| נשלח ב-29/9/2018 20:39 |
 |
| |
תקציר תניא : | כ' תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ"ב. "קביעת שכר" היא הארת ה' המתגלה ע"י התורה, מכיון שהתורה היא לבושו של הקב"ה, על כל עשרה יהודים הלומדים תורה יחד שורה שכינה בינהם, שהרי תכלית ירידת הנשמה היא לצורך העליה הנפעלת ע"י לימוד תורה. יחיד שעוסק בתורה מקבל שכר, אך הקדושה הנמשכת ע"י לימוד תורה של יחיד אין לה ערך לגבי קדושה הנמשכת מלימוד התורה של ציבור. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2018 08:29 |
|
| |
תקציר תניא : כ"א תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ"ג. "קביעת שכר" היא הארת ה' המתגלה ע"י התורה, מכיון שהתורה היא לבושו של הקב"ה. מאחר שהנפש נמצאת בגוף מוגבל, גם אור ה' המאיר בה מצטמצם ומתלבש לפי דרגתה ומידתה הגבולית, האדם מרגיש אור זה בזמן התפילה והוא מתבטא בהתפעלות הנפש. אכן, מה שאמרו חז"ל לגבי עשרה שיושבים ועוסקים בתורה "שכינה שרויה ביניהם", הכוונה היא להארה בלי גבול ותכלית. אלא שהנפש אינה יכולה לקבל הארה זו בתוכה בפנימיות, מאחר שהנפש היא מוגבלת ואינה כלי לקבל אור בלתי מוגבל. לכן הארה זו מאירה עליה רק מלמעלה בבחינת 'מקיף' ואינה יכולה להאיר בגלוי ובפנימיות בעולם הזה, אלא רק כאשר הנפש יוצאת מהגוף והגבלותיו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2018 20:56 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ"ג. רבנו הזקן פונה לחסידים באופן חריף ומדבר על חומרת המצב שלפני התפילה ואחריה לא לומדים תורה. בפרט כאשר נעשה 'מושב לצים', וכשיש עשרה שיושבים במושב ליצים נעשה מזה עלבון גדול לקב"ה, מכיון שהקב"ה כביכול נעשה 'קשור' ו'כבול' בתוכם נגד רצונו. דבר זה הוא אחד הדברים שמעכבים את הגאולה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2018 07:56 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ"ד. בהמשך למה שהזכרנו אודות ה'אור הבלתי מוגבל' שמאיר ע"י לימוד התורה וקיום המצוות ברבים, מורה רבנו הזקן שיש ללמוד בעשרה כל ימות החול בין מנחה לערבית פנימיות התורה מתוך אגדות חז"ל המרוכזות בספר "עין יעקב", וגם מעט בנגלה שבתורה, בהלכות שבשולחן ערוך. בשבת - ילמדו הלכות שבת, מכיוון שיש בה הרבה הלכות שחובה לדעת אותן, שמי שלא לומד אותן יכול להיכשל בקלות. רבינו מבקש שלא לפרוש מהלימוד בציבור, גם אם זה בשביל ללמוד ענין אחר. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2018 18:00 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד תשרי - בשעת התפילה האדם עומד לפני המלך, אף מי שאינו מרגיש כעומד לפני המלך, עליו להתנהג ולהראות כאילו הוא עומד לפני המלך, שלא יהיה ככסיל ויבזה את המלך לעין כל. על דבר זה נאמר בזהר הקדוש שאותו אדם (-המבייש) "מכניס קלון בתיקון העליון, ואין לו -רחמנה ליצלן חלק באלוקי ישראל". לכן רבנו הזקן גוזר שלא לדבר בשעת התפילה (שחרית, מנחה וערבית) משהחזן מתחיל בתפילה עד סוף הקדיש האחרון. מי שעובר על כך בכוונה צריך לבקש מחילה על ידי שישב על הרצפה ויבקש משלושה אנשים שיתירו לו את הנידוי של מעלה ויעשה תשובה שלא לדבר יותר בשעת התפילה, אבל מי שדיבר בלי כוונה רק מפני ששכח לא חל עליו ענין הנידוי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2018 17:00 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה תשרי - אגרת הקודש, סימן כ"ה. אגרת זו היא ביאור על תורתו של הבעל שם טוב שנדפסה בספר 'צוואת הריב"ש', שם כתב שאם אדם שומע מישהו מדבר בזמן שהוא מתפלל, יחשוב לעצמו שזה בהשגחה פרטית, שדיבור זה הוא השכינה והיא "שרתה" בפיו של אותו אדם כדי שאתחזק בעבודת התפילה. ומקדים: מי שכועס הוא כאילו עובד עבודה זרה, מפני שאדם צריך להאמין שאם נגרם לו נזק, זאת גזרה משמים ומי שבחר להזיק לו הוא רק שליח (ולמרות זאת המזיק נענש, משום שלא לחינם הוא נבחר להיות השליח להזיק), גם בשעה שמזיק לו, הקב"ה מחייה אותו ונותן לו את הכח להזיק. רבנו הזקן מביא לכך דוגמא, שכאשר הקב"ה נתן בשמעי את המחשבה והכח לקלל את דוד המלך, הייתה זו גזירה משמיים, ולכן נאמר "ה' אמר לו קלל". