|
|
| נשלח ב-17/7/2018 15:08 |
 |
| |
תקציר תניא : | ה' מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת א'. רבינו הזקן מבקש, שבימות החול החזן יהיה אדם שלא ממהר, כדי שיוכל להאריך בתפילה בכוונה, שיבחר ע"פ גורל או בהסכמת הרוב. כל מי שיכול להאריך בתפילה יעמוד סביב השליח ציבור. ואילו בשבתות, שגם בעלי עסקים (שבד"כ ממהרים בימות החול) יכולים להאריך בתפילתם, ועליהם אף מוטל להקדיש יותר זמן בשבת לתורה ותפילה, לכן גם בעל עסק יכול להיות חזן בשבת ויום טוב שיבחר על פי גורל או בהסכמת הרוב. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2018 15:07 |
|
| |
תקציר תניא : | ו' מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ב'. כל חסד שהקב"ה עושה לאדם צריך לגרום לאדם להיות שפל רוח ובביטול (כמו שהיה אצל אברהם ויעקב), מפני שבזמן שה' עושה חסד לאדם, נעשה האדם קרוב יותר לה' וככול שאדם קרוב יותר לה' כך הוא יותר לא נחשב ולא קיים לגבי הקב"ה ועליו להיזהר שהחסד לא יפעל עליו התנשאות וגסות. לכן אומר רבינו הזקן, שבשל החסד הגדול שעשה הקב"ה, בכך שגאל אותו מהמאסר (איגרת זו נכתבה מיד לאחר השחרור), על החסידים להיות בביטול ובשפלות רוח ולא ידברו בתנועת ניצחון על המתנגדים שגרמו למאסרו וע"י התנהגות זו תתבטל התנגדותם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2018 14:16 |
|
| |
תקציר תניא : | ז' מנחם אב: - אגרת הקודש, אגרת ג'. רבנו הזקן מביא משל, שכמו ששריון מורכב מצירוף של קשקשים המכסים על חורים, כך גם מצות הצדקה, שכן מצות צדקה היא גדולה מכל המצוות ובקיום המצוות נעשים לבושים לנשמה הנמשכים מאור 'סובב כל עלמין' המתלבש באור 'ממלא כל עלמין' ובעשר הספירות, וזה כדי שהנשמה תוכל להשיג הארה מהגילוי של גן עדן מבלי שתתבטל מחמתו. יחוד זה נקרא "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה", ומאחר שהשכר על המצוות נמשך מאור אין סוף, הוא אינו יכול להתלבש בעולם הזה ישירות אלא באמצעות עשרת הספירות. לכן, כאשר נאמר שאדם מקבל שכר בעולם הזה על מצות צדקה, הכוונה היא, שיורד אור מ'החורים' (הנוצרים ממצות הצדקה) שבכלים של עשרת הספירות ודרכם יורד משהו מהשכר לאדם בעולם הזה כמו: אורך ימים (הבא מספירת החסד), עושר (הבא מספירת הגבורה) וכו', וכדי שהקליפות לא יינקו מאור זה, אותו 'חור' הנוצר ע"י מצוות הצדקה נסתם (ע"י שחוזר ומאיר האור המקיף), כמו שהקשקש מגן על החור בשיריון. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2018 07:13 |
|
| |
תקציר תניא : | ח' מנחם אב - אגרת הקודש, סימן ג. היחוד הנפעל ע"י המצוות גורם לאור הנעלה, אור 'סובב כל עלמין', להימשך לעולם הזה דרך עשר הספירות. הסיבה שאור 'סובב כל עלמין' יכול להמשך לעולם הגשמי, היא מאחר שהוא למעלה מעולם האצילות ולגביו עולם האצילות ועולם העשייה הם שווים. אור זה נמשך קודם לספירת החכמה של עולם האצילות (שהיא הספירה הראשונה מעשר הספירות) ומשם משתלשל אל העולם הזה. ענין הישועה, זו המשכה כללית בלתי מוגבלת מהקב"ה, המתגלה כאן בעולם הזה ע"י מצות הצדקה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2018 20:58 |
|
| |
תקציר תניא : | ט' מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ד'. מובא שעם ישראל נגאל בזכות מצוות הצדקה. על היהודי לחפש ולגלות את האהבה הפנימית לאלוקות ולגלותה. ישנן שתי סוגי אהבה לאלוקות: אהבה חיצונית - הנוצרת ע"י התבוננות והבנה בגדולת ה'. אהבה הפנימית - הבאה מהניצוץ האלוקי והיא למעלה מהשכל והשגה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2018 16:58 |
|
| |
