמה, אלא הם 'אין ואפס' ממש לגבי הקב"ה המהווה אותם כל רגע ורגע. ומה שבכל זאת הנבראים מרגישים את עצמם כ'יש' ומציאות -זה בא מההסתר על אור אין סוף שמצד שם אלוקים (מידת הגבורה) המסתיר רק לגבי הנבראים, שלכן אינם מרגישים את האלוקות שמחיה אותם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2018 14:38 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ח סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ו'. ממה שהוסבר מובן ההכרח שהתורה תצווה, "וידעת היום והשבות אל לבבך..שבשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". שלא יטעה האדם ויחשוב שהשמים והארץ הם דבר נפרד מהקב"ה. שכמו שהנשמה מחיה את כל הגוף, כך בדרך משל, הקב"ה ממלא את העולם להחיותו. רק שהשוני בין המשל לנמשל, שלגוף ולנשמה ישנם שורשים נפרדים, (הגוף נוצר מאביו ואימו וגדל גם ע"י אכילה ושתיה), ואילו השמים והארץ נבראו מ'אין' ל'יש', והם נמצאים תמיד במקורם, שהכח האלוקי מהווה אותם תמיד. וזה שהנבראים מרגישים את עצמם למציאות, זה ממדת הגבורה המסתירה, שהנברא לא ירגיש את המקור הנמצא בו תמיד ומהווה אותו. אך לגבי הקב"ה הכל כאינו נחשב, שההסתר ממדת הגבורה הוא דבר אחד עם הקב"ה וממילא אין בכך הסתר לגבי הקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2018 05:27 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ז'. לפי מה שהוסבר, שהקב"ה הוא המציאות היחידה וכל הנבראים בטלים ומאוחדים בו, יובן מה שכתוב בזוהר, שהפסוק "שמע ישראל" מכוון כנגד אופן נעלה יותר של יחוד, ואילו "ברוך שם כבוד מלכותו" מכוון כנגד האופן הנמוך יותר של יחוד. הסיבה לכך שהעולם נראה כ'יש' ומציאות, היא מפני שתכלית הבריאה היא שמלכותו של הקב"ה תתגלה דוקא כאן בעולם הזה למרות היותו נראה ל'יש' ולמציאות, ולשם כך עבודת הנבראים התחתונים, הנראים כדבר נפרד מאלוקות, היא להמליך את הקב"ה למלך - ע"י התבטלותם אליו. הרגשת העולם ל'יש' באה משם 'אדנות' (מידת המלכות) שמאיר בו, ואם היתה מידה זו מסתלקת מהעולם ח"ו, היה העולם חוזר למקורו, להיות כאין וכאפס. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2018 09:24 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ז'. מה שמגדיר את העולם, זה בחינת מקום, וזמן הבאה ממידת המלכות ושם 'אדנות'. במדות הקדושות בעולם האצילות לא שייכת ההגבלה של מקום וזמן כיוון שהן למעלה מכל הגבלה. מידת המלכות בטלה ומאוחדת עם הספירות שלמעלה ממנה ועם הקב"ה ואילו העולם (בחינת מקום וזמן) בטל לספירת המלכות. משמע, שכל העולם בטל במציאות ומאוחד עם הקב"ה יחוד גמור. וזה נקרא 'יחוד עליון'. זהו שילוב בין שם 'אדנות' (המורה על מידת המלכות, גבול), בשם 'הוי'ה' (המורה על אין-סוף שלמעלה ממקום ומזמן). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2018 09:01 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א סיון - שער היחוד והאמונה,פרק ז'. להלן יסביר רבינו הזקן על אופן נמוך יותר של יחוד הקיים בין הקב"ה לנבראים הנקרא 'יחודא תתאה' - 'יחוד תחתון' ; למרות שהקב"ה מצד עצמו הינו למעלה מזמן ומקום, הרי הוא נמצא גם בזמן ובמקום. בכך שהספירות העליונות (המאוחדות עם הקב"ה) מתלבשות בספירת המלכות ודרכה מתלבשות בעולמות. כלומר הקב"ה נמצא בכל מקום בשוה ממש. אך כיוון שבחינת מלכות מסתירה על האור אין סוף, יכול להיות בחינת הזמן והמקום והם אינם מתבטלים במציאות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2018 10:42 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ז'. לפי מה שהוסבר בענין היחוד, שהעולם בטל במציאות ומאוחד עם הקב"ה, מובן שלגבי הקב"ה העולם