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2018 08:38 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו תשרי - את הפסוק "לעולם ה' דברך נצב בשמים" פירש הבעל שם טוב: שהמאמר "יהי רקיע" עומד תמיד בשמים כדי להחיותם. יש שטועים ומשווים את מעשה ה' למעשה האדם, שהרי לאחר שהאדם עושה כלי, הכלי מתקיים מעצמו ואינו צריך לאדם יותר, כך הם מדמים את מעשה ה' בבריאת העולם, שלאחר שנברא העולם הוא מתקיים מעצמו. אך הם אינם מבינים שהאדם רק משנה מציאות קיימת ('יש' מ'יש') ואילו הקב"ה ברא את העולם 'יש' מ'אין', שזה התהוות דבר חדש לגמרי ולכן הכח שברא את הדבר החדש צריך לחדש אותו תמיד שלולא זה הוא יתבטל (שהרי לא היה קיים כלל וכלל). ומביא דוגמא מקריעת ים סוף, שכדי שהמים יעמדו היה צריך כח (רוח קדים) שיעמיד אותם כל הזמן וברגע שכח זה הסתלק התבטל החידוש והמים חזרו למצבם הראשון. החידוש שבבריאה 'יש' מ'אין' הוא חידוש גדול יותר מהחידוש בקריעת ים סוף, שהחידוש שהמים יעמדו הוא חידוש רק לגבי 'טבע' המים (שבטבעם הם ניגרים) ואילו בריאת השמים והארץ היא 'יש' מ'אין' לגמרי. ענין זה (של 'יש' מ'אין') הוא גם לגבי כל הברואים ואפילו הארץ הגשמית והדומם שבה, שקיומם הוא רק מכח דבר ה' המלובש בהם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2018 22:54 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז תשרי - לדיבור האלוקי יש כמה שמות : בגמרא הוא נקרא "שכינה" (מפני ששוכן בנבראים להחיותם), בזוהר: "מטרוניתא" (מלכה) ובלשון המקובלים נקרא בשם "מלכות". בספירת המלכות יש כמה דרגות: - בדרגה הגבוהה, היא ספירת המלכות שבעולם האצילות, המהוה את הנשמות הגדולות, כמו נשמות האבות הנבאים ומשה רבנו. - דרגה נמוכה יותר היא ספירת המלכות שבעולם הבריאה המהווה את הנשמות והמלאכים ששורשם בעולם הבריאה. - בדרגתה הנמוכה ביותר, ספירת המלכות שבעולם העשיה אשר היא מהווה את העולם הזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2018 14:49 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח תשרי - החיות הנמשכת בחו"ל באה מניצוץ שיורד מדבר ה' ומאיר מלמעלה על השרים של למעלה ומהם נמשכת החיות לאומות העולם, הבהמות והעופות, לארץ ולשמים שבארצותיהם. החיות הנמצאת בתוכם היא בבחינת גלות, עד כדי כך שהגויים חושבים שהשרים הם אלוקות שזו היא עבודה זרה. דבר ה' נקרא גם שכינה, לכן גלות זו נקראת גם "גלות השכינה". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2018 14:34 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט תשרי - רבנו הזקן מסביר איך ישנה התחלקות מ"דבר ה'", לפי חילוקי הדרגות של ארבעת העולמות. אלא, שבדיבור האלוקי עצמו אין שום שינוי, השינויים הם רק בהארה מהדיבור האלוקי שנמשכת בכל עולם. השינוי נעשה ע"י צמצומים ו'מסכים' מבדילים רבים. למשל, האור שמאיר בעולם הבריאה יהיה לאחר צמצומים רבים, כדי שלא יאיר באותה עוצמה שמאיר בעולם האצילות וכד'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2018 09:26 |
|
| |
תקציר תניא : | ל' תשרי - עתה מקדים לבאר איך הדיבור של היהודי הוא כדוגמת הדיבור האלוקי, שהוא השכינה: נפש האדם כלולה מעשר ספירות, שהן משתלשלות מהדיבור האלוקי, כאשר החב"ד (חכמה, בינה ודעת) שבנפש הם כנגד החב"ד שבעשר הספירות העליונות, והמידות שבנפש הן כנגד המידות בעשר ספירות העליונות. גם כח הדיבור שבנפש קשור עם הדיבור שלמעלה, ולכן ע"י שמדבר דברי תורה הוא מעורר בכך את הדיבור העליון. לפי זה מובן מדוע בקריאת שמע ובברכת המזון לא יוצא ידי חובה בהרהור בלבד אלא צריך גם דיבור. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2018 07:55 |