תקציר תניא : | י' מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ד'. לא כל אדם זוכה לגלות את האהבה לה' שבפנימיות ליבו, שכן ישנם כאלה שהניצוץ האלוקי שלהם נמצא בגלות, מפני שהוא מכוסה אצלם בענייני ותאוות העולם. ענין זה בנפש נקרא 'בחינת ערלה', המכסה על הניצוץ האלוקי, ועל היהודי להסירה. הסרת ה'ערלה' כוללת בתוכה שתי בחינות: מילה - היא הסרת התאוות הגסות. פריעה - היא הסרת התאוות הדקות. הסרת התאוות הדקות באופן מוחלט תיעשה רק בביאת המשיח, אך גם בזמן הגלות יש לאדם אפשרות לעבוד את ה' מהאהבה פנימית (המתבטאת בזה שאלוקות היא כל חייו), וזה קורה בזמן התפילה, כאשר בחינה זו ניתנת לאדם כמתנה מלמעלה. וכדי שתינתן לאדם התעוררות זו שמלמעלה, צריכה להיות קודם התעוררות מלמטה, המתבטאת בעבודה מצידו להסרת התאוות הגסות והדקות. אופן הסרתן הוא ע"י נתינת הצדקה, זאת מפני שצדקה היא חיותו של האדם, וממילא כשהאדם נותן צדקה הוא נותן את "חיי נפשו" לקב"ה (וביחוד מי שפרנסתו מצומצמת והוא עדיין נותן צדקה), שבכך הוא פודה את הניצוץ האלוקי מהגלות ומגלה את האהבה הפנימית לקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2018 07:02 |
|
| |
תקציר תניא : | י"א מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ד'. כדי שתינתן לאדם התעוררות זו שמלמעלה, צריכה להיות קודם התעוררות מלמטה, המתבטאת בעבודה מצידו להסרת התאוות הגסות והדקות, המסתירות ומכסות על פנימיות נקודת הלב שהאלוקות היא כל חייו. אופן הסרתן הוא ע"י נתינת הצדקה, זאת מפני שצדקה היא חיותו של האדם, וממילא כשהאדם נותן צדקה הוא נותן את "חיי נפשו" לקב"ה (וביחוד מי שפרנסתו מצומצמת והוא עדיין נותן צדקה), שבכך הוא פודה את הניצוץ האלוקי מהגלות ומגלה את האהבה הפנימית לקב"ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2018 08:30 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ב מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ד'. מהנלמד לעיל מובן שהצדקה מגלה את פנימיות הלב (שלמעלה מהשכל), שע"י עבודת ה' מפנימיות הלב עולים התורה והמצוות באופן נעלה יותר, מאשר בעבודת ה' הבאה מחיצוניות הלב (מהתבוננות שכלית). כן מובן מדוע נקראת מצוות הצדקה 'שלום', שע"י מצוות הצדקה הניצוץ האלוקי - שממנו באה אהבת ה' שבפנימיות הלב - נפדה מהקליפות וחוזר להתאחד עם ה'. בפרט בצדקה שהאדם נותן בארץ ישראל, ששם מאירה המשכה פנימית מה' ובכוח צדקה זו להגן ולשמור על היהודי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2018 20:03 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ג מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ה'. באגרת זו מסביר אדמו"ר הזקן את מעלת הצדקה, עליה נאמר בזוהר שמי שנותן צדקה בכל יום 'עושה' את שמו של הקב"ה. כדי להבין זאת מסביר רבנו הזקן על שמו של הקב"ה שעל ידו נבראו העולמות. שעולם הבא נברא באות י', וציור האות י' הוא כ"נקודה" המרמז לספירת החכמה שהיא מקור עולם הבא. תענוג הנשמות בעולם הבא הוא תענוג רוחני של שכל והשגה באלוקות, כל אחת לפי דרגתה. לכן עולם הבא נקרא 'בינה', זאת מפני החלק הקטן מחכמה שיכול כן לרדת מחכמה עליונה להבנת הנשמה (בינה), מה שמסב לה תענוג. כדי להבין שהאותיות האלוקיות, מהן נוצר עולם הבא מקורן בחכמה, רבנו הזקן מביא משל בנפש האדם כיצד נוצרו אותיות הדיבור, אותיות הדיבור נמשכות גם מ'חכמה' ובאות מהנפש (ואילו האברים רק משרתים את הנפש ומוציאים את האותיות). כמו שרואים שכאשר אדם רוצה לומר אותיות, השפתיים מתנוענעות בדרך ממילא. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2018 16:36 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ד מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ה'. הוסבר שמקור האותיות שמהם נברא עולם הבא הוא מהאות י' שבשם הוי' המרמזת על ספירת החכמה ואילו עולם הזה נברא ע"י אותיות הדיבור הנמשכים גם מספירת החכמה, אך אם כן - מדוע חז"ל אומרים שעולם הזה נברא מהאות ה' ולא מהאות י'? ההסבר לכך הוא שישנם שני עניינים באותיות הדיבור: *חומר - גוף האותיות (חיצוניות). *וצורה - ציור האותיות (פנימיות). צורת האותיות אכן מקורה בחכמה אולם גוף האותיות היא ההבל היוצא מהלב. העולם הזה נמשך מחומר (חיצוניות) האותיות ואילו העולם הבא נמשך מהצורה (פנימיות) של האותיות, ולכן אמרו חז"ל שעולם הזה נברא באות ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2018 18:05 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ו מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ה'. כשחכמים אמרו, באות ה' נברא העולם הזה, התכוונו לאות ה' התחתונה של שם הוי'ה, שמקורה באות ה' העליונה של שם הוי'ה. ציור האות ה' העליונה מורה על התפשטות השכל הנעלם וציור האות ה' התחתונה מורה על התפשטות ספירת המלכות, (שהיא מקור כל העולמות), הנמשכת מאותיות דיבורו של הבורא. כפי שמלך מנהיג את המלוכה ע"י דיבורו, כך פועל הדיבור שלמעלה את התפשטות המלוכה של הקב"ה, למעלה, למטה ולארבעת רוחות העולם המקיפים את כללות העולם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2018 20:46 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ז מנחם אב -(שבת קודש) אגרת הקודש, אגרת ה'. ריבוי הנבראים עד אין קץ שבעולמות העליונים הרוחניים, הבאים מריבוי הצירופים עד אין קץ של אותיות הדיבור שלמעלה, נבראים מפנימיות האותיות (בשונה מהנבראים בעולם הזה). לכן הנבראים הרוחניים שייכים לאות י', שהיא בחינת החכמה, והם בעלי חכמה וידיעה באלוקות. אך העולם הזה והחיות שבו קטנים מדי בכדי להכיל את האור והחיות של פנימיות האותיות (בשונה מהנבראים הרוחניים של עולם הבא). לכן התהוות עולם הזה הוא רק מחיצוניות אותיות הדיבור, בחינת ההבל שלמעלה (כמו במשל - הבל הגשמי של האותיות הבא מהלב). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2018 07:04 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ז מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ה'. לאחר שהוסבר שהעולם הבא נברא באות י' ועולם הזה נברא באות ה' ובריאת העולמות נעשתה באמצעות האותיות. ממשיך להסביר, שבריאת עולם הזה נעשת ע"י צמצום גדול ביותר, שבחינת חכמה מתלבשת באות ה' התחתונה של שם הוי'ה (בחינת מלכות). ענין זה בא מחסד ה', כאשר בתחילת הבריאה לא הייתה נזקקת התעוררות מהעולם התחתון כדי להמשיך חסד זה, זאת מפני שהבריאה היתה ממידת החסד. אך לאחר בריאת האדם, כדי שתהיה המשכה של חסד מלמעלה יש צורך בהתעוררות האדם מלמטה, וזה נעשה ע"י צדקה וחסד שיהודי עושה בעולם הזה שעל ידי כך ממשיך חסד מלמעלה, שבחינת חכמה תשתלשל לבחינת מלכות ובכך הוא ממשיך ("עושה") את שם הוי'ה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2018 15:51 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ח מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ה'. ממה שהוסבר עד כה, מובן מה שהאריז"ל כתב, שישנם שני סוגי נשמות, נשמות של תלמידי חכמים העוסקים בלימוד התורה ונשמות של בעלי מצוות העוסקים בצדקה וגמילות חסדים. מי שלומד רק תורה ולא עוסק בצדקה וגמילות חסדים, חכמתו הינה ללא "חיים", ומי שעיקר עיסוקו בלימוד והוא עוסק קצת בגמ"ח, ממשיך בלימודו חיות לנשמות ולמלאכים, אך אין בכוח לימוד תורתו להמשיך חיות מהבל העליון לעולם הזה התחתון, לשם כך הוא זקוק לבעלי הצדקה, שרוב עיסוקם בצדקה וגמילות חסדים, כדי להמשיך את תורתו למטה. לכן הצדקה נקראת "מעשה", מפני שע"י הצדקה הוא ממשיך אור אין סוף בעולם העשיה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2018 16:48 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט מנחם אב - אגרת הקודש, אגרת ו'. השכר שיהודי מקבל על נתינת צדקה היא מידת האמת הניתנת לו מלמעלה. כתוב "תתן אמת ליעקב", כדי להבין מה היא מידת האמת שנתנה ליעקב, מקדים רבינו הזקן להסביר מה היא מידתו של יעקב. מדת יעקב היא הרחמנות, עבודת ה' של מידת הרחמנות, היא כאשר יהודי מרחם על הניצוץ האלוקי השוכן בנפשו, ע"י התבוננות בגדולת ה' (שהכל נחשב ככלום לגביו) וכמה הוא רחוק מהקב"ה. בכך שהניצוץ האלוקי השוכן בגופו הנחות, שמבלי עזרתו של הקב"ה לנצח את תאוות הגוף, יכול היה לקבל טומאה ע"י שהיה עובר ח"ו על איסורים או תאוות, (זאת גם אם בפועל הוא אינו עובר עבירות). דבר זה מראה עד כמה הגוף שפל וכמה רחמנות יש לרחם על הניצוץ האלוקי השוכן בו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