אינו מציאות כלל ובקב"ה לא חל שום שינוי בין לפני הבריאה ולאחרי הבריאה. לא רק שבעצמותו לא נפעל שום שינוי, אלא גם בדעתו (את העולם) לא נפעל שינוי לפני ואחרי בריאת העולם, זאת מפני שהוא ודעתו אחד ויודע את הנבראים בידיעת עצמו. בשונה מבני אדם, אצל הקב"ה מי שיודע (היודע), מה שיודעים אותו (הידוע) וכוח הדעת להבין (המדע), הם דבר אחד ואין לנברא יכולת להבין דבר זה אלא רק להאמין בו, שענין זה למעלה מהשכל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2018 11:48 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ז'. ממה שהוסבר שידיעתו של הקב"ה היא דבר אחד עם הקב"ה, מובנת טעותם של החכמים שסברו שענין הצמצום וההסתלקות הוא כפשוטו. כלומר שענין הצמצום הוא שהקב"ה סילק את עצמו מהעולם הזה ח"ו ומשגיח בהשגחה פרטית על הנבראים מלמעלה. אי אפשר לומר זאת על הקב"ה, שאין לו גוף, והמושג צמצום כפשוטו הוא 'ממקרי הגוף' (למשל-שעבר ממקום אחד לאחר), וכיוון שיודע את הנבראים בידיעת עצמו, מכאן שהוא עצמו נמצא בעולם הזה. כראיה לכך שהצמצום אינו כפשוטו, מביא רבנו הזקן את דברי הזוהר הקדוש, שאין מקום פנוי מהקב"ה והוא 'מקיף' ו'ממלא' את כל העולמות באורו, ואין מי שיכול לתפוס ולהבין בשכלו את מהות הבורא, גם לא הנבראים העליונים. למרות שהקב"ה ממלא את כל העולמות והנבראים אין זה פועל בו שום שינוי, זאת בשונה מהאופן שבו הנשמה מתלבשת בגוף האדם, שהרי הנשמה מושפעת משינויים של הגוף (למשל: סבל הגוף מורגש בנשמה). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2018 11:15 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ז'. ממה שהוסבר שידיעתו של הקב"ה היא דבר אחד עם הקב"ה, מובנת טעותם של החכמים שסברו שענין הצמצום וההסתלקות הוא כפשוטו. כלומר שענין הצמצום הוא שהקב"ה סילק את עצמו מהעולם הזה ח"ו ומשגיח בהשגחה פרטית על הנבראים מלמעלה. אי אפשר לומר זאת על הקב"ה, שאין לו גוף, והמושג צמצום כפשוטו הוא 'ממקרי הגוף' (למשל-שעבר ממקום אחד לאחר), וכיוון שיודע את הנבראים בידיעת עצמו, מכאן שהוא עצמו נמצא בעולם הזה. כראיה לכך שהצמצום אינו כפשוטו, מביא רבנו הזקן את דברי הזוהר הקדוש, שאין מקום פנוי מהקב"ה והוא 'מקיף' ו'ממלא' את כל העולמות באורו, ואין מי שיכול לתפוס ולהבין בשכלו את מהות הבורא, גם לא הנבראים העליונים. למרות שהקב"ה ממלא את כל העולמות והנבראים אין זה פועל בו שום שינוי, זאת בשונה מהאופן שבו הנשמה מתלבשת בגוף האדם, שהרי הנשמה מושפעת משינויים של הגוף (למשל: סבל הגוף מורגש בנשמה). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2018 07:37 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ז'. מקור חיות הנבראים הוא 'רוח פיו' של הקב"ה המתלבש בעשרה מאמרות שבתורה, וללא צמצומים רבים ועצומים היו נבראים עולמות בלי גבול ותכלית וממילא גם לא היה נברא העולם הזה. אלא שצמצם הקב"ה את האור והחיות שיוכלו להתהוות נבראים מוגבלים וככל שהנברא מוגבל ונחות יותר החיות שבו עוברת צמצומים רבים ועצומים יותר ע"י צירופי אותיות, חילופי אותיות וחשבון המספר של האותיות. כך יכולה החיות האלוקית להתלבש גם בנבראים תחתונים (שהחיות האלוקית לא ניכרת בהם, למשל - אבן) ולהחיותם ל'יש' מ'אין'. חיות זו היא בחינת 'ממלא' כל העולמות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2018 21:10 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו סיון - שער יחוד והאמונה, פרק ז'. בפרק הקודם הוסבר, שבשונה מהאדם הידיעה שלמעלה היא דבר אחד עם הקב"ה עצמו, כיוון שאחדות ה' היא אחדות פשוטה ולא מורכבת. הדבר כך גם בנוגע לכל מידותיו, שמותיו (חנון, רחום וכו'), חכמתו