|
| |
תקציר תניא : | א' מרחשון - אגרת הקודש,אגרת כ"ה. כנגד עשר הספירות שבקדושה יש עשרה כתרים שבטומאה, שמהן נמשכות נפשות אומות העולם, השכינה מתלבשת בתוכם (בקליפות) בבחינת גלות, וזו הסיבה שיש לאומות העולם כח לשלוט על ישראל. אך זה בעצם לרעתם, מפני שע"י התלבשות השכינה בתוך הקליפות מתבררים הניצוצות ומתבטלים הקליפות. האופן בו הקליפות מקבלות את חיותם, הוא מהארה הנמשכת להם בבחינת 'אחוריים' (כמי שמשליך מאחורי כתפו לשונאו), גם הארה זו באה אליהם אחרי צמצומים רבים ומתבטאת בהשפעה גשמית בלבד, אך ישראל מקבלים את חיותם בבחינת "פנים", בלי הרבה הסתרים, וכל אחד מקבל לפי שורש נשמתו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2018 14:19 |
|
| |
תקציר תניא : | ב' מרחשון - אגרת הקודש, אגרת כ"ה. בתחילת האגרת הוסבר שהכועס דומה לעובד עבודה זרה. דבר זה שייך להיאמר על עניני העולם, שנאמר "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", וכאשר אדם רואה את חברו עובר עבירה עליו למחות בו ולפעמים אף לכעוס עליו. אך כאשר מדובר בגוי, למשל, כשמדבר עם יהודי בזמן תפילתו, לא שייך להוכיח אותו, אלא עליו להתבונן מדוע ה' עשה לו זאת. על מקרה כזה כתב הבעל שם טוב שעליו לחשוב 'הכל בהשגחה פרטית וזה קרה לי כדי שאתחזק בתפילתי'. כאשר גוי מפריע לו בתפילתו, עליו להתבונן בגודל ירידת השכינה שירדה כל כך עד שהתלבשה בדיבור המפריע ומנגד לעבודת ה'. יוצא אם כן, שהתלבשות השכינה בקליפה היא לרעת הקליפה, שהרי דוקא בשל הפרעה זו בתפילה האדם מתפלל יותר בכוונה ונוספת קדושה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2018 07:14 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' מרחשון - על תורת הבעל שם טוב שהביא אדמו"ר הזקן באגרת זו התקוממו המתנגדים, איך יתכן לומר על גוי המפריע בתפילה שישנה בו "השראת השכינה"? רבנו הזקן הסביר שהבעל שם טוב אמר "נתלבשה" השכינה - ע"י לבושים, ולא "שרתה" - השראת השכינה בגלוי. תפיסתם זו - של המתנגדים - באה מפני שהם אינם מאמינים בהתלבשות השכינה בקליפות כלל. אך ענין זה מובא לא רק בקבלה אלא גם בנגלה שבתורה, שהרי כתוב על הקב"ה "מלא כל הארץ" - ללא שום חילוק, מכאן ששורה אף בגוי. רבינו הזקן מסיים ואומר שאי אפשר לבאר נושא זה, בפרט במכתב, אלא רק ליחידי סגולה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2018 20:40 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' מרחשון, שבת קודש - אגרת הקודש, אגרת כ"ו. באגרת זו מסביר רבינו הזקן, מכיון שהשכינה בגלות יש גם בתורה העלם והסתר ועבודת היהודי היא לברר את הטוב מהרע (את ההיתר מן האסור). מובא בזהר שחלק הנגלה שבתורה הוא "עץ הדעת טוב ורע", ופנימיות התורה היא "עץ החיים", לכן מי שלומד את פנימיות התורה לא יזדקק לניסיון שלפני ביאת משיח ויצא מהגלות ברחמים. הזוהר ממשיך, שעכשיו תלמידי חכמים מתפרנסים מעמי הארץ ובימות המשיח המצב יתהפך ועמי הארץ יתפרנסו ממה שיתנו להם תלמידי חכמים, ומצדם של עמי הארץ לא יהיה הבדל בין הגלות לימות המשיח חוץ משינוי המלכות ולכן הם כן יצטרכו ללמוד משניות ודינים של איסור והתר. רבינו הזקן תמה על דברי הזהר שרק פנימיות התורה היא "עץ החיים" ואילו הנגלה הוא "עץ הדעת טוב ורע". איך אפשר לומר כן על חלק בתורה, בעוד חז"ל אומרים שכל התורה כולה היא "עץ החיים", ובפרט שפנימיות התורה הייתה נסתרת עד לדורות האחרונים. מוסיף, שמי ש"תורתו אומנותו" ומתעסק רק בלימוד תורה לא מפסיק מלימודו כדי להתפלל, למרות שהתפילה מבוססת על סודות הקבלה, וכן אמרו חכמים שד' אמות של הלכה – הנגלה שבתורה - שווים במקום בית המקדש! נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
|