ורצונו של הקב"ה. כלומר, שכל מידותיו, רצונו וחכמתו הם דבר אחד איתו, ואין האדם מסוגל לתפוס דבר זה, זאת מפני שכל דבר שאדם רוצה להבין, הוא מדמיין זאת כמו שהדבר מצוי בו ואילו הקב"ה קדוש ומובדל מכל מדרגה, ולכן אין מקום להשוואה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2018 12:06 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ח'. אצל האדם המידות תלויות בשכל, בחכמה, ממנה נמשכות הבינה והדעת שמהן נמשכות כל המידות ומהמידות נוצרות אותיות המחשבה, ומאותיות המחשבה (למשל, כשהאדם חושב כיצד לפעול בחסד) נוצרות אותיות הדיבור והדיבור מביא למעשה (לתת צדקה וכד'). בכל סדר ירידת המדרגות אין למדרגה התחתונה שום ערך כלל לגבי המדרגה שמעליה. כך זה בנפש כל הברואים שבכל העולמות, כאשר למידות אין שום ערך לגבי השכל, למחשבה אין שום ערך לגבי המידה (הרגש), וכך לדיבור לגבי המחשבה, ולמעשה לגבי הדיבור. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2018 11:17 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ט'. מדרגת החכמה שהיא מקור חיות הנבראים, נחשבת כ'עשיה' לגבי הקב"ה. כמו שכבר הוסבר, שמעשיה עד לחכמה ישנן חמש מדריגות : חכמה, מידות, מחשבה, דיבור ומעשה, שלכל אחת מהן אין ערך כלל לגבי המדריגה שלמעלה ממנה. כך ספירת החכמה שהיא מקור חיות העולמות, אין כל ערך לגבי הקב"ה המרומם אין סוף מדרגות ממדרגת החכמה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2018 11:33 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ט'. ההשתלשלות מספירת החכמה, מקור חיותם של הנבראים, עד לעשיה, היא הירידה הגדולה ביותר שבאפשרות הנבראים להשיג. לכן הנבראים מציינים איך מדרגת החכמה נחשבת כ'עשיה' לגבי הקב"ה, בהתאם ללשון הפסוק "כולם בחכמה עשית". אך אין יכולת לנברא להשיג את מהות הבורא, שהוא למעלה משכל הנבראים ואינו ניתן להשגה. הקב"ה הוא למעלה לגמרי מספירת החכמה העליונה ומהמדות, והסיבה לכך שהקב"ה נקרא בשם 'חכם', היא רק מפני שהוא מקור החכמה. וכן מה שנקרא 'רחום' ו'חסיד' וכו', זהו רק מפני שהוא מקור למידות,אך לא שהוא מוגדר אך ורק במידות אלו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2018 12:27 |
|
| |
תקציר תניא : | ל' סיון - שער היחוד והאמונה, פרק ט'. כדי שאור אין סוף יוכל להתלבש בספירות שבעולם האצילות (חכמה ומידות) באופן שהם דבר אחד איתו, יש צורך בצמצומים רבים. מהספירות שבעולם האצילות נמשכת חיות לכל העולמות והנבראים ובכך שהקב"ה יודע את 'עצמו' (שמלובש בספירות בעולם האצילות), הוא יודע את כל הנבראים שבעולמות. זה ענין שאין שכל הנברא יכול להשיג, אלא רק להאמין שהקב"ה והספירות הם דבר אחד וזה שייך לאמונה שלמעלה מהשכל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2018 13:44 |
|
| |
תקציר תניא : | א' תמוז - שער היחוד והאמונה, פרק י'. היחוד של הקב"ה עם הספירות (מדותיו) הוא אמנם למעלה מהשגת הנבראים, אך בכל זאת, כדי שהנבראים יוכלו להבין קצת את אופן היחוד של הקב"ה עם הספירות, קראו המקובלים לספירות בדרך משל - 'אורות'; הסיבה לכך: כמו שאור השמש בטל בגוף השמש ושם אינו נקרא בשם 'אור' אלא 'מאור', שהרי קיימת מציאות רק של מקור השמש ואין לאור שום מציאות בפני עצמה, כך ויותר מכך הספירות שבעולם האצילות מאוחדות עם הקב"ה. הספירות, שהן מדותיו של הקב"ה, רצונו וחכמתו, נקראות בשם: 'חכמה', 'בינה', 'דעת' ומדות, רק לגבי הנבראים, המקבלים חיותם ע"י התלבשות רצונו חכמתו ודעתו של הקב"ה בספירות, בכך הקב"ה מסתתר (בספירות) מהנבראים, שלא יראו את החיות האלוקית המהווה ומחיה אותם